נחלת דוד בבא מציעא קד

דבריו גם הנ"י ודלא כהש"ך שכ' שהוכרח להיות נגד הרי"ף רק שנמשך גם בזה אחרי הרי"ף וכדרכו להיות נמשך אחריו בכל דבריו ועיין:

ומש"כ בס"ק ל"ב ראיה לדין זה דהא בש"ס פ' מי שמת אמרינן דלמ"ד דדאקני לא משתעבד אין בע"ח גובה את השבח ולמ"ד משתעבד א"כ כיון דאסיקנא דדאקני משתעבד א"כ מ"ל לוקח ומ"ל בע"ח סוף סוף אשתעבד מעיקרא לבע"ח ומה לו לבע"ח בזה שנתן לו במתנה ולא כתב לו אחריות הבין הש"ך דסוגיא דהתם איירי בשבח היתר ע"ה ודלא כשמואל גם זה אינו אפי' דמות ראיה דסוגיא דהתם אליבא דמסקנא דקיי"ל כשמואל מתניא או אפי' לאיכא מ"ד שברי"ף דלא פסקו כשמואל מ"מ מוכרחין להודות דסוגיא ההיא אליביה דשמואל אזלא. תדע דהא הגמ' הביא שם הברייתא דלשבח קרקעות והיא עצמה הברייתא שהביא הגמ' בסוגיא דידן ושם גריס בה הש"ס להדיא ובא בע"ח וטרפה אף דבסוגיא דילן גרסינן בהך ברייתא עצמה הרי שגזל שדה וע"כ צריך לומר בזה כמש"כ שם הרשב"ם דאליבא דמתרצינא לה בשמעתין תריץ נמי בבע"ח תני התם בע"ח בברייתא עיי"ש ברשב"ם וכיון שכן מוכח מהברייתא כשמואל כדמסייע ליה ר"נ בשמעתין הא מתניתא מסייע ליה למר שמואל ורב הונא דדחי להך סייעתא מוקי לה בגזלן והיינו כדתניא בסוגיא דידן קודם דמתרצינא לה תריץ נמי בבע"ח וא"כ בסוגיא דהתם דתני בע"ח להדיא בברייתא וכדמתריצנא לה כאן לשמואל א"כ ע"כ ההיא ברייתא מסייע נמי להא דשמואל דבע"ח גובה השבח וכדאמר ר"נ והיינו מטעמא דמפרש רבא תדע שכך כותב לו ולכך שפיר אמרינן התם דאי דאקני משתעבד גובה את השבח מדאקני מפני שהוא קנינו של מוכר דהלוקח מכרו להמוכר משום דאדעתיה דידיה קעביד וכמש"כ הנ"י וגם הרמב"ן ע"כ מודה לו בזה בשבח דהוצאה כמש"כ לעיל באריכות ושפיר איירי סוגיא דהתם בין בשבח דהוצאה בין בשבח היע"ה דהכל משתעבד מדאקני מטעמא דרבא דאמר תדע כו' וא"כ אין מזה אפילו דמות ראיה לשיטת הרמב"ן ובר מן דין ע"כ ההיא סוגיא דהתם אליבא דשמואל אזלא דהא מרא דההיא שמעתא דדאקני הוא שמואל כדאמרינן בריש שמעתא דהתם בעי מיניה שמואל כו' וכיון שכן אין ראיה משם לשהיע"ה לשיטת הרמב"ן כלל וכדכתיבנא:

ומש"כ עוד הש"ך ועוד דהא יתומים כמקבלי מתנה כו' ובש"ס פ' מי שמת איתא דלמ"ד דאקני משתעבד גובה מן היורשים מטעם דאקני אפי' לרב ושמואל דס"ל מע"פ אינו גובה מהיורשים אלמא דהיכי דמשתעבד מדאקני טורף אפי' אין להם על מי לחזור וא"כ הוא הדין במקבלי מתנה עכ"ל שגג בכאן שגגה גדולה דהא הש"ס מיירי התם היכי דמית אב ברישא שירש הבן השדה ונשתעבד לבע"ח מדאקני לגמרי ואח"כ מת הבן והורישה ליורשיו ובזה ודאי לא אכפת לן במה שאין לו על מי לחזור תדע דהא גובה ממקבל מתנה גוף השדה אע"פ שאין לו על מי לחזור ואין חילוק אם נתן לו שדה שהיתה בידו בשעת הלואה או שקנה אח"כ דס"ס כיון שהיתה של המוכר בטרם שנתן וחל שעבודו עליה קודם הנתינה ודאי דטורף ממקבל מתנה ומיורשים אע"פ שאין להם על מי לחזור ולא צריכינן בזה לטעמא דתדע וע"ז לא נסתפק אדם מעולם כי קאמרינן לענין שבח הוא דאמרינן שנתהווה ביד הלוקח או המקבל מתנה שמעולם לא היה של מוכר רק קנינו של לוקח או מקבל מתנה היא בהא הוא דאמרינן דבלוקח כיון שיש לו על מי לחזור ואדעתיה דמוכר קעביד חשבינן ליה כאלו הקנהו להמוכר וכמש"כ הנ"י ושוב מיקרי שפיר דאקני של המוכר משא"כ במקבלי מתנה ויורשים דאדעתא דנפשייהו קעבדי משום שאין להם על מי לחזור ולכך לא הוי דאקני של המוכר כלל ולא חל עליהן שעבודו של בע"ח מעולם וא"כ מה ענין ההיא סוגיא דב"ב לכאן ששם ירש הבן השדה תחלה בטרם שבאתה ליד יורשיו. תדע דאי כדבריו א"כ אותה ראיה עצמה שכתב הש"ך אשבח היע"ה נוכל לומר גם אשבח דהוצאה דהא גם הוא נגבה מדאקני ואינו גובה רק חציו וא"כ גם זה יגבה ממקבל מתנה והא ודאי ליתא אלא ע"כ צ"ל כמש"כ ודו"ק וזה ברור:

ומש"כ הש"ך עוד ועוד יש ראיה מסוגיא דבכורות והיינו ע"פ פירושו שחידש שם בסוגיא הנ"ל וכבר הבאתי דבריו בזה לעיל הנה מלבד דפירושו שם אינו מיושב כל כך חדא כיון דלפירושו שמואל דינא דדאקני אתי לאשמועינן והש"ס דבכורות דפריך מדשמואל הוא מהא מלתא דשמעינן מדבריו דדאקני קני אם כן לא היה להם להוכיח זה מדשמואל דהא גם בלא שמואל מסקינן בב"ב דדאקני קני ואם כן הכי ה"ל להש"ס למפרך והא קיימא לן דאקני קני ועוד הקשינו לדבריו לעיל דא"כ ר"נ דמסייע למר שמואל הוא נמי ע"כ להך מלתא לחוד דדאקני קני הוא דקמסייע עיי"ש במש"כ לעיל באריכות וכיון שכן מאי סייעתא הוא זה דהא איכא למדחי הא מני ר"מ הוא ויותר היה לומר לפי שיטתו כמש"כ לעיל דשמואל לאו דינא דדאקני אתי לאשמועינן רק דהשבח הוא ג"כ בכלל דדאקני דלא נימא דקנינו של לוקח הוא וזה הוא רבותא גם בשבחא דממילא ודיע"ה דגם ע"פ זה היה יכול לפרש פירושו בסוגיא הנ"ל ועוד לא ידעתי במה הוא מרווח טפי מפי' הרמב"ן שהבאתי לעיל דהא לא חידש מידי ע"פ הרמב"ן זולתי במה שהרמב"ן מפרש קושיית הש"ס מלקוחות אלקוחות משום דלא האשה בכתובתה בכל מיני גביות איירי בין שגובה מיורשים בין שגובה מלקוחות ואיהו קמפרש דלא האשה בכתובתה מיירי דווקא ביורשים דומיא דבנות כמו שמדייקים התוס' ואפ"ה קפריך שפיר מיתומים אלקוחות ולדעתי הך דיוקא דדייקו התוס' הוא דקדוק קלוש כאשר גם הרא"ש לא ס"ל הך דיוקא ובאמת לא ידעתי למה לא יהיה מיירי בכל מיני גביות ואפילו בלא שום הכרח יש לנו לפרש כן ומאי דומיא שייך הכי וכיון שכן ודאי דפירושו של הרמב"ן מרווח טפי מפירושו ולפ"ז אין משם ראיה לשבח היתר ע"ה כלל ואפילו לפי דבריו לא היה לו כדאי לכתוב על חידוש קטן כזה מקום הניחו לי כו' כיון דלא חידש מידי בפירושא דשמעתא זולת במה ששינה קצת מדברי הרמב"ן בביאור הקושיא ועוד אני אומר דאפילו לו יהבינן לי' להש"ך כל דבריו שאין שום פירוש אחר בסוגיא דהתם זולת פירושו אפ"ה אין משם ראיה לדברי הרמב"ן בהא דשבח היע"ה דשפיר נוכל לפרש כפירושו בשמעתא גם בזולת דברי הרמב"ן בהא דשבח היע"ה ונאמר דשמואל אתי תרתי לאשמועינן וכדברי הש"ך רק דהרבותא הראשונה לחוד בהא דדאקני משתעבד אינו לענין שבח היע"ה דבזה צריכינן גם לרבותא השניה רק לענין שארי שבחא דממילא כגון שלופפי והוי תמרי וכדומה אבל שאר שבח היע"ה הוא נכלל בשבחא דהוצאה ולתרווייהו צריכינן לרבותא השניה לטעמא דתדע והכי יהיה פירושא דמלתא דשמואל במה שאמר בע"ח גובה שבח אשמועינן תרתי חדא דדאקני משתעבד לפמש"כ הש"ך או דגם זה הוא דאקני לפי מה שכתבנו לשיטתו וזה יהיה רבותא גם לענין שארי שבחא דממילא דהא לשיטת הרמב"ן כולהו שבחא דממילא הוי דאקני וכמו שביארנו שיטתו לעיל. ועוד שנית דאינו נותן גם ההוצאה ונוטל השבח היע"ה וזהו מפאת טעמא דתדע. ובזה נוכל שפיר לפרושי לסוגיא דבכורות כפירושו של הש"ך דפריך מלקוחות איתומים דמדקאמר שמואל גובה השבח דשמעינן מיניה דדאקני משתעבד [או דגם זה נכלל בכלל דאקני לפמש"כ] וא"כ קשה אמאי לא שקלה בכתובתה כלל אפילו שבחא דשלופפי והוי תמרי דהא גם זה אינה נוטלת כדמוכח מהא דאמר התם וכולן לאתויי מאי לאתויי שלופפי וה"ת ואין לומר דלהכי לא רצה הש"ך לפרש כן דמדקאמר אח"כ וכולן לאתויי שלופפי וה"ת כו' ש"מ דלעיל אכתי לא איירי בהכי רק בשבחא דמחמת הוצאה דא"כ גם בפירושו לא תיקן זה דהא שבח היע"ה לשיטת הרמב"ן הוא נכלל בשבחא דממילא וסתם שבח לדידי' הוא דווקא בכנגד ההוצאה כמש"כ הרמב"ן להדיא כן במלחמותיו עיי"ש וא"כ אכתי תיקשה דהא לא איירינן עדיין משבחא דממילא [ובאמת דלפי פירושו של הרמב"ן מיושב זה טפי מלפי פירושו של הש"ך] אלא ע"כ דאין זה דוחק דהגמ' מקשה לפי האמת וכיון שכן גם בלא הך דשהיע"ה דהרמב"ן נמי נוכל לפרושי לסוגיא כפירושו של הש"ך וא"כ אין משם שום ראיה לשיטת הרמב"ן בהא דשבח היע"ה דהוי כשבחא דממילא. ומעתה לא נשאר מכל ראיותיו של הש"ך זולת הראיה שהביא הרמב"ן עצמו מסוגיא דידן וכבר כתבנו למעלה מה שיש להשיב עליו בשתי פנים ואם כן וודאי העיקר כשיטת הרמב"ם ונ"י דשבחא היתר על היציאה הוי כשבחא דהוצאה וכמש"ל ועיין:

ודע דהש"ך חידש דין חדש מפירושו זאת דדאקני לא משתעבד לכתובת אשה דמדלא משתעבד לה השבח אף דמשתעבד לשארי בע"ח מדאקני מ"מ מקולי כתובה בטלוה לשעבודא דאי גבי כתובה וא"כ ממילא מסתמא דבטלוה לכל דאקני דלא ישתעבד לה דלא מסתבר לי' לחלק בין דאקני דשבח ובין שארי דאקני