נחלת דוד בבא קמא נו

וכרבנן כיון דרבא והברייתא תרווייהו לפרושי ברייתא קמייתא קאתו וכמו שכתבתי לעיל וקאמר אלא אמר רבא ראשון חייב בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו דראשון שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו דשני אבל לא בנ"מ דשני ור"ל דהראשון יש עליו תורת בור בין אגופו ובין אממונו אגופו משום שהיה לו לעמוד ולא עמד ואממונו משום דמיירי בלא הפקירו וחייב משום דהיה לו לסלקו וכמו שאמר ר' יהודה מתכוין לזכות בחרסי' חייב אף לאחר נפילת אונס והשני אגופו יש לו דין בור משום שהיה לו לעמוד ואין חילוק כלל בין ראשון לשני לענין זה אבל ממונו דשני אין עליו תורת בור אף בדלא אפקרי' משום דא"ל האי בירא לאו אנא כריתי' ור"ל דלא נעשה על ידו כלל לא בפשיעה ולא באונס דדוקא במתכוין לזכות בחרסי' אחר נפילת אונס הוא דמחייבינן ליה מטעם בור משום שהיה לו לסלקו כיון דלא אפקרי' והיינו משום דפכ"פ נעשה הבור ע"י ואף שנעשה באונס מ"מ מעשה ידיו הוא אבל כאן לא נעשה ע"י כלל רק ע"י הראשון הוא שנעשה הבור ולכך פטור השני גם בדלא אפקרי' דאילו אדם אחר לקח אבנו וסכינו והניחם ברה"ר אטו יהיה מחוייב לסלקו (וזה דלא כדעת התוס' דלעיל דף נ"ט דכתבו דגם בזה מחוייב לסלקו עיי"ש וכבר כתבנו לעיל בזה דראיות התוס' אינם מוכרחות כ"כ עיי"ש במה שכתבנו ודו"ק] וברייתא דוכולן קאי אניזוקין וכמו שהיה סבור המקשה לעיל דגם הראשון נמי פטור על נזקי ממונו דשני אף אם הוזק בגופו משום דגופו אין עליו רק תורת בור והיינו משום דאתיא כרבנן דס"ל דנל"פ וא"כ לא פשע בנפילתו מידי ולא קמחייב רק משום שהיה לו לעמוד ומטעם זה מסתיי' ד יהבינן ליה דין בור ומעתה תו לא קשיא קושית התוס' מהא דבעל קורה דהוי אדם המזיק דשאני התם דפשע בעמידתו משום דאיירי בעומד לפוש משא"כ כאן דלא פשע בנפילתו כיון דנתקל לאו פושע ולא קמיחייבינן לי' רק משום שהיה לו לעמוד ולהזהיר ומטעם זה מסתי' דיהבינן ליה דין בור ואף דהגמ' לעיל בה"א הוה בעי לאוקמי לרנב"י דמיירי בעומד לכתף דאורחי' הוא ואינו חייב רק מטעם שהיה לו להזהיר ואפ"ה הוה קא בעינן לחייבו מטעם אדם המזיק מדחייב על שבירת החבית מ"מ זה אינו רק לסברת המקשה דלא ידע לתרוצי מתני' באופן אחר מחמת דהוי קשיא לי' א"ה אדתני סיפא כו' אבל כאן במימרא דרבא בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא ס"ל לסברא פשוטה דמטעם שהיה לו לעמוד או להזהיר לא הוי רק בור ולא מקרי אדם המזיק אא"כ פשע בעמידתו או בנפילתו לר"מ ובהא דפריך הש"ס וכולן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממון [כ' התוס' שהוא כמו אמר מר הניחא לשמואל כו' אלא לרב כו' תרגמה רב אדא בר אהבה שהוזקו כלים בכלים לא פירש בו הרמב"ן כלום וגם ביש"ש דקאי בשיטת הרמב"ן לא פירש ע"ז כלום ולכאורה הדבר קשה להולמו דליכא לפרושי כמו שפירשו התוס' לפי' ר"ח דהשתא הדר בי' וקאי אמזיקין דא"כ תיקשה היכי מוקי לה רב אדא אי מוקי לה בדלא אפקרי' וכלשנא בתרא דרבא והכי פי' וכולן חייבין על נזקי גופן היינו מה שהזיקו בגופן ואפילו על ממון הניזק נמי חייב כשהזיק בגופו ופטורין על נ"מ היינו מה שהזיקו בממונם ממון של חבירו וכדמוקי לה רב אדא שהוזקו כלים בכלים דהא ודאי ליכא לפרושי כן דא"כ תקשה כיון דמיירי בדלא אפקריה א"כ אמאי יהיה פטור כשהזיק בממונו ממון של חבירו הא לרב בדלא אפקרי' הוי שור ושור חייב על הכלים ואי נימא דרב אדא מוקי לה אליבא דרב בדאפקרי' ודלא כלשנא בתרא דרבא ולכך שפיר פטור על הכלים משים דהוי בור אכתי קשה דהא ע"כ צ"ל לפ"ז דרב מוקי להך ברייתא כר"מ דס"ל דנ"פ דאילו לרבנן דס"ל נל"פ א"כ מאי קאמר שהוזקו כלים בכלים דמשמע דדווקא על כלים פטור אבל כשהוזק הגוף של שני בממון הראשון חייב הא לרבנן דס"ל דנל"פ הו"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס ובזה ודאי דגם בור לא הוי ופטור גם כשהוזק גופו בממונו וע"כ צ"ל דרב מוקי לה להך ברייתא אליבא דר"מ דס"ל דנ"פ ושפיר הוי ממונו בורו וזה הוי אוקימתא חדשה בפני עצמה דלא כתרי לישני דרבא וכיון שכן קשה טובא מי הכריחו לרב אדא בר אהבה לאוקמי הברייתא אליבא דרב דלא כהלכתא דהיינו כר"מ ולא כרבנן דקיי"ל כוותייהו ולפרשה בדוחק שהוזקו כלים בכלים טפי הו"ל לאוקמי הברייתא אליבא דרב כהלכתא היינו כרבנן דס"ל דנל"פ וממילא דממון הראשון ג"כ לא הוי בור משום דה"ל מפקיר נזקיו לאחר נ"א דבהכי מתפרשה הברייתא שפיר טפי כפשוטה דהכי פירושה וכולן חייבין על נ"ג פי' כשהזיקו בגופן בין גופו של חבירו ובין ממונו של חבירו משום דאע"ג דלאו פושע הוא מ"מ הוי כשור כיון דגופו לא אפקר ופטורין על נ"מ פי' בין שהזיקו בממונם גופו של חבירו בין ממונו של חבירו כיון דאפקר נזקיו והוא לאחנ"א ולא הוי אפילו בור דכיון דבין כך ובין כך הוי אוקימתא בפני עצמה דלא כתרי לישני דרבא וא"כ יותר הו"ל לאוקמי כרבנן דהלכתא כוותייהו. וגם לשנא דפטורין וחייבין דתני בברייתא יתפרש טפי כפשוטו דחייבין חייבין על הכל ופטורין פטורין ג"כ על הכל וכדכתיבנא וזהו לכאורה קושיא עצומה לשיטה זו לכך נלענ"ד דלפי שיטה זו ע"כ צ"ל דהוי פשיטא לי' להש"ס דהך ברייתא דוכולן לא מתפרשא רק אניזוקין ולא אמזיקין בשום אופן והיינו משום דמשמע לי' דקאי אברייתא דלעיל דקאמר בנזקי שני בנזקי שלישי דהיינו ניזוקין ועלה קאמ' דחייב על נ"ג ופטורין על נ"מ דהיינו נמי נזוקין ובתוספת' שלפנינו איתא להדיא חייב על נזקי אדם ופטור על נזקי כלים ולשון זה ודאי דלא מתפרשא רק אניזוקין ואפשר שכן הי' הגירסא אצל בעלי הש"ס רק ששינו קצת הלשון כמו שהוא מדרך הש"ס בכ"ד לשנות או לחסר בלשון הברייתא שמביאים] וגם לפי מה שתרגמה רב אדא בר אהבה נמי מתפרשא אניזוקין ולא אמזיקין ולשנא דהש"ס הכי דייקא מדקאמר שהוזקו כלים בכלים ולא קאמר שהזיקו כלים את כלים דאילו הוי קאי אמזיקין הו"ל למימר שהזיקו כלים את כלים ומדקאמר שהוזקו כלים בכלים ש"מ דאניזוקין קאי ודו"ק ובהכי סלקא סוגיא דשמעתין שפיר ויתיישב כל מה שדקדקנו בזה והיינו דהך וכולן חייבין דמייתי הש"ס שהוא כמו אמר מר כמש"כ התוס' וקפריך עליה הניחא לשמואל כו' אלא לרב מאי איכא למימר אינו ענין כלל להנך תרי לישני דרבא דמאי דשקיל וטרי הש"ס בדברי רבא כבר נסתיים מלתא במאי דמסיק אלא אמר רבא כו' ואדחי לה לשנא קמא דרבא וקם לה כלשנא בתרא וכדפרישנא לה לעיל ואח"ז מייתי הש"ס הך ברייתא דוכולן לאקשויי מינה לרב והיינו משום דפשיטא לי' להש"ס דהברייתא מיירי בניזוקין וקס"ד דהש"ס דהברייתא מיירי כשהוזק בגופן של המזיק וכמו דמפרש לה רבא ואפ"ה קתני דפטור אממון של הניזוקין וא"כ קשיא מינה לרב דס"ל דהיכא דלא אפקרי' חייב משום שור ונופו וודאי דלא אפקר וא"כ הו"ל לחייב גם אממון של הניזוקין וקמשני רב אדא בר אהבה דהך וכולן לא מיירי כשהוזקו בגופן של המזיקים רק דמיירי כשהוזקו בממונם של המזיקים וע"ז קאמר וכולן חייבין על נ"ג ופטורין על נ"מ ור"ל אם הזיקו בממונם גופן של הניזקין חייבים ואם הזיקו בממונם ממון של הניזוקים פטורין משום דממונם הוי בור ובור פטור על הכלים ומיירי כשהפקירו את הממון ואי קשיא אליבא דמאן מוקי לה ר"א ב"א אי אליבא דרבנן דס"ל דנל"פ א"כ הו"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס ולא הוי אפילו בור ואי אליבא דר"מ דס"ל דנ"פ מ"מ קשה נהי דהראשון יש לממונו דין בור מ"מ השני אמאי חייב אממונו משום בור הא איהו לא ה"ל פושע וה"ל מס"נ לא"נ אונס ולא הוי אפי' בור ואמאי חייב אגופו של חבירו יש לומר דס"ל לר"א ב"א אליבא דרב דלר"מ דס"ל דנ"פ הוי גם השני פושע וכמו דהוי סברת המקשה מעיקרא בלשנא קמא דרבא דפריך ממ"נ אי נתקל פושע הוא שני נמי לחייב ואי נל"פ אפי' ראשון נמי לפטר הרי חזינן דהוי ס"ל להמקשה דדמיין לגמרי אהדדי ראשון לשני דאי ראשון פושע שני נמי פושע ואי שני לאו פושע ראשון נמי לאו פושע כמו כן ס"ל לרב אדא ב"א אליבא דרב באמת דאין שום נ"מ ביניהם אלא דתרווייהו הוי פושפים בין הראשון ובין השני ושפיר מוקי להך ברייתא דוכולן דמיירי כשהוזקו בממונם של מזיקים ולכך חייבים על נ"ג של הניזוקין משום דס"ל להברייתא כר"מ דנ"פ ונמצא דממונם של הראשון וגם ממונו של השני הוי בור משום דגם השני הוי פושע וחייב על הגוף של הניזוק ופטורים על נ"מ של הניזוקין משום דבור פטור על הכלים ואפשר דאליבא דאמת גם רבא ס"ל דאין חילוק בין ראשון לשני אליבא דר"מ רק דמעיקרא בלשנא קמא הוי בעי הגמ' לומר מצד ההכרח אליבא דרבא דיש נפקותא בין ראשון לשני משום קושיית ממנ"פ אבל לפי האמת דקיימא לן כל"ב דרבא אפשר דגם רבא מודה דאין שום נ"מ בינייהו אליבא דר"מ ואע"ג דחזינן דרבא מחלק גם בל"ב בין ראשון לשני דהראשון חייב גם כשהוזק הניזוק בממונו דראשון והשני פטור על מה שהוזק בממונו אי משוה הא לא איריא דבשלמא בל"ב דרבא דמוקי לה כרבנן דס"ל דנל"פ ואינו חייב על ממונו רק משום שהי' לו לסלק ולא סלקו בהא שפיר יש לחלק בין ראשון לשני דהראשון שהוא כרה את הבור אע"פ שהוא באונס מ"מ חייב על מה שלא סלקו והשני כיון שהוא לא כרה את הבור שמחמת הראשון נפל אינו חייב על מה שלא סלקו משום דדמיא למי שנטל חפץ של חבירו והניח ברה"ר שאין בעל החפץ חייב לסלקו מרה"ר וכמו שכתבנו בזה לעיל משא"כ לר"מ דס"ל דנ"ס א"כ השני הוי ג"כ פושע במאי דנתקל בראשון כמו שהראשון הוי פושע על מה שנתקל (ואע"ג שכ' התוס' לעיל כ"ז דהיכא שנתקל שלא ע"י מכשול הוי פושע טפי מהיכא דנתקל ע"י מכשול עיי"ש בד"ה ושמואל כבר כתבנו לעיל שאין דברי התוס' מוכרחים בזה עיי"ש במה שכתבנו] וכיון שכן שפיר מוקי ר"א ב"א להך ברייתא אליבא דרב דקאי אניזוקין וכמו דמפרש רבא להך ברייתא לל"ב כמו כן מפרש לה ר"א ב"א אליבא דרב רק דלרבא קאי הך וכולן אנזקי גופן של המזיקים דכולהו גופן ה"ל בור וחייבין על נזקי גופן של הניזוקין ופטורים על נזקי ממונם של ניזוקין והיינו משום דכשמואל ס"ל דהלכתא כוותי' ולר"א ב"א קאי הך וכולן אנזקי ממונם של המזיקים דממון של כולם יש עליהם תורת בור וחייבים אגופן של הניזוקין