נחלת דוד בבא קמא לב

מזה כ' הראב"יה הביאו המרדכי דכפינן לי' לבעה"ב להניחו לדור משום דכופין אותו על מידת סדום וא"כ איך נחייבנו על העבר דנהי דלא קיי"ל בזה כהראבי"ה במה שכ' דכייפינן לי' היינו משום כיון דאחרים נוטלים שכר בזה לכך ליכא בהא משום מידת סדום אבל לחייבו על העבר בשביל שמיחה בו אינו עולה על הדעת כלל כיון דסוף סוף לא חסר כלום ועוד דכי היכי דבשלא מדעתו נכלל גם אם ידע וכמו שהקשו התוס' על רש"י כן נמי נכלל בהך לשנא גם אם עובר על דעתו בפירוש אבל לפום הך פירושא תניינא אתיא סוגיין שפיר דר' אבהו הוה סבר דנהי דאסור למעול בהקדש מ"מ זה לא הוי רק כאילו מיחו בו הבעלים ובאמת בכלל שלא מדעתו נכלל גם אם עבר על דעתו ואין לנו שום צד סברא לחייבו במיחה טפי מבלא מיחה רק דבחיסרון תליא מילתא וכיון דחזינן דבהקדש חייב ש"מ ז"נ וזל"ח חייב וע"ז קדחי הש"ס ולא היא כו' ור"ל דהוי כאילו התנה בהדיא שישלם כיון שהתורה חייבתו בתשלומין הוי כאילו קבל עליו מעצמו את התשלומין וכן הוא בחידושי מוהרמ"ל כהך פירושא תניינא וכן הוא להדיא בחידושי הרשב"א בשם ר"ח עיי"ש:

וכן נראה להוכיח מדברי המרדכי שכ' דלפי' ר"י אפי' גירש את חבירו מביתו והוציאו בע"כ ודר בו ובביתא דעבידא למיגר אפ"ה פטור הדר כיון שלא נהנה וכיון שהוציאו בע"כ מביתו אין לך מחאה גדולה מזו ואפ"ה קפטריה המרדכי ש"מ דלאו במחאה תליא מלתא ואין לומר דזהו דווקא בלא נהנה אבל בזה נהנה אף דזה ל"ח מהני מחאה דהא אף לפום פירושא קמא נמי לא מוכת דמהני מחאה אלא בז"נ וזל"ח זה אינו דהא ס"ל להטור דבמיחו בו אף בזה לא נהנה תל"ח נמי חייב דהכין משמע לשניה דהטור דבמיחה בו לא קמחלק שום חילוק ומשמע דבכל גוונא חייב אף בזל"נ וזל"ח וכן הוא להדיא בסמ"ע סי' שס"ג ס"ק י"ד פיי"ש וע"כ צ"ל דס"ל להטור דאף דמהש"ס לא מוכח זה לחייבו גם בזה לא נהנה וזל"ח וכמש"כ מ"מ כיון דגם בזה נהנה וזל"ח נמי מן הדין היה לו להיות פטור ואפ"ה במיחה בו קמחייבינן לי' ודין זה מוכת בש"ס לפי פירושא קמא א"כ ה"ה בזל"נ וזל"ח נמי קמחייבינן לי' דכיון דהמחאה קמחייבתו א"כ מ"ל נהנה או לא נהנה כצ"ל ע"כ בדעת הטור לפי הבנת הסמ"ע וכפי הנראה מפשטא דלישני' וא"כ ע"כ דהמרדכי לא ס"ל כהטור בזה והיינו ע"כ משום דמפרש לסוגיין כהך פירושא תניינא ומאוד אני תמה דלפי הבנת הסמ"ע שכ' לפרש הך שכ' הב"י בסעי' וא"ו דבמיחה בו חייב אפי' בזל"נ וזל"ח א"כ הרמ"א שהגיה עליו לדברי המרדכי אעפ"י שהוציא את בע"ב בע"כ מביתו ודר בו אפ"ה פטור המה תרתי דסתרי ומדלא כ' הרמ"א בשם וי"א משמע כאילו אין כאן שום מחלוקת והמה רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב ועכ"פ לדינא נראה עיקר בזה דלא כהטור וב"י וכדברי הרשב"א בשם ר"ח אשר עליו כתבו הפוסקים שכל דבריו דברי קבלה וביותר דבריו מסתברין טפי בסוגיין ובפרט שדברי הטור הם להוציא ממון וכיון דהסוגיא מתפרשת ברווחא לפום פירושא תנינא א"כ מנ"ל לפרש כהך פירושא קמא ולחדש דין בכדי להוציא ממון מן המוחזק וכמדומה שכן שמעתי מאד"מור הגאון החסיד זלה"ה דלית הילכת כהטור בזה ועיין:

שם ע"א בגמ' א"ר סחורה א"ר הונא א"ר הדר בחצר חבירו שלא מדעתו א"צ להעלות לו שכר משום שנאמר ושאי' יוכת שער רב יוסף אמר ביתא מיתבא יתיב מאי בינייהו איכא בינייהו דקא משתמש בי' בציבי ותבנא הכא משמע דדווקא משום דבעל החצר הוא נהנה במקצת מדירתו של זה משו"ה הוא דפטור הא בלא"ה שאין לבעה"ח שום טובה מדירתו של זה חייב לכו"ע ותימא דהא בסוגיין דלעיל משמע דגם בלא שום קבלת טובה נמי פטור כיון דלא חסר דהא קבעי לאתויי עלה מהא דהמקיף את חבירו והתם לא שייכי הנך טעמי' דשאי' או ביתא מיתבא יתיב ולקמן נמי בהך דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי נמי אמרינן דאי לאו דקרמנאי הוו יתבי בה הוי פטור אף דבקלקלתא נמי לא שייכי הני טעמי וכבר העירו בזה הראשונים והרא"ש כתב לתרץ זה וז"ל מייתי מהך קרא אסמכתא וסעד לדבריו לא מבעי' שהוא פטור משום דה"ל ז"נ וזל"ח אלא אפי' טובה נמי עושה עמו שמנע ביתו מלסתר עכ"ל וכוונתם דבאמת לא צריכינן לענין עיקר הדין להנך טעמי רק דאינהו לרווחא דמלתא אמרו כן ולא נתיישבו לי דבריו דא"כ מאי קאמר מאי בינייהו כיון דאין דבריהם נוגעים לדינא ועוד דלקמן (צ"ג א') מוכח להדיא דהנך טעמי הוי דווקא דקאמר התם הכי השתא בשלמא התם בין למ"ד ושאיה יוכת שער ובין למ"ד ביתא מיתבא יתיב ניחא לי' אלא הכא מי ניחא לי' דנכחוש עבדא ע"כ הרי חזינן להדיא דהני טעמי דווקא נינהו ולא בלשון לא מיבעיא ולפירוש הרא"ש צריך לידחק ולומר דהתם נמי ה"ק בשלמא התם לא מיבעיא דאינו עושה עמו רעה אלא אפי' טובה עושה עמו אלא הכא הא עושה עמו רעה דניכחוש עבדא אך מ"מ הוא דוחק גדול דלמאי הביא כלל התם לדברי הנך אמוראי והוי לי' להקשות כפשוטו בשלמא התם אינו עושה עתו רעה אבל כאן הא פושה עמו רעה דניכחוש עבדא ובנ"י כתב דכנגד מה שהזיקו בשחרוריתא דאשיתא לעומת זה מועיל זה שעושה עמו טובה במה דביתא מיהבא יתיב או משום ושאי' יוכת שער ונמצא דהוי כלא הזיקו כלל וגם זה הוא סותר לסוגיין דלעיל דמסקינן דלר"י מחוייב לשלומי משום שהפסידו בשחרורית' דאשיתא ולהנ"י הא איכא נגד זה הנך טעמי דשאי' כו' וגם הפוסקים נקטו לדינא דבבית חדש שהזיקו בשחרוריתא דאשיתא חייב לשלם וכן הוא בשו"ע וא"כ ע"כ דלית להו הך דהנ"י והנכון בזה כמו שכ' הרשב"א דגם בבית ישן דליכא משום שחרוריתא נמי איכא קצת הפסד במה שדר בבתים דהבתים עשויים להתקלקל קצת ע"י דירת בני אדם רק דלא מיקרי הפסד גמור כמו שחרוריתא דאשיתא עד שעי"ז יתחייב לשלם בכולו משום דכנגד זה ההפסד מועט איכא הנך הנאתו דשאי' או ביתא מיהבא יתיב ויצא הפסידו בשכרו ומהשתא אתי שפיר גם סוגיא דלקמן אבל בלא שום הפסד א"כ גם בלא שום טובה נמי פטור וכהך דהמקיף וההיא דבנה אקלקלתא ודו"ק שם בגמ' אמר רב ובמחזרת כו' רש"י במתניתין פירש דמצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה כדין קרן תם חצי נזק ומועד נ"ש והיינו כיון דמוקמינן לה למתניתין לרב במחזרת ולשמואל בשבקתה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה ובהא הוא דמחייבת מה שהזיקה אבל אם אוכלת להדיא דרך הליכתה אינה משלמת אלא מה שנהנית כדמוקמינן בשמעתין להא דמפתח החנות דמשלמת מה שנהנית לרב דמיירי בקיימא בקרן זווית דאוכלת ממנו להדיא הא בקיימא באמצע הרחבה דאינה יכולה לאכול ממנו רק ע"י חיזור משלמת מה שהזיקה והיינו ע"כ משים דע"י חיזור לאו אורחי' בהכי וממילא דהוא קרן ואזיל בזה רש"י לשיטתו שפי' לעיל להא דאילפא דבקופצת נמי מטעם קרן קמחייבינן לי' ולשמואל מחזרת אורחי' הוא אבל שבקתה לרחבה ודאי לאו אורחי' היא והוי כקרן ולפ"ז לא ס"ל לרש"י כשיטת הרא"ש שכ' לעיל במתניתין דבאכלה אימרי רברבי אינו משלם ח"נ רק אפחת שפיחתה מיתה אבל על האכילה משלמת נ"ש כיון דהאכילה אורחי' הוא ואף שתחילתו הוא ע"י שינוי מ"מ משלם על האכילה כדין שן כיון דהאכילה אורחי' הוא וא"כ לשיטת הרא"ש ודאי בשבקתה לרחבה ואזלה וקמה בצ"ר נהי דנימא דמה דאזלה וקמה בצ"ר הוי לאו אורחי' מ"מ האכילה אורחי' הוא וא"כ נ"ש היא דחייבת לשלם אלא ע"כ דלא ס"ל לרש"י כשיטת הרא"ש אלא כשיטת מהרש"ל שם שהשיג על הרא"ש מיהו בלא"ה נמי מוכח דלא ס"ל לרש"י כהרא"ש מסוגייא דלקמן (כ"ג א') דקאמר זאת אומרת סתם דלתות חתורות הן אצל כלב ופירש"י ולא תימא משונה הוא ופלגא ניזקא הוא דקא משלם ואילו להרא"ש מה בכך דהוא משונה בחתירתו מ"מ כיון דהאכילה אורחי' כולה ניזקא בעי לשלומי והרא"ש לשיטתו פירשה דאי לאו סתם דלתות חתורות הוי כאנוס ופטור לגמרי וא"כ בלא"ה מסוגיא דלקמן ודאי מוכח דלא ס"ל לרש"י כהרא"ש וא"כ אין כאן דוחק כלל לפרש אליבא דרש"י דלשמואל בשבקתה נמי אינה משלמת רק ח"נ ולענין קושיות התוס' על רש"י בזה הוא מבואר שאינם מכריעות כ"כ ובקל יש ליישבם:

ושיטת התוס' בכאן הוא כעין שיטת הרי"ף בהא דאילפא וכפי מה שפרשנו לעיל בדעתו והוא דצדי הרחבה לא הוי כרשות הניזק גמור דברשות הניזק גמור אף באוכלת להדיא דרך הילוכה נמי חייב ולכך באוכלת מתוך החנות דודאי הוי רשות הניזק גמור חייבת נ"ש אפי' באוכלת להדיא דרך הילוכה וכגון דקיימא בקרן זווית אבל צידי הרחבה ופתח החנות לא הוין כרה"נ גמור רק דכל היכא דאינה יכולה לאכול להדיא דרך הילוכה אלא ע"י שינוי קצת כגון במחזרת לרב ושבקתה לרחבה לשמואל לזה מועיל השינוי קצת לשווי' רה"נ אף דלא הוי שינוי גמור להחשב כקרן מ"מ לענין זה מועיל השינוי לשווי' כרה"נ והיינו ממש כשיטת הרי"ף בהא דאילפא ור' אושעיא ועיין במה שכתבנו לעיל בזה באריכות זהו תוכן שיטתם בקצרה והרב בסמ"ע בסי' שצ"א ס"ק ט"ז לא ירד לעומק שיטה זו ולכך חתר לחפש טעמים שונים למה מפתח החנות אינה משלמת אלא מה שנהנית ומתוך החנות מה שהזיקה ומ"ש משבקתה לרחבה כו' עיי"ש במה שכתב בזה וז"ל אכלה מפתח החנות כו' אף דפתח החנות ודאי דלא גרע מצידי רחבה שנתבאר לפני זה דאם עמדה שם ואכלה משלמת מה