נחלת דוד בבא מציעא ס

ששניהם טוענין ברי אלא ע"כ דגם בהמחליף נמי איירי בברי וברי וכרבה בר"ה ולכך שפיר קא קשיא לי' וכיון שכן גם שם איכא רמאי ולק"מ קושיית התוס' [והא דלא קאמר התם בהדיא ולרבה בר ר"ה כדאמר בשמעתין היינו משום דפשטי' דלישנא דמתני' ודאי איירי בברי וברי כדמוכח לקמן בשמעתין (דף ק') עיי"ש דהא לרבא צריכינן להגיה במתניתין ותני זה אומר שמא כו' ולכך התם במס' ב"ב כיון שהביא המשנה כצורתה לא איצטריך לאתויי להא דרבה בר ר"ה דממילא משתמע דאיירי בברי וברי משא"כ בשמעתין דלא הביא להדיא להא דהמחליף רק לימא מתניתין דלא כסומכוס ועיקר דברי סומכוס מתניא בפרק שור שנגח דתני התם ואינו ידוע דמשמע דאיירי בשמא ושמא לכך הוצרך לומר בשמעתין ולרבה בר ר"ה וזה פשוט] ומה שהקשו משני שטרות נמי לק"מ דהא ע"כ מוכח דגם בשני שטרות איירי בברי וברי דאל"כ גם משני שטרות לק"מ וכמו שכתבתי לעיל גבי המחליף ואף דלכאורה גבי ב' שטרות לא שייך כלל טענת ברי דכיון ששניהם נכתבו ביום א' אפי' אם יטעון האחד ששטרו נכתב קודם בברי מ"מ אין בכך כלום דלאו בירושלים יתבינן דכתבינן שעות וכמו דאמרינן התם ליכא למיקם עלה דמלתא ועיין רשב"ם שם אך זה אינו דודאי אי עידי חתימה כרתי לא קשה כלל מהך דב' שטרות דהתם בדין הוא שיחלוקו כיון שהוא של שניהם וכמש"כ שם התוס' [ל"ה א' ד"ה רב אמר עיי"ש] וע"כ לא פרכינן שם רק למ"ד עידי מסירה כרתי ועיי"ש בתוס' דלחד לישנא דפ' מי שהי' נשוי הקושיא אינה רק משמואל דאיהו ס"ל עידי מסירה כרתי ולחד לשנא גם מרב פריך דאיהו נמי סבר להך לישנא עימ"כ ועכ"פ איך שיהי' הא וודאי דק"ו דקושיית הגמ' שם אינו אלא אי עימ"כ וכיון שכן שפיר שייך גם בשני שטרות טענת ברי דזה טוען בברי לי נמסר תחילה וחבירו טוען בהיפוך והא דקאמר התם התם ליכא למיקם עלה דמילתא אין הכוונה שאין כאן טענת ברי וליכא למיקם עלה דמלתא בשום אופן כמו דמשמע לכאורה מפי' רשב"ם רק כמו שפירש שם הנ"י כיון דאנו יודעים עידי השטר מי הם ואינם יכולים לברר עתה על ידיהם מסתמא לא יתברר תו לעולם משא"כ בארבא דאפשר היום או למחר יתברר ובאמת גם הרשב"ם ג"כ מפרש ע"כ כהנ"י כמבואר בסוף דבריו עיי"ש וכיון שכן גם בשני שטרות איכא רמאי ושפיר פריך מיני' על ההיא דארבא גם לשיטת ריב"א ולק"מ מה שהקשו התוס' ועיין:

אך בעיקר דברי המהרמ"ש לפי מה שהבין בדברי ריב"א לא יכולתי להבין דמנ"ל לומר כן דאוחזין דמתניתין הוא לאו דווקא ואפילו בלא אוחזין נמי הדין דיחלוקו כל היכא דליכא רמאי ונהי דבמה שתפס לעיקר הך שינויא דרמאי גם לרבנן הי' נראה לו כן מסוגיא דשמעתין וכמש"כ לעיל מ"מ אם איתא להך מילתא דגם ריב"א מודה בהא להתוס' דמנה שלישי אוחזין מקרי א"כ טפי אית לן למימר דבאוחזין איכא חילוק בין רמאי לליכא רמאי דבליכא רמאי יחלוקו ובאיכא רמאי יהא מונח כמו דחזינן כן להדיא בסוגיא דשמעתין דפריך ממתניתין על מנה ג' דבתרווייהו הוא אוחזין ומשני התם איכא רמאי כו' ש"מ דבאוחזין איכא לפלוגי בהך סברא דרמאי ובארבא דליכא אוחזין אמרינן כדא"ג בין איכא רמאי בין ליכא רמאי תדע דהא אין זכר כלל להך סברא דרמאי במס' ב"ב גבי ארבא וכיון שפשטי השמועות מורין כן [וכמו שהוא באמת כן שיטת הנ"י וכמו שיתבאר לקמן אי"ה] א"כ מנ"ל לריב"א להמציא לנו חילוקים אחרים ולעוות עלינו את השמועות ולומר דאוחזין דמתניתין לאו דווקא וכל היכא דליכא רמאי לעולם יחלוקו ובאיכא רמאי לחלק בין אוחזין ולא אוחזין כיון דהגמ' מחלק באוחזין בין איכא רמאי ליכא רמאי וזהו תמיה עצומה לע"ד. ועיינתי בתוס' במס' ב"ב בפירוש ריב"א עצמו והנה הוא לא כתב כן כמו שהביא המהרמ"ש על שמו דכל עיקר מאי דנאדי מפי' ר"ת שמחלק בין מתני' לארבא משום דבמתני' תני אוחזין הוא משום דקשיא לי' דא"כ מאי פרכינן בשמעתין ממנה ג' על מתני' הא במנה ג' ליכא אוחזין והא דכתבו התוס' דזה שהנפקד תופס כו' לא מסתבר לי' להריב"א וזהו מה שהכריחו לומר דאוחזין דמתני' לאו דווקא והחילוק בין ארבא למנה ג' לאו משום דבמנה ג' אוחזין מקרי וכמש"כ המהרמ"ש על שמו רק דאף דלא מקרי אוחזין מ"מ לענין זה מועיל מה שהוא ביד שליש דלא נימא כדא"ג כדאמרינן התם אי תפסינן לא מפקינן ומה שהקשו שם בתוס' ע"ז דלמ"ד מפקינן לא אתי שפיר נלע"ד דלק"מ דשאני התם שמתחילה תפסוה אדעתא דהכי שאם לא יביא ראיה דמפקינן מיד ב"ד ויהיה כדא"ג כבתחילה משא"כ במנה ג' דלאו אדעתא דהכי אפקדיה לכך איכא למימר דכ"ע מודים בזה דלא מפקינן ולק"מ וזהו פשוט ונכון. ולפ"ז שיטתו של הריב"א מוכרחת מסוגיין דמדפרכינן ממנה ג' על מתניתין ש"מ דאוחזין לאו דווקא דאי ס"ד דטעמא דמתני' הוא משום דאוחזין א"כ לענין זה מה שהוא ביד שליש לא חשיב כלל אוחזין וא"כ לא הוה קשה כלל ממנה ג' אלא ש"מ דהגמ' ס"ל דאוחזין דמתניתין לאו דווקא ומדמשני עלה התם ליכא רמאי ש"מ היכא דליכא רמאי לעולם יחלוקו אף דליכא אוחזין ובאיכא רמאי והוא ביד שליש יהא מונח ומכ"ש אוחזין ממש דיהא מונח והיכא דאינו אפילו ביד שליש אז אמרינן כדא"ג ומעתה לא קשה תו מה שהקשינו לשיטת המהרמ"ש אך אכתי לא הונח לי דא"כ דהך דמנה ג' לא הוי כאוחזין ושאני לן בין היכא שמונח ביד שליש להיכא דאוחזין ממש א"כ הדרא קושיא קמייתא לדוכתיה אמאי לא משני הגמ' ממנה ג' אמתניתין דבמתניתין דאוחזין שפיר אמרינן דיחלוקו ובמנה ג' דהוא ביד שליש הסברא נותנת דיהא מונח וכמשכ"ל והא גופא קשיא דמנ"ל להגמ' דאוחזין לאו דווקא ולמפרך ממנה ג' דלמא אוחזין דווקא ולק"מ הן אמת דהריב"א הוכיח כן מהגמרא אבל על הגמרא גופא קשיא וצ"ע ושיטת הנ"י הוא דהיכא דאין אוחזין בין איכא רמאי ובין ליכא רמאי תמיד הדין כדא"ג דהנך תרי עובדי דמייתינן בארבא חדא בזה אומר של אבותי וחדא בהאי אומר דידי כו' בהך עובדא דשל אבותי איכא ודאי רמאי ובהך עובדא דדידי הוא ליכא ודאי רמאי דסתמא קאמר דידי הוא אפי' ע"י מציאה או מקח וממכר דליכא רמאי ולהריב"א אינו קשה כ"כ מהך עובדא דדידי הוא דאף דסתמא קאמר מ"מ סתמא נמי מיירי על ידי שבנה אותה דהוי נמי וודאי רמאי דאי במציאה או במו"מ הוי קמפרש] ובתרווייהו קתני כדא"ג דכיון דאין אוחזין בכל גוונא אמרינן כדא"ג ובאוחזין החילוק בין איכא רמאי לליכא רמאי דבליכא רמאי כהך דמתניתין אז הדין דיחלוקו ובאיכא רמאי כהך דמנה ג' יהא מונח דבהא ס"ל להנ"י כהתוס' דמנה ג' מקרי אוחזין נמצא דתמיד איכא לפלוגי בין אוחזין לאין אוחזין בין באיכא רמאי בין בליכא רמאי איכא רמאי ואוחזין מונח ואי אין אוחזין כדא"ג וליכא רמאי באוחזין יחלוקו ואין אוחזין כדא"ג ושיטה זו מתחוורא בשמעתין טובא דאף ראיה שהביא מהך אומר דידי הוא אינה מכרעת כ"כ מיהו פשטי השמועות מורין כן וכמשכ"ל ומעתה לק"מ כל מה שהקשינו לשיטת הריב"א והמהרמ"ש וגם יתיישב מה שהקשו התוס' בב"ב מהך דב' שטרות והמחליף [מיהו בלא"ה כבר ישבנו לעיל זה גם להריב"א בטוב טעם ודעת] ועכ"פ בין לשיטת הריב"א ובין לשיטת הנ"י בזה אומר אני ארגתיה יהא מונח וכמש"כ רש"י ודלא כהתוס' והרא"ש ועיין:

והתוס' והרא"ש תירצו דהיכא דאוחזין והחלוקה יכל"א אז שייך דינא דמתני' דיחלוקו ואוחזין ואין החלוקה יל"א כהך דמנה ג' יהא מונח. ובארבא דאין אוחזין אף דהחלוקה יל"א מ"מ אמרינן כדא"ג והיינו משום דהתוס' נקטו לעיקר הך שינויא דמשנינן בשמעתין אליבא דרבנן התם דחד מינייהו כו' וס"ל דגם לפי המסקנא קאי הך שינויא מדלא קאמרינן השתא דאתית להכי כו' וכמשכ"ל נמצא דתירוצם הוא ממש כתירוץ הנ"י אלא דבהא פליגי דלהנ"י העיקר כתירוצא דרמאי גם לרבנן ולהתוס' והרא"ש לרבנן נקטינן כהך שינויא דמשני לעיל התם דודאי דחד מינייהו ותליא מלתא בחלוקה יל"א והבן ומה שהקשינו לעיל בדבריהם מהך דבין לרבנן בין לר"י גבי חנווני יהא מונח ואילו לשיטתם לרבנן יחלוקו מבעי לי' כיון דהוא אוחזין וחלוקה יל"א נלע"ד ליישב דס"ל להתוס' והרא"ש דדווקא במנה ג' הוא דאיכא למימר דמה שהנפקד תופס הוא בחזקת שניהם והוי כאילו שניהם אוחזין בו משום דשניהם הפקידו מעותיהם אצל הנפקד ושפיר הוי הנפקד תופס בחזקת שניהם משא"כ גבי חנוני על פנקסו דהא אינהו לא אפקדו גבי בעה"ב מידי רק דהבעה"ב מחוייב לשלם להם ממעותיו לכך לא שייך לומר דהבעה"ב תופס בחזקת שניהם נמצא לפ"ז דהתם גבי חנווני מקרי שניהם אין אוחזין ולא שייך דין דיחלוקו גם לרבנן ואי תקשי דעכ"פ הוי ליה למימר לרבנן כדא"ג כמו בארבא לזה יש לומר כיון דעכ"פ הוא מונח ת"י בעה"ב אין סברא לומר דנפקי מבעה"ב ויהיה כדא"ג כדאמרינן התם אי תפס לא מפקינן וכמו שהוא הסברא לריב"א לענין מנה ג' כמו כן הוא הסברא להתוס' לענין בעה"ב רק דבמנה ג' ס"ל להתוס' דהוי אוחזין גמור אבל לענין בעה"ב שפיר אית למימר כסברת ריב"א דהוי כמו אי תפס לא מפקינן תדע דהא גם התם גבי אי תפס לא מפקינן דכתבו כל הפוסקים דר"ל יהא מונח והא גם התם נמי הוי כמו אוחזין כיון דכבר תפסוה וגם החלוקה יל"א ואפ"ה לא אמרינן דיחלוקו והיינו ע"כ מטעמא דכתיבנא דאוחזין לא מקרי כיון דלא אפקדו תרווייהו גבייהו וכדא"ג נמי לא אמרינן כיון דעכ"פ כבר תפסוה וכל היכא שהוא ביד אחד לא אמרינן דנוציא מידו ויהא כדא"ג וכמו כן הכי גבי חנוני מה שהוא ביד בעה"ב לא חשיב כאוחזין כיון דלא אפקדו גביה ואפ"ה לית לן למפסק כדא"ג כיון שהוא ת"י בעה"ב כנלע"ד בישוב דברי התוס' והרא"ש