נחלת דוד בבא קמא כו

לסייעתי' דמייתי לדידי' ש"מ דלא ס"ל לסתמא דש"ס כן להלכה ולכך לא פסק כאילפא רק בקופצת אבל באיכלת להדיא לא הוי כרשות הניזק גמור להתחייב עליו אפי' באוכלת להדיא כמו שהוא הדין במתוך החנות והרמ"ה חולק בזה על הרי"ף וס"ל בזה דאף דהש"ס קדחי לסייעתא דמייתי לדבריו מ"מ בשביל ה לא נדחה דינו לגמרי מהלכה כאשר סובר כן גם בעל המאור לשיטתו ולכך פסק כתרוייהו כאילפא וגם כר' אושעיא ומא"ח ומא"ח ולא פליגי דאילפא מיירי במע"ג חבירתה וחשיבא ליה כרשות הניזק גמור להתחייב אפי' באוכלת להדיא כמו שהוא מתוך החנות ומכ"ש אם אינה יכולה לאכול להדיא אלא ע"י קפיצה דבזה אפי' בר"ה גמור נמי משלמת נ"ש וכמש"כ לעיל בשם הטור ובר"ה הוא דמפלגינן בין יכולה לאכול להדיא דפטור ובין שאינה יכולה רק ע"י קפיצה דחייב והיינו דר' אושעיא ומעתה מדוקדק מאוד לשון הרמ"ה ודו"ק ואכשר דגם הב"י לא כיון לומר דשיטתו היא ממש כשיטת המאור אלא שבזה ס"ל כהמאור לפסוק כאילפא אך רחיק בעיני שיכוון הב"י לזה ויסתום כ"כ אך איך שיהיה כוונת הב"י מ"מ הפירוש הברור בדברי הרמ"ה הוא כדכתיבנא וראיתי בסמ"ע שכ' שבדרישה האריך לבאר דעת הרמ"ה וספרו אינו ת"י ואולי כוונתי לדעתו ומהרש"ל ביש"ש האריך להקשות על שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ורוצה להכריע כשיטת רש"י והמאור ובמה שכתבנו נסתלקו כל קושיותיו עד לאחת דוק ותשכח והשיטה הנכונה והמחוורת בשמעתין הוא שיטת הרמ"ה ודו"ק:

והרב בכ"מ האריך בזה בביאור כוונת הרי"ף והרמב"ם בדברים שאינם נראים לע"ד כלל והנה בתחילת דבריו נתקשה בביאור דברי הה"מ במש"כ על הרמב"ם מחלוקת אילפא ור' אושעיא ופסק כר אושעיא והאריך דברים בזה ללא צורך דלפמש"כ הנה דבריו בזה פשוטים ומבוארים דודאי אפלגו בהא מלתא דלאילפא הוי כחצר הניזק גמור ומחייב עלה אפי' באוכלת להדיא אבל למאי דדחי לה הש"ס ומוקי לברייתא כר' אושעיא א"כ לא הוי כרשות הניזק גמור ואינו חייב רק בקופצת ואף דר' אושעיא גופיה לא מצינו לו שיפלוג בהדיא עלה דאילפא דאיכא למימר דאיהו מיירי בר"ה אבל אה"נ דמודי לאילפא דגבי חבירתה הוי כרשות הניזק גמור וכשיטת הרמ"ה מ"מ עיקר כוונת הה"מ דלפום מאי דדחי הש"ס לברייתא ומוקי לה כר אושעיא א"כ פליגי אהדדי גם מה שהעלה מתוך פלפולו דקופצת הוא שקפצה ואכלה שם ואפי' אם יכולה לאכול בלא קפיצה חשיב חצר הניזק ושלא כדברי הרא"ש עכ"ל מאוד נפלאו לי דבריו אלה לע"ד דמאי סברא היא כלל לומר דבשביל שאכלתם ע"י קפיצה יחשב כחצר הניזק ובשלמא הרז"ה שאמרה להך סברא לענין דיהיה נחשב לשינוי והוי כקרן ומשלמת ח"נ שפיר מסתבר קצת לימר כן דכיון שאכלתם ע"י שינוי תו הוי כקרן ואף שהיתה יכולה לאכול בלא שינוי מ"מ סוף סוף אכלתם ע"י שינוי והוי כקרן אלא שגם בזה יפה השיב עליו הרמב"ן וכמו שהבאתי דבריו לעיל ועל הראשונים אנו מצטערים [כמש"כ בעל המאור דהוא נחשב כקרן] אלא שהוא מגלגל עלינו את החדשים לימר דע"י שאכלתם ע"י קפיצה יהיה נחשב כחצר הניזק לשלם נ"ש כדין שן ברה"י אף שהיתה יכולה לאכול בלא קפיצה זזה ודאי דלא מסתבר כלל דהא כיון דמונח במקום שיכולה לאכול להדיא בלא קפיצה ודאי דהוי כר"ה גמור אטו בשביל שאכלתם ע"י קפיצה ישתנה הרשות מר"ה לרשות הניזק אין זה אלא תימא והנה לא די לנו הצער הזה אלא שכן קבע גם בשולחנו הטהור לפסק הלכה בסי' שצ"א סעי' י"א עד שהרמ"א הגי"ה עליו בזה"ל וי"א דווקא שהוא בענין שאי אפשר לה לאכול רק ע"י קפיצה אבל אם תוכל לאכלם בלא קפיצה אז חשוב כר"ה ע"כ משמע דדיעה קמייתא והוא הב"י ס"ל דגם זה הוי רשות הניזק וכן פירש להדיא בסמ"ע עיי"ש והוא תמוה מאוד כדכתיבנא דהך סברא אין לה שום מקור בשום אחד מהראשונים רק שהכ"מ הוא שהמציאה וגם כי היא אינה מסתברת כלל ואיך נעשה מזה שני דעות ודברי הרי"ף והרמב"ם הם ברורים כדכתיבנא ודוק היטב בכ"ז:

ם בגמ' בעי ר' זירא מתגלגל מהו היכי דמי כגון דקיימא מא עמיר ברשות היחיד וקא מתגלגל ואתי מרה"י לרה"ר רש"י פי' דהאיבעיא הוא אי בתר לקיחה אזלינן או בתר אכילה אזלינן וה"ה נמי דבהיפוך נמי הוי האיבעיא אי מתגלגל מרה"ר לרה"י אי בתר לקיחה אזלינן ופטור או בתר אכילה אזלינן וחייב והתוס' הקשו עליו מסוגיא דלקמן דפשיטא נן דאי אכלה בגדיש דעלמא דפטור ולכאורה היה נראה לומר דלא קשה כ"כ דהא לקמן בהך איבעיא דפי פרה כחצר הניזק דמי פירשו התוס' עצמם דס"ד דאם לקחה הפירות בחצר הניזק ואכלתם ברה"ר או בחצר המזיק חייב דמחייבינן בלקיחה לחודיה וכן הסברא נוטה כיון דפשע בלקיחה מה לנו באכילה והא דממעטינן משדה אחר רשות הרבים היינו לקיחה עכ"ד וא"כ ה"נ בפשיטות אית לן למימר דר' זירא נמי הוי סבר כסברת האיבעיא דהתם אלא דהתוס' לא ניחא להו בהכי משום דהתם משמע מסתמא דגמ' דהאיבעיא אפשטה לה ולכך פריך בסתמא אילימא דאכלה בגדיש דעלמא כו' והכא משמע מסתמא דהש"ס דסלקא הך דר' זירא באיבעיא דלא אפשטא ואף דמצינו כן בכמה דוכתי בש"ס בכה"ג וכמש"כ התוס' עצמם לענין הך בעיא דהני כהני שלוחי דידן נינהו או שלותי דרחמנא נינהו דבקדושין (כ"ג ב') נקיט בפשיטות דהוי שלוחי דרחמנא ואילו בנדרים (ל"ה ב') הוי בעיא דלא אפשטא ועי' תוס' יומא (י"ט ב') ד"ה מי איכא מידי הביאו עוד דוגמות לזה אלא שהתוס' דידן לא ניחא להו לפרושי כמו שגם שם חתרו התוס' למצוא ישוב אחר לזה ועי' שם בתוס' יומא הנ"ל ובתוס' קידושי שם ע"ב ד"ה דאמר ומ"מ אין זה קושיא כ"כ על רש"י אלא שהרא"ש וכן הטור שהביאו לשיטת רש"י באיבעיא דלא אפשטא ע"כ דלא ס"ל הכי וצריך לומר לדעתם דס"ל לרש"י לחלק בין היכא דלקחה בחצר הניזק ועקרה ממקומה והלכה למקום אחר לגמרי ואכלתו שם דהלקיחה והאכילה המה כעין שני מעשים כיון דבאמצע הפסיקה בהליכה ושינתה מקומה דבזה הוא דאזלינן בתר האכילה משום דהאכילה הוא העיקר דבקרא וביער כתיב משא"כ בהך דר' זירא דהיא עומדת במקומה ונוטלתן מרה"י ואוכלתן ברה"ר או איפכא דבזה שפיר קמבעי לן גם לפי האמת דלמא הלקיחה היא העיקר משום דהיא התחלת הנזק וכס"ד דההיא איבעיא דפי פרה כחצר המזיק כו' ועוד יתבארו איה"ש דברי רש"י לקמן בסוגיין דפי פרה וראיתי בש"ג שכ' וז"ל ואולם הקושיא שהקשינו להרא"ש היאך הביא דברי רש"י ולא דחה אותם כיון דלדידי' ס"ל כהתוס' י"ל דס"ל להרא"ש שאין זה קושיא על רש"י דאמר לך רש"י אע"ג דלקמן פשיטא דאזלינן אחר רשות שהאכילה שם ואם אכלה ברשות דעלמא פטור היינו משום שהוא קולא על המזיק דלגבי' דרשינן וביער בשדה אחר והאי לאו שדה אחר היא ופטור אבל כשהוא חומר על המזיק כגון שנטלתן מרה"ר ואכלה ברה"י אולי דאזלינן לגביה לקולא דלא דרשינן קרא להחמיר עליו אלא להקל ומשו"ה הביא הרא"ש דברי רש"י משום דס"ל דאין קושיית התוס' קושיא עכ"ל וסברא זו היא לקוחה מדברי המ"מ שכתב כן לי שב דברי הרמב"ם אולם שם ניחא משום דהרמב"ם גריס איפכא כגון דקיימא עמיר ברה"ר וקמתגלגל ואתא לרה"י אבל ליישב בזה דברי רש"י הוא שגגה גדולה דהא רש"י גריס כגון דקיימא עמיר ברה"י וקמתגלגל ואתי לרה"ר וא"כ הוא לחומרא על המזיק ואף אם נרצה להגיה בש"ס וכגי' הרמב"ם מ"מ הא רש"י כ' להדיא דה"ה איפכא עיי"ש ובפרט לומר כן בהרא"ש ודאי דליתא דהא הרא"ש לא כ' כלל לגירסת הרמב"ם רק לגי' הש"ס כמו שהוא לפנינו כגון דקיימא עמיר ברה"י וא"כ ודאי דליכא לתרוצי כדבריו וראיתי להרב במע"מ שהעתיק לדברי הש"ג אלו ולא הרגיש בזה שדבריו תמוהים ביותר:

גם הרב בעל פ"י כתב בזה דברים תמוהים ביותר שכ' לפרש אליבא דרש"י וז"ל דאיירי שלא הוציאה הבהמה כל העמיר בפ"ע אלא שהעמיר עדיין בפנים אלא שמגלגל והולך מעט מעט ואוכלתה שבדרך אכילתה בכל פעם מתקרב ראש העמיר אצלה ומנתקה ממנו כדי אכילה כי כן דרך הבהמות וא"כ יש להסתפק שפיר כיון שאפי' בשעת אכילתה נשאר צד השני בפנים ולא דמי לכלב שנטל חררה דהתם נסתלקה החררה לגמרי מרשות הניזק משא"כ הכא וכן משמע לשון מתגלגל ואתי וכ"נ להדיא מלשון רש"י סוף ד"ה ואב"א וז"ל כי קמיבעי לן כגון שעורים דכולי' גרעין קאי בפנים וכי אכלה האי אזיל האי בתרה הרי להדיא כמש"כ עכ"ל ומדבריו אלה משמע דמפרש דלא שהבהמה לקחה בעצמה הגרעין או העמיר ברה"י רק דבמה שאוכלת ממה שלפני' בר"ה מאליו נתגלגל מעט מעט אל מקום הריקן שנתרוקן ע"י אכילתה ועדיין נשאר מקצת בפנים וקמיבעי ליה אי דמיא זה לפתילה דאספסתא דאזלינן בתר מקום האכילה א"ל וזה ודאי אינו דהא רש"י כתב להדיא שהבהמה בעצמה נוטלתו מרה"י ולא שהוא מתגלגל ע"י אכילתה ולא ידעתי מה היה לו שהעתיק דברי רש"י בטעות וכי אכלה האי אזיל האי בתרא ובאמת כתוב מפורש בדברי רש"י לא אזיל האי בתרא והוא מוכרח כן למעיין בדברי רש"י והיינו משום דבכה"ג דהוא מתגלגל מעצמו ע"י