נחלת דוד בבא קמא ט

מאי חששא איכא בזה שאין לו אלא בינונית יותר מבבינונית דעלמא ובין לפי' רש"י ובין לפי' התוס' רבינא ע"כ ס"ל דבש"ע הן שמין כיון דלא אתי לשנויי רק ברייתא דבע"ח בזיבורית אבל הך בריתא דבע"ח בבינונית הוי ניחא לי' ש"מ דס"ל בש"ע הן שמין אולם הר"ן בכתובות פי' לסוגיין דה"ק דתרווייהו ס"ל דינא דמתני' דהנזקין דבע"ח דינו בבינונית רק שנחלקו בטעמא דהך דינא דעולא ס"ל דמדאורייתא דינו בזיבורית ומשום נעילת דלת עיילוהו הוא דעיילי' לי' חז"ל ותיקנו לו בבינונית ורבי שמעון ס"ל דאדרבה מדאורייתא דינו בעדית כניזקין ומשום שלא יקפוץ וילונו גרועי גרעי' לי' חז"ל ותיקנו לו שלא יגבה אלא בבינונית והך פלוגתא מפורשת בדוכתא בסוגיא דהניזקין במס' גיטין עיי"ש ורבינא בא לתרץ דומיא דהנך תרתי ברייתו' דסוגיין ואמר דפליגי נמי בפלוגתא דעולא ור"ש דמר אית לי' דעולא ולכך בבינונית וזיבורית גובה מהזיבורית כיון דנעשו לו הבינונית כעדית והזיבורית כבינונית דבשלו הן שמין וחששא דנעילת דלת ליכא כאן כיון שאינו משייר לנפשו רק מעולה ממנה במדריגה א' ובכה"ג גם המלוה ודאי שלא ימנע מלהלוות לו בשביל שלא יקח ממנו המעולה שבשדותיו ועוד י"ל דבכה"ג לא תיקנו חז"ל שיתן לו המעולה שבנכסיו ואוקמא אדאוריי' דדינו בזיבורית ומר לית לי' דעולא רק כר"ש דמדאורייתא דינו בעדית ורק משום חששא דיקפוץ וילוונו תיקנו בבינונית וא"כ בבינונית וזיבורית דלא שייך חששא דיקפוץ וילוונו [וזהו דלא כהתוס' שכ' דגם בזה שייך שמא יקפוץ וילוונו רק כמו שכתבנו בקושייתינו על התוס' עיי"ש] אוקמא אדאורייתא וגובה בינונית דלא יהא אלא עדית למ"ד בשלו הן שמין מ"מ הא מדאוריי' דינו באמת לגבות מהעדית ובכה"ג דליכא חששא דיקפוץ וילוונו אוקמוה אדאורייתא:

וע"ד זה פי' נמי גם הרמ"ה הביאו הנמ"י בשמעתין דפליגי בפלוגתא דעולא ור"ש אלא דהרמ"ה גריס לעיל בסוגיין כגירסת התוס' דגרים או"א שהיתה לו עדית ומכרה נמצא דכולה סוגיא איירי בהכי ולכך פי' גם דברי רבינא בהי' לו עדית ומכרה ופלוגתייהו דהנך ברייתו' הוא אי אזלינן בתר מעיקרא ואשתעבד לו בינונית או דאזלינן בתר שעת גוביינא דה"ל הבינונית כעדית למ"ד בשלו הן שמין דמאן דאית לי' דעולא אזיל בתר גוביינא וגובה מהזיבוריות כיון דמדאורייתא דינו כן דלא תיקנו בכה"ג חז"ל כיון דבשעת גוביינא ה"ל כעדית ומאן דאית לי' דר"ש סבר דאזלינן בתר מעיקרא כיון דמדאורייתא דינו לגמרי בעדית ורק משום חששא דיקפוץ וילוונו הפקיעו חז"ל לזכותי' וכיון דאשתעבד מעיקרא ליתן בינונית תו לא פקע ואוקמא אדאורייתא והנכון בכולי שיטתא הוא שיטת ל ועיין ולהנך תרי פירושי שינויא דרבינא אזיל אליבא דמ"ד בשלו הן שמין נמצא דלפי' רש"י ותוס' היו לנו לפסוק להלכה דבש"ע הן שמין כרבינא ואף שהתוס' כתבו גם לפירושם דהלכה כר"נ דס"ל בשלו הן שמין אין דבריהם מחוורין בזה דרבינא הוא בתראה טפי מר"נ וכרבינא אית לן למפסק וכן כתב הר"ן בכתובות דאליבא דהך פירושא אית לן למפסק כרבינא דבש"ע הן שמין אבל להר"ן והרמ"ה הלכה דבשלו הן שמין כיון דרבינא ור"נ תרווייהו ס"ל כן ויש כאן מקום עיון בדברי הרי"ף והרמב"ם דשם בכתובות פסקו כר"נ דזה גובה וזה גובה והיינו כמ"ד בכלו הן שמין כדאמרינן התם וכאן פסקו בבינונית וזיבורית דגובה בינונית א"כ ע"כ הוא כמ"ד בש"ע הן שמין וא"כ דבריהם סתרי אהדדי וכבר התעורר ע"ז בר"ן במס' כתובות ובכ"מ ביקש ליישב דברי הרמב"ם עפ"י שיטת הרמ"ה שהבאתיו לעיל ופי' דברי הרמב"ם דמיירי בהי' לו עדית ומכרן ואין זה במשמעות לשונם כלל דכל כה"ג ה"ל לפרושי ולא למסתם סתומי כיון דהך שינויא דהי' לו עדית ומכרן נזכר בגמ' הי' לו להרמב"ם ג"כ לבארו ובאמת לא ידעתי מה הוצרך הכ"מ לומר דס"ל כהרמ"ה ובקצרה ה"ל לומר דפסק כשינויא קמא דסוגיין אלא דכ"ז אי אפשר לאומרו כלל מדסתמו דבריהם:

ונראה לומר דהרמב"ם מפרש להך שינויא דרבינא ג"כ ע"ד מה שכ' הר"ן דפליגי בפלוגתא דעולא ור"ש רק בהיפוך הסברא דלהר"ן מאן דאית לי' דעולא סבר דגובה מהזיבורית ומאן דאית לי' דר"ש גובה מהבינונים וכפי הסברות שכתבנו לעיל אליבי' ולהרמב"ם יתפרש בהיפוך דמאן דאית לי' דעולא גובה תמיד מהבינונית דסוף סוף איכא נעילת דלת אי מגבינן לה מזיבירית אף שאין לו רק בינונית וזיבורית ומאן דאית לי' דר"ש גובה מהזיבורית דטעמא דשמא יקפוץ שייך גם כאן וכסברת התוס' שכתבנו לעיל ולכך הרמב"ם דפסק כעולא פסק דגובה בינונית והא דפסק בכתובות כר"נ דז"ג וז"ג היינו משום דבעל זיבורית אף אם יגבה בינונית תחילה מ"מ אין צריך ליתן לו בינונית משום דלא שייך כאן טעמא דלע"ד דהא בשעה שהלווהו לא הי' לו רק זיבורית וא"כ לכתחילה אהכי סמיך ואין כאן נע"ד כלל אם יגבה כדינו מהזיבורית וגם אין להקשות דא"כ למאי צריכין התם לומר לזה עדית ובינונית ולזה זיבורית אפי' לזה בינונית לחוד ולזה זבורית נמי דינא הכי לפי סברא זו דהא בעל בינונית אף אם יגבה תחילה זיבורית אפ"ה יצטרך ליתן בינונית דהא בשעה שלוה אבינונית קסמיך דגם זה אינו דבאמת גם כאן ליכא משים נע"ד דמה הי' לו להלוותו ולא לגבותו בחובו וטפי שייך כאן טעמא דיקפוץ דע"כ משום שנתן עיניו בבינונית שלו הלווהו ולכך הדין נותן שיגבה כדינו מזיבורית אם לא ביש לו ג"כ עדית דאז לפי שורת הדין נוטל בינונית כללא דמלתא דהתם בכתובות בשנים שהוציאו שט"ח זע"ז כיון דליכא לטעמא דנע"ד התם כלל לכך אוקמינא אדינא דבשלו הן שמין זהו משנלע"ד בישוב דבריהם וכעת לא מצאתי תירוץ יותר מרווח מזה ועדיין צ"ע:

שם בגמ' אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא כו' א"ה בניזקין נמי נימא הכי' ב' שיטות בזה דעת רש"י דלא אמרי' הך סבר' דאי שתקת רק היכא שיש איזה טובה בזה להגובה אם יטול עכשיו ממה שיטול בהר דיהדר שטרא למרי' דבזה הוא דאמרינן הך סברא חי שתקת ואעשה לך טובה הרי מוטב וא"ל מהדרנא שטרא כו' ותפסיד יותר אבל כל היכא שלא יוגרע כוחו בתר דיהדר שטר' למרי' לא מני למימר אי שתקת משום דיוכל לטעון לכי תהדר כיון שאין לו הפסד בחזרתו ממה שנותן לו עכשיו ולכך פירש דהגמ' לא פריך אי הכי רק מנזקין ובאופן דרוצה ליתן לו בינונית ואם יהדר שטרו יטול זבורית אבל מבע"ח לא פריך מידי כיון דבין כך ובין כך לא יטול רק זבורית לא מצי למימר ליה אי שתקת והא דבכתובה מצי למימר ליה אי שתקת אף דאינו עושה עמה שום טובה כתבו התוס' בשמעתין לשיטת רש"י דכיון שאינו מגרעה מדינה דמעיקרא שפיר מצי למימר לה אי שתקת אף דאינו עושה עמה שום טובה והוא ברור ומוכרח בכוונת רש"י (ויצא לו לרש"י כן מדיוקא דלישנא דהגמ' דפריך מנזקין ולא מבע"ח] וכיון שכן איכא למידק בדברי רש"י במס' כתובות גבי מי שאבדה לו דרך שדהו (ק"ט) דפי' אי שתקת ומוזילנא גבך ור"ל שעושה עמו טובה דלמאי צריכינן התם להך סברא שיעשה עמו טובה כיון שאינו מגרעו מדינו דהא אילו היו בידי המוכרים נמי לא יטול כלום כיון דמיירי בחד דאתי מכח ד' ודמי לאשה בזיבורית דאף בלא עשיית טובה נמי מצי לומר לה אי שתקת והכי נמי דכוותה וזה לכאורה קושיא עצומה ובאמת פי' רש"י שם בכתובות דחוק טובא דהא יקנה לו דרך במאה מנה קתני עד שמחמת קושיא זו מיאן הרא"ש בפי' רש"י וכיון שאין שום הכרח לזה א"כ למה דחק עצמו רש"י שם בחנם וכמו כן יש להקשות גם על הרא"ש למה נאיד מפירש"י מחמת קושיא זו הלא ברווחא מתפרש סוגיא דהתם גם לפירש"י וכמו שכתבנו ונראה דזהו באמת דעת המהרש"ל הביאו הש"ך בסי' קי"ט ס"ק יו"ד דהסכים לפירש"י בשמעתין וכתב שאדרבה מהש"ס דכתיבות מוכח כפירש"י דאלת"ה אמאי לא מוקמינן בחד דאתי מכח חד ע"ש בש"ך ולכאורה אין הבנה לדברים אלו ובמש"כ הוא כן דהמהרש"ל מפרש גם לשיטת רש"י סוגיא דכתובות כפשוטו בלא אוזילנא גבך כיון שאינו מגרע מדיני ובזה מיושב לן אמאי לא מוקים בחד דאתי מכח חד דיאמר אי שתקת כו' ואי לא מהדרנא שדה אחת מהד' למארי' ושוב לא תוכל לגבות לא ממנו ולא ממני אלא א"כ בחד דאתי מכח חד כיון דמגרעו מדינו דמעיקרא לא יוכל לומר אי שתקת כו' בלא עשיית טובה עמו וכאן ליכא עשיית טובה דהך דאוזילנא גבך לא ס"ל למהרש"ל כמו שהקשה הרא"ש דהא יקח לו דרך במאה מנה תנן ולכך הוכרח הגמ' לאוקמי בחד דאתי מכח ד' שאינו מגרע מדינו דאז שפיר מצי למימר אי שתקת מבלי שום עשיית טובה וכהך דכתובת אשה בשמעתין ועכ"פ דברי רש"י בכתובות הם תמוהים לכאורה ונראה לע"ד דשפיר הוכרח רש"י לפרש כן משום דגרסי במס' בכורות (מ"ח ב) א"ר ירמי' זאת אומרת שני יוסף ב"ש שהיו בעיר אחת ולקח אחת מהם שדה מחבירו בע"ח גובה ממנו דא"ל אי בדידך מסיקנא מנא דידך שקילנא ואי בדחברך מסיקנא משתעבדא לי מקמי דידך אמר רבא מכדי נכסוהי דבר נש כו ולפ"ז קשה בדר' ירמי' דמאי ס"ד דר' ירמיה דיוכל לגבות מהך שדה ממ"נ ואמאי לא מצי אמר לי' אי שתקת כו' וא"ל מהדרנא