נחלת דוד בבא קמא כט

דבזה וודאי הדין פשוט דאינו מחוייב לשלם כלל דאינו אלא גרמא ולא דמי לגזלן דאכל פירות דמחוייב לשלם דהתם הוא נהנה מהפירות משא"כ כאן כיון דלא נהנה הוא דמי להובירה ובהוביר' לא קמחייב אלא משום דדרשינן לשון הדיוט הא לא"ה הי' פטור משום דאינו אלא גרמא וה"נ דכוותי' וגם הרי"ף מודה דבהובירה או סגר את הבית דהוא פטור מטעם דאינו אלא גרמא בעלמא אלא דס"ל דזה הוי כמו גזלן שאכל את הצירות דמחוייב להחזיר דהא מ"מ הי' דר בי אף שלא הי' צריך לזה היינו שהי' מוצא אחר שיניחו לדור בחלם והי' האחר עושה עמו בטובה ועכשיו קבל טובה מזה וא"כ סוף סוף הוא נהנה מזה מקרי כמו שאכל את הפירות ונמצא דעיקר מחלקותם הוא בסברא וכ"ז הוא פשוט:

והרשב"א והנ"י הקשו לשיטת הרי"ף מהא דמשני לקמן לר' יהודא התם משום שחרוריתא דאשיתא דא"כ היאך מסיק ר' יהודה למילתי' במתניתין שם אלא בונה את העליה ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו והיינו משום שאז הוא לא נהנה משום שעלייהו מזומנת לפניו ולשיטת הרי"ף מה בכך שלא נהנה הא עכ"פ משום שזה חסר משום שחרוריתא דאשיתא א"כ תו הוי כזה חסר וזה לא נהנה דמחייב בי' הרי"ף ומדר' יהודה שמעינן דזה פטור ולענ"ד נראה דלק"מ לפי מה שכתבו התוס' בסוגין דחסרון דשחרוריתא דאשיתא אינו אלא דבר מועט ואפ"ה כיון שיש חיסרון קצת חייב לשלם כונו וכן כתבו הרשב"א והנ"י בעצמם בסוגיין ולפ"ז וודאי דאינו מחוייב לשלם רק אם נהנה דאז שפיר אמרינן כיון שיש חיסרון קצת מעתה חייב לשלם בעד כל הנאתו כמו שהי' צריך לשלם לאחרים כיון דהוא גברא דעביד למיגר אבל אם זה לא נהנה כלל כגון דהוא גברא דלא עביד למיגר והחצר נמי לא קיימא לאגרא דמן הדין הוא פטור לגמרי רק שחסרו קצת בשחרוריתא דאשיתא א"כ מלתא דפשיטא הוא שאינו מחוייב לשלם רק בעד ההוא פורתא שחסרו בשחרוריתא דאשיתא דבמה יתחייב ביותר כיון דבעד הנאתו אינו מחוייב לשלם דהא לא נהנה וא"כ עיקר התשלומין הוא בעד חסרונו ונמצא דאינו מחוייב לעלם רק בעד החסרון כפי מה שהוא וכן כתב הב"י בשם ר"י וכן הוא בהגהת רמ"א סי' שס"ג סעי' ז' עיי"ש ועיין בסמ"ע שם ואף שכתב בר"י דיש חולקי' והביאו ג"כ הרמ"א שם מ"מ דעת החולקים לא נתבררה בזה דמצד הסברא ודאי נראה דהעיקר כדיעה קמייתא וכדכתיבנ' ואף אם נמצא איזה סברא לדעת החולקין מ"מ הא ודאי דברווחא נוכל לומר דהרי"ף לא ס"ל כדעת החולקים רק כהך דיעה קמייתא דאינו מחוייב לשלם רק בעד החיסרון לבד לפי מה שהוא ומעתה תו לא קשה מידי על הרי"ף דודאי משום תשלומי הך פורתא דשחרוריתא דאשיתא אין כאן קפידא כלל ואפשר באמת דמנכה לו הך פורתא לר"י רק דלא חש ר"י לבאר זה כיון שאינו אלא דבר מועט ופורתא לא דק רק דעיקר חששא דר"י הוא כיון שיש חסרון קצת א"כ הרי הוא מחוייב לשלם כל שכרו וע"ז הוא דקאמר אף זה הדר כו' צריך להעלות לו שכר ולכך קאמר ר"י אלא בונה את העליה כו' דמעתה שוב לא נהנה וא"כ אינו צריך לשלם כל השכר רק דמי החסרון משחרוריתא דאשית) ובהך פורתא לא חש ר"י לבאר תדע דהא גם לשיטת התוס' פ"כ צריך לומר כן דמשום הך פורתא לא חש ר"י לבאר דהא גם אם נימא כשיטת התוס' דבזה חסר וזה לא נהנה א"צ לשלם מ"מ זהו דוקא בחסרון שאינו ניכר רק שהוא מניעת הריוח אבל בחסרון הניכר הוי מזיק ממש וכי תיסק אדעתין דבמזיק ממש יהיה פטור אם אינו נהנה הא ודאי ליתא וכיון דההזיק דשחרוריתא דאשיתא הוי כמזיק בידים ממש א"כ חייב לשלם אף אם אינו נהנה וכה"ג הקשה בקצה"ח לשיטת הרמ"ה דס"ל דאינו צריך לשלם רק בעד שחרוריתא דאשיתא ודלא כהתוס' א"כ גם באינו נהנה יהיה חייב דהא בזה הוי כמזיק ממש ומה בכך שאינו נהנה ותירוצו שם אינו כלום וכמו שיתבאר לקמן אי"ה בדברינו) ועוד דהא לעומת הך פורתא הוי נמי נהנה במה שלא השחיר כותלי עלייתו אלא ע"כ דצ"ל גם לשיטת התוס' דמשום הך פורתא לא דק ולא נחית לפרושי הך מלתא [הן אמת דהתוס' בב"מ פירשו דדר בעליה וא"כ לדברי התוס' עצמם לא צריכינן להך סברא אבל להרשב"א ונ"י דגם הם קיימי בשיטת התוס' דהכא דמשום חסרון מגלגלין עליו את הכל ואפ"ה ס"ל לפרש התם בב"מ דדר בבית ע"כ צריכינן לומר דמשום הך פורתא לא חש לפרושי] וא"כ גם לשיטת הרי"ף לק"מ ודו"ק ועוד י"ל עפ"י שיטת התוס' בכתובות (ל' ב') ד"ה לא שכתבו דאפי' אי הוי החסרון פחות משוה פרוטה אפ"ה מגלגלין עליו את הכל וכיון שכן אפאר לומר דהך הפסד דשחרוריתא דאשיתא אינו עולה לשוה פרוטה ואפ"ה אם הוא נהנה צריך לשלם בעד כל הנאתו אבל אם אינו נהנה פשיטא דפחות מש"פ לאו כלום היא ולא נתנה לתבע ולכך לא איצטריך לי' לר"י לפרושי הך מלתא כלל דמנכין לו דמי שחרוריתא כיון שהוא פחות מש"פ ותירוץ זה הי' נוח לן ומחודד יותר בלי שום גמגום כלל אלא שדעת התוס' בזה לא נתבררה אלי כ"כ וגם הרב במהרש"א מקהה בה אקהייתא עיי"ש בדבריו ולכך יותר נראה כמש"כ לעיל דמשום הך פורתא לא חש לבאר ואין זה דוחק כיון דבהכרח צריכינן למימר כן גם לשיטה הרשב"א ונ"י דקיימי בשיטת התוס' וכדכתיבנא לעיל ודו"ק מיהו כל זה הוא לשיטת התוס' וסייעתם דס"ל דבחסרון מועט מגלגלין עליו את הכל אבל לשיטת הרמ"ה הביאו הנ"י דס"ל דאינו צריך לשלם רק בעד שחרוריתא דאשיתא ולא כל שכרו א"כ הדק"ל דהא הרמ"ה גם הוא ס"ל כשיטת הרי"ף דבזה חסר וזה לא נהנה חייב לשלם וכמו שהביא הטור בשמו בסי' שס"ג וז"ל והרמ"ה הוסיף לומר דאפילו לא דר ביה אפ"ה צריך לשלם כיון שחסרו עכ"ל הרי דס"ל להרמ"ה כהרי"ף ואדרבא שהוסיף לחייבו טפי מהרי"ף וא"כ גם לדידי' תקשה קושיית הנ"י והרשב"א וליכא תו לומר כמו שישבנו לעיל דהא איהו לא ס"ל כהתוס' רק דלעולם א"צ לשלם כי אם בעד ההפסד דשחרוריתא לבד וזה הא צריך לשלם גם בלא נהנה וא"כ מה הועיל ר' יהודה בתקנתו במה שיבנה את העלי' מיהו בלא"ה כבר הקשה הקצה"ח לשיטת הרמ"ה דהא על שחרוריתא דאשיתא הוי כמזיק בידים ממש וא"כ בלא נהנה יהא חייב ועוד הוספנו לומר בזה לעיל דהא גם נהנה נמי הוא לעומת הך מלתא במה שלא השחיר כותלי עליתו וא"כ ודאי דחייב לשלם ומה הועיל ר"י בתקנתו ומה שתי' בזה בקצה"ח דהך הזיקא דשחרוריתא דאשייתא דמי לזורק מטבע לים הגדול דפטור ואינו חייב אלא בנהנה איני נלענ"ד כלל חדא דהא בזורק מטבע אינו אלא במים צלולים אבל במים עכורים דלא חזי ליה חייב וא"כ ה"נ וודאי דדמי למים עכורים דהא אין נראה הלבנונית ועוד דהליבון מחדש וודאי דהוא מעשה חדתא ולא דמי כלל לזורק מטבע ועוד דהא הוא נהנה לעומת זה נמי במה שלא השחיר כותלי עליתו ולכך אין בדבריו כלום ליישב דברי הרמ"ה אך לענ"ד נראה פשוט דהרמ"ה ס"ל כשיטת התוס' דהוא דר בעלי' ולפ"ז לא קשה מידי עליו לא מה שהקשה בקצה"ח ולא מה שהקשו הנ"י והרשב"א לדעת הרי"ף ודו"ק אכן מה שכתבנו בהכרח צ"ל כן בדעת הרי"ף לפום מאי דלא ס"ל כהתוס' בב"מ דידור בעליה רק שידור בבית וכמו שהוא הגירסא בש"ס שלפנינו וכמו שפירש"י שם וכן פסקו כל הפוסקים לכך צ"ל כדכתיבנא ועי':

שם ע"ב בגמ' א"ל מתני' היא ואם נהנית משלמת מה שנהנית ורבא אמר האי זה נהנה וזה חסר ורמב"ח סתם פירות ברה"ר אפקורי מפקר להו ראית בשיטה מקובצת שכ' לפרש דלהרי מביא רמב"ח ממתני' משום דאע"ג דבמתניתין ודאי דאיכא חסרון מ"מ כיון דרחמנא פטריה לשלם אשן ברה"ר א"כ שוב הוי כלא חסר דהא בעד החסרון לא בעי לשלומי ורבא דמקשה עליו ס"ל דנהי דאלעיסה לא מחייב משום דהוי שן ברה"ר מ"מ בשעת הנאת גרונו נמי הוא שוה מידי אי הוה מהדר לה וא"כ סוף סוף איכא חסרון ורמב"ח ס"ל דסתם פירות ברה"ר אפקורי מפקר להו ור"ל דהאי פירתא דשוה מידי אי הוי מהדר לה מתוך גרונו ודאי דמפקר לה הר' ישעי' ז"ל עכ"ל ותימא הוא דאטו שן דפטריה רחמנא לעיסה לחוד היא דהא הנאת גרונו נמי שן מיקרי ופטור ברה"ר תדע דהא נתחככה בכותל להנאתה נמי הוי שן ופטור ברה"ר ואם כן במאי גריע הנאת גרונו מנתחככה בכותל להנאתה ועיקר קושית רבא הוא דאף דשן ברה"ר פטריה רחמנא מ"מ חסרון ודאי דמקרי מה שאין כן בחצר דלא קיימא לאגרא דלא הוי שים חסרון ופשוט:

שם תוס' ד"ה אפקורי מפקר להו לא לגמרי דא"כ אפילו מה שנהנית לא ישלם אלא מתייאש כו' עד שלא יבואו לדמי מה שנהנית כן הוא עיקר' הגי' בתוס' וכמש"כ באהרמ"ל דליבא למגרס אלא לדמי מה שנהנית דא"כ הרי חסר עכ"פ כנגד מה שנהנית ואכתי מאי מייתי רמב"ח אלא ע"כ דהגי' היא שלא יבואו אף לדמי מה שנהנית כן הוא תוכן כוונת המרהמ"ל ונכון הוא אלא שצריך להוסיף עוד על דבריו דלכאורה משמע מדבריו וגם מדברי התוס' נמי משמע לכאורה כן דעכ"פ הוא שוה מידי רק שלא יבואו לדמי מה שנהנית וגם זה אינו דא"כ אכתי הקשה מאי מייתי רמב"ח ראיה ממתניתין דהא התוס' כתבו לקמן דאי