נחלת דוד בבא קמא מו

הוא מן הרוב או מן המיעוט גם אין לומר דהמקשה בב"ב הוי ס"ל כסברת המקשה בכתובות דאמרינן ודקארי לה מאי קארי לה ומשני סד"א כיון דרוב נשים בתולות נישאות כברי ושמא דמי ולכך לא הוי חשיב לי' להמקשה לברי דידי' כברי גמור רק דהוי כטוען שמא וא"כ תו לא דמי להכא דמצי למימר קים ליה כו' ולכך שפיר קפריך לרב דזה ודאי דאינו דא"כ בכל רובא ומיעוטא נמי נימא הכי וא"כ גם כאן איך מצי למימר קים לי כיון שהוא נגד הרוב ויש לומר דעד כאן לא קאמר ר"ת דהיכא דמצי למטען קים לי שאני מן המיעוט תו לא אזלינן בתר רובא אלא היכא דשכנגדו לא מצי למטען בברי ולהכחישו בהך קים לי כמו כאן בסוגיין דחביתא כדא וכדא חביתא דהמוכר קטעין בברי קים לי שאני מן המיעוט דקרו לחביתא כדא והלוקח אינו יכול להכחישו בזה אבל גבי אלמנה נשאתיך אף דהוא טוען כן בברי מ"מ לא מהני ליה האי ברי כיון שהיא מכחישתו ג"כ בברי וכיון דטענותיהם שוות לכך תו אזלינן בי' בתר רובא לרב דאמר הולכין בממון אחר הרוב ולכך שפיר קפריך עליו שם בב"ב מהא דאלמנה נשאתיך מהו אעפ"י שישבנו במקצת דברי ר"ת שלא יהא מוקשה כ"כ מההיא סוגיא דבב"ב מ"מ עדיין אין הדבר מיושב כ"כ דאכתי מנ"ל להמקשה לחלק בכך ולאקשויי אימא כיון דלא דמי לגמרי למוכר שור ונמצא נגחן דהתם המוכר טעין שמא והלוקח ברי ובזה הוא דאזיל רב בתר רובא לחייב המוכר משום דלא מצי למימר קים לי כלל אבל כאן דמ"מ קטעין קים ני שהיית אלמנה אף שהיא מכחישתו בברי ג"כ מ"מ כיון דלא דמי לגמרי להא דרב אימא דבהא גם רב מודה דלא אזלינן בתר רובא אלא ודאי דפשיטא לי' להש"ס דאף דרב אמר למלתי' גבי הא דהמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן מ"מ רב כללא כייל בכל דוכתא דהולכין בממון אחר הרוב ואף היכא דלא שייכי הנך סברי דאיתנהו במוכר שור ונמצא נגחן והכין נמי משמע לשנא דרב דהוא כללא בכל דוכתא ולכך שפיר קפריך מיניה מהא דאלמנה נשאתיך וכיון שכן לתנייהו גם לדברי ר"ת:

ובעיקר מה שדחקו לומר כן בכדי לתרץ איך מתוקמא מתניתין אליבא דרב נלענ"ד דלאו דווקא הוא כלל וכמש"כ הרשב"א בחידושיו בשם ר"ח מהך דדייקינן בשמעתין קמ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב לאו ממתני' דא דייקינן כן דהמשנה עצמה ודאי דלא כוונה כן להשמיענו הך דינא דא"כ למאי הוצרך להשמיענו זה בתלתא מתניתא ובחד או עכ"פ בתרי מינייהו הוי סגי [ומש"כ הרשב"א דבחד מתני' סגיא הוא שלא בדיוק דתרי עכ"פ בעינן בוודאי רק רהשלישית היא מיותרת] רק דמתני' כי אורחי' תנא להו משום דהיינו כד היינו חביות ובי קאמר מאי נ"מ אדיוקא דגמ' דקא דייק עלה קא מהדר מאי נ"מ מהך דיוקא עיי"ש בדבריו ומעתה תו לא קשיא מידי דסתמא דגמ' אזלא אליבא דשמואל דהלכתא כוותי' אבל לרב אה"נ דאזלינן בתר הרוב ובלא"ה נמי לא הוי רק דיוקא בעלמא ולא שייך למפרך מנה לרב וכה"ג כתב התו"ח לקמן בשמעתין גבי לא דיקא מתניתין אלא או כשמואל או כר"י עיי"ש בדבריו ועי"ל דלרב נימא דמתניתין קמ"ל בהיפוך דהולכין אחר הרוב והיינו דנוקים דרובא קרו לכדא חביתא ולחביתא כדא [וע"ד מה שאמרו במס' שבת הנך תלת מילי אשתנו שמייהו שיפורא חצוצרתא חצוצרתא שיפורא כו'] ומיעוטא קרו לכדא כדא ולחביתא חביתא וקמ"ל דהולכין אחר הרוב ולא רציתי להאריך בזה לפי שלדעתי בלא"ה מיושב קושייתם במה שכתבנו לעיל ודו"ק:

ומה שהקשו התוס' דלימא כאן הדמים מודיעים והוא עפ"י שיטתם לקמן בריש הפרה בשם ריב"ם דאפילו לרבנן דאמרי אין הדמים ראיה נמי פריך שפיר התם ונחזי אי דמי רדיא לרדיא ואי דמי נכסתא לנכסתא עיי"ש בדבריהם ולשיטתם זאת הקשו דנם כאן נימא הדמים מודיעים ונכנסו לתרץ בתירוצים שונים אך לענ"ד העיקר בזה כמו שכתב הנ"י בב"ב פ' המוכר פירות שכתב וז"ל ומיהו היינו דווקא בכיוצא בזה ששאל ממנו שור ושור קא תבע לי' אלא שמגלה דעתו השתא דלרדיא קא בעי לי' אבל שאל לו צמד ואח"כ אמר דבקר נמי הוי בעי מיני' התם אמרינן דאין הדמי' ראיה לחייב לו ענין שלא שאל לו דשני גופין נינהו ואיכא נמי דקרו לכל חד שם באפי' נפשיה עכ"ל ולשיטתו זאת לא קשיא בשמעתין מידי דהא כאן שני גופין הן כד וחבית ולכך כתב בשמעתין וז"ל ולא מצינו למימר דלהוי הדמים ראיה דהא קיי"ל כרבנן דאמרי אין הדמים ראיה עכ"ל ומעתה לא צריכינן תו לכל הנך שינויי דכתבו התוס' בשמעתין ומחוורתא כהך שיטתא גם הטור ס"ס רל"ב לא הביא רק דברי הנ"י ודו"ק והב"י כתב עליו כן כתבו התוס' והרא"ש בפ' הפרה בשם ר"ת וכיוצא בזה כתב הר"ן בר"פ המוכר פירות עכ"ל ולא ירד לעומקו בכאן דנראה מדבריו דמשווה דעת התוס' לדעת הר"ן ולא קרב זה אל זה כלום ודברי הטור המה רק דברי הר"ן ולא דברי התוס' ותו לא מידי:

ודע דמדברי התוס' דהכא קשה למש"כ הפ"י בחידושיו למס כתובות ס"פ המדיר דהא דקיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא דווקא היכא דכשנגדו טוען ברי אבל בלא"ה אזלינן אפי' בתר חזקה וכ"ש דאזלינן בתר רובא דהא רובא וחזקה רובא עדיף עכ"ד עיי"ש ואשתמיטתי' דברי התוס' דשמעתין שכתבו להדיא דבמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן לא מצי שכנגדו למטען ברי ודבריהם ודאי דמוכרחין בזה דמנא ידע בחברי' אם הוא קונה לרדיא או לנכסתא ודו"ק [*כבר הארכתי בזה בתשובה מענין ספק בכור אדם והארכנו להוכיח דלא כוותי' ע"ש ודו"ק]:

**)עי' בחלק התשובות לעיל סי' א' שהאריך בזה מו"ח הג' המחבר קחנו משם ותדרשנו לכאן ודו"ק:

(** שם גמ' אבעי לי' לעיוני ומיזל ומשני רב אמר בממלא ושמואל אמר באפילה ור"י אמר בקרן זויות לכאורה הי' נראה לומר דכולהו הנך אמוראי רב ושמואל ור"י כולהו ס"ל דנתקל פושע הוא וכר"מ דלקמן בסוגיין דנשברה כדו דאילו לר"י דס"ל דנתקל לאו פושע הוא א"כ אפי' ביום ובאמצע ר"ה ובאינו ממלא נמי פטור כיון דנתקל לאו פושע הוא ואין לומר דהא דפליגי ר"מ ור"י בנ"פ או ל"פ היינו דווקא בנזקי ממונו אבל במתניתין דהוא מזיק בגופו והוי אדם המזיק א"כ אפי' אי נל"פ מ"מ הוא חייב משום דמפצע תחת פצע מרבינן שוגג כמזיד ואונס כרצון דזה אינו דהא התוס' מסקו לקמן דאי נתקל לאו פושע הוא תו הוי כאונס דגניבה ומפטר עליו אדם המזיק עיי"ש במש"כ בתוס' ד"ה ושמואל אמר וא"כ ע"כ צ"ל דהנך אמוראי דמחייבי לי' ביום ובאמצע ר"ה כולהו ס"ל דנתקל פושע הוא וכר"מ אלא דלפ"ז תיקשה לן דהא לקמן בהגוזל (צ"ט ע"ב) קאמר שמואל דטבח אומן שקלקל אפי' בחנם חייב וקמפרש שם לטעמי' דידי' משום דס"ל כר"מ דנ"פ וה"נ אבעי לי' לעיוני שלא יקלקל וא"כ ר' יוחנן דפליג עלי' התם וס"ל דבחנם פטור בשכר חייב מכלל דס"ל דנל"פ דהא שם בסוגיין תלוי זה בזה וא"כ קשיין דברי ר"י דהתם אדר"י דשמעתין דמשמע דס"ל דנ"פ הוא וכדאמרן אמנם לפי דברי הרז"ה לקמן בשמעתין דשני קדרין שכתב שם בפיסקא בד"ה אמר רבא ראשון חייב כו' דאע"ג דלשמואל תליין זה בזה דאם נאמר דנתקל פושע הוא גם גבי טבח חייב מ"מ ר' יוחנן לא תלוי זה בזה וס"ל דאע"ג דנתקל פושע הוא מ"מ גבי טבח פטור עיי"ש בדבריו אתי סוגיין שפיר דנהי דס"ל לר' יוחנן דנ"פ מ"מ ס"ל גבי טבח דפטור משום דלא תלויין בהדדי כלל אבל לפי דברי הרמב"ן במלחמותיו שם על המאור שכ' דגם לר יוחנן תליין אהדדי דלכך פטור גבי טבח משים דנל"פ ולכך הביא שם ראי' דלפי האמת פסק נן דנל"פ משום דהתם פסקינן כר"י אלמא דנל"פ א"כ הדק"ל דקשיא דר"י אדר"י דהא ס"ל כאן דנ"פ ולענ"ד נראה לתרץ לפי דברי הרמב"ן דאיכא למימר דכו"ע ס"ל דנל"פ והא דפרכינן איבעי לי' לעייוני ומיזל משום דע"כ ס"ל נל"פ אלא דווקא היכא שנתקל דרך היליכו כשלא הי' שום מכשול לפניו בזה הוא דלא הוי פושע משום דודאי אנוס הוא בנפילתו אך היכא שהי' מונח לפניו איזה מכשול ונכשל בה ודאי דהוי פושע משום דהי' לו לראות את המכשול ולנטותו מעלי' ולהלך באידך גיסא ולא כמש"כ התוס' ד"ה ושמואל אמר דהיכא דהי' לפניו שום מכשול הוי אנוס טפי וע"ז קמתרצו רב ושמואל ור"י כל חד כדאית לי' אבל לענין נתקל אי פושע הוא או לאו לא ידעינן מכאן כלום היאך ס"ל והא דאמרינן לקמן בסוגיא דב' קדרין דשני לא הוי פושע הרי חזינן דהיכא דאיכא מכשול לפניו לא הוי כ"כ פושע איכא למימר דשאני התם כמש"כ התוס' בדף ל"ב ד"ה עמד בעל קורה דאורחא דמלתא כשהולכין זאח"ז דאין האחרון יכול לעיין באותו שהולך לפניו כל שעה משום דסבור הוא דמסתמא הולך כדרכו ולא ה"ל לאסוקי אדעתי' שמא נפל עיי"ש בתוס':

ועי"ל דברי הרמב"ן לפי מאי דנבאר לקמן אי"ה בתוס' ד"ה ושמואל אמר דאדם המזיק חייב אף על אונס שהוא כעין גניבה ולא כמש"כ התוס' עיין בדברינו לקמן וא"כ שפיר יש לומר דכו"ע ס"ל דנל"פ ומ"מ כאן הוא חייב משום דהוי אדם המזיק וע"כ לא אמרינן נל"פ רק לענין אם בא אחר ונתקל בו בזה הוא דאמרינן נל"פ לפטור משא"כ היכא דהוא שיבר בגופו בזה ודאי דחייב מטעם אדם המזיק לכך קמשני דמיירי בממלא או באפילה או בקרן זוויות דהוי אונס גדול ועיין:

שם ע"ב תוס' ד"ה אמאי פטור כו' אבל הך לא פריך אמאי חייב בנזקו דיותר יש לו לשמור שלא יזיק משלא יוזק ע"כ הנה מסוגיין באמת אין ראי' כלל להך סברא משום דעדיפי מיניה קפריך דלתחייב אפי' בשבירת הכד ומכ"ש דבעל הכד יפטור מנזקו ועוד דניחא לי' למפרך ארישא וכן הוא בחידושי הרשב"א בשמעתין אלא דמ"מ דבריהם מוכרחין בזה מסוגיא דלקמן דשני קדרין