נחלת דוד בבא קמא מב

דדווקא חזרה דתינוקות הוא דמהני לר"מ וכהרמב"ם וא"כ היש"ש נקיט לי' כהנ"י במקצת דבריו ולא בכולן דבמאי דכתב דרישא ר"מ נקיט כוותי' אבל במאי דמדייק הנ"י דלר"מ לא מהני חזרה דג' ימים דמשו"ה קבעו לר"י ולא לר"מ בזה לא ס"ל כוותי' והיינו משום דמדרב זביד מוכח איפכא ולענ"ד נראה ג"כ לתפוס כדברי הנ"י במקצתו ולא בכולו אלא שהוא בהיפוך מדברי היש"ש דבמאי דכתב דרישא סתמא ר"מ היא בזה לא נ"ל כוותי' דאדרבה מדאמרו לו לר' יהודה מכלל דגם רישא ר"י היא דאל"כ למאן אמרו אלא ש"מ דברישא איירי בי' ר"י ולכך מיתוקם שפיר לשנא דאמרו לו ובמאי דנראה מדברי הנ"י דשם דלר"י לא מהני לי' חזרה דג' ימים בזה נ"ל כוותי' מפני שכן הוא בבירור דעת הרמב"ם וכדכתיבנא ועיין:

שם בא"ד ושלשה פעמים ביום אחד נראה דאין מועיל לדידי' לחזרה אעפ"י שמועיל להעדאה דה"נ אשכחן לר"ש דבג"פ הוי מועד ובחזרה בעי ג' ימים עכ"ד דבריהם בכאן אינם מובנים כל הצורך דמאי מייתו מדר"ש כיון דלר"ש לא מהני גם חזרה דתינוקות ולכך לא מהני ג"כ ג"פ אבל לר"מ דמהני חזרה דתינוקות א"כ אפשר דג' פעמים נמי מהני ועוד אדמייתו מדר"ש נייתי מדר' יוסי איפכא דהא ס"ל לר"י דלהעדאה בעינן ג' ימים ולחזרה סגי במה שהתינוקות כו' הרי דקיל לי' חזרה מהעדאה וא"כ אפשר דגם ר"מ ס"ל בזה כוותי' דקיל לי' חזרה מהעדאה לכך נלענ"ד להגיה בדברי התוס' במקום מילת נראה מילת אפשר וכצ"ל וג' פעמים ביום אחד אפשר דאינו מועיל לדידי' דה"נ אשכחן לר"ש דחזרה חמור מהעדאה וא"כ אפשר דגם ר"מ ס"ל בהא מלתא כוותי' דר"ש אבל לא שכתבו התוס' משום דברירא להו הך מלתא רק דרך ספק אמרו כן כנלענ"ד פשוט מיהו כל זה הוא לדבריהם אבל לדינא כבר כתבנו לעיל דנראה עיקר כדעת הרמב"ם דלר"מ לא מהני רק חזרה דתינוקות ואפי' ג' ימים לא מהני ומכש"כ ג' פעמים ועיין:

שם תוס' ד"ה ולא שמרנו פי' בקונטרס דלרבא בפעם שלישית חייב נ"ש אעפ"י שלא ידעו הבעלים מתחילה ואינו נראה דוהועד בבעליו כתיב ואח"כ אם לא ישמרנו משלם נ"ש כו' וא"כ אפי' אי לייעודי תורא נמי צריך שידעו הבעלים תחילה כו' ולא ישלמו בעלים נ"ש עד נגיחה רביעית ורש"י עצמו חזר בו משום דבריש חזקת הבתים קאמר סתמא דגמ' אי מה שור המועד עד נגיחה ד' לא מחייב עכ"ל הנה מה שכתבו דלרבא נמי עד נגיחה ד' לא קמחייב ודאי דהאמת כן הוא משום דהכי משמע סתמא דגמ' בב"ב וגם הרשב"א כ' להך ראי' מסתמא דתלמודא דפ' חזקת וכן יראה מדברי הרמב"ם עיי"ש ודו"ק אבל מה שהוסיפו עוד להביא ראי' מלשנא דקרא דוהועד בבעליו ואח"כ לא ישמרנו והוכיחו מזה דגם למ"ד לייעודי תורא בעינן נמי שידע עכ"פ קודם נגיחה רביעית דבלא"ה אינו חייב גם אי לייעודי תורא ומחמת זה הוקשה להם בסוגיא דלקמן בפ' ד' וה' דפריך וכי מאחר דמתם קטלינן לי' מועד היכי משכחת לה ומשני כגון שהוזמו זוממי זוממין וכריך הניחא אי לייעודי תורא שפיר אלא אי לייעודי גברא הא מצי אמר לא ידענא השתא הוא דקמסהדי בי ולפירושם גם אי לייעודי תורא נמי לא אתי שפיר כיון דעכ"פ בעי לידע מקודם ונדחקו מאוד בזה כמש"כ בעצמם דה"מ למיפרך הניחא למ"ד גומרין דינו של שור שלא בפניו כו' וזה דחוק ותירוצו של ר"ת ודאי דקשה טובא וכמו שהקשה עליו היש"ש בפ' וה' מסוגיין דכריתות (כד א) דאמרינן התם שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה משום דאפקורי קמפקר לי' ש"מ דאינו חשוב כשלו גם בסוגיין בברי תא דלקמן דנמצא כת שלישית זוממת כולן חייבין דאמרינן עלה דלייעודי תורא ניחא קשיא טובא לדבריהם דהא עדיין לא נתחייבו הבעלים כלום עד נגיחה ד' ואמאי יתחייבו לשלם ומה שתירצו התוס' בזה דמ"מ הן חייבין לשלם נ"ש על מה שיגח אח"כ כיון דעל פיהם נעשה מועד הוא רחוק מאוד דהא אין העדים משלמין עד שיוגמר הדין על פיהם והיינו לחייב את המעידין עליו וא"כ מאי גמר דין שייך במה שלא נגח עדיין ולא מסתבר כלל למימר דזהו גופי' מיקרי גמר דין במה שנעשה מועד על פיהם דהא אכתי כיון דלא נתחייב מידי א"כ מה ישלמו דהא רשות ביד הבעלים לשוחטו כדאמרינן אין לו שמירה אלא סכין או לשומרו שמירה מעולה שלא יגח עוד וא"כ אכתי לא חייבוהו מידי ותירוצם השני נמי דחוק וכמו שכ' היש"ש עיי"ש וכל זה הכריחם לפי מאי דאסקו דגם אי לייעודי תורא נמי בעינן עכ"פ שידע מקודם קודם נגיחה ד' אבל באמת אין דבריהם מוכרחין בזה כלל דנהי דבמאי דאסקו דגם לרבא בעינן נגיחה ד' נימא כדבריהם משום דהכין משמע פשטא דסוגייא דב"ב ולכך רש"י עצמו חזר בי' אבל במאי דהעלו דבעינן שידע מקודם בזה לא מוכח בסוגיא דב"ב כלום דגם אם נימא דלא בעינן שיודיעהו מקודם מכל מקום אתי שפיר הא דלא מחייב עד נגיחה ד' דווקא והיינו משום דלא אמרינן דהעדאתו וחיובו באין כאחד רק דחיובו מתחיל אחד העדאתו וכדאמרינן שם ואידך כי לא נגח אמאי לחייב אבל לעולם אימא לך דלא בעינן שידעו הבעלים מזה מקודם כיון דלא בעינן לייעודי גברא רק לייעודי תורא ומהא דאין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני הבעלים גם כן אין כאן ראיה כלל דהא דבעינן בפני הבעלים לאו משום דבעינן ידיעתן מקודם אלא משום דאין מקבלין עדית אלא בפני בעל דין ובלא הבעלים אין כאן שום קבלת עדות וממילא דלא נעשה מועד אבל בפני הבעלים ברווחא נוכל לומר דגם אם באו העדים אחר נגיחה ד' נמי מהני לעשותו מועד בג' פעמים הראשונים ולחייבו נ"ש על נגיחה ד' אף של ידעו בו הבעלים מקודם וא"כ לא נשאר להם להתוס' שום ראיה בזה רק מאי דילפי לה כן מפשטא דלשנא דקרא דכתיב והועד בבעליו ואח"כ לא ישמרנו ואני תמה דאטו אנן ניקו ונדרוש לקראי ונילף מינייהו כפי העולה מפשוטן במאי דלא מצינו לחכמי התלמוד בזה דבר ועוד דהא לרבא דדריש להך דולא ישמרנו לנגיחה שלישית א"כ ע"כ דלא ישמרנו הוא קודם לוהועד ותו לא הוי כפשטיה דקרא ועוד דאטו והועד משמעו שידעו בזה הבעלים הא עיקר קרא דוהועד אתי דבעינן שיעידו בו בפני הבעלים ולא לידיעתן וגם בבאו העדים אחר נגיחה ד' נמי בעינן שיעידו בפני הבעלים דווקא ולזה אתי הך קרא אבל לעולם אימא לך דלא בעינן שידעו מקודם ואין לומר דכוונתם הוא מדקפיד קרא בזה שיעידו בפני הבעלים דווקא מה שאינו כן בשאר דיני ממונות דמקבלין עדות גם שלא בפני בע"ד היכא דהוא זקן או חולה או שרוצים עדיו לילך למדה"י וכאן בעינן בפני הבעלים דווקא ש"מ דטעמא דקרא הוא משום דבעינן שידע מקודם וכמש"כ הנ"י בשמעתין עיי"ש. אך גם זה אינו כלום דאטו אנן כר' שמעון קיי"ל דדריש לטעמי דקראי הא לית הלכתא כר"ש בהא גם מלשון התוס' נראה דלא כוונו לזה כלל רק דעיקר ראייתם הוא מדכתיב והועד ואח"כ ולא ישמרנו וכבר כתבנו דהא ודאי לאו דווקא הוא כלל דהא חזינן לי' לרבא דמוקי ליה לנגיחה שלישית וא"כ הוא ע"כ מקודם לא הועד לכך נלענ"ד פשוט דגם דלא מתחייב עד נגיחה ד' וכדברי התוס' מ"מ לא בעינן כלל ידיעת הבעלים מקודם אי אמרינן לייעודי תורא ובזה לא יהיה עוד שום קושיא כלל דכי היכי דפירש רש"י לסוגיין על נגיחה שלישית כמו כן נוכל לפרושי הכל שבאו העדים אחר נגיחה ד' ובעל נגיחה רביעית הביאן רק דהנגיחה רביעית היא אמת ולא הוזמו עדיו ועדות השני כיתות ראשונית הוא שהוזמו ובהכי סלקא פירושא דשמעתין שפיר כמו לפירש"י בסוגיין ודו"ק ואין להביא ראיה לדברי התוס' מסוגיין דלקמן דפריך סתמא דהש"ס וכי מאחר דמתם קטלינן לי' מועד היכי משכחת לה ומשמע שם דהקושיא היא בין למ"ד ליעודי תורא ובין למ"ד לייעודי גברא דמדקאמר בתר הכי הניחא למ"ד לייעודי הורא אתי שפיר ומשמע דמעיקרא הוי קשיא לי' גם אי לייעודי תורא ואם איתא כדבריו דלא בעינן ידיעת הבעלים מקודם כלל א"כ לא קשיא מידי למ"ד לייעודי הורא דשפיר משכחת נה שבאו כל העדים אחר נגיחה ד' (וכן הקשה בפ"י דאמאי הקשו התוס' לפירושם מסוגיא זו דהא אדרבה מההיא סוגיא מוכח כדבריהם והיינו מהמקשה דפריך לתרווייהו] אך גם זה אינו ראיה כלל תדע דהא גם לדברי התוס' נמי קשיא מאי קאמר הניחא אי לייעודי תורא הא אי לייעודי תורא לא בעינן כלל להך שינוייא דזוממי זוממין ותיפוק לי' דלייעודי תורא בלא"ה אתי שפיר שבאו ג' כתות עדים בפעם אחד אחר נגיחה ג' וקודם לנגיחה ד' וקודם שגמרו לדינו נגח נגיחה ד' וכמש"כ בזוממי זוממין כמו כן יתיישב אליבי' גם בלא זוממי זוממין אלא ע"כ דצ"ל דהכי קאמר הגמ' הא הך שינויא דמשנית אינו ניחא רק אי לייעודי תורא ולדידיה בלא"ה ניחא וא"צ לזה וא"כ שינויא דידך אינו צריך כלל וכן הוא בשיטה מקובצת עיי"ש (דזהו התירוץ הנכון לדברי התוס' ובחנם טרחו בזה המפרשים] וא"כ גם לדברינו אתי שפיר דשפיר נוכל לומר דקושית הגמ' לא הוי רק למ"ד לייעודי גברא אבל לייעודי תורא לק"מ והך הניחא דקאמר מתפרש ג"כ כמו שהיא להתוס' דר"ל דזה היה ניחא למ"ד לייעודי הורא רק דלדידיה אין אנו צריכין לזה דבלא"ה לק"מ אבל לייעודי גברא