נחלת דוד בבא קמא נא

אבל במפקיר פטור ובלשנא דר"י דקאמר במתכווין חייב לית בי' שני פירושים וכמו שהבינו רש"י ותוס' דזה ודאי דחוק וכמו שהקשינו רק דלשנא דמתכווין אין לו רק פירוש אחד והוא דמתכווין לזכות בחרסי' אלא דממילא משתמע מיני' דפליג גם בשעת נפילה וס"ל דנתקל אנוס הוא והיינו משום דס"ל לר"י בפשיטות דלאח"נ פשיעה גם במפקיר נזקיו נמי חייב וא"כ מדהצריך לאחר נפילה שיהי' מתכווין לזכות בחרסי' דווקא ש"מ דס"ל דנתקל אנוס הוא דאל"כ למאי בעינן שיהי' מתכוון לזכות בחרסי' הא אי הוי פ שע בנתקל א"כ גם בלא מתכווין לזכות נמי הי' חייב ולכך לא הוצרך ר"י לפרש לפלוגתי' אשעת נפילה כלל רק דפליג בלאח"נ וממילא משתמע מזה דפליג נמי בשעת נפילה וס"ל דנתקל אנוס הוא ודו"ק ונמצא דעיקר תירוצו דאביי הוא מאי דמוקי לה לפלוגתייהו דפליגי לאחר נפילה במפ"נ דבזה הוא מתרץ לקושיית ה"ד מתכווין דר"ל דמתכווין לזכות בחרסי' ובאמת דהוה מצי אביי לתרוצי להך קושיא אפי' אי הוי מוקים לה לפלוגתייהו דפליגי במפ"נ לחוד ותרווייהו ס"ל דנ"פ הוא רק דר"מ סבר דמפ"נ לאחר נפילה חייב ולכך חייב בין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה אף בהפקירו ור"י ס"ל דמפ"נ פטור ואפי' לאחר נפילת פשיעה ולכך בין בשעת נפילה ובין לאחנ"פ אם הפקירו פטור ולא קמחייב רק במתכווין לזכות בחרסי' דגם בשעת נפילה נמי פטור למאן דפטר מפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה כיון דבור בר"ה פטור ובשעת נפילה היינו קודם שהי' לו פנאי לסלק דהוי לי' בור וכמש"כ התוס' והברייתא נמי מתיישבת בהכי וליכא לאקשויי דא"כ למאי נקיט הברייתא בהך בבא דמודים חכמים לר"מ באבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצויה שהוא חייב דאמאי נקיט רוח מצויה דווקא דהא ע"כ מיירי בלא הפקירן דאילו בהפקירן לא הוי קמחייב ר"י ואפי' לאחנ"פ אלא ע"כ דמיירי בלא הפקירן וכיון שכן אפי' ברוח שאינה מצויה נמי הי' לו לחייב ומשום דהי' לו לסלקן ולא סילקן וכמש"כ התוס' בד"ה פליני עיי"ש שכתבו דבלא הפקירן קמחייב אפי' לאחר נפילת אונס ומשום דהי' לו לסלקן דזה אינה קושיא כלל והיינו משום דהברייתא מיירי נמי בשעת נפילה קודם שהי' לו פנאי לסלק ובשעת נפילה ודאי דהיה פשור ברוח שאינה מצויה משום דאנוס הוא דמאי הוי לי' למעבד ולכך נקיט הברייתא רוח מצויה דמלתא דפסיקא היא לחייבו בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה והכי צריכינן לפרושי בהכרח אליבא דרבא לפמש"כ רש"י לקמן בסוגיא דשני קדרין דרבא ס"ל דר"מ ור"י תרווייהו ס"ל דנתקל פושע הוא ודו"ק [וכן כתב גם הפ"י אלא שהוא כתב כן לתרוצי קושיית המהרמ"ל על התוס' שהבאתי לעיל בקושיא חי"ת עיי"ש ובאמת דדברי התוס' אינם מתיישבים בזה משום דלפ"ז קושיית התוס' מעיקרא ליתא ולכך דברי התוס' אין להם ישוב רק כמו שכתבתי לעיל דהך בשלמא הוא מלתא באנפי נפשי' היא ולא קאי אדלעיל מיני' רק דהדברים מצד עצמם הם נכונים בכדי ליישב קושיית התוס' ומוכרחים בדברי רש"י אליבא דרבא בסוגיא דשני קדרין] אלא דלהכי לא מוקי לה אביי הכי משום דבאמת הוי משמע לי' מדיוקא דמתניתין דפליגי בתרתי מדקתני תרתי כו' וזה ודאי דלא הוי כתרתי דהא במפ"נ אין לחלק בין שעת נפילה לאחנ"פ כלל וכמש"כ התוס' בד"ה הוחלק א' במים דמ"ש אחנ"פ היינו אף לאחנ"פ והוא הדין בשעת נפילה דבזה אין לחלק בין שנ"פ לאחר נפילה אבל למאי דמוקי לה עתה דפליגי בנתקל פושע א"כ אף אם נאמר דפלוגתייהו במפקיר נזקיו לאחנ"פ תליא בהך פלוגתא דנתקל פושע דפליגי בה בש"נפ וכשיטת הרי"ף מ"מ שפיר מקרי דהוי פלוגתייהו בתרתי וכקושיית התוס' ד"ה מדקתני תרתי שהבאתי לעיל בקושיא זיי"ן ודו"ק:

ומהשתא אתי שפיר הא דהוצרך אביי לשנויי דפליגי בתרתי ולא קמשני בקצרה על הך קושיא דה"ד מתכווין דפליגי בלאחר נפילה במפקיר נזקיו לחוד ומאי מתכווין מתכווין לזכות בחרסי' דא"כ יהי' זה סותר למאי דס"ל באמת דפליגי גם בנתקל פושע והך פלוגתא דמפ"נ תליא באידך פלוגתא דנ"פ וזה מוכרח לפי דייקו במתניתין דבתרתי פליגי כי היכי דלהוי פירוש של לשון מתכווין בחד גוונא ולא בתרי גווני כמו שהוא לפי' רש"י ותוס' כי הוא דחוק דהא אי הוי מוקי לה דפליגי במפקיר נזקיו לחוד ע"כ דצ"ל דתרוייהו ס"ל דנתקל פושע ופליגי במפ"נ לאחנ"פ פשיעה וזה סותר למאי דס"ל לאביי באמת מדיוקא דמתניתין ולכך כיון דעיקר הירוצא דאביי היא במאי דפליגי לאח"נ ובמפ"נ בכדי לפרש מתכוין דר"י דהיינו מתכוין לזכות בחרסיה הו לא הוי מצי לשנויי כן בקצרה בכדי שלא יהיה זה סותר למאי דס"ל לאביי לפי האמת מדיוקא דמתניתין ולכך בהכרח הוכרח לומר דפליגי בתרתי משא"כ לפירש"י ותוס' דעיקר שינויא דאביי הוא מאי דפליגי בשעת נפילה בנתקל פושע ומאי מתכוין הוא מתכוין לשבר א"כ שפיר קא קשיא לן בקושיא ד' דהל"ל לשנויי כן בקצרה ואי משום דס"ל כן מדיוקא דמתניתין דפליגי גם בלאחנ"פ במס"נ מ"מ מה שייכות יש לזה לתירוצו כיון דגם אי הוי משני בקצרה דפליגי בנתקל פושע לית כאן שום סתירה למאי דס"ל לאביי באמת דהא הך דס"ל לפי האמת מדיוקא דמתניתין דפליגי גם אחנ"פ במפ"נ הוא הוספת דברים לומר דפליגי עוד בפלונתא אחריתא שאינה שייכא לפלוגתא קמייתא כלל וא"כ היה לו לקבוע זה מימרא בפ"ע ולא לכוללה בתירוצו כיון שאין לו שייכות לתירוצו בזה] ורבא דס"ל לקמן בסוגיא דב' קדרין לפי פירש"י דתרוייהו ס"ל דנ"פ ופליגי במפ"נ לחוד ע"כ דלית ליה דיוקא דאביי מדקתני תרתי ועי"ל בקצרה דלהכי לא מוקי לה אביי דפליגי במפקיר נזקיו לחוד ותרווייהו ס"ל דנ"פ וכדרבא דלקמן לכי פירש"י משום דא"כ יהיה ס"ל לר"י דמפקיר נזקיו ואפילו לאחר נפילת פשיעה נמי פטור וכהך מ"ד דבור בר"ה פטור ולאביי לא סבירא ליה הא מלתא דיהיה שום מ"ד דיסבור כן והיינו משום דס"ל לאביי כרבה דלקמן בפ' הפרה (נ) דאמר בבור בר"ה כו"פ לא פליגי דחייב כי פליגי בבור ברשותי ואביי תלמידיה דרבה הוה ואזיל בשיטת רבה רבו ולכך לא הוי מצי מוקי למתניתין בהכי דהא ודאי דליכא לחלק בין נפילת פשיעה לעביד בידים ממש דהא חזינן לקמן בשמעתין דמדמה להדדי דקאמר ומי אר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן החופר כו' והתם בלאחר נפילה מיירי כדמוכח בגמ' דקאמר מאן דפטר כרבנן ודו"ק וכיון דבהכרח בכדי לתרוצי לשנא דמתכווין הוצרך לאוקמי לפלוגתייהו בלאחר נפילה ובמפקיר נזקיו ומאי מתכווין מתכווין לזכות בחרסי' לזה הוצרך להקדים דפליגי נמי בנתקל פושע ור"י דבעי מתכווין לזכות בחרסי' היינו משום דס"ל דנתקל אנוס הוא דבלא"ה גם ר"י מודה דלא בעינן מתכווין כיון דליכא למ"ד דבור בר"ה יהא פטור לא ר' ישמעאל ולא ר"ע ורבא דמוקי לה כן לפי פירש"י בסוגיא דב' קדרין היינו משום דאזיל בשיטת רב יוסף רבו דלקמן בפ' הפרה דקאמר בבור ברה"י כ"ע לא פליגי דחייב כי פליגי בבור בר"ה ולדידיה איכא למ"ד דס"ל דבור בר"ה פטור לגמרי ולכך שפיר מצי לאוקמי למתניתין דר"י ס"ל דמפ"נ אפי' לאח"נ פשיעה נמי פטור וכהך מ"ד דבור בר"ה פטור ונמצא דאביי ורבא אזלו בזה לשיטת רבותיהם דאביי הוה תלמידיה דרבה ורבא הוה הלמידיה דרב יוסף וכמבואר בש"ס בכמה דוכתי והא דקאמר אביי ממאי מדקתני תרתי היינו דאתי לפרושי היכן נזכר זה במתניתין דפליגי בתרתי כיון דלא תני רק חדא פלוגתא במתניתין ופשטא דמתניתין לכאורה משמע דלא פליגי רק בחדא והיינו בשעת נפילה דהכי מתפרשא אליבא דרב דאמר לעיל לא שנו אלא שנטנפו כליו כו' וכמש"כ התוס' בד"ה הוחלק דרב מיירי ע"כ בשעת נפילה וכן נמי לרבה דקאמר במתכוין להורידה כו' מיירי נמי מתניתין בשעת נפילה שמעינן מזה דפשטא דמתניתין מתפרשא טפי דאיירי בשעה נפילה וכיון שכן אין מקום לפירושו למאי דבעי לפרש נתכון לזכות בחרסי' אשר זהו עיקר תירוצו וכדכתיבנא לזה הוצרך להקדים דמשמע מדיוקא דמתניתין דפליגי בתרתי ולכך שפיר מצי לתרוצי לשנא דמתכוין דהיינו מתכוין לזכות בחרסיה וקאי אלאחר נפילה רק דממילא משתמע מיניה דפליג גם בשעת נפילה וס"ל דנל"פ דבלא"ה לא הוי בעינן דיתכוין לזכות בחרסיה לאחנ"פ לזה קמפרש דמתניתין נמי תרתי קתני דבלא זה לא הוי מצי לפרש להא דמתכוין דר"י דהיינו מתכוין לזכות בחרסיה ונמצא דע"כ פליג בתרתי כיון דבדר"מ לא נזכר תרתי מילי לזה הוצרך לפרש דבאמת מתניתין תרתי קתני אבל עיקר מאי דנאדי מלאוקמי דפליגי במפקיר נזקיו לחוד ותרוייהו ס"ל דנ"פ היינו משום דאזיל בשיטת רבה רבו ותירץ זה היה נוח לי מאוד דלפ"ז לא נצטרך כ"כ לכנס בפלפול ולחלק בסברא אלא דלשנא דממאי מדקתני תרתי וגם מאי דאמר ומדמתניתין בתרתי ברייתא נמי בתרתי אינו מיושב כ"כ לפי"ז ולפמש"כ לעיל הוא מיושב טפי והמעיין יבחר:

ומעתה נמצא לפום מאי דפרישנא דעיקר תירוצא דאביי דבעי לתרוצי לשנא דמתכוין דתני במתניתין הוא מאי דפליגי במפקיר נזקיו אחר נפילה ומה שהוסיף אביי לפרש דפליגי נמי בשעת נפילה אי נ"פ א"ל הוא מדיוקא דמתניתין מדקתני ץרתי א"ש הא דאמר ר' אלעזר בשעת נפילה מחלוקת ואוקימנא לה מאי בשעת נפילה מחלוקת אף בש"נפ וקמ"ל כדאביי אשר הקשינו ע"ז בקושיא יו"ד דא"כ איפכא הל"ל לר"א לאחנ"פ מחלוקת לאשמועינן כאביי לפי פירש"י ותוס' אבל לפום מאי דפרישנא מיושב היטב משום דעיקר חידושא דאביי מדיוקא דמתניתין הוא מאי דפליגי בשעת נפילה בנ"פ ולכך שפיר קאמר ר"א בשנ"פ מחלוקת ואוקימנא דקמ"ל כאביי ודו"ק ור' יוחנן דאמר לאחר נפילה מחלוקת נמי כאביי ור"א ס"ל ולא פליגי במדי רק דמר אמר בהאי לישנא ומר אמר בהאי לישנא ולא פליגי כלל בעיקר אוקימתא דמתניתין דכולהו מוקמי לה דפליגי בתרתי בשעת נפילה ולאחנ"פ ודהנך ב' פלוגתות תליין אהדדי והא דפרכינן בשלמא כדו משכחת לה בין בש"נ בין לא"נ אלא גמלו בשלמא לאחר נפילה משכחת לה במפקיר נבלתו אלא