נחלת דוד בבא מציעא נט

נחלת דוד פרק ראשון בבא מציעא בעז"ה אחל לרשום חידושים ממס' ב"מ מה שחנני ה' ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל. דף ב במשנה היו שנים רוכבים כו' או שהיה אחד רוכב וא' מנהיג כו' עי' רש"י שכתב לאשמועינן אתא דרכוב ומנהיג שניהם שווים לקנות בהמה מהפקר ובמהרמ"ש הקשה דמנ"ל דשניהם שוים לקנות אימא דשניהם שוים לענין מוחזקין דהא ע"כ צ"ל כן בה"א דגמ' דבראיה בעלמא קני ותירץ דאפשר שזה תלוי בזה עיי"ש היטיב בדבריו. והנה תירוצו ליתא רק לפי שיטת התוס' והנ"י דאוחזין דמתניתין הוא דוקא ובלא אוחזין הדין כל דאלים גבר דאז שפיר א"ל דאי לאו דהוי קני ליה בהאי אחיזה מההפקר לא הוי אחיזה נמי לענין שיהיה הדין יחלוקו דאי לא קני ליה בהאי אחיזה מההפקר לא מקרי אחיזה כלל והוי כאין אוחזין וא"כ כל דאלים גבר מבעי לי' אבל לפי שיטת ריב"א דאוחזין לאו דוקא ובאין אוחזין נמי יחלוקו כיון דליכא רמאי א"כ אין שום צד לומר דהא תליא בהא דשפיר נוכל לומר דמתניתין אשמועינן דלא תימא מנהיג קנה וא"כ אחיזתו הוא טובה ורוכב לא קני וא"כ אין אחיזתו כלום והוי כהמע"ה לכך קמ"ל דיחלוקו דשני האחיזות שוים הם ותרווייהו לא קני בהנך אחיזות מההפקר ולכך אין לזה בה כח יותר מזה ואפ"ה הוי שפיר הדין דיחלוקו דהא באין אוחזין לגמרי נמי יחלוקו לשיטת הריב"א ואפשר ליישב להריב"א דהגמ' דייק מהיו רוכבין דהוא משנה יתירה וכבר הקשה כן ברא"ש ותירץ דלא נימא קמא עיקר עיי"ש ולהריב"א לא ניחא הך שינוייא דהרא"ש אלא דשנים רוכבים אשמועינן ממשנה יתירה דרכוב קני מהפקר דבהא ליכא למימר דאשמועינן דשניהם שוים לענין מוחזקים דמהיכא תיתי יהיה עדיף חד מחבריה אלא ע"כ דאשמועינן דקונים מההפקר וכיון שכן גם רכוב ומנהיג נמי ע"כ דשניהם קונים מההפקר דאל"כ הוי מנהיג במקום רכוב המע"ה אלא ע"כ דשניהם קונים ואם נאמר דרש"י ס"ל כשיטת הריב"א היה מדוייק מה דמציין רש"י על היו שנים רוכבים ועיין בזה כי הוא דרך חידוד ואי"ה בסוגיא דרכוב ומנהיג יתבאר ביותר ביאור:

שם תוס' ד"ה ויחלוקו הקשו דמאי שנא מארבא דאמרינן כל דאלים גבר כו'. ותוכן קושייתם הוא דמצינו כאן שלשה דינים חלוקים דבמתניתין תני יחלוקו ובמנה שלישי אמרינן דיהא מונח השאר אפי' לרבנן ובארבא פסקינן כל דאלים גבר וא"כ חל עלינו למצוא פשר דבר למה נשתנה הדין בהנך תלתא מילי עיי"ש והנה לכאורה היה עולה על הדעת לאמר דלק"מ דבמתניתין דתרווייהו אוחזין בו לכך אין לנו לומר דנוציא החפץ מידם ויהא מונח או דנפסוק להם כדא"ג ויהא האחד גוזל מה שביד חבירו לכך שפיר פסקינן שיחלוקו משא"כ במנה דאין אוחזין בו רק שהוא ביד שליש לכך אמרינן דיהא מונח ת"י השליש אבל בארבא דאין אוחזין וגם אינו ביד השליש לכך פסקינן שפיר כדא"ג וזה היה נכון מאוד בסברא דכל היכא דהוי החפץ תיקום אדוכתיה אך באמת ז"א דאם כן מאי פריך הגמ' ממנה שלישי אמתניתין דקאמרינן לימא מתניתין דלא כר"י כו' ולא משני כדמשנינן דשאני מנה ג' שהוא ביד שליש אלא ש"מ דלא ס"ל להגמ' לחלק בהכי [וזהו מה שכוונו התוס' במה דכתבו וכן במנה ג' כו' דמדמי בגמ' לטלית חשיב מה שהנפקד כו' לכך משני כו'] וא"כ הדק"ל ושלשה תירוצים נאמרו בישוב הקושיא זו ונחלק לג' שטות לענין דינא המהרמ"ש הביא בשם ריב"א לתרץ דשאני ארבא דחד מנייהו הוא ודאי רמאי וכ"ת א"כ יהא מונח לזה יש חילוק בין אוחזין ור"ל דמנה ג' חשיב אוחזין שהנפקד תופס בחזקת שניהם וכמש"כ התוס' רק דלענין מתניתין אין אנו צריכין לחלק בין אוחזין או אין אוחזין אלא דבמתניתין אף דאין אוחזין רק שלא יהא לזה כח יותר מזה נמי יחלוקו משום דליכא רמאי והך חילוקא דאוחזין לא צריכינן ליה רק היכא דאיכא רמאי דאז באוחזין יהא מונח כמו במנה ג' ובא"א אמרינן כדא"ג ע"כ שיטת הריב"א לפי מה שהביא המהרמ"ש. וכ' עוד המהרמ"ש דהתוס' והרא"ש לא ניחא להו בהך שינויא מתרי טעמי. חדא דא"כ אמאי לא משני לקמן דפריך אלא מאי רבנן כו' הא נמי כשאר דמיא טעמא דרמאי כדמשני גבי ר' יוסי ש"מ דלרבנן אין צריך הך סברא ולכך לדידן דפסקינן כרבנן לא תליא מלתא ברמאי כלל ועוד דא"כ גבי שנים אדוקי בשטר אמאי אמרינן לקמן דיחלוקו הא התם איכא רמאי וא"כ היה צריך להיות הדין דיהא מונח וכן מבואר להדיא ברא"ש עיי"ש [והנך תרתי קושייות קשיין גם לשיטת הנ"י שנבאר בסמוך אי"ה] והנה הנך תרתי קושייות לק"מ דמה שהקשו אמאי לא משני לרבנן טעמא דרמאי כו' דבריהם תמוהין בזה מאוד דהא הגמ' משני כן אליבא דהמקשה דהקשה לימא מתניתין דלא כר"י ולרבנן הוי ניחא לי' ולכך לא הוי מצי לשנויי טעמא דרמאי דא"כ כר"י נמי אתיא וכדמשני הגמ' באמת כן אפי' תימא ר"י כו' וא"כ ע"כ המקשה לא ידע מטעמא דרמאי ואפ"ה הוי ניחא ליה לרבנן ולכך הוצרך לשנויי אליביה דהמקשה דלהכי הוה ניחא ליה לרבנן משום טעמא דהחלוקה יכולה להיות אמת אבל לפי האמת דמשנינן לר"י טעמא דרמאי א"כ מנ"ל לפלוגי לרבנן בענינא אחרינא אדרבה טפי אית לן למימר דלפי האמת קושטא דמלתא דגם לרבנן מפליגינן בהכי ולא צריכינן תו לטעמא דחלוקה יכולה להיות אמת גם לרבנן דמנלן לעשות פלוגתא בין ר"י לרבנן בהך מלתא. ובדוחק יש ליישב כוונת הרא"ש דהכי כוונתו דא"כ לפי האמת ה"ל להגמ' למימר השתא דאתית להכי לרבנן נמי כו' ומדלא קאמרינן הכי ש"מ דלרבנן נשאר שינויא דלעיל גם לפי האמת כצ"ל בישוב דבריהם אך מלבד שאין זה קושיא כ"כ לריב"א כמבואר לכל מעיין עוד אני אומר דע"כ מוכח מסוגיא דשמעתין דלפי האמת נאדי משנויא קמא דמשני לרבנן התם דחד מנייהו כו' דהא מקשינן לקמן בשמעתין בין לרבנן בין לר"י התם גבי חנוני כו' יהא מונח כו' עיי"ש וא"כ ע"כ דלפי האמת גם לרבנן תליא מלתא ברמאי ולא בחלוקה יכולה להיות אמת דאילו לשיטת התוס' והרא"ש הא התם בחנווני החלוקה יכולה להיות אמת דאפשר שנתן לפועל החצי ואוחזין נמי מקרי דבעה"ב תופס בחזקת שניהם כמו במנה ג' [וכן צ"ל גם לשיטת רי"בא דחנוני מקרי אוחזין דאל"כ הוי לן למימר כד"ג ודו"ק] וכיון דאיכא תרתי אוחזין וחלוקה יכולה להיות אמת א"כ לרבנן יחלוקו מבעי ליה ולא מונח ומדקא מקשה הגמ' לרבנן יהא מונח ש"מ דלפי האמת נאדינן מהך שינויא דלעיל דמשני לרבנן וכשיטת ריב"א. שוב ראיתי במע"מ שהתעורר בזה במקצת רק מש"כ בסוף דבריו ליישב הך קושיא דבין לרבנן כו' אינו מובן כלל ועיין [ועי' במה שאכתוב לקמן אי"ה בישוב קושיא זו ואפשר להעמיס כן בדברי המע"מ רק שקצר מאד] ומה שהקשו מהך דשנים אדוקים בשטר נמי לק"מ דהתם ליכא למימר יהא מונח דליכא למימר שנוציא המעות מהלוה ויהא מונח דהא בהמעות הלוה הוא מוחזק והשטר עצמו נמי ליכא למימר יהא מונח דהא זהו עצמו רצון הלוה ומאי נ"מ איכא בין אם יחזירו לגמרי ללווה או שיהא מונח כיון דסוף סוף לא יהא צריך לשלם ועיין באורים ותומים שכ' ליישב כן ועוד אני מוסיף על דבריו דע"כ צריכינן לחלק בזה גם להתוס' תדע דהא בהך ברייתא דשנים אדוקים בשטר קמיירי בה ר' יוסי דקתני התם ר"י אומר הרי הוא בחזקתו כו' וא"כ ולהתוס' מי ניחא הא לר"י ודאי ברמאי תליא מלתא וא"כ מונח מיבעי לי' אלא ע"כ דצריכינן לחלק כמו שכתבנו וא"כ אין משם אפי' דמות ראי' ועיין:

עוד הקשו התוס' במס' ב"ב על שיטת ריב"א דא"כ מאי פריך בב"ב על הך דארבא ומאי שנא משני שטרות ומהמחליף פרה בחמור והא התם ליכא רמאי עיי"ש [והנך קושיות לא קשיין רק לשיטת הריב"א אבל לשיטת הנ"י לק"מ ועיין] וגם זה לע"ד לק"מ. דמהך דהמחליף ודאי לק"מ דע"כ הגמ' דמקשה מהמחליף הוה ס"ל דהמחליף איירי בברי וברי וכרבה בר ר"ה דאמר אמר סומכוס אפי' בברי וברי דאל"כ בלא"ה מעיקרא לא קשיא מהך דהמחליף דשאני התם דהוי שמא ושמא ולכך יחלוקו דהא סברת כד"ג הוא כמש"כ הרא"ש שסומכין ע"ז מי שהדין עמו תגבר ידו שטפי ימסור נפשו כו' עיי"ש ברא"ש וזה לא שייך רק בטוען ברי דבטוען שמא איך ימסור נפשו כיון שבעצמו אינו יודע האמת ובר מן דין נמי ודאי דטובא איכא לפלוגי בין ברי ושמא דבשמא ושמא ודאי הסברא נותנת טפי דיחלוקו מברי וברי תדע דבשו"ש לכ"ע אמר סומכוס דיחלוקו ובברי וברי פליג רבא לקמן (קא) עיי"ש וא"כ ודאי דלא הוי קשיא כלל מהך דהמחליף וארבא דשאני בארבא