נחלת דוד בבא קמא ד

מסתמא סברת התורה הוא דבחזקת שימור קיימי וקנסא הוא דקניס לי' כי היכי דלינטרי לתורי' והך סברא דחם רחמנא לא ס"ל ומ"ס בהיפוך דמדחזינן הכי מסתמא לאו בחזקת שימור קיימי וסברא דקנסא לית לי' כלל אבל הסברא החיצונה אי לא נכתב היא לכאן ולכאן בשווה לכך קאמר הגמ' הכא דאי לאו קרא דמחוברת נמי נגיחה מקרי הוי טעינא מסברא דנפשין והוי אמינא דמחוברת כולה מועדת ולקמן קאמר הגמ' בהיפוך דקרן לא אתיא משום דהוי אמינא דבחזקת שימור קיימי כי הסברא החיצונה יש לומר לכאן ולכאן אבל לפר"ת דפירש דהך דקאמר הגמ' לקמן ולמ"ד אדרבה קרן עדיפא דהיינו הך מ"ד דס"ל ממונא וא"כ ע"כ דפליגי בסברא דנפשייהו לא מכח קראי דהא אי לא נכתב קאמר דלהאי מ"ד לא אתייא קרן מבינייהו ולהך מ"ד אתיא וא"כ שפיר הקשו התוס' לפיר"ת דווקא דלהך מ"ד דפ"נ קנסא איך קאמר אבל במחוברת אימא כילה מועדת כן נלפענ"ד לפרש דברי התוס' ולא נצטרך לכל מ"ש מהר"ם לובלין בזה כי בדבריו אכתי לא יתיישב מה שהקשיתי ובזה א"ש מה דנאיד רש"י מפי' ר"ת לקמן דהוא משום קושיית התוס' דהכא ותירוצם הוי דחוק לרש"י ועוד אכתוב לקמן אי"ה טעם אחר יותר נכון למה נאיד רש"י מפיר"ת] ובאמת תירוץ התוס' דחוק מאוד ולולי דבריהם הי' נראה ליישב בפשיטות טפי גם לפיר"ת דסבירא לי' דפלוגתייהו הוא מסברא דנפשייהו מ"מ הסברא החיצונה אינה רק בקרן תלושה דבהא הוא דסבר הך מ"ד דוודאי בחזקת שימור קיימי ואינו רק קנסא ומדחזינן דכללינהו בחדא מחתא בקרא ודין אחד לשניהם מסתמא גם מחוברת אינו רק קנסא אבל הסברא החיצונה במחוברת היא לכאן ולכאן וא"כ שפיר קאמר הגמ' אבל במחוברת כו' ולא קשה מידי קושיית התוס' גם לפיר"ת ועיין:

שם תוס' ד"ה ומלתא והר' מנחם פירש דה"ק וכו' דחזרה דבהמה לאו חזרה וכו' לא זכיתי להבין דבריו דהשתא לרב זביד דס"ל דמועד לאדם סתמא הוי לבהמה וא"כ עדיף לי' העדתו לאדם כ"כ ליעדיה נמי לבהמה ואפ"ה ס"ל לענין חזרה דחזרה דבהמה מיהת חזרה היא לענין בהמה כדאיתא להדיא התם בסוגיא ור"ז אמר לך רישא אחזרה קאי כו' וא"כ כ"ש לר"פ דלא עדיף לי' העדאת אדם ליעדיה לבהמה מכ"ש דחזרה דבהמה חזרה היא ואין לומר דהתם מיירי בסתמא דלא ידעינן בפירוש דהוי מועד לבהמה ולכך אפי' לר"ז הוי חזרה אבל היכא דידעינן בוודאי דהוי מועד לבהמה בפירוש אפי' לר"פ לא הוי חזרה זה אינו דלישנא דגמ' דהתם כגון דהוי מועד לאדם ולבהמה משמע דידעינן בפירוש דהוי מועד לבהמה וכן מוכרח לומר שם בסוגיא וכמ"ש רש"י בד"ה רישא וצ"ע ותי' התוס' קמא אין לו מקום לדברי הרמב"ם דמפרש עח שור וחמור וגמל אינו מועד רק לשלשת המינים בלבד עיי"ש במ"מ וא"כ לדברי הרמב"ם נשארה קושיית התוס' בלי שום תירוץ וצ"ע:

דף ג ע"א אמר מר ושילח זו הרגל כו' סד"א אידי ואידי אשן והא דמכליא קרנא והא דלא מכ"ק סוגיא זו קשה להולמה לפי פירש"י ותוס' דרש"י הקשה לכתוב חד קרא להיכא דלמכ"ק ואנא ידענא במכ"ש היכא דמכ"ק ותירץ דאילו לא הי' נכתב רק חד קרא הוי מוקמינן לי' במסתבר להיכא דמכ"ק דווקא ואכתי לא הוי ידעינן היכא דלמכ"ק עכ"ד וכוונתו ע"כ דגם קרא דושלח מצינן לאוקמי במכ"ק דווקא וכתב ע"ז במהרש"א דהתוס' לא ניחא להו בפירש"י דא"כ מאי קאמר אח"כ דומיא דרגל מה רגל כו' אכתי רגל גופ' מנ"ל דמחייב בלמכ"ק גם לפי האמת כיון דקרא דושלח ג"כ מציען לאוקמי במכ"ק דווקא הן אמת דרש"י בלשונו כיון לתרץ זאת במש"כ וז"ל דהא לא כתב ביה ובפר עכ"ד וכוונתו ע"כ דנהי אי לא הוי נכתב רק ושלח לחוד הוי מוקמינן לי' במכ"ק מ"מ השתא דכתיב ובער אף דמיירי בשן מ"מ מדשני בלישנא ולא כתב גם ברגל לישנא דובער שמעינן שפיר מלשנא דושלח דמיירי בלא מכ"ק ושפיר קאמר הגמ' דומיא דרגל לפי האמת ומש"כ פ"ז המהרש"א דאי הוי כתב חרי זימני ובער הוי מוקמינן תרווייהו אשן יש לתרץ לכאורה בפשיטות דאין כוונת רש"י דגם קרא דובער מצינן לאוקמי בלמכ"ק דקרא דובער אין לפרשו רק במכ"ק דווקא דהני משמע לי לישנא דובער רק קרא דושלח איכא לאוקמי הכי והכי ומעתה ל"ק קושיית המהרש"א דאי הוה כתיב תרתי וביער הוי מוקמי' תרווייהו אשן דלמאי צריכין לתרווייהו כיון דגם בתרווייהו נמי לא מצינן לאוקמי רק במכ"ק דלשנא דובער לא מצינו לפרשו בגוונא אחרינא ותרי קראי למכ"ק למה לי וע"כ דהוי מוקמינן חדא ארגל אף אי הוי כתב תרווייהו ובער ומדשני בלישנא למכתב ושלח שמעינן לחיובא גם בלכמ"ק וכמש"כ רש"י אך זה אינו דהא ע"כ נצטרך לפרש לפ"ז באמר מר תניינא ג"כ עד"ז דקרא דושלח משמע דווקא דשלחה שלוחי וקרא דובער איכא לאוקמי הכי והכי וא"כ אכתי תקשה דאמר מר קמא דאי הוי כתיב תרי ובער הוי מוקמינן תרווייהו אשן והא דשלחה שלוחי והא דאזלא ממילא דחד קרא הוי מוקמינן במסתבר לשלחה שלוחי (דהא ע"כ צרכינן לפרושי כן לרש"י באמר מר תניינא) והוכרח לשנות לשונו לישלח בכדי דלהוי קאי ארגל ולא מוכח מידי מדשני בלשנא והדרא קושיית מהרש"א לדוכתא וכן באמר מר תניינא תיקשה ג"כ בהיפוך דאי הוי כתיב תרי ושלח הוי מוקמינן תרווייהו ארגל וחד למכ"ק וחד ללמכ"ק עוד הקשה ע"ז במהרש"ל דאמאי משני באמר מר קמא שינויא אחרינא ובאמר מר תניינא שינויא אחרינא ולא משני אתרווייהו בחדא שיטיא כיון דתרווייהו הנך שינויי מצי קאי אתרווייהו ואין לומר דרוצה להשמיענו האמת דחייב בלמכ"ק ובאזלא ממילא א"כ ה"ל לשנויי תרווייהו שינויי אחדא וכן אאידך והכי הל"ל ואיב"א הא דשלחה כו' וכה"ג מצינו טובא בש"ס ומדחלקן לתרי שינויי בתרי בבא משמע דהך שינוייא דמכ"ק לא מצי קאי רק אשן ושינוייא דאזלא ממילא לא מצי קאי רק ארגל ולפירש"י כ"ז אינו עוד קשה בסוף סוגיין דקאמר איצטריך סד"א ה"מ דשלחה שלוחי כו' אמאי נקיט האי שינויא טפי מהך שינויא דמכ"ק מיהו זה אינו קושיא כ"כ דחדא מינייהו נקיט והתוס' תירצו לקושיה רש"י דאי הוי כתיב ושלח לחודה ה"א ה"מ דשלחה שלוחי וכדמשני לקמן וכוונתם בזה ע"כ דקרא דושלח לא משמע רק בלמכ"ק וכן באמר מר תניינא ג"כ קרא דובער לא משמע רק אאזלא ממילא אף אילו נכתבו הנך קראי בלחודייהו ולכך לא מצינן תו לתרוצי כפי' רש"י ולכך פירשו דהנך תרי שינויי חדא מינייהו סמכא אאידך דגם לשנוייא דמכליא קרנא צריכינן לשנוייא באזלא ממילא וכן בהיפוך והנך תרי שינויי חדא נינהו ע"כ הוכן כוונתם אבל דבריהם דחוקים יותר מפירש"י דא"כ תקשה טובא דלמה חלקן הש"ס לתרי שינויי כיון דצריכינן לתרווייהו בחדא בבא ובלא שינויא תניינא א מקום כלל לשינויא קמא וא"כ וודאי דהל"ל תרווייהו בחד בבא ועוד קשה בין לפי' רש"י ובין להתוס' הא דפריך בסוף סוגיין ולכתיב רחמנא ושילח ולא בעי וביער כו' דמאי נתחדש לו עתה מה שלא ידע מקדם כיון דידע משינויי קמאי דמכ"ק ודאזלא ממילא ממילא מתרצא קושייתו לפי' רש"י בתרי שינויי ולהתוס' שניהם שינויא חדא ועכ"פ קושייתו לק"מ וגם המתרץ למה חתר למצוא תירוצים חדשים באמרו אי לאו קרא יתירא כו' ולא תירץ מיד בשינויי קמאי ועוד הקשו התוס' עצמם בד"ה איצטריך דלמסקנא הדק"ל למאי צריכינן לקרא דכאשר יבער כו' ע"ש בדבריהם ותירוצם וודאי דחוק טובא כמבואר למעיין ולכאורה היה נראה ליישב קושייתם בקושיית המהרש"ל דהרש"ל הקשה על קושייתם דא"כ לא מכל"ק מנ"ל דחייב בתרווייהו דליכא לשנויי דומיא דרגל כיון דהשת' וביער קאי אתרמייהו עכ"ד וצ"ל בכוונתו אף דלהתוס' ושילח משמע דלמכ"ק אפי' אם נכתב לחוד מ"מ גם התוס' ע"כ מודים לפי' רש"י דבקרא דושלח אין רמז לכשיהי' קאי אלמכ"ק דווקא רק דס"ל להתוס' כיון דגם להיפוך נמי אין שום רמז במשמעותו שיהיה קאי אמכ"ק א"כ אפילו אי הוי נכתב לחודי' נמי הוי מוקמינן לי' בכל גוונא גם בלמכ"ק דמנ"ל לאוקמי במסתבר כיון שאין משמעות בו למכ"ק ומהיכא תיסק אדעתין לאוקמי במכ"ק אבל עתה דתרווייהו קראי קאי אחדא מילתא בין אשן ובין ארגל שפיר קא קשיא לי' למהרש"ל דאימא דאתי וביער לגלויי דאינו מחייב רק במכ"ק דאילו מושילח לחוד ה"א דגם בלמכ"ק קמ"ל ובער דאינו חייב רק במכ"ק והיא קושיא נכונה ומה שתירץ ע"ז במהרש"ל דברגל לא שייך לחלק בין מכ"ק ללמכ"ק דרגל לא הוי רק למכ"ק הא וודאי ליתא דהא ע"כ צ"ל לפי' התוס' דגם ברגל שייך מכ"ק דאל"כ תקשה באמר מר תניינא קושית התוס' קמייתא דלכתוב וביער לחוד ואנא ידענא דאזלא ממילא ומכ"ש שלחה שליחי וע"כ צריך לתרץ לשיטת התוס' דהא דאינו חייב רק במכ"ק וכמו שתירצו כן באמר מר קמא וא"כ הרי חזינן דגם ברגל שייך לפלוגי בין מכ"ק ללמכ"ק ודלא כמהרש"ל ומהתימא עליו שהוא סותר דברי עצמו שהוא עצמו כ"כ בפי' דברי התוס' דלעיל ודו"ק ועכ"פ כיון דנסתר תירוצו א"כ ממילא יכילנא לתרוצי קושיית התוס' בקושייתו אך באמת כבר תרצה בפ"י לקושייתו דליכא למימר דובער אתא לאזלא ממילא ולמכ"ק דווקא דא"כ למה שינה בלישני' מיש לח לוביער ה"ל למכתב הרי וביער וע"כ דהוה