נחלת דוד בבא קמא ח

דהוי נעילת דלת ובאו"ת כתב דלמד כן מתורת אביו הרא"ש שכ' כן לענין כתובה ולא ידענא מאי קאמר דהרא"ש לענין כתובה מיירי בגילה דעתו שרוצה לתנו לה וא"כ וודאי דהוא מלתא דפשיטא ואינו ענין כלל לדברי הטור וכפי מה שפרשם הסמ"ע ודו"ק ובע"כ צ"ל דהטור כ"כ מסברת עצמו ולענין כתובה גם לפי דברי הטור נלפע"ד דאינו תלוי בגילוי דעת כלל כיון דליכא כאן נעילת דלת ודלא כהאו"ת:

ובעיקר דינו של הרא"ש במאי דחידש דבעינן גילוי דעת דווקא כבר השיג עליו ביש"ש הביאו הש"ך בסי' ק"ב ותי"ט ופסק כהרמ"ה הביאו הטור דלא בעינן גילוי דעת כלל רק בכל ענין יפה כחו של ניזק ושל בע"ח אם רוצים ליטול בפחות מדינם וכפשטא דלשנא דהש"ס ומה שהביא הרא"ש ראי' לדבריו דלא יהא אלא עדית ועדית כתב ביש"ש דגם בזה הדין דשקיל איזה עדית שרוצה המזיק דלא יהא אלא עידי עדית כיון דקיי"ל דבשלו הן שמין שקיל מעידי עדית אמנם עדיין לא תירץ כלום למאן דפסק כמ"ד דבשל עולם שמין וגם לא תירץ כלום מבע"ח ולענ"ד נראה בפשיטות דאין סברא כלל שיוכל לומר היא חביבה עלי ביותר במה שהוא נגד הדין והסברא וא"כ נהי דבעדית ועדית מצי למימר כן למ"ד בש"ע שמין מכל מקים לא מצי לומר כן על בינונית וזיבורית שחביבים עליו ביותר היפך מדעת כל העולם וראיה לזה מדברי הרמב"ם לענין דינא דבר מצרא מב"ב (יב ב') דאם רוצה ליקח חלק הרע שאצל שדהו מחוייבים השותפין ליתן לו ולא מצו למטען כי היא חביבה עליהם ביותר בלא שום אמתלא לדבריהם וגם בשווים הדין כך לשיטת רש"י והרי"ף והרמב"ם מכ"ש בגרועים ובזה אזדא לה לגמרי סברת הרא"ש [ועיין עוד במה שאכתוב אי"ה בסוגיא דלקמן בדברי הרא"ש אלו] וכן נראה עיקר לדינא כהרמ"ה וכיש"ש ולענין קושיית התוס' דדחקו עצמם הא דנקיט כתובת אשה ולא נקיט בע"ח ושואל עדית בציר פורתא עיין באו"ת שיישב זה גם לשיטת הרמ"ה והיש"ש ודו"ק ותוכן דבריו דלר"ש דס"ל דב"ח מדאורייתא דינו בעדית ורק משום שלא יקפוץ כו' תיקנו בבינונית ודאי דמהני גילוי דעת דתו לא שייך סברת שמא יקפוץ דמאין ידע דיגלה דעתו אח"כ אבל לעולא לא מהני גילוי דעת כלל ולכך נקיט הש"ס כתובת אשה דהיא אליבא דכו"ע ובר מן דין נלע"ד דמוטב לנו לסבול דוחק התוס' מסברת הרא"ש ועיין:

ודע דהרי"ף והרמב"ם השמיטו לגמרי לסוגיא דידן ולא כתבו כלל הך דינא דאם רוצה הניזק או הבע"ח בפחות מדינו וצריך טעם להשמטתם ובאו"ת כתב יישוב לזה ולא נתחוורו לי דבריו ולכאורה הי' נראה לומר דדעתם הוא דע"כ אינו שואל בפחות מדינו אם לא שהיא לו אמצרא דידי' ובזה כבר כתבו דאם שואל צד הגרוע שאצל שדהו דצריכין ליתן לו אבל זה אינו דהתם דווקא ברוצה ליקח מהגרוע לא יותר משיעור שראוי לו ליטול מהיפה אבל היכא דבעי ליטול טפי פורתא היינו כערך מעותיו לא יהבינן לי' כמבואר התם ברמב"ם עיי"ש וא"כ הדק"ל וצ"ע:

שם בגמ' אליבא דר"י לא תבעי לך דאמר בדניזק שיימינן כו' והא דלא קמבעי ליה אליבא דר"י ג"כ היכא דאהני קרא נלענ"ד דאה"נ קאמר והגמ' לא קאמר דאליבא דר"י לא תבעי רק במאי דפליג עם ר"ע והיינו היכא דזיבורית דניזק הויין כעדית אבל היכא דזיבורית שלו לא הויין כעדית דבהאי גוונא מודה לר"ע משום דאהני קרא אה"נ דאיכא למבעי גם לדידיה כמו לר"ע וגם זה נכלל במאי דאמר כי תבעי לך אליבא דר"ע כיון דבהאי גוונא לא פליגי כלל וזה פשוט וא"צ לפנים ודברי רש"א בזה אינם נראים לענ"ד ונלאתי להאריך והמבין יבין:

דה ה ע"א בגמ' ואב"א אידי ואידי שלא היתה לו עדית ומכרה הא דהויא בינונית דידיה כעדית דעלמא כו' הקשו בתוס' כיון דשויא בינונית דידיה כעדית דעלמא וגם לדידי' לא היתה לו עדית זולתה א"כ אמאי קרי ליה בינונית כיון דהוי עדית לעלמא ולדידיה ותירצו דההיא ברייתא מיירי שיש לו עדית ולא מכר רק שעדית שלו שוים יותר מעדית דעלמא וברייתא השנייה מיירי שלא הי' לו עדית כלל והגמ' ה"ק אידי ואידי שלא היתה לו עדית ומכרה ר"ל דבזה שניהם שוים שלא מכר עדית רק בחדא מיירי שיש לו ובחדא מיירי שלא היה לו מעולם ודבריהם דחוקים בפי' הגמ' ובפ"י הקשה דאמאי לא משני הגמ' דבתרווייהו מיירי שיש לו עדיין עדית רק ששווים טפי מעדית דעלמא והא דשווה בינונית שלו כעדית דעלמא וכו' דהשתא הוי ניחא טפי דתרתי ברייתי מיירי בחדא גוונא ממש ומחומר קושיא זו יצא לו דיו חדש דאף דלגבי בע"ח קיי"ל דהיכא דאית לי' ללוה עדית וזיבורית אינו נוטל רק זיבורית דהיינו בפחות מדינו ולא ביותר מדינו והר"ן כתב זה לכללא בכל דוכתא דהיכא דלית לי' כדינו רק גרוע מדינו ומעולה מדינו דדחינן לי' אצל הגרוע מ"מ לגבי נזקין ליתא להך כללא כיון דמיטב דידי' מפורש בכתוב אי לית לי' כדיניה שקיל ביותר מדינו ולכך לא מצי תו לשנויי כקושייתו עיי"ש בדבריו והוא תמוה ואשתמיטתי' גמ' ערוכה בסוגיין דלעיל דקאמר לר"י אהני קרא היכא דאית לי' עדית וזיבורית וזיבורית דידי' לא שוין כעדית דמזיק ועדית דידי' שווין טפי כו' דלא מצי אמר לי' תא וגבי מזיבורית כו' הרי להדיא דאי לאו קרא גם גבי נזיקין הוי איתא להך סברא דמצי לדחותו אצל הגרוע כמו בבע"ח וא"כ מנ"ל לומר כן לר"ע מסברא כיון דלר"י איצטריך קרא להכי הא בהך מילתא לא פליגי ר"י ור"ע הן אמת דלהרא"ש שכ' דאפי' אי בינונית דידי' שווין יותר מעדית דמזיק אפ"ה צריך ליתן לו מעדית דידי' דוקא או מיטב דניזיק או דמזיק אמר רחמנא א"כ שפיר צריכינן לקרא דזה וודאי דלא הוה ידעינן מסברא אבל מ"מ אין זה מעלה ארוכה לדברי הפ"י כיון דהגמ' לא הזכיר כלל הך רבותא רק דלא מצי אמר תא וגבי מזיבורית אשר זה ידעינן בלא"ה מסברא לדברי הפ"י וא"כ לא צריכינן לקרא בזה כלל והכי הו"ל להגמ' לפרש כגון שיש לו עדית ובינונית וזיבורית וזיבורית לא שווין כו' ובינונית שוויין טפי דלא מצי אמר תא וגבי מבינונית דזהו עיקר הצריכיתא דקרא לדבריו בשלמא על הרא"ש בעצמו לא קשה כיון דגם בהך גוונא דנקיט הגמ' ג"כ איכא רבותא דאיצטריך למילף מקרא שפיר איכא לשנויי כדמשני הרא"ש דהגמ' לא נקיט אלא הנך גוונא דבעי מזיק למיגבי מינייהו דהיינו מיטב דידי' או דניזק אבל על הפ"י וודאי דקשה טובא ודו"ק:

ובעיקר קושייתו הנה על הגמ' לא קשה כלל דעיקר כוונת הגמ' הוא על עדית דעלמא דכלפי מה שתירץ לעיל דמיירי בהיתה לו עדית ומכרן והעדית הנמכרים הם שגרמו לו לגבות הבנונית משום דאשתעבד לי' מעיקרא ע"ז אמר ואב"א או"א שלא היתה כו' ורצה לומר דאין העדית הגורמים לגבות מבינונית רק כאן וכו' וכיון דלהך שינויא קיי"ל דבש"ע הן שמין א"כ העדיות הגורמים לגבות בינונית המה עדית דעלמא ועליהן אמר שלא היו לו אלו העדיות המשעבדי' בינונית אבל מעידי עדיות לא מיירי כלל הש"ס כיון דאין מחמתן שום נ"מ לדינא רק לענין קריאת השם בלבד ואפשר דאין ה"נ דמיירי בשניהם דיש לו וכהפ"י וא"כ על הגמ' לא קשה כלל נמצא שאין עיקר קושייתו רק על התוס' וגם זה אינו קשה כ"כ דאפשר דהתוס' לא ניחא להו לפרושי כן משום דבברייתא שני' ליתא בה שום רמז שיש לו עידי עדיות דבשלמא בברייתא דתני בה דבע"ח בזיבורית דמיירי ע"כ להך שינויא דשוי בינונית שלו כעדית דעלמא וא"כ ע"כ מוכח מינה דיש לו עידי עדית מדקרי להנך בינונית אבל בברייתא שני' דלא נזכר בה שום רמז מזה לא רצו התוס' לפרש בה כן ועכ"פ איך שיהיה כוונת התוס' הנה על הגמ' וודאי דלא קשה כלל וכדכתיבנא ועיין בספר תו"ח דגריס או"א שהיתה לו עדית ומכרה ומחמת זה מקיים הגי' באב"ע השני או"א שהיתה בינונית שלו כעדיות דעלמא עיי"ש בדבריו ואין גירסתו מתיישבת כ"כ אמנם מדברי הרמ"ה הביאו הנ"י נראה דהוי גרס כן וכמו שיתבאר אח"ז אי"ה שם בגמ' רבינא אמר בדעולא פליגי ד' שיטות נאמרו בזה א' שיטת רש"י ב' שיטת התוס' ג' שיטת הר"ן בכתובות פ' שני דייני גזירות בשם הראב"ד ד' שיטת הרמ"ה הביאו הנ"י בשמעתין ודברי רש"י וודאי דדחוקי' טובא דא"כ מאי קאמר דפליגי בדעולא הול"ל דפליגי במתניתין דהניזקין דתנינן בה דינא דבע"ח בבינונית ועוד בעיקר פירושו וודאי דדחוק טובא דיהי' שום תנא דיפלוג על סתמא דמתני' דהניזקין דנראה דלית מאן דפליג ע"ז ודברי התוס' גם הם אינם מתיישבים כ"כ דמפשטא דלשנא דשמעתין משמע דמאן דפליג אדעולא לגמרי פליג עליו ולית לי' כלל הך תקנתא דעולא ולדבריהם לא פליג עליו בעיקר דבריו רק בהך מילתא לחוד ואין זה במשמע כלל ועוד דמש"כ התוס' דטעמא דשלא יקפוץ שייך גם בבינונית היכא דלית לי' ארעא עדיפא מינה ג"כ לא מסתבר כ"כ דמה בכך דלהאי גברא לית לי' עדיפא מינה ומקרי עדית לגבי דידי' מ"מ כיון דלעלמא הוי בינונית א"כ למה יתן המלוה עיניו בה כיון דבבינונית לא שייך הך חששא דיתן עיניו בה מדלא חששו לזה חז"ל בתחילת תקנתם דתקנו לבע"ח בבינונית והיינו משום דבינונית מצוים מסתמא לקנות בכל דוכתא וא"כ