נחלת דוד בבא קמא מה

אחר והיינו מתעסק ש"מ דיש סברא לומר דמתעסק יש לפטרו טפי מבלא הכיר ולכך אי לאו דבשגגה יתירא דכתב רחמנא לא הוי גמרינן לא הכיר ממתעסק משום דמתעסק גרע טפי וכיון שכן ס"ל להרמב"ם גם לפי האמת כן לענין עבד דנהי דלענין גלות פטרינן בתרווייהו מהוראת הכתובים וכן לענין חלב קמחייבינן בתרוייהו משום שכן נהנה וכדאמרינן בכריתו עיי"ש מ"מ לענין עבד דליכא קראי יש לומר ברווחא דס"ל לרבנן דמתעסק גרע טפי מבלא הכיר ולכך בהושיט ידו למעי שפחתו קפטרי רבנן משום דהוי כמתעסק דהרי הי' מתכיון לאבר אחר ועלתה בידו זה אבל בלא הכיר באבן כלל אמרינן בסוגיין דלרבנן חיובי קמחייב ומיושב בזה קושיית התוס' ודו"ק:

ובזה עלו פסקי הרמב"ם על נכון מבלי שנצטרך לומר דהסוגיות פליגן אהדדי דזה שכתב כגון שזרק אבן לבהמה ונפלה בעבד היינו דומיא דנתכווין לזרוק בצד זה והלכה לצד אחר דהיינו מתעסק ולכך קפטר לי' הרמב"ם מסוגיא דקדושין דהושיט ידו למעי שפחתו דמודו בה רבנן אבל בלא הכיר כלל אה"נ דיש לחייבו וכדאמרינן בסוגיין לענין עבד פלוגתא דרבנן ורשב"ג דמשמע דלרבנן נפיק בי' לחירות וקרוב לזה הוא בספר המקנה בסוגיא דקדושין אלא שלא כתב שם שום הכרח לדבריו דמש"כ דבהכיר בה קמחייב גלות ואילו בנתכווין לזרוק בצד זה כו' פטור ש"מ דמתעסק יש לפוטרו טפי ודאי דאינו כלום דמאי ראי' מייתי מהכיר ללא הכיר לחייבו ודאי יש לחייבו טפי מבמתעסק אבל מנ"ל דגם בלא הכיר יש לחייבו טפי מבמתעסק וגם מש"כ מחלב ג"כ אין ראי' כלל דהא בחלב באמת קמחייבינן לי' בתרווייהו משום שכן נהנה וכדאמרינן להדיא בכריתות אבל למש"כ הדבר מוכרח דיש סברא ע"כ לפטור במתעסק טפי גם מלא הכיר מדאצטריכו תרי קראי כן הי' נראה לכאורה לומר בישוב דברי הרמב"ם ובישוב קושיית התוס' אלא שעכ"ז דברי הכ"מ נכונים יותר בכוונת הרמב"ם דאילו לדברינו לא הי' לו להרמב"ם להשמיט לגמרי הך דינא דלא הכיר דאמרינן בסוגיין ועוד שכן נראה גם מדברי הרי"ף דס"ל דהנך סוגיות פליגן אהדדי אלא דבזה הוא מחולק עם הרמב"ם דלהרי"ף נראה לו לפסוק כסוגיא דידן ולכך השמיט בקדושין למאי דאמרינן שם ורבנן האי ושתתה כו' מבעי לי' להושיט ידו למעי שפחתו כו' ולא כתב שם להך מלתא בהלכותיו כלל והיינו פ"כ משום דס"ל לפסוק כסוגיא דידן ודו"ק:

שם תוס' ד"ה בשגגה מכלל דהוי לי' ידיעה משום דגבי גלות כתיב טובא בשגגה דריש לה דהא גבי חלב אע"ג דכתיב בי' בשגגה לא חיישנן להיתה לו ידיעה עכ"ל אע"ג דלכאורה לא דמיא כלל חלב לכאן דהא התם גבי חלב אע"ג דלא היתה לו ידיעה היינו שלא ידע מעולם שהוא חלב אבל מ"מ האכילה היתה בכוונה לכך שפיר דחייב מה שאין כן כאן בלא הכיר בה דלא קמכוון כלל להפיל האבן נמצא דהמעשה הי' שלא בכוונה כלל לכך שפיר איכא למיפטריה אך מ"מ קמדייקי התוס' שפיר דהא איך שיהי' מ"מ הא קחזינן דהיכא דכתיב בשגגה לא שמעינן מינה ידיעה מעיקרא דהא גבי חלב לא בעינן ידיעה מעיקרא וא"כ היכי דרשינן כאן מבשגגה מכלל דה"ל ידיעה מעיקרא אך בעיקר דבריהם אלולי דמיסתפינא מדברי רבותינו בעלי התוס' ומדברי הרי"ף והרמב"ם [משום דבאמת קשה הדבר לומר לחדש דרשא בקרא מה דלא מצינו לזה רמז בש"ס] הוי אמינא דהך דבשגגה מכלל דה"ל ידיעה מעיקרא מונבז קאמר לה במס' שבת פ' כלל גדול ומשום דפריש שוגג דומיא דמזיד מה מזיד דה"ל ידיעה אף שוגג דה"ל ידיעה ורבנן פליגי עלי התם וס"ל דלא מקשינן שוגג דומיא דמזיד ורבה בשמעתין דדריש לה כן ע"כ כמונבז ס"ל וכר"י ור"ל דס"ל ההם כמנבז ולכך גם במס' מכות קממעט רבה אומר מותר מהאי קרא דבשגגה נמי מהאי טעמא דכמונבז ס"ל אבל לרבנן ליתנהו לכל הני מילי ולכך קמחייבינן לי' לפי האמת בחלב אף כשלא היתה לו ידיעה כלל מפיקרא ומעתה ל"צ תו לכל מאי שכתבו התוס' בזה וח"ו לא כתבתי כן לא להלכה ולא למעשה רק לעורר את לב המעיין ומהאי טעמא לא ביארתי הדברים כל הצורך בארוכה והנחתים אל המעיין מקום להתגדר בו. שם ואמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור מ"ט מנא הבירא הבר מש"כ בזה המאור והמלחמות בבר ביארו בעז"ה בארוכה לפיל בסוגיא דבעי רבא בתר מעיקרא אזלינן או בתר בסוף עיי"ש ומש"כ רש"י בזה דמיירי דהזורק הוא בעל הכלי והשיגו הרא"ש דא"כ ה"ל אבידה מדעת עיין במה שכתבנו בסוגיא דזה נהנה וזה לא חסר ישוב נכון על דברי רש"י עפ"י שיטת הרמב"ם עיי"ש:

שם ואמר רבה זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים או כסתות ובא אחר וסילקן פטור מ"ט בעידנא דשדי' פסוקי מיפסקי' גירי' עיין בהרמב"ם פ"ז מה' חובל ומזיק ה' ז' ח' ודבריו שם לכאורה תמוהים מאוד ומ"ש הה"מ בישובו דבריו ג"כ תמוהים והמחוור בישוב דברי הרמב"ם הוא כמ"ש בשלטי הגבורים עיי"ש בדבריו ויש לעשות סמוכים לדבריו מהא דאמרינן לקמן דף למ"ד ע"א אמר רבינא זאת אומרת המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל דלי ונטל דליו חייב בעל הבור ע"כ הרי חזינן להדיא דרשות לבעל הדלי ליטול את דליו ואם נפלו לתוך הבור שור או חמור אזי חייב בעל הבור וה"נ דכוותי' ואע"ג שהסמ"ע בסי' ת"י ס"ק מ"ד כתב לחלק בין הך דהמכסה בורו בדליו של חבירו ובין הא דכ' בתשובת הרא"ש הביאו הרמ"א בסי' שפ"ג וז"ל וכן ראובן שלקח כלי של שמעון וסמך בו חביתו של יין שלא יפול ובא שמעון ונטל כלי שלו ונשבר חביתו של יין שמעון חייב דה"ל לסמכו בדבר אחר עכ"ל ולכאורה דברי הרא"ש קשה מהך דהמכסה בורו בדליו של חבירו וחילק הסמ"ע דדווקא כאן גבי בור דאין ההזיק בא מיד אלא לאחר זמן כשיפול שם בהמתו של חב רו וגם לא ברי הזיקא כ"כ משא"כ הך דתשובת הרא"ש דהתם הוי כמזיקו בידים משום דנשבר החבית מיד ע"כ דברי הסמ"ע ולפי דבריו הנה דברי שלטי הגבורים בישוב דברי הרמב"ם אינם כלום אך משום הא לא אריא דשפיר איכא למימר דהרמב"ם לא ס"ל כלל להך חילוקא של הרא"ש רק דס"ל דכ"מ דהדבר הוא שלו יש לו רשות ליטול הדבר ההוא אפי' כשחבירו ניזוק מזה מידי ובלא דברי הסמ"ע הי' נראה לחלק דהרא"ש מיירי שם כשבעל החבית לא ידע כלל הי' של שמעון רק שהי' סבור שהוא של הפקר לכך שפיר קמחייב הרא"ש לבעל האבן משום שבעל החבית לא פשע כלל כיון שלא ידע כלל שהאבן הזאת יש לה בעלים לכך בעל האבן חייב משום דהי' לו לסומכה בדבר אחר משא"כ גבי המכסה בורו בדליו של חבירו דבעל הבור בוודאי ידע דהכלי הזו יש לה בעלים ואם כן ה"ל לאסוקי אדעתיה שיבוא בעל הכלי ויטול את בלו ואם כן פשע במה שכיסה בכלי זו לכך שפיר יש לו רשות לבעל הכלי ליטול את הכלי ובעל הבור חייב ולפ"ז אתיא דברי הש"ג בישוב דברי הרמב"ם על נכון ודו"ק אך מדברי הרמ"א בסי' שפ"ג שהעתיק לדברי הרא"ש והעתיק במקום אבן תיבת כלי לא משמע כדברינו דהא סתם כלי יש לה בעלים ודו"ק:

סליק פירקא פרק המניח דף כז תוס' ד"ה ואיכא דקרו לחביתא כדא ואור"ת דאפילו רב דאמר בפרק המוכר פירות ולקמן בהפרה דהולכין בממון אחר הרוב גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן הכא מודה שיכול המוחזק לומר קים לי בנפשאי שאני מן המיעוט ולא תוציא ממני ממון אבל במוכר שור לא מצי למימר קים לי בנפשך שאתה מן המיעוט ולכך שפיר אזלינן בי' בתר רובא לרב עכ"ד וכוונתו בכדי ליישב סוגיא דשמעתין גם לרב דאל"כ תקשה לרב ממתני' דמוכח מינה דלא אזלינן בתר רובא וכדאוקימנא בסוגיין וקשה לי טובא פ"ז דא"כ מאי קפריך עלה דרב בב"ב בריש פ' המוכר פירות (צ"ב ב') מהא דתנן האשה שנתארמלה או שנתגרשה היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים כו' טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים לא ואמאי הלך אחר רוב נשים ורוב נסים בתולות נישאות ואם איתא לדברי ר"ת א"כ לא פריך הש"ם מידי דהא הך מתני' מוקמינן לה בכתובות ר"פ האשה שנתארמלה דמיירי בברי וברי וא"כ הבעל טוען קים לי שאתה היית מן המיעוט ובזה גם רב מודה דלא אזלינן בתר רובא וכן נמי בכתובות ר"פ האשה שנתארמלה פריך ג"כ וכיון דרוב נסים בתולות נישאות כי ליכא עדים מאי הוי ופירשו שם התוס' דאליבא דרב קפריך וא"כ גם התם תקשה מה שהקשינו דהא בברי גם רב לא אמר אזלינן בתר רובא משום דמצי המוחזק לומר קים לי שאני מן המיעוט ואין לומר דדוקא היכא דמצי לומר קים לי בנפשאי שאני מן המיעוט בזה הוא דלא אזלינן בתר רובא גם לרב אבל כאן גבי אלמנה נשאתיך הך קים לי דמצי אמר הוא על האשה שאתה היית מן המיעוט דאינן נישאות בתולות ובכה"ג לא מהר לי' הך קים לי מפני שהוא על גוף אחר ולא על עצמו דזה ודאי דלא מסתבר לחלק בהכי כלל דמה לי קים לי בנפשך או קים לי בנפשאי כיון דעכ"פ טוען ברי ולא דמי למוכר שור לחבירו כו' דלא מצי טעין המוכר ברי כלל דמנא ידע בחברי' אם