נחלת דוד בבא קמא ג

נחלת דוד פרק ראשון בבא קמא בעז"ה אחל לרשום חידושים ממס' ב"ק מה שחנני ה' ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל. דף ב במשנה ארבעה אבות נזיקין כו' עיין תוס' שם ד"ה ארבעה דהעלו דאית דוכתא דתני הן ואית דוכתא דלא הני הן ודברי התוס' במס' ר"ה המה סותרים לדברי התוס' דהכא דהתם אסקו התוס' דבכל דוכתי צריך למיתני הן רק הכא לא תני משום דקאי אלא הרי ודבריהם אינם מובנים דאכתי לא תירצו כלום ממחוסרי כפרה אמאי לא תני התם הן ולולי דבריהם היה לפענ"ד ליתן טעם אמאי דלא תני הכא ובמחוסרי כפרה הן והוא דלא שייך למיתני הן רק היכא דמחולקים בדיניהם ובהלכותיהן ולא יתאחדו רק בשיתוף השם לבד כמו ד' שומרים הם דמפרש במתניתין גופי שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלם הכל נושא שכר והשוכר כו' לזה אמר ד' שומרים הן פי' ד' שומרים הן שדיניהם חלוקין זה מזה וכמו דמפרש והולך ש"ח וכו' וכיון דאינם שוין רק בקריאת השם לבד לזה תיכף ששנה ד' שומרים הני הן כאילו יאמר בזה המה שווים שקריאת שם שומרים שייך בכולן אבל בדיניהן המה נפרדים זה מזה וכן ג' בתים הן ג' אילנות הן ג' פגימות הן ד' ראשי שנים הן בכולן אין דינו של זה כדינו של זה דזה ר"ה למלכים וזה לשמיטין וכו' וכן גבי פגימות דפגימת אוזן בבכור הוא לענין לשחטו במדינה ופגימת עצם בפסח לעבור בלאו דעצם לא תשברו ופגימת סכין לנבל הבהמה בשחיטתו וכן בבתים ואילנות מפרש ג"כ במתני' התחלקות דיניהם זה מזה וכן במס' כלים פרק כ"ד בכילה פירקין תני הן עיי"ש דוק ותשכח בכל הנך דוכתי דמייתי התוס' במס' ר"ה דהכי הן ותמצא משא"כ במחוסרי כפרה כיון דאין חילוק בדיניהם והמה שווין זל"ז מכל צד לא שייך למיתני כלל הן וכן הכא גבי ד' אבית נזיקין אף דבאמת המה חלוקין בהלכותיהן מ"מ במתני' לא נחית להכי דהא תני במתניתין לא הרי וכו' ובגמ' מסיק בכולהו כי שדית בור בינייהו כו' אתו כולהון וכו' רק דאיצטריכו להלכותיהן וא"כ במתני' דתני לא הרי לא נחית עדיין לחילוק הלכותיהן רק דתופס המשנה משום יגדיל תורה ויאדיר כמ"ש התוס] עתה כאילו המה שווין בהלכותיה ולכך לא תני הן כמו במחוסרי כפר' לא הרי דתני אינו חילוק דינים רק חומרות בסברא ובדינם נקט במתניתין כאילו הם שווים ולזה לא שייך למיתני הן כן נראה קצת ליתן טעם ע"ז וק"ל:

שם בגמ' תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן גבי שבת כו' גבי טומאה כו' הכא מאי עיין ברי"ף דכתב כיון דמצינו חילוק בתשלומין לענין תם ומועד לכך נסתפק לו ועיין ברא"ש דביאר דבריו דאם לא מצינו חילוק בתשלומי נזקין לא היה מסתפק הגמ' דמהיכא תיתי לחלק ביניהם כיון שדומים להן בכל צד ולכאורה אינו מובן דמשמעות הגמ' דעיקר האיבעי' הוא משום דגבי שבת הוא כיוצא בהן וגבי טומאה לאו כיוצא בהן ולכך קמיבעי לי' הכא מאי וכמו שפי' רש"י להדיא כן ונראה לומר דסברת הרא"ש דזה אינו נכנס בגדר הספק אי לדמויי לשבת או לטומאה דוודאי דדמיין הנך תולדות טפי לתולדות דשבת דהא תולדות דשבת מיקרי תולדות משום דמדמינן להו מכל צד להנך דהוו במשכן וה"נ הולדות דנזיקין כוותייהו משא"כ תולדות דטומאה דלא משים דמדמינן להו מיקרי תולדות דהא גם התולדות מפורשין בקרא רק משום דהם נמשכות מן האב דהאב הוא המולידן דמחמת שנגעו בו קבלו טומאה וא"כ וודאי דלא דמיין להו תולדות דנזיקין לכך פירש הרא"ש דזהו כוונת הרי"ף דעיקר האיבעיא הי' משום דמצינו חילוק בתשלומי נזקין וכו' וכן הוא בפ"ח ועדיין צריך ישוב דא"כ למאי קמייתי הגמ' כלל הכא הך דשבת וטומאה כיון דהספק לא תליא בזה כלל וצריך לומר דהא דמייתי הגמ' שבת וטומאה הוא להורות דשם תולד' שייך בין אם הן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן דלא נימא אם היא כיוצא בהן אין שייך לקרותה תולדה או אפשר הוי אמינא בהיפוך אם היא לאו כיוצא בהן איך שייך לקרותה תולדה רק דמלתא אחריתי היא לגמרי לכך קמייתי משבת וטומאה דשם תולדה שייך בין כך ובין כך ולכך קמיבעי לי' הכא אי כיוצא בהן א"ל כיו"ב אבל עיקר הספק אינו אי לדמויי לשבת או לטומאה דבהא לים לאיסתפוקי כלל וכדכתיבנא רק דהספק הוא בלא"ה משום דמצינו חילוק בתשלומי נזקין וכמ"ש הרי"ף. ואין להקשות דמאי מייתי מטומאה דלאו כיו"ב נמי תולדה מיקרי דלמא התם משום דהיא נמשכת מהאב משום הכי מיקרי תולדה דנולדה מהאב דטמא מת וחלל חרב יוכיחו דנמשכות ג"כ ואפ"ה אבות מיקרי גם אין להקשות לפ"ז מאי קאמר הגמ' אלא תולדותיהם לאו כיוצא דאמר ר"פ אהייא אלימא אהני מאי שנא קרן דכוונתו להזיק וכו' הני כוונתו להזיק וכן בכולן מה בכך דדמיין אהדדי הא מעיקרא קמיבעי לי' אי כיוצא בהן אי לאו כיוצא בהן נמי ידע דדמיין להו מכל צד ואפ"ה הוי מבעי לי' דאפשר דהוא לאו כיוצא בהן משם דמצינו חילוק בתשלומי נזקין וא"כ מאי קאמר מ"ש דזה אינו דבאמת דבה"א הוי סבר דאפשר דהוא לאו כיוצא בהן אף דדמיין להדדי אך למאי דאמר ר"פ יש מהן כיוצא בהן ויש מהן לאו כיו"ב א"כ מסתמא הנך דדמיין הוי כיו"ב לכך פריך שפיר מאי שנא וכו' גם אין להקשות דלפ"ז תקשי קושיית העולם דא"כ דבהו"א הוי סבר דאף דדמיין מ"מ לא הוי כיו"ב כיון דלא כתיבן בהדיא א"כ תיפיק לי' דהוי כיו"ב מדקאמר לא הרי השור כהרי המבעה ר"ל אי כתב שור לא נפיק מבעה מיני' תיפוק לי' דע"כ איצטריך למתני כולהו דהנך דלא יכתבו יהיו לאו כיו"ב דגם זה אינו דהא ע"כ מתניתין דהני לא הרי לא נחית להכי דהמה חלוקין בהלכותיהן דבאמת כולהו איצטריכו להלכותיהן כדקאמר בגמ' רק דהמתניתין נקיט כאילו הי' הדין בכולם שיוה וא"כ ודאי דגם הולדותיו הוי כיו"ב כיון דכל עיקר האיבעיא הוא משום דמצינו חילוק בתשלומי נזקין ומתניתין נקיט כאילו כולן שווין בהלכותיהן וא"כ גם בתשלומיהן אינם חלוקים דהא גם בזה הוא מהלכותיהן כדאמר בגמ' קרן לחלק בין תמה למועדת וא"כ וודאי דהוי כיוצא בהן דמהכ"ת נחלק ביניהם וכמ"ש הרא"ש והגמ' דבעי תולדותיהן אי כיו"ב אי לאו כיו"ב הוא לפי האמת דמצינו חילוק בתשלומיהן כנלפענ"ד ליישב דברי הרא"ש אבל מ"מ לפי זה דחוק מאוד מאי דמשני רב אלפס כיון דמצינו חילוק בתשלומיהן כו' דאכתי תקשה מהיכא תיתי לחלק ביניהם כיון דדמיין מכל צד אימא דתולדה דקרן כקרן לשלם ח"נ ומגופה ודשארי אבות ג"כ כוותייהו לשלם נ"ש ומהעליה כאשר כן הוא לפי האמת:

ולולי דברי הרא"ש הייתי אומר בכוונת הרי"ף דבלאו הכי קא קשיא לי' דטפי איכא לדמויי לשבת מלטומאה וכדכתיבנא לפי' הרא"ש רק דעיקר קושייתו הי' דמאי שייך לענין תשלומי נזקין למימר תולדותיהן כיו"ב או לאו כיו"ב דבשלמא לענין טומאה שייך למימר דהתולדה היא לאו כיו"ב היינו שהיא מטמאה טומאה קלה מהאב ואפ"ה שייך לקרותה תולדה כיון דמטמאה עכ"פ וכן לענין שבת נוכל לומר ג"כ דעל התולדה יהי' נידון במיתה קלה או לעבור עליו בלאו לחוד אבל לענין תשלומי נזקין ממ"נ אי צריך לשלם על התולדה א"כ הוי כיו"ב ואי לא צריך לשלם היאך שייך לקרותה תולדה כלל וע"כ דהוי כיו"ב דאיזה אופן נוכל לצייר דהיו לאו כיו"ב ואפ"ה יהי' שייך לקרותה תולדה וע"ז קמשני רב אלפס שפיר כיון דמצינו חילוק בתשלומין לכך עלה על לבו לפשפש ולידע כו' ודו"ק היטיב כי הוא נכון ופשוט מאוד בכוונת הרי"ף והקושיא שהקשינו לעיל היא קושיא בפ"ע בגמ' ולא נתכוון הרי"ף ליישבה כלל בדבריו ונראה לפע"ד דבאמת הכי קמיבעי לי' גבי שבת כו' תולדותיהן כיו"ב משום דדמיין מכל צד גבי טומאה כו' לאו כיו"ב משום דבאמת לא דמיין התולדות לאבות דהא נמשכין מהם לכך קמיבעי לי' הכא מאי רצה לומר דזה גופי' קמיבעי לי' אי תולדות דנזיקין דמיין להאבות מכל צד ולכך הויין כיו"ב או דלא דמיין מכל צד היינו דלית בהו כל המעלות דישנם באבות כוונתן להזיק וממונך ושמירתן עליך וכן בכולהו או דהם נמשכים מהאבות ומשכחת לה גבי נזיקין צרורות] ולכך לא הויין כיו"ב ולא נתחייבו רק בתשלומין קלים מהאבות ומשני ר"פ כו' ובזה אתיא כולה סוגיא כהוגן בלי שום גמגום ומיושב קושיית העולם ועיין היטב בזה:

שם ע"ב תוס' ד"ה אבל במחוברת אימא כולה מועדת למאי דמפרש ר"ת כו' לכאורה יש להבין למאי הקשו התוס' מהך סוגיא דלקמן ולא הקשו בפשיטות מסוגיא דפלגא נזקא דאיך יתיישב למ"ד פ"נ קנסא והוי קשה ג"כ לפירש"י לא לפיר"ת לחוד ונראה דלפירש"י נוכל לומר דפלוגתייהו התם אי פ"נ ממונא או קנסא לא מסברא דנפשייהו פליגי רק כיון דחזינן דהתורה לא חייבה בזה רק ח"נ בזה פליגי מאי טעמא דקרא דמר סבר דמדחזינן הכי