נחלת דוד בבא מציעא סד

ממקום אחר רק דר"ת דייק לה כן מצד מה דהוכרח לפרש כן סוגיין דקדושין וכיון דלרש"י בלא"ה מתפרשא ברווחא סוגיא דקדושין שפיר בלא הך סברא אם כן מנ"ל למימר כהך סברא בלא שום הוכחה מהגמ' וטפי אית לן למימר כיון דנתנו חכמים למוכר שיהיה נאמן כבי תרי בכל גווני נאמן ואף שכתבנו דהברייתא לפירוש רש"י לא מיירי בהכי אלא שחלוקים בעיקר נתינת המעות והמוכר אומר לזה מכרתי היינו שמזה קבלתי המעות ומכרתי לו היינו משום דסתמא דמלתא הכי איתא אבל מ"מ אי אתרמי בהיפך נמי נאמן המוכר כיון דהמנוהו רבנן בכל גווני המנוהו והך סברא דאנן סהדי אין לה מקום כלל לשיטת רש"י א"כ אמאי לא יהיה נאמן אף בהיפך מהמעות ועי' במלחמות שהאריך בראיות דאין שום צד סברא לומר שלא יהיה נאמן בהיפך ולכך שפיר כתב הרא"ש דלרש"י בנקיט זוזי מחד נאמן בכל ענין בין במב"י ובין באמב"י לומר שנתרצה להשני דהא לרש"י מב"י ואמב"י שוים בנקיט זוזי מחד ומתוך מה שכתבנו נסתלקו כל קושיית הבד"ה מה שהקשה על הרא"ש בזה ועי' היטיב בכל זה:

ושיטת ר"ת הוא דנאמנות המוכר במקב"י הוא מטעם מיגו והך מיגו קמפרשי התוס' דהיינו דאי בעי הוי אמר לא מכרתי כלל או חזרתי וקניתיה ממנו והרא"ש כתב דאי בעי היה נותן לזה שאומר מכרתי לו בצינעה בינו ובין עצמו ולכך באין מב"י דלית ליה מיגו לא מהימן כלל [ובהא נמי מפרש ר"ת כרש"י דחלוקים גם בעיקר נתינת המעות] ולכך לא מצינן לפרושי סוגיא דקדושין דפריך אסיפא דהא באמב"י לא מהימן כלל וכיון דגם לנתינת המעות אנו צריכין לאמירת המוכר א"כ ליכא לפרושי דפריך אסיפא ולחזי זוזי כו' דסוף סוף ממאן נחזי ע"כ מאמירת המוכר וכיון שהוא אינו נאמן א"כ מה בכך שיאמר המוכר לכך הוצרך לפרש דארישא קפריך ואף דברישא תני באמת נאמן וא"כ לכאורה אין שום קושיא ארישא דדלמא זהו באמת מאי דתני נאמן היינו לומר שנאמן לומר מזה קבלתי מעות ומכרתי לו צריכינן לומר דע"כ הכי קדייק המקשה דמדתני נאמן לומר לזה מכרתי ולא תני נאמן לומר מזה קבלתי מעות ש"מ דאין תלוי כלל בקבלת מעות ואף דיאמר שקבל מחד נאמן לומר שנתרצה להשני וזהו לא מסתבר ליה להמקשה דאנן סהדי דלאותו שנתן מעות לו נתרצה ואף דאית ליה מיגו הוי כמגו במקום עדים ולכך שפיר קפריך ארישא ונחזי זוזי כו' רצה לומר מה לנו לשאל להמוכר למי מכר נשאלנו ממי קבל מעות ואנן סהדי דלו נתרצה ומשני דנקיט זוזי מתרווייהו כו' וכתבו שם התוס' בקדושין דלפ"ז גרסינן ולא ידע ולא גרסינן ולא ידוע כ"כ המהרש"ל והמהרש"א בגי' התוס' שם:

ובאמת כי גירסת ולא ידוע לא מתיישב כלל לפיר"ת כי אם נפרשה שאין אנו חוששין לידיעתו כמש"כ רש"י שפיר כתבו ע"ז התוס' דהא לר"ת דקאי אמקב"י ודאי דאנו חוששין לידיעתו דהא בזמן שמקב"י הוא נאמן וגם אין לפרש ולא ידוע לנו ממקום אחר כמו שיתפרש לשיטת ר"י שיתבאר בסמוך אי"ה דהא לפיר"ת דמפרש שהם חלוקים בעיקר נתינת המעות א"כ גם לסברת המקשה לא הוי ידוע לן ממקום אחר רק מאמירת המוכר וא"כ מאי חידש לנו בזה התרצן וע"כ דצריך למגרס ולא ידע וכן נראה גם מסיום דברי התוס' שכתבו בסוף הדיבור וגם לפי' זה גרסי' ידע ור"ל בסוגיין דמס' ב"מ ובסוגיין ודאי דגרסי' ולא ידע וא"כ נראה דגם בקדושין גרסי' ולא ידע וראי' זו כתב גם המהרש"א אך גירסת ולא ידע ג"כ קשה להולמה לפי פיר"ת דהא ארישא אמקב"י קאי דקתני נאמן המוכר וא"כ ע"כ דידע למי מכר ואיך קאמר ולא ידע וצריך לומר דבאמת אילו לא הי' הגירסא כלל לא ולא ידע ולא ולא ידוע ודאי דתו לא הוי קשיא לן מידי דכיון דנקיט מתרוויהו תו לא מצי למתני מזה קבלתי דהא משניהם קיבל וע"כ דצריך למיתני מזה קבלתי מדעתי כו' וא"כ היינו הך דתני לזה מכרתי דכיון דקיבל ממנו מדעתו הרי מכר לו רק מפני שבספרים שהי' לפני ר"ת הי' הגירסא ולא ידע כו' ולמחקה מכל וכל לא ניחא לי' לשבש כ"כ הספרים ולגרוס ולא ידיע שאינו רחוק כ"כ שנפל טעות מועט בספרים כזה שפיר מצינן למימר אך כבר כתבנו שגירסא זו אי אפשר להעמידה כלל לשיטת ר"ת ומדוחק הגי' הוצרך לגרוס ולא ידע וצריכינן לפרושי דמשמע לי' להגמ' דלזה מכרתי היינו בקנין גמור כגון בחליפין וכדומה דתו לא מצי מהדר ודלא כנראה מדברי רש"י שלא נעשה שם קנין גמור רק קבלתי המעות דלא הוי קנין רק לענין מי שפרע דזהו מלתא דפשיטא שנאמן המוכר כיון דמצי הדר בי' ולא קאי רק במי שפרע א"כ לו יהיה שנתרצה מעיקרא להשני הא כיון שעכשיו רוצה ליתן לזה מי מעכב על ידו כיון דלא קאי רק במש"פ אלא ע"כ דמכרתי היינו בקנין גמור וא"כ מכרתי אינו ענין לקבלת המעות מדעתו דאפשר שקיבל המעות מדעתו מאחד ואח"כ חזר בו ועשה קנין גמור להשני וא"כ הוי קשיא לי' להתרצן דאכתי הדרא קושיא לדוכתי' אמאי לא תני מזה קבלתי המעות מדעתאי ומזה בע"כ ואנן סהדי דלו עשה גם הקנין גמור ומדתני לזה ש"מ שנאמן לומר אף בהיפוך ואמאי הא אנן סהדי כו' ולזה הוצרך לומר דהברייתא מיירי דהמוכר' אומר שאינו יודע זה מי נתן מדעתו ומי בע"כ רק שהקנין עשה לזה ורצה לומר שבשעת הקנין גופי' כבר שכח מי נתן לו מדעתו ועשה הקנין לאחד מהן וזהו מאי דאשמועינן הברייתא במאי דתני דנאמן לומר לזה מכרתי ולא תני מזה קבלתי המעות מדעתאי דאשמועינן דאף דאומר שלא ידע ממי קבל מדעתו ואפשר דקיבל מהשני אפ"ה מהימן לומר שמכר בקנין גמור לזה כיון שאומר שבשעת הקנין גופי' כבר לא ידע מי נתן לו מדעתו אבל אם אומר בפירוש שיודע מי נתן לו מדעתו אינו נאמן לומר שעשה הקנין להשני שנתן בע"כ משום דאנן סהדי וכו' זהו תוכן כוונת התוס' שם בקדושין ולזה נוטים גם דברי מהרש"ל ולא ידענא מה השיג עליו שם ברש"א ומה תיקן בפירושו ואכמ"ל בזה:

ולפ"ז גם ברא"ש בשמעתין גרסי' בשיטת ר"ת ואין יודע כמו שהיא הגי' בכל ספרי הרא"ש שלפנינו ודלא כמו שהגיה במע"מ ואין ידוע וכן ראיתי בהגהות הגר"א שהסכים לגי' המע"מ והא ליתא כמו שכתבנו [וידעתי גם שהדברים דחוקים מאד אך מה אעשה דלדברי ר"ת אינם מתפרשין באופן אחר] ומעתה הוי קשיא לי' לר"ת דהא תינח בקדושין דפריך אמק"בי שפיר פריך דנשאל להמוכר ממי קבל המעות וניזל בתר נתינת המעות דהא המוכר נאמן כבי תרי לומר שזה נתן כיון שמק"ב וכיון דבהא מהמנינן למוכר א"כ אנן סהדי דלאותו נתרצה ויהבינן המקח למי שאומר המוכר שנתן המעות משא"כ בסוגיין דב"מ דמיירי באמק"ב דהא שנים אוחזין קתני א"כ מאי פריך ונחזי זוזי כו' נהי דאנן סהדי דממי שקיבל המעות לו נתרצה המוכר מ"מ הא לגבות המעות גופיה צריכין לנאמנותו של מוכר ואיהו לא מהימן בזה כיון שאין מקב"י ומתוך זה הוצרך לפרש דבאמת בשמעתין לא פריך דניתב למי שיאמר המוכר שקיבל ממנו המעות רק דעכ"פ להוי כע"א לחייב שכנגדו ש"ד ולפטור את המסייעו משבועה ולפ"ז לא הוי הך פירכא דשמעתין כההיא דקדושין דהתם פרכינן ולחזי זוזי כו' ולאותו שיאמר המוכר ניתן לו המקח דהא התם המוכר נאמן בזה כתרי אבל כאן אינו נאמן רק כע"א זהו תוכן פירושו של ר"ת ונקוט האי כללא בידך דר"ת נמי מפרש שהמה מחולקים בעיקר נתינת המעות ולכך הוצרך לשנות פירושו דכאן בשמעתין מכפי מאי דמפרש בקדושין ושיטה זו דחיקא טובא חדא דלמאי נקיט בשמעתין לישנא דולחזי זוזי כו' דבשלמא בקדושין דפריך וניזל בתר זוזי ולא בתר נאמנות המוכר שפיר נקיט כהאי לישנא אבל כאן דפריך שיהא המוכר נאמן לא פחות כע"א א"כ מאי לחזי זוזי דנקיט הכי הל"ל נשאל את המוכר למי מכר ויש ליישב זה ועוד בעיקר פירושו במס' קדושין דדיוקו של המקשה הוא מדתני לזה מכרתי ולא תני מזה קבלתי מעות הוא דקדוק דק וקלוש מאד ודחיקא מלתא טובא לומר שזה היה יסוד בנינו של המקשן בקושייתו ועוד מאי דהוצרך לשנות פירושו בשמעתין מבקדושין ג"כ דחוק מאוד שיהא חד לישנא דהמקשה מתפרש לתרי אנפי ועוד דהך דינא דעד המסייע פוטר משבועה אינו מוסכם לכ"ע וכמו שיתבאר אי"ה בסמוך ועוד קשיא טובא בעיקר סברתו שכתב בקדושין דאם המוכר אומר שקיבל המעות מאחד ונתרצה להשני יהבינן למי שאומר שקיבל ממנו המעות משום דבזה המוכר מהימן כבי תרי וא"כ אנן סהדי דלאותו נתרצה תמיה לי מלתא טובא כיון דכל עיקר נאמנותו של המוכר הוא משום מיגו א"כ מאי מיגו שייך בזה כיון דחזינן דהוא משקר ואומר שנתרצה להשני דבזה אנו מחזיקין אותו לשקרן ולא מבעי להרא"ש דכתב דהמיגו הוא דאי בעי יהיב ליה א"כ אין כאן אפי' התחלת מיגו דאיך יעלה על הדעת להאמינו במיגו במה שאומר שקיבל המעות מראובן במיגו דאי בעי יהיב ליה הא חזינן דאינו רוצה ליתן המקח לראובן רק לשמעון ואומר שלשמעון נתרצה וא"כ מאי מיגו אית ליה לגבי דראובן אלא אפי' להתוס' דכ' דהמיגו הוא דאי בעי אמר לא מכרתי כו' אעפ"כ אין שייך כאן מיגו דהא סברת מיגו בכל מקום הוא דמסתמא אומר אמת דאילו היה רוצה לשקר היה אומר שקר אחר שהוא יותר טוב אבל בנידן דידן דע"כ משקר הוא במאי דאומר שנתרצה להשני א"כ מאי מיגו שייך בזה ומאוד אני תמה שלא התעורר בזה שום א' מהפוסקים וצ"ע:

ושיטת ר"י הובאה בקצרה בתוס' בשמעתין דה"ק נשאל להלוקחים בעצמם דמסתמא אינם חלוקים בעיקר נתינת המעות אלא שהם מודים מי נתן מעות רק שחלוקים למי נתרצה המוכר והנה בקדושין לא הביאו התוס' כלל פירושו של ר"י וכן הרא"ש בשמעתין מתחילה כשפירש סוגיא דקדושין לא הביא רק פירושו של ר"ת ואח"כ כשבא לפרש סוגיא דשמעתין הביא פי' ר"י אח"כ פי' ר"ת דנראה מכל זה כאילו פירושו של