נחלת דוד בבא מציעא קיד

שיהיה שייך בכאן ממש הך סברא דכנכ"ה רק אשגרת לשנא בעלמא הוא דנקיט ועיקר הסברא הוא דבמקומו ממש לא אמרינן דניזול בתר רובא דבזה קרוב עדיף וכמש"כ הרמב"ן] אמנם לפמש"כ יהיה דברי הרמב"ם מוכרחים מסוגיא דידן דאמאי לא תלינן בעוברי דרכים דהם רובא דעלמא וא"כ בזיתים וחרובים נמי יהיה מותר ולהך גירסא דזיתו מוכיח עליו גם לפי האמת הקשה כן אלא ע"כ דצריך לומר כמש"כ הרמב"ן והט"ז בכוונת הרמב"ם דבמקומו ממש תלינן בקרוב ומהכרח סוגיא דידן הוצרך הרמב"ם לדחוק קצת בסוגיא דב"ב אבל לשיטת הרא"ש שם בעובדא דחצבא דחמרא דפסק באמת לפי מאי דקיי"ל כר' חנינא גם ענבי שריין וכפשטא דסוגיא דב"ב וא"כ אפי' במקומו ממש נמי ס"ל להרא"ש דאית לן למיזל בתר רובא א"כ הדק"ל אמאי לא תלינן כאן בעוברי דרכים וא"כ גם זיתים וחרובים יהיו שריין שוב ראיתי בספר קצות החושן שהקשה ג"כ על שיטת הרא"ש מסוגיא דלקמן דמצא כלי ולפניו פירות דתלינן דפירות אלו נפלו מהכלי ולא אזלינן בתר רובא דעלמא ועוד הקשה מסוגיא דאבנים שנמצאו אצל מרקוליס במס' ע"ז בר"פ ר' ישמעאל (נ' א') דתלינן במרקוליס ואסורין ועיי"ש דרש"י ס"ל דמקורבין הוי בתוך אמה ומחצה ולהתוס' בתוך ד' אמות הוי מקורבין ואמאי לא ניזול בתר רובא דעלמא אמנם לשיטת הרמב"ם לא הוי קשיא ליה מהנך סוגייות משום כיון דהוי מקורבים כ"כ לרש"י כדאית ליה ולהתוס' כדאית ליה תו מיקרי מקומו ממש ולא אזלינן בזה בתר רובא גם לר' חנינא ומזה יצא לו דגם בכלי ולפניו פירות דלא אתפרש במכילתין כמה יהיה רחוק הכלי מהפירות דניתלי הפירות בכלי הוא גם כן כשיעור אבנים הסמוכים למרקוליס לרש"י כדאית ליה ולהתוס' כדאית ליה דביותר מזה לא מקרי מקומו ואזלינן בתר רובא דעלמא עכ"ד עיי"ש ולעד"נ דמהני סוגיות דכלי ולפניו פירות ואבנים הסמוכים למרקוליס גם לשיטת הרמב"ם לא מתחוורא מלתא כ"כ דכיון דהפירות רחוקים קצת מהכלי והאבנים מהמרקוליס תו לא מקרי מקומו ממש ומש"כ בעל קצה"ח כיון דמקורבים כ"כ שפיר הוי מקומו ממש לא נהירא לענ"ד דא"כ גם גבי ניפול ה"ל להגמ' לפלוגי ולומר דאם נמצא בתוך ד"א להתוס' ולרש"י בתוך אמה ומחצה תו לא שדינן לי' בתר שובך אחר ואע"ג דאיהו נפיש ומדלא מפליג הש"ס בהכי גבי ניפול ש"מ דבכל ענין אזלינן בתר רובא כל שאינו במקומו ממש ותו דגם בסוגיין דכלי ולפניו פירות איך סתם תלמודא כ"כ מלפרש כמה יהי' שיעור המרחק בניהם דדוחק גדול לומר דסוגיא דשמעתין סמכה שמעצמינו נבין זה מהא דאמרינן בע"ז לענין אבני מרקוליס ואין מדרך תלמודא לסתום כ"כ ועוד דלא אשתמיט שום אחד מהפוסקים קמאי ובתראי מלבאר זה בהך דינא דכלי ולפניו פירות עד שבא בעל קצה"ח וחידש לנו דין זה והוא תמוה:

לכך נראה לע"ד דמהנך סוגייות לא קשה כלל לא להרא"ש ולא להרמב"ם משום דהתם בשמעתא דניפול גרסי' אמר אביי אף אנן נמי תנינן דם שנמצא בפרוזדור טמא ואע"ג דאיכא עליה דמקרבא ורבא דחי לה רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד הרי חזינן דלרבא אף למאי דבעי לומר דלא כר"ח וקרוב עדיף מרוב אפ"ה היכי דאיכא מצוי בהדי רוב שוב חזר להיות עדיף מקרוב וכיון שכן גם לדידן דקיי"ל כר"ח דרוב עדיף מקרוב היכי דמצטרף מצוי בהדי קרוב חזר להיות עדיף מרוב דכך שווה קרוב לדידן כמו רוב לרבא וכי היכי דלרבא רוב ומצוי עדיף מקרוב כמו כן לדידן קרוב ומצוי עדיף מרוב ואין לומר דרבא גם למאי דבעי למדחי להא דר"ח היינו דלא ניחא רוב עדיף מקרוב אבל מ"מ גם קרוב לא עדיף מרוב אפי' לרבא רק תרווייהו שווין וכיון שכן אין ראי' לדידן דקרוב ומצוי עדיף מרוב דעד כאן לא קאמר רבא דרוב ומצוי עדיף מקרוב משום דגם בלא מצוי היו תרווייהו כי הדדי ולכך אהני מצוי לרוב דלהוי עדיף מקרוב אבל לדידן דבלא מצוי קיי"ל כר"ת דרוב עדיף א"כ קרוב בצירוף מצוי אפשר דלא מהני רק להיות שווה לרוב אבל מנ"ל שיהי' עדיף יותר מרוב. דזה אינו דכבר כתבו שם התוס' בד"ה לימא משום דסבר כר"ח דאי ליתא לדר' חנינא א"כ קרוב עדיף מרוב ודבריהם מוכרחים שם בסוגיא דזה אי אפשר לומר שיהי' רוב וקרוב שווין רק אחד מהן ודאי עדיף מחבירו ולר"ח רוב עדיף ואם נאמר דלא כר"ח א"כ קרוב עדיף [והטעם נראה משום דר"ז פריך על ר"ח מקרא דוהיתה העיר הקרובה ומשני ביושבת בין ההרים וליכא אחריתא דנפישא מינה ולכך אם לא נאמר כר"ח היינו משום דמוקמינן לקרא בכל גווני אף באין יושבת בין ההרים וא"כ ע"כ קרוב עדיף] לפ"ז הדרא הוכחתינו לדוכתא דכמו דלרבא הדין ברוב ומצוי כמו כן לדידן בקרוב ומצוי דמאי שנא ומעתה לא קשה כלל מהך דכלי ולפניו פירות ומאבנים הסמוכים למרקוליס אף אם נאמר דזה לא מקרי מקומו ממש משום דהתם ודאי דהוי מצוי כמו דם המקור דוודאי הוא מצוי טפי שיפלו האבנים מהמרקוליס מתוך גובה האבנים שעשויין כגל מרוב הזורקין והדבר נראה שמצוי טובא שיוחלקו אבנים מראש הגל משנאמר שאדם אחר אבד אותן בכאן דנפילה לא שכיחא כ"כ דמסתמא אדם משמר מה שיש לו וכמו כן בכלי ולפניו פירות ודאי מצוי יותר שהפירות נפלו מהכלי בעת נפילת הכלי משנאמר בשני בני אדם אבדו זה כלי וזה פירות ואתרמו תרווייהו בחד דוכתא ושיהי' באופן שיהי' נראה שהפירות נפלו מהכלי דהיינו דמהדר אפיה לגבי פרי וכיוצא בזה כדאמרינן התם בסוגיין ואף דאמרינן שם בב"ב הדרבי' רבא מההיא לא דהדר בי' מהך סברא דרוב ומצוי עדיף טובא מקרוב רק דזה לא מקרי רוב ומצוי וכמ"ש שם התוס' בד"ה דתני ר"ח בסופו וז"ל ולמאי דהדר בי' רבא וקאמר דלא הוי רוב ומצוי עכ"ל אבל בנ"ד דוודאי מקרי קרוב ומצוי וכדכתיבנא א"כ לכו"ע הוא עדיף מרוב וכיון שכן לא קשה כלל מהא דכלי ולפניו פירות ומאבנים הסמוכים למרקוליס ודו"ק ומעתה גם מה שחידש בקצה"ח בהא דכלי ולפניו פירות שהיו מקורבים זל"ז כשיעור אבני מרקוליס גם זה ליתא רק דכל היכי דהוא באופן שנראה שמהכלי נפלו בין שהוא רחוק או קרוב מ"מ כיון שנראה שהם מהכלי תו מקרי קרוב ומצוי לגבי רובא דעלמא ולכך לא פי' במכילתין שיעור קריבותם וגם לא אשתמיט שום א' מהפוסקים להשמיענו זה משום דבכל ענין תלינן בכלי אם הם באופן שנראה שהוא מהכלי וזה ברור:

מיהו מה שהקשינו מסוגיא דידן עדיין לא מתורץ בזה כלל דכיון דזתים וחרובים לא עבידי דנתרי א"כ גם זה אינו מצוי וכיון שכן לא נשאר רק מעלה דקרוב לחודא והדק"ל אמאי לא אזלינן בתר רובא דעלמא וא"כ גם זתים וחרובים יהי' שרי וא"כ מסוגיא דידן איכא שפיר ראי' לשיטת הרמב"ם דמקומו ממש הוא עדיף מרוב ואמרינן כנכ"ה וכמש"כ הרמב"ן והט"ז ולשיטת הרא"ש צ"ל אף דזתים וחרובים לא עבידי דנתרי מ"מ הוא מצוי יותר מנפילה דנפילה לא שכיח כלל ולכך לגבי נפילה שפיר מקרי קרוב ומצוי אף בזתים וחרובים וצ"ע. שוב ראיתי שיש לומר שבנידון דידן גם הרא"ש מודה לסברת הרמב"ם דבמקומו ממש אמרינן כאן נמצאו כאן היו דעד כאן לא מוכח מסוגיא דהתם דלא אמרינן כאן נמצא כאן היה אלא בדבר התלוי במעשה אבל בשמעתין כיון דאיכא למימר שמעצמם נפלו מהאילן שפיר אמרינן כנכ"ה כמו כנכ"ה שבכל הש"ס תדע דהא עד כאן לא התיר הרא"ש שם בעינבי אלא בענבים הטמונים שנראה שאדם הטמינם אבל בענבים סתם הנמצאים בכרם דאיכא למימר מאילן נפלו ודאי לא מסתבר שיתיר הרא"ש גם בזה ואף דיש להתעקש ולומר דטמונים דנקט הוא לרבותא לאשמעינן דעינבי מצנעי לאפוקי מחמרא דאמרי' אם איתא כו' לא הוי מצנעי בגווי' מ"מ מצד הסברא נראה דמודה הרא"ש בזה והיינו משום דאמרינן כנכ"ה כיון דאיכא למימר מאליהם באו לשם וכמו כן בזתים וחרובים אף דלא עבידי דנתרי מ"מ סברת כאן נמצאו כאן היו שייך גם בהו ובזה מיושבים דברי הרא"ש בלי פקפוק ועיין היטב בכ"ז:

ומש"כ התוס' דאע"ג שמן הדין אין לתלות בעוברי דרכים אפ"ה מתייאש משום דאינשי דלא מעלו יקחוהו לכאורה הי' נראה דזה תליא בפלוגתא דר"ש בן אלעזר ורבנן דלקמן במוצא במקום שהרבים מצויין שם דלרשב"א אפי' ברוב ישראל נמי מתייאש משום אינשי דלא מעלו וכמש"כ התוס' לקמן אבל לרבנן דפליגי עליה ברוב ישראל ואפי' ברוב עכו"ם נמי קמבעי הש"ס לקמן אי פליגי רבנן וכיון שכן יש להבין איך כתבו כאן התוס' בפשיטות דמתייאש משום אינשי דלא מעלו שזה אינו רק לרשב"א אי אמר אפי' ברוב ישראל. אך זה טעות דהך אינשי דלא מעלו שכ' התוס' כאן אינו ענין כלל לאינשי דלא מעלו שכ' התוס' לקמן אליבא דרשב"א דהתם חיישינן לרשעים גמורים שאפילו דבר שיש בו סימן לא יחזירו וזה אינו רק במקום שהרבים מצויים ולרשב"א אבל כאן לא איירי מאנשים כאילו תדע דהא בזתים וחרובים אינו מתייאש או משום דחזותו מוכיח עליו או משום דזיתו מוכיח עליו וע"כ דלא חיישינן לאינשי דלא מעלו כדלקמן אלא הא דחיישינן כאן הוא משום דיורו היתירא לומר מעוברי דרכים נפלו אבל בלא הוראת היתר לא יטלו וכיון שכן בזה גם רבנן מודו דחיישינן לאינשי כאילו שיטלו ע"י הוראת היתר דאנשים כאילו שכיחי טובא ולכך שפיר כתבו התוס' כאן אליבא דכו"ע מיהו עדיין אינו מיושב כ"כ כיון דלרבנן קמבעי לקמן דאפשר דפליגי אפי' ברוב עכו"ם דאפ"ה לא מתייאש דסמיך עצמו דילמא ימצאנה ישראל ויחזירנה לו וכיון שכן כיון דעכ"פ קרי להו התוס' אינשי דלא מעלו ש"מ דאיכא אנשים היודעים הדין דאין לתלות בעוברי דרכים וא"כ לא גרע עכ"פ מרוב עכו"ם והדק"ל אמאי כתבו התוס' כאן בפשיטות דמתייאש משום אינשי דלא מעלו דהא לרבנן אם נאמר דפליגי ברוב עכו"ם א"כ גם כאן הכי גרע מרוב עכו"ם אך גם זה אינו דשפיר גרע כאן אפי' מרוב עכו"ם דבשלמא התם אם ימצאנה ישראל ויטלנה תו לא איכפת לן ברוב עכו"ם המצויים שם באותו מקום כיון שכבר נטלה הישראל ולכך לא מתייאש דסבור אימור ימצאנה ישראל קודם שיראנה עכו"ם ויחזירנה לו ואף דעכו"ם הוי רובא וקרוב הדבר שיראנה עכו"ם מקודם מ"מ אפשר להיות שיראנה ישראל מקודם ויכריז עליו כיון דאיכא סימן משא"כ כאן דאף שיראוהו מקודם כמה אנשים שיודעים הדין דאין לתלות בעוברי דרכים מ"מ הא לא יטלוהו ע"מ להחזירו