נחלת דוד בבא קמא ו

ליה חומרא דכוונתו להזיק עד דלא חשיב לפירכא מה שאינה מועדת מתחלתה זהו הנלפע"ד פשוט בכוונת לכון הגמ' וכמדומה שלזה נתכווין הגר"א בהגהותיו הנדפסים בש"ס קאפוסט ובש"ס ווין החדשים דו"ק ותשכח:

דף ו ע"א גמ' לעולם דאפקרינהו ולא דמי לבור שכן אין כח אחר כו' לכאורה היה נראה דדוקא נקיט בדאפקרינהו דבלא אפקרינהו אף לשמואל דאמר מבורו למדנו לא ניחא משום דהיכי מצי למימר דלא דמי לבור מחמת שכח אחר מעורב בו תיפוק לי' דאחר שנעשה בור ע"י כח אחר מ"מ היה לו לסלקו כיון דממונו הוא וא"כ חשיב כנעשה בלא כח אחר דמה בכך דמעיקרא נתערב בו כח אחר הא אח"כ נמי ממונו הוא ויש לחייבו משום דלא סילק הזיקו וכן באוקימתא דבור המתגלגל דפריך מה לבור שכן מעשיו גרמו נמי נוכל לומר הכי אך מ"מ זה אינו דהא בהנך איקימתא דפותקים ביבותיהן והכותל והאילן לא נוכל לומר כן וע"כ דצריך לומר דהא דנקיט בדלא אפקרינהו היינו כי היכי דתוקים אליבא דכו"ע ופשוט שם ע"ב הכותל והאילן שנפלו כו' עיין ברא"ש דכ' דנסתפקו בתוס' אי הזיקו בשעת נפילה אי יהבינן להו דין אש או דין בור והוא הכריע דכל דין בור יש להם ולא דמי לאבנו וסכינו כו' דנפלו מן הגג ברוח מצויה והזיקו דהנך נעשו אש ע"י כח אחרים אבל כותל ואילן מחמת ריעותא נפלו מעצמן כו' לכך יש להם דין בור ואי משום דהולכין ומזיקין משא"כ בבור לא גריעי מחמת זה וכ"ש דיש לחייבו יותר כו' ע"ש ותמה עליו בפ"ח דא"כ יש לדמותו ג"כ לאש ואי משים דאין כח אחר מעורב בו כ"ש דיש לחייבו יותר ונראה דלק"מ דכל עיקר החילוק שבין בור לאש הוא דאש הולך ומזיק ומשיג את הניזק בכל מקום שהוא ובבור הוא להיפוך שהמזיק עומד על עמדו והניזק הולך מאליו והיינו דוקא בדבר שהולך ע"י הרוח דאין גבול להליכתו ויכול להשיג את הניזק בכל מקום שהוא אבל כותל ואילן יש גבול לנפילתן ויותר מהגבול אינם יכולים לילך והניזק צריך לבוא אל המקום ההוא בכדי שיוכל להנזק וא"כ בור ממש הוא וכבור אריכתא דמי כמו תל דגבוה ה"נ חדא בור הוא מלמעלה עד מקום שיוכלו ליפול מעצמן כיון דהניזק צריך לבוא שמה אל מקום הנזק כן נלפענ"ד בישוב דברי הרא"ש והוא נכון בסברא:

דף ז ע"א בגמ' אלא אמר אביי כדמר הרי שהיו לו בתים כו' מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה כו' ד' שיטות בזה רש"י גריס ה"ד אי הוזל דכו"ע כו' אפילו טובא ליספי לי' ואי דאוקיר דכו"ע ודידי' איידי דעייל ונפיק אזוזי כו' אפייו פורתא לא ליספי לי ועפ"י גירסא זו פי' ב' פירושים לפי' קמא מיירי בעני שהיו שווים קרקעותיו מאתים בצמצום בשעת היוקר ובשעת הזול אינם שווים מאתים נמצא דהוא עתה עני גמור ופירושו דעד מחצה היינו מחצה בנכסיו דהיינו מאה זוז ולא יותר ולא הוה דינו כעני גמור ליטול אפילו אלף בב"א ופירושא דפורתא או טובא קאי על כמות הנתינה לא על איכות ההזלה ור"ל דמלת פורתא או טובא נמשך אל זה שאמר למטה ליספו לי' או לא ליספו לי' וה"ק אי דהוזל דכו"ע א"כ אמאי לא יהא דינו כעני גמור לכל הלכותיו ליטול אפילו אלף בב"א ואי דאייקור דכו"ע אפילו פורתא כו' שהרי שוות הם מאתים זוז ובתר כו"ע אית לן למיזל לא בתר דידיה ומשני לא צריכא כו' ור"ל דלעולם דלכו"ע נמי הוזל כגון דהוא ביומי תשרי ואפ"ה לא חשבינן ליה כעני גמור כיון דביומי ניסן ודאי יהיו שוות מאתים ולכך יהבינן ליה מאה זוז לתשלום מאתים ולא יותר ופי' זה הוא נכון בלשנא דגמ' ובסברא אלא דקשה קצת לפירוש זה דאמאי לא קמפרש הברייתא כמה נכסים יש לו כיון דמיירי דוקא בעני ופשטא דלשנא דברייתא משמע דמיירי אפילו ביש לו הרבה דהא סתמא קתני מי שיש לו כו' דמשמע אפילו טובא ועוד פי' רש"י בלשון שני דמיירי בעשיר שאפילו לפי שעת הזול שוות קרקעותיו הרבה יותר ממאתים זוז ופירושו דעד מחצה הוא לפי' זה עד שימצא לכל הפחות למכור קרקעותיו בחצי דמי שוויין דאז תו לא מרחמינן עליו ואמרינן זיל ומכור בחצי דמיהן אבל אם צריך להוזיל יותר מרחמינן עליו ונותנים לו מעשר עני עד שיוכל למוכרן עכ"פ בחצי דמיהן ומקשה אי הוזל דכו"ע כו' א"כ אמאי לא מרחמינן עליו עד שיוכל למכור בשוויין ממש כיון דלא פשע מידי ואי דאייקור כו' אם כן פשע במאי דעייל ונפיק אזוזי ולא בעינן לרחומי עליו כלל אפילו שאינו יכול למכור רק בפחות הרבה מחצי דמיהן ומשני לא צריכא כו' ר"ל לעולם דמיירי בהוזל דכו"ע ולכך בעינן לרחם עליו עד שימכור בשוויין ממש רק שביומי תשרי חצי דמיהן היינו דמי שוויין כיון דהכי אורחייהו למיזל עד פלגא ולפי' זה מתפרש מלת פורתא וטובא על איכות ההזלה לא על כמות הנתינה וגם אינו מקושר במאמר לספי ליה ולא לספי לי' רק דמאמר לספי הוא מאמר בפ"ע ופי' זה דחוק טובא בין בפשטא דלישנא דהגמ' ובין בסברא חדא דלשנא דעד מחצה משמע יותר כפי' קמא ועוד לשנא דפירתא וטובא משמע דקאי על כמות הנתינה ועוד דקפסיק ללישנא דטובא ליספו ליה כו' בסכינא חריפא ופשטא דלשנא וודאי משמע דהוא מאמר אחד וכפי' קמא ועוד קשה מובא בסברא בין בהוזל דכו"ע ובין באייקור דכו"ע דבהוזל אין הסברא נותנת כלל שיטול מ"ע דמה בכך שהוזל דכו"ע אדרבה כיון דהוזל דכו"ע א"כ עכשיו זהו דמיהן ומי יודע אם יתייקר ויחזור לקדמותו או לא דלמא ישאר כך לעולם או עכ"פ לשנים רבות ובין כך וכך יאכל זה מעשר עני וחדי וגם באייקור דכו"ע דאמרינן דלא יטול כלל כיון דפשע הוא דבר תימא דמאי פשיעה שייך בזה במאי דעייל ונפיק אזוזי כי מה יעשה הכני בעניו אשר עולליו שאלו לחם ופורש אין להם אם לא ישתדל למכור קרקעותיו להחיות נפשו ונפשות ביתו העטופים ברעב אשו בשביל שלא הסתיר עניו לקיים בעצמו יש מתעשר ואין כל קנסינן ליה אתמהא ועוד קשה דלהך לישנא הוה לי' להש"ס לפרש לעולם דהוזל דכו"ע נמי ולא צריכא כו' דבשלמא לפי' קמא ניחא דלא הוצרך לומר לעולם כיון דבמאי דמשני לא צריכא הוי פירושא דהוזל ורצה לומר דההזלה הוי מחמת שהוא יומי תשרי ולא היתה שם הזלה אחרת זולת זה אבל לפי' השני שע"כ אתי לאשמועינן בהוזל יותר ממחצה א"כ הל"ל לעולם דהוזל דכו"ע נמי שכן הוא מדרך הש"ס בכל מקום:

והרי"ף גרס בסוגיין אי דהוזל דכו"ע אפילו פורתא לא ליספי לי' וא' דאיקור דכו"ע אפילו טובא ליספי לי' וגם לפי הך גירסא איכא ב' שיטות דהתוס' מפרשי לדברי רב אלפס דמפרש כמו לשון ב' דרש"י דעד מחצה הוא עד שיוכל למכרן בחצי דמיהן ומיירי בעשיר ופריך אי דהוזל דכו"ע אפילו פורתא לא ליספי לי' ר"ל אפילו הוזל כ"כ עד שאינם נותנים בעדם רק פירתא אפילו הרבה פחות מחצי דמיהן אפ"ה לא ליספו לי' ואי דאייקור דכו"ע אפילו טובא נמי ליספי לי' ר"ל אפי' נותנים לי' יותר מחצי דמיהן אפ"ה יטול עד שיוכל למכרן בשוויין ממש ומשני וכו' ולפ"ז לא תיקנו מכל מה שהקשינו על פי' שני של רש"י רק מה שהקשינו על הסברא דלהרי"ף אתיא שפיר הסברא אבל כל מה שדקדקנו בלשון הגמ' גם לפי הרי"ף תקשה כן ודו"ק. [רק דלהרי"ף ה"ל להגמ' למימר לעולם דאייקור דכו"ע וללשון ב' שברש"י ה"ל לעולם דזיל דכו"ע] ובאמת כי כן הוא מדרכם של התוס' שלא לדייק כ"כ בלשון הגמ' רק שיהיה נכון בסברא ורוב דבריהם הולכים על דרך זה:

אולם הרמב"ם פי' לשיטת הרי"ף רבו וגרסתו עד"ז היינו שהוא מפרש ג"כ בעשיר כלשון ב' שברש"י רק שבעד מחצה מפרש כפי' קמא דרש"י דר"ל עד מחצה בדמיהן ולפי"ז שפיר יתפרש מלת פורתא וטובא על כמות הנתינה כמו לפי' קמא דרש"י וגם יהי' מקושר עם מלת ליספו ליה ולא ליספו לי' ויתיישב ישב כל מה שדקדקנו בין לפי' ב' בין לפי' קמא בין בלשון הגמ' ובין בסברא דבאמת הסברא נותנת כן שלא יתנו לו רק מחצה בדמיהן דכיון דמשלמין לו הפסידו במה שהוכרח למכור עתה ביומי תשרי א"כ למה יטול יותר ושיטה זו מתחוורא טפי מכולם וגם דברי הרי"ף מתפרשין כן דמסתמא הוא הולך בשיטת הרי"ף רבו ועיין. ולכאורה הי' נראה עוד ראי' לפי' זה או לפי' קמא דרש"י מעיקר שקלא וטריא דסוגיין דקמתרץ אביי לרומיא דקראי דמיטב וישיב כדמר כו' וה"נ נזקין דיניה בעדיות ואי אמר הב לי בינונית טפי פורתא כו' וא"ל שקיל כיוקרא דלקמי' ויש להבין לאיזה צורך מדמי לה אביי להא דרבה אם בשביל דנשמע מדברי רבה שביומי ניסן יקרי ארעא וביומי תשרי זל ארעא מסתמא מנהגו של עולם כן היא ולמה לן למילף כן מדרבה ועוד למה לן כלל להא דיוקרא דלקמיה ולא אמר ואם לא מעלינן לי' כנכסי' דבר מריון כדאמרי' בב"ב (י"ב ב') וכפי פי' התוס' שם דבר מריון משיר הוה ואינו מוכר קרקעותיו רק בדמים מרובים וה"נ בנ"ד למה לא יוכל להעלות קרקעותיו אפי' ביותר מכדי שויין של יוקרא דלקמי' ובשלמא לפי' קמא דרש"י מתיישב זה היטב דבלא"ה ודאי לא מצי להעלות בדמיהן דגם אביי הוי ידע להך סברא דאי בעי ניזק למשקל סובין שקיל בע"כ של מזיק שאפי' בעדיות יפה כחו כ"ש בבינונית וכמש"כ רש"י כן להדיא ע"ש רק דאביי הוי סבר דאפ"ה מצי להעלותן כיוקרא דלקמי' כיון דחזינן בהא דרבה דעכ"פ גם יוקרא דלקמיה נחשב עתה ביומי תשרי לענין דלא להוי מקרי עני גמור כמו כן יליף מיני' אביי דלא חשבינן לי' למעלה יותר מכדי דמיהן במה שיטול כיוקרא דלקמי' ושפיר הוצרך להא דרבה לענין עיקר תרוצו דבלא"ה הוי אמרינן מה לנו עתה במה