נחלת דוד בבא קמא לג

שהזיקה מ"מ כיון דבצד פתחי החנויות רבים באים שם לקנות והבהמה עומדת שם ה"ל כעמדה בר"ה ואכלה מתוך צדי הרחבה דנתבאר דאינו משלמת אלא מה שנהנית אבל באכלה מתוך החנות אף שהבהמה עומדת בצד פתח החנות (ודוחק לפרש דמיירי שנכנסה לתוך החנות) מ"מ כיון שאין דרך הבהמה להושיט ראשה כלל לתוך החנות אפי' שמואל דפליג עם רב במחזרת ראשה מודה בזה דה"ל כאילו עמדה בחנות ואכלה משם משא"כ כשאכלה מפתח החנות דדרך הלוכה דרכה להושיט ראשה שם וכל דבריו תמוהים והדברים ברורים כמש"כ דמפתח החנות מיירי במחזרת דהכי משמע מכולה סוגיין דאינה יכולה לאכול מצידי הרחבה ומפתח החנות בלא קיימא בקרן זווית כי אם ע"י חיזור ומחזרת לשמואל הוי כאכלה להדיא ולכך מצידי הרחבה ומפתח החנות דלא הוי רה"נ גמור פטור באכלה ע"י חיזור כמו דפטור באכלה להדיא ובשבקתה לרחבה הוי לשמואל שיני קצת למשווי' כרה"נ ובמתוך החנות כיון דהוי כרה"נ גמור חייב אפי' באכלה להדיא דרך הילוכה ממש וכמש"כ התוס' כן להדיא בד"ה דקיימא וז"ל ובתוך החנות משלמת מה שהזיקה אעפ"י שאוכלתן בלא חיזור דחצר הניזק ממש הוי עכ"ל וכן הוא להדיא בנ"י בסוגיין דלעיל בשמעתא דקופצת וכמו שהבאתי דבריו לעיל בסוגיא דלעיל ובזה נתבטלו כל דבריו ודו"ק:

שם בגמ' איכא דאמרי מחזרת כ"ע לא פליגי דחייבת כי פליגי במקצה מקום מרשותו לרה"ר והכי אתמר אמר רב ל"ש אלא מחזרת אבל מקצה מקום מרשותו לר"ה פטורה ושמואל אמר כו' התוס' כתבו דהך דמקצה מקום מרשותו לר"ה פטורה נמי איירי אפי' באינה יכולה לאכול כ"א פ"י חיזור ואפ"ה לא דמי לצדי הרחבה דצדי הרחבה גבוהים מר"ה ומקצה מקום שוה לר"ה ולא ידעתי מי הכריחם לזה ופשטא דלשנא דתלמודא ודאי דלא משמע כן דלדבריהם תקשי דא"כ מאי קאמר ל"ש אלא במחזרת אבל מקצה מקום כו' הא כיון דמקצה נמי איירי במחזרת א"כ לא הוי דבר והיפוכו והכי הל"ל לא שנו אלא צדי הרחבה אבל מקצה מקום כו' דזה הוי דבר והיפוכו ועוד תקשי לדבריהם קושיית הרשב"א שהקשה בסוגיין דלמאי מהפך כאן במקצה מקום דברי רב לקולא ודברי שמואל לחומרא ובלישנא קמא הוי רב לחומרא ושמואל לקולא ומי הכריחו להפך בלשנא תניינא מלשנא קמא והיא קושיא עצומה ועיי"ש במה שכ' דלשיטת רש"י ניחא אבל לשיטת התוס' קשה ועוד דעיקר הך סברא לא הבנתי כיון דאינו יכולה לאכיל כ"א ע"י חיזור א"כ אינה יכולה להלוך שם להדיא וה"ל חצר הניזק ממש לכך נלענ"ד לפרש כפשוטו דמקצה מקום איירי שיכולה לאכול שם להדיא שלא ע"י חיזור וכמו שפירש"י לשיטתו וז"ל בד"ה מקצה מקום כו' ונכנסה שם בהמה דרך הילוכה ואכלתן אבל היכא שאינה יכולה לאכול כ"א ע"י חיזור ודאי דחייב גם במקצה מקום רק דסתם מקצה מקום הוא שוה לר"ה ויכולה לאכול להדיא דרך הילוכה ולכך קאמר ל"ש אלא מחזרת אבל מקצה מקום מרשותי לר"ה פטורה פי' כיון דיכולה לאכול דרך הילוכה פטור ולא אמרינן דהוי חצר הניזיק ממש וחייב אפי' באכלה בהדיא ושמואל אמר אפי' מקצה מקום מרשותו לר"ה חייבת פי' משום דהוי כחצר הניזק ממש ולפי' זה הוי שפיר דבר והיפוכו משום דמקצה איירי בלא מחזרת ולכך קאמר ל"ש אלא מחזרת אבל מקצה מקום כו' ולפי פי' מתיישב נמי קושיית הרשב"א שהקשה למה היפך כאן דברי רב לקולא ודברי שמואל לחומרא ולפי פירושינו א"ש משום דבעלי הש"ס הוה קים ליה דרב מוקי למתניתין דווקא במחזרת ולא בגוונא אחרינא ושמואל לא מוקי למתניתין במחזרת לכך מעיקרא דהוי סבר דרב ושמואל פליגי אי מחזרת חייב אי לא ע"כ מוקי לה לרב לחומרא כיון דאיהו מוקי למתניתין במחזרת ובמתניתין קתני מצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה ושמואל דלא מוקי לה במחזרת ע"כ דהוי לקולא ובאיכא דאמרי דבמחזרת כו"ע לא פליגי דחייב כי פליגי במקצה מקום הוכרח להפך ולומר דרב ס"ל דמקצה פטור דאלת"ה אלא תימא דרב ס"ל דחייב א"כ אמאי לא מוקי למתניתין רק במחזרת הא אפשר דמיירי גם בלא מחזרת כגון במקצה מקום אלא ע"כ דרב קפטר במקצה מקום ולכך לא הוי מוקי למתניתין רק במחזרת ושמואל סבר דמקצה מקום חייב לכך מצי לאוקמי גם בלא מחזרת רק במקצה מקום אמנם כל זה הוא לפי מה שכתבנו אבל לפי פי' התוס' ליכא להאי תירוצא דהא לפירושם הוי הך לשנא דל"ש אלא מחזרת לאו דוקא והעיקר נ"מ הוא בין צידי הרחבה למקצה מקום וא"כ אי אפשר לומר דהוי קים ליה דרב מוקי למתניתין במחזרת כיון דהך לשנא לאו דווקא ועיין:

שם תוס' ד"ה דרב סבר בור ברשותו חייב כו' וקשה לר"י על פי' זה כו' ועוד דקאמר וכו' הנה קושייתם הראשונה כבר תירצה הרשב"א ז"ל וז"ל וי"ל דהכא בפירות שלא נתנו להשביח דלא קנסו גופן משום שבחן אלא בדבר שנתנו בר"ה להשביח כדאיתא התם ומ"מ יותר ממה שנהנית אינו משלם כיון שיש תקלה בהנחתן עכ"ל אמנם קושייתם השני' היא קושיא אלימתא וכוונתם בקושיא זו העיקר כמ"ש המהרש"ל עיי"ש מה שכ' ומה שהקשה המהרש"א עליו דכל זה הוא דווקא אליבא דרב אבל שמואל אפשר דלא ס"ל כל הקודם זכה עיי"ש דבריו תמוהים בזה דלדבריו מנא לי' להגמ' דשמואל ס"ל בור ברשותו פטור דלמא ס"ל דחייב רק דלא ס"ל דכל הקודם זכה וגם המתרץ לא הירץ רק שאני בור דאיכא למימר לאו אדעתי' אבל פירות מי איכא למימר לאו אדעתי' הא קחזי לי' ולא תירץ לי' כפשוטו דנהי דחייב אם הזיקו מ"מ לא ס"ל אם קדם זכה אלא ע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דבזה לא פליגי רב ושמואל ותרווייהו ס"ל דכל הקודם זכה ולא פליגי רק אי בור ברשותו חייב אי פטור ולפ"ז צדקו דברי המהרש"ל ודלא כרש"א ודו"ק:

שם ע"ב תוס' ד"ה הא נפלו וא"ת היכי דמי אי מקרבי כו' ואי מרחקי היכי משתברו בנפילה עכ"ל לענ"ד נראה פשוט דבנפילה יכולין להשתבר גם אי מרחקי דהיו יכולין ע"י נפילה להתגלגל בנפילתן עד שיגיעו למקום דיכולים להגיע ע"י קפיצה וכן משמע בנ"י שכתב הלכך אי דמרחקי בין נשתברו ע"י קפיצה בין ע"י נפילה לעולם חייבין עכ"ל משמע להדיא מדבריו דבמרחקי יכולין להשתבר בין ע"י קפיצה בין ע"י נפילה ובחנם דחקו עצמם התוס' בזה:

שם בגמ' משכחת לה בכותל רעוע מאי ניהו דאיבעי לי' לאסוקי אדעתי' דנפול ארחי סוף סוף לא נפיל ארחי כו' תחילתו בפשיעה וסופו באונס כו' נראה פשוט דהך דנפילה היינו ע"י מה שהעלן על הכותל ומדרכן לקפוץ וע"י קפיצתן על הכותל ממקום למקום ינדנדו הארחי ויפלו ולכך הוי תחילתן בפשיעה משום דהאונס בא ע"י הפשיעה דאילולי שהעלן לראש הכותל לא היו מפילים את הארחי וגם לא הי' בא האונס דנפלו אינהו וכמש"כ הרמב"ם שהעלתן לראש הגג הוא הפשיעה עיי"ש בדבריו בשו"ע וכן הוא להדיא בחידושי הרשב"א עיי"ש ולפ"ז לדידן דקיי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב אם האונס בא מחמה הפשיעה א"כ הך שינויא דכותל רעוע נמי הלכתא הוא ואין שום טעם בזה להשמטת הפוסקים שהשמיטו להך שינויא דכותל רעוע רק שצ"ל שקצרו במובן ומהרש"ל ביש"ש הבין דהך דנפלי ארחי ר"ל שיפלו מעצמם מהכותל אף בלא העלאת הכלב והגדי וא"כ לא הוי האונס מחמת הפשיעה ורצה ליתן טעם בזה להשמטת הפוסקים שהשמיטו להך שינויא דכותל רעוע משום דבכה"ג גם לדידן פטור כיון שאין האונס בא מכח הפשיעה ולבסוף דחה זה משום דהפשיעה הוא במאי דלא סתר כותלו דאילו היה סותר הכותל לא היו עולין עליו ולא הוו באו לידי נפילה ומשמע מדבריו שעלו מעצמם על הכותל ואין שום טעם בדבריו והעיקר כמש"כ בשם הרשב"א ופשוט:

ולדברי מהרש"ל קשה דהא על נפילת הכותל בעי התראה ואף אם נאמר דדווקא בנפל לר"ה הוא דבעי התראה אבל לחצר חבירו לא בעי התראה או דמיירי לאחר התראה מ"מ לדברי הרא"ש בפ"ק שכתב דהכותל והאילן שנפלו דין בור יש לו ועיין מש"כ לעיל בישוב קושיית המע"מ על הרא"ש בזה וברור הוא] וא"כ מאי תחילתו בפשיעה איכא דהא בור פטור מנזקי כלים וכאן מיירי לענין שבירת כלים ואפילו להתוס' שנסתפקו שם בזה דאפשר דבהדי דאזלו דין אש יש להם מ"מ נראה דמאב לאב לא אמרינן תחילתו בפשיעה וא"כ מאש לרגל נמי לא וכמש"כ לקמן התוס' דלא אמרינן תחילתו בפשיעה לגבי שן ורגל וסופו באונס לגבי קרן ואין לומר דדווקא נענין קרן הוא דלא אמרינן כן ומטעם שכ' התוס' דאפילו פושע גמור נמי אינו משלם רק ח"נ דזה אינו דהא שיניי ודאי חמור מאונס גמור תדע דבמשונה משום ח"נ ובאונס גמור פטור לגמרי ואפ"ה בתחילתו בפשיעה חייב אפי' באונס גמור וא"כ מכ"ש בסופו במשונה היה לו להתחייב משום דתחילתו בפשיעה אלא ע"כ צ"ל דעיקר כוונת התוס' דמאב לאב לא אמרינן תפ"ב וסב"א וכן הוא להדיא ביש"ש עצמו וא"כ אף אם נימא דהוי אשו וכמו שנסתפקו התוס' מ"מ לא הוי