נחלת דוד בבא קמא נג

רשאי להשהות כלל אלא המוציא מוציא והמזבל מזבל עיין שם במש"כ והוא נכון:

ולענין הלכה איכא ב' שיטות הרי"ף פסק לגמרי דלא כר"י דאף להוציא אינו רשאי אלא כסתם מתניתין דסוף ב"מ דהמוניא מוציא והמזבל מזבל והיינו משום דבסוף מרובה אמרינן עלה דיחידאה הוא ודברי הרי"ף הוא בס"פ הגוזל ומאכיל ולענין מה שאמר דכל היכא שנתנו לו חכמים רשות פשור מלשלם פסק נ"כ דלא כוותי' דבסוף ב"מ מוקי לה אביי בשיטה וקיי"ל דכל כה"ג לית הילכתא כחד מינייהו אבל הרא"ש והרמב"ם פסקו בזה דרשאי להניח כל יום כר"י ודברי הרא"ש בזה המה בס"פ מרובה ושם יבואר אי"ה אבל בהא דחייב לשלם פסקו כולם דלא כר"י ונ"מ לענין פותקין ביבותיהן ועיין:

שם בגמ' דהניא ר"י אומר בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות מצוה הקשו המפרשים למאי דמסקינן דס"ל לר"י דכל היכא דעושה ברשות פטור אם הזיק א"כ אמאי נקטה הברייתא מפני שהוא רשות מצוה עיין בתו"ח ובש"מ ולענ"ד יש ליישב עפ"י מאי דאמרינן לקמן דף ס"ב ע"ב אמר רבינא משמי' דרבא ש"מ מדר"י נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה דאי ס"ד כו' לימא לי' כו' אמרי לא לעולם אימא לך אפי' למפלה מעשרה מאי אמרת איבעי לך לאנוחה למעלה מגמל ורוכבו כיון דבמצוה קא עסיק כולי האי לא אטרחוהו רבנן פ"כ ולפ"ז אתיא שפיר מאי דנקטה הברייתא מפני שהוא רשות מצוה דאל"ה הוי יכול למימר לי' איבעי לך לאנוחי למעלה מגמל ורוכבו ודו"ק:

שם בגמ' ה"ש כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברה"ר אם הזיקו חייבין לשלם ור"י פוטר הקשה הפני יהושע דמאי פריך הגמרא מהכא דלמא לכך פוטר ר"י משום דסבירא לי' מפקיר חקיו פטור לפי מה שכתב רש"י דקאי אפותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן והנך ודאי דרכן להפקיר ולכך פוטר ר"י משום דהפקירן ובשלמא לפי אוקימתא דאביי דלעיל דאוקים דס"ל לר"י דאפילו לאחר נפילה פשיעה אם הפקיר נזקיו פטור אתי שפיר דמדתני בברייתא מותרין לקלקל משמע דמשום דמותרין לקלקל הוא דפוטר ר"י משום שהוא ברשות ולא משים שהפקירן אבל לפי אוקימתא דר' יוחנן דאוקים דס"ל לר"י דלאחר נפילת אונס כטור אם הפקירן קשה דהא הכא כיון שהוציאן ברשות הוי כמו כפילת אונס וא"כ אח"כ כשהפקירן הוי מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס ולכך קפטר ר"י ולכך תני בברייתא מותרין לקלקל כי היכי דנהוי נפילת אונס וא"כ מאי פריך הגמ' פכ"ד דבריו בשיני לשן ודבריו תמוהים דמה שכתב דפותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהם דרכן להפקיר קשה דהא אמרינן לעיל (דו ו') על הך ברייתא דפותקין ביבותיהן ה"ד אי דאפקר להו כו' ואי דלא אפקרינהו כו' הרי חזינן דגם גבי פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן אפשר שאינו מפקירן ועוד קשה דהך ברייתא דכל אלו שאמרו בודאי קאי גם להוצאת זבלים שאינו מפקירן ורש"י לא נקט פותקין כו' רק לדוגמא בעלמא ובהדיא פירש"י בב"מ (דף ק) דקאי גם אהוצאת זבלים עיי"ש אך אי קשא הא קשיא לן על הא לעיל (דף ו') ה"ד אי דאפקרינהו בין לרב ובין לשמואל הוי בור עיי"ש והתם שפיר יש להקשות דאמאי הוי בור הא הוי מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס ולכו"ע פטור. אמנם באמת הקושיא מעיקרא ליתא דלא דמיא כלל הך דעושה ברשות ברשות מ"מ אדעתא דהכי תקנו לכתחילה שיש לו רשית להוציא לרה"ר מ"מ אם יזיק יהי' חייב לשלם דהא הוא עושה בידים המעשה הזאת ובכוונה משא"כ גבי נפילת אונס שאינו עושה בכוונה כלל תדע דהא גבי נפילת אונס פטור אם הזיק בשעת נפילה והתם חייב אם הזיק בש"נ וכדאמרינן התם ה"ד אי בהדי דאזלי קמזקי כחו הוא אלא ע"כ דלא דמיין כלל להדדי כדכתיבנא וגם לענין דינא פסקינן דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור והתם פסקינן דאפילו כל העושה ברשות אם הזיקו חייבין לשלם והיינו מטעמא דכתיבנא לכך העיקר דלא כהפ"י ודו"ק:

דף לא ע"א אמר ר"י כו' אלא אפילו לרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא חייב שהיה לו לעמוד ולא עמד רנב"י אמר אפילו תימא לא היה לו לעמוד אלא הי' לו להזהיר ולא הזהיר ור"י אמר כיון דלא היה לו לעמוד לא היה לי להזהיר דטריד הרי"ף והרמב"ם פסקו בזה כר"י והרא"ש תמה עליהם וכ' דיותר נראה לפסוק כרנב"י והיינו משום דלר"י משנינן הך מתניתין דאם עמד בעל קורה בשינוייא דחיקא דהא לדידי' מיירי בעמד לפוש וקמ"ל דאע"ג דעמד לפוש כי קאמר לבעל חבית עמוד פטור וזה דוחק דמאי רבותא היא כלל דבדאמר לו עמוד פטיר ומילתא דפשיטא היא אבל לרנב"י אתי בפשיטות טפי דמיירי בעמד לכתף וקמ"ל אף דאורחי' הוא מ"מ חייב משום דהיה לו להזהיר זהו תוכן כוונת הרא"ש בקצרה אף שאין זה לשונו ממש ומהרש"ל ביש"ש תמה על הטור דבסי' תי"ג גבי הא דשני קדרין כתב לשני הדיעות דהרמב"ם והרא"ש ומשמע דדעתו לפסוק כהרא"ש כמו שהוא מדרכו בכ"מ להיות נמשך אחר אביו הרא"ש ואילו בסי' שפ"ט גבי הא דבעל חבית ובעל קורה לא כתב רק שיטת הרי"ף והרמב"ם דמיירי בעמד לפוש אבל בלכתף פטור משום דטריד ולא היה יכול להזהיר והיינו כר' יוחנן ולא הביא דעת אביו הרא"ש דלדעתו גם בעמד לכתף נמי חייב ומשום דהי' לו להזהיר וכרנב"י והניח בצ"ע על הטור וכתב עליו שטפה בהבנת לשון הרא"ש יעו"ש בדבריו גם הסמ"ע בסי' תי"ג הרגיש בזה וכתב דבדרישה כתב ישוב לזה דהך טרדא דבעמד לכתף היא טרדא יותר גדולה מטרדא דנפילת הקדרין בשלא היה לו לעמוד וזה דוחק גדול חדא דמנ"ל להטור לחלק בכך בדבר שאין לו שום זכר בש"ס ועוד דמצד הסברא נראה בהיפוך דטרדא דנפילה דטרוד בצפרו עד שאין לו לעמוד היא עדיפא טפי מטרדא דלכתף ונהי דחזינן דהש"ס מדמי להו להדדי מדפריך מזה על זה אבל מנ"ל לימר בהיפך דאדרבה טרדא דלכתף יהיה עדיפא טפי. ואני תמה על תמיהתם דלפנ"ד נראה דדברי הטור המה ברורים ונכונים להלכה ולמעשה ואין כאן שום סתירה בדבריו ואדרבה דברי הרא"ש המה תמוהים מאוד וסותרים זא"ז וכמו שאבאר דהא הרא"ש לקמן בסוגיין במימרא דרבא דראשון חייב בחקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו כו' מסיק דהעיקר כשיטת רש"י ונקטינן להלכה כלשנא קמא דרבא דמוקי לה להברייתא כר"מ ולכך הראשון יש על גופו דין אדם המזיק ועל ממונו דין בור והשני הוי על גופו דין אדם המזיק ועל ממונו פטור דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור ולפ"ז היה נראה לכאורה לפסוק לדידן דהלכה כרבנן דאמרי נתקל לאו פושע הוא א"כ דין הראשון והשני שווין דעל גופם יהיה להם דין אדם המזיק משום שהיה להם לעמוד ולא עמדו ועל ממונם פטורים לגמרי משום דהוי לי' מפקיר נזקיו לאח"נ אונס ומ"מ העלה הרא"ש להלכה דראשון וגם שני אין על גופם רק דין בור ועל ממונם פטורים לגמרי הברייתא טפי כפשטא ומכח קושיא זו הוכרח לתרץ ולומר דפשיטה לי' לרבא מסברא דלרבנן דסברי דנל"פ א"כ מכח מה שהי' לו לעמוד ולא עמד לחוד אין עליהם רק דין בור לבד גם על גופם ומדנקטה הברייתא קדרין וזגגין דנשברים בקל דמשמע דחייב גם על שבירת כלים כדין אדם המזיק לכך הוכרח רבא לאוקמי כר"מ דס"ל דנ"פ כו' ואף דלר"מ מחייבינן להשני מטעם אדם המזיק אף דהשני לא הוי פושע ולא קמחייבינן לי' רק משום שהיה לו לעמוד כו' לחוד הרי חזינן דגם משום שהי' לו לעמוד לחוד נמי הוי אדם המזיק וא"כ לרבנן נמי נימא הכי והדק"ל אמאי לא מוקי כרבנן על זה תירץ דבשלמא לר"מ דבנתקל הוי פושע גמור לכך השני אף דלא הוי פושע גמור מ"מ פושע קצת מיקרי ומצטרף עם סברת שהיה לו לעמוד לשווי' אדם המזיק משא"כ לרבנן דנתקל לאו פושע הוא כלל אפילו הראשון בזה הוי פשיטא לי' לרבא מסברא דמשום שהיה לו לעמוד לחוד לית לן לחייבו מטעם אדם המזיק אף על גופו ומסתייה דיהבינן עלייהו דין בור וכיון שכן לדידן דקיי"ל לרבנן דנל"פ א"כ הראשון והשני אין עליהם רק דין בור לבד אפילו על גופם כמו שהיתה סברת רבא בפשיטות אליבא דרבנן דלהכי לא מוקי להברייתא כוותייהו זהו ויכן כוונת הרא"ש בקצרה וכל זה מביאר מדבריו שכתב והקשו התוס' כו' ותירצו כו' וא"ת והא שני לר"מ עיי"ש וכן פסק הטור בסי' תי"ג להלכה כדברי אביו הרא"ש דראשון וגם שני אין על גופם רק דין בור עי"ש נמצינו למדין מדברי הרא"ש אלו דלפי האמת נקטינן דמשים שהיה לו לעמוד ולא עמד לחוד אין לנו לחייבו מטעם אדם המזיק ומסתייה דיהבינן עלייהו דין בור: