נחלת דוד בבא מציעא סג

**(הג"הה וראוי שתדע דהך לא רמיא עליו למדכר לא דמי' לכל מלתא דלא רמיא עליה דאינש ולאו אדעתי' דאמרינן בכל דוכתי כמו בלא עברתי בצד עמוד זה מעולם ובאו עדים והעידו דעבר דלא הוחזק כפרן בהכי משום דהוי מלתא דלא רמיא כו' ורבות כהנה בש"ס דהתם בתחילת המעשה לא רמיא עליו להשים דעתו עליהן כיון דבשעת מעשה לא נ"מ מידי בהא מלתא ובעובדי כי האי אינו נאמן אפי' אם אומר בתורת עדות שהוא זוכר אפ"ה אמרינן דטעי ואמר בדדמי נדמה לו שהוא זוכר ובאמת אינו כן כי בשעת מעשה לא כיון דעתו לזה משא"כ כאן גבי מוכר ודיין דבשעת מעשה ודאי דכיון דעתו לדעת רק דאמרינן דאא"כ כיון שיצא מת"י תו לא רמיא עליה למדכר ורבנן לא הימנוהו כבי תרי אלא היכא שאינו עשוי לשכוח דהיינו כל זמן שהמקח בידו דמוכר דוודאי מזהר זהיר לידע למי מכר בכדי שלא למיקם עלה במי שפרע וכן גבי דיין כל זמן שעומדין לפניו דרמי עליה למדכר דהא כ"ז שלא יצאו מב"ד מצי למיטען ולהוסיף עוד טענות כל שאינו סותר טענות הראשונות לגמרי כמבואר בסי' פ' עיי"ש ולכך רמיא עליה למדכר טענותיהן הטיב ובהא הימנוהו רבנן כב"ת משום דאי אפשר להתברר ע"י אחר וע"י ודאי יתברר כיון דוודאי מדכר דכיר בהאי שעתא אבל לאחר שיצא המקח מת"י מוכר וכן בדיין לאחר שיצאו מלפניו כיון דלא רמיא עליה למדכר וברוב פעמים הוא שוכח וא"כ גם ע"י לא יוכל להתברר בזה לא תקנו רבנן דלהוי מהימן כב"ת אבל מ"מ אם הוא אומר שהוא זוכר מהימן כעד אחד ונשאר הדבר על ד"ת אבל כע"א ודאי דהוי מדין תורה ולא אמרינן כיון דהוי מלתא דלא רמיא עליה ולאו אדעתי' לכך אפי' אם אומר שהוא זוכר נמי לא מהמנינן לי' זה אינו דהא בשעת מעשה הוי רמיא עליה למדכר וכיון דעתו לזה לכך אם הוא אומר שהוא זוכר הוא מהימן ולזה אם שנים הם הדיינים לעולם נאמנים ודלא כהב"ח ששגה בזה ולא הבין לחלק בין לא רמיא למדכר דהכא לשאר לא רמיא עליה דאינש ולאו אדעתי' דבכל דוכתי ומחמת זה כתב דאף אם שנים הם הדיינים נמי אין נאמנים וזה אינו ולשנא דהתוספתא דהרי הוא ככל אדם הוי תיובתי' דמשמע דעכ"פ לא גרע משאר אדם וכן לשיטת ר"ת נמי דמפרש לשמעתין דפריך דלהוי כע"א נמי מוכח דכע"א מיהו הוי וכבר השיגו הש"ך בסי' כ"ג עיי"ש אלא שלא ביאר הדברים כל הצורך מתוך מה שכתבנו יתבאר לך הא דבמוכר אינו נאמן תיכף ומיד שיצא המקח מת"י אף שעומדים לפניו ובדיין מהימן כ"ז שעומדין לפניו ואינו נאמן רק ביצאו מלפניו והיינו דבמוכר כיון שיצא המקח מת"י תו לא רמיא עלה למדכר אבל בדיין כ"ז שעומדין לפניו צריך למדכר דדלמא יוסיף בטענות ויצטרך לידע אם הוא סותר טענה הראשונה א"ל אבל כשיצאו דתו לא מצי למטען כלל לכך לא רמיא עליה למדכר וכ"ז פשוט:

)** והא דגבי דיין אינו נאמן אלא בזמן שבפ"ד עומדים לפניו היינו משום דלאחר שיצאו מלפניו לא רמיא עליה למדכר וכן נמי במוכר הא דאין נאמן באמב"י היינו נמי משום דלא רמיא עליה למדכר כיון שיצא המקח מת"י אבל לאו מטעם נאמנות דאי הוי באופן דוודאי דכיר ואינו עשוי לשכוח לעולם מהימן וכמו דדייקינן כן ממילתא דרב חסדא מדלא חשיב לי' בהנך דנאמנין לאלתר ש"מ דלעול' הימנוהו ולכך שפיר פריך אאין מקחו בידו ולחזי זוזי ממאן נקיט ורצה לומר כיון דנקיט מחד אינו עשוי לשכוח דקבלת המעות הוי ליה לסימן שלא לשכוח ולכך אית לן הימני' לעולם ודלא כהר"ן שכ' לדעת רש"י דמסתבר שאינו מהימן אלא כ"ז שעומדין לפניו דומיא דדיין והא ליתא דגבי דיין גופא הא דלא מהימן כשיצאו מלפניו היינו משום דלא רמיא עליה למדכר כשיצאו מלפניו אבל אי הוי באופן דהוי ליה למדכר גם הדיין היה נאמן לעולם וכיון שכן הכא גבי מוכר דנקיט זוזי מחד כיון שאינו עשוי לשכוח א"כ לעולם מהימן [וכבר הושג בספר קצה"ח מסוגיא דשמעתין ומלשון רש"י שכתב משהלכו לפניו פיי"ש והוא ברור] והא דנקט לישנא דלחזי זוזא ולא קאמר נשאל את המוכר ואמאי לא מהימן וכו' דהא בנאמנות המוכר תליא מלתא ובשלמא לפר"ת שיתבאר בסמוך אי"ה שפיר אתיא לשנא דליחזי זוזי אבל לפי' רש"י לכאורה אינו מיושב כ"כ. זה אינו כיון דהא דמסתבר ליה להש"ס דיהיה נאמן המוכר היינו משום דע"י קבלת המעות ודאי דכיר ולכך שפיר נקיט לישנא דלחזי זוזי משום דנאמנות המוכר בהא תליא וזה פשוט ולשיטתו ניחא גם בשמעתין דפריך נמי אאין מקחו בידו דהא שנים אוחזין קתני ואם כן קושיית הש"ס בשמעתין ובקדושין בחד גוונא מתפרשן ולא קשיין עליו קושיית התוס' והרא"ש שהקשו מטעם מיגו ודו"ק. ומה שהביא הרא"ש ראיה מלשון התוספתא דתני אבל אין המקח יוצא מת"י הרי הוא ככל אדם אינה ראיה כלל דהא התוספתא היינו עצמה ההיא ברייתא דמייתי לה בקדושין ומוקמינן לה בנקיט זוזי מתרווייהו ובזה שפיר עשוי לשכוח ולכך לא תיקנו בי' רבנן שיהיה מהימן כבי תרי ושפיר תני בתוספתא הרי הוא ככל אדם והרא"ש והרמב"ן כתבו דגם דעת הרי"ף הוא כרש"י ובסמוך יתבאר אי"ה מאין יצא לו להרא"ש כן בדעת הרי"ף] וכתב הרא"ש דלדעתם אי נקיט זוזי מחד לעולם מהימן לומר לזה מכרתי אפילו לאותו שלא קבל ממנו המעות ונאמן לומר וזה קבלתי המעות בע"כ ומכרתי לחבירו ואפילו אמב"י נמי נאמן לומר שמכר למי שלא קבל המעות ממנו ובבדק הבית הקשה ע"ז דמנין לו להרא"ש לומר כן בדעתם ועיין ד"מ שכתב דאף שאינו מפורש כן בדבריהם מ"מ מוכרח הוא מדלא פריך הגמ' ולחזי זוזי כו' רק אאין מקחו בידו אבל כשהמקח בידו לא מהני מה שאנו יודעי' ממי קבל המעות ש"מ נאמן המוכר בכל גווני אף לומר בהיפך מהמעות [ואף שבד"מ כתב כן עמש"כ הב"י על דברי הטור ואפילו אם ידוע בעדים כו' ולפי גרסתינו בטור שפיר הקשה בב"י ואין בדברי הד"מ כלום מ"מ צ"ל דגירסת הד"מ בטור הי' כגירסת הט"ז והבין דקושיית הב"י היא גם על גירסת הט"ז וא"כ יהי' קושיית הב"י אעדים כעין קושיית הבד"ה ועלה קמשני הד"מ מה דמשני והבן זה כי קצרתי ואי"ה בסמוך יבואר זה באריכות קצת] וכן כתב בבד"ה בעצמו וז"ל ואין לומר דס"ל להרא"ש כיון דלהרי"ף לא מקשי רק אאמב"י ש"מ דבמב"י נאמן בכל ענין זה אינו דא"כ אמאי איצטריך לאוקמי בנקיט זוזי מתרויייהו ה"ל לאוקמי בדנקיט מחד ולא ידע עכ"ל והנה מה שהקשה דנוקמי בנקיט מחד ולא ידע אינה קושיא כלל משום כיון דבנקיט מחד מסתבר לי' להגמ' דלעולם דכיר אף באמב"י א"כ איך יתרץ דלא ידע ולכך נקיט הגמ' בנקיט זוזי מתרווייהו דבהא שכיח שלא ידע ועוד דהתם בקדושין ע"כ צריך לתרץ דנקיט מתרווייהו דהא זהו עצמו קושיית הגמ' כיון דנקיט מחד אינו עשוי לשכוח א"כ אמאי אינו נאמן וא"כ לא מצי לשנויי דלא ידע דהא אינו נאמן קתני דמשמע דאפי' ידע לא מהימן ולכך בהכרח צריך לשנויי דנקיט מתרווייהו ולכך משני גם כאן דנקיט מתרווייהו וא"כ כיון שאין בדחיית הבד"ה שום ממש א"כ בהכרח נשאר ההוכחה מדלא פריך אמקחו בידו ש"מ דבמב"י בכל ענין נאמן וכמו כן באמב"י ונקיט מחד דהא לרש"י נקיט מחד שווה אמב"י למב"י כן היה נראה לומר לכאורה בדעת הרא"ש:

אך באמת נלע"ד אי משום הא לא איריא ואילו היה להך דינא דכתב ר"ת שאינו נאמן לומר בהיפוך המעות איזה ראיה ממקום אחר היינו יכולים להשוות גם דעת רש"י לזה ומ"מ לא תיקשה לנו אמאי לא פריך נמי אמב"י והיינו משום דרש"י מפרש דשנים חלוקים על המקח היינו שחלוקים גם בעיקר נתינת המעות דסתמא דמילתא היא ומכ"ש אם נאמר דזהו סברא דאנן סהדי דלאותו שנתן המעות נתרצה המוכר בוודאי דאית לן למימר דמסתמא הם חלוקים גם בנתינת המעות דאטו בשופטני עסקינן שיטעון מלתא דתמיה לכולי עלמא ולומר שחבירו נתן המעות ואפ"ה נתרצה לו המוכר וכן מפרש גם ר"ת שחלוקים בעיקר נתינת המעות [וכמו שיתבאר שיטתו אי"ה לקמן] ואף בלא הך סברא דאנן סהדי נמי ס"ל לרש"י דחלוקים בעיקר נתינת המעות משום דמסתמא דמלתא הכי הוא וכיון שכן רישא דמב"י לא קשיא מידי דה"ק נאמן המוכר לומר לזה מכרתי כו' רצה לומר מזה קבלתי המעות ומכרתי לו דסתמא דמלתא הכי הוא ועל קבלת המעות גופי' צריכינן לנאמנותו של המוכר וזהו דתניא בברייתא נאמן המוכר כו' ולא קשיא מידי דאטו דיוקו של ר"ת דדייק מדקאמר לזה מכרתי ולא קאמר מזה קבלתי מעות [וכמו שיתבאר לקמן אי"ה דזהו דיוקו של ר"ת] הוא מוכרח כ"כ עד דניקשי' מיני' לשיטת רש"י אמאי לא פריך אמב"י אדרבה פשטא דברייתא לא משמע כלל כהך דיוקא ואף ר"ת לא אמרה אלא מצד ההכרח דמשום דלא מצי לפרושי אסיפא משום דליכא מיגו לכן בהכרח מפרש לה ארישא וע"כ דדייק לו מדלא קאמר מזה קבלתי מעות דאל"כ לא הוי פריך מידי אבל לרש"י דקושיית הגמ' מתפרשא שפיר אסיפא ודאי דאין זה דוחק כלל אמאי לא תני מזה קבלתי מעות דהיינו הך וכן נמי הנחתו של רש"י שהניח דמסתמא אינם חלוקים בעיקר המעות נמי אין מוכרח כלל תדע דהא גם ר"ת לא ס"ל כן בזה רק שמוחלקים גם בעיקר נתינת המעות וכיון שכן אין להוכיח כלל לשיטת רש"י ממאי דלא פריך הגמ' ארישא ש"מ שנאמן לומר אף בהיפך וכמו שעלה על דעת הד"מ ובד"ה אלא דבלא שום הוכחה כלל נמי מסתבר לומר בדעת רש"י כמו שכתב הרא"ש דנאמן לומר אף בהיפך מהמעות כיון דהך סברא שכ' ר"ת דאנן סהדי דלאותו שנתן המעות נתרצה המוכר ואינו נאמן לומר בהיפך זה אף דאית לי' מיגו משום דהוי כמגו במקום עדים אין לזה שום ראיה והוכחה