נחלת דוד בבא קמא כה

חייב רק בעל התרנגול לבד ח"נ ובעל הדליל פטור ולא דמי לאשו דשאני אשו שהאש בעצמו הוא המזיק בלי סיוע דבר אחר ופעולת הרוח אינו רק לקרב האש אל הדבר הניזק אבל עיקר ההיזק עושה האש עצמו ודכוותי' באבנו סכינו ומשאו האבן עצמו הוא המזיק מפני שיש לו כובד וכן הסכין בחידודו והרוח אינו פועל רק לקרבם אל הדבר הניזק משא"כ בצרורות דהצרורות עצמן אין בכוחן להזיק כלל בלא כח ההתזה ואילו הי' נתקרב הצרור אל הכלי בלא כח ההתזה לא הי' מזיקו כלל ונמצא כי עיקר ההזיק נעשה ע"י כח ההתזה והצרור אינו רק כגרזן ביד החוצב ולכך לית בי' משום חיוב חשו כלל ולכך אפי' אם פשע במאי דלא אצנעי' או בקשרו אדם מ"מ כיון דהצרור לא הזיק כלל רק כח המתיז הוא שהזיק פטור בעל הצרור ולכך אפי' אם הדליל הוא ממונו של בעל התרנגול מ"מ אינו חייב רק ח"נ ותו לא ומעתה אזדו להו כל הנך פרטי חידושי דינים שחידש הרא"ש בזה דמש"כ דבדליל דאית לי' בעלים משלם נ"ש לשיטה זו ליהא וכן מש"כ ודליל דאית לי' בעלים ונקשר ברגל תרנגול דהפקר חייב בעל הדליל ומשמע אפי' בדאדיה אדויי נמי ליתא וכן מש"כ דבתרנגול דאית לי' בעלים משלם בעל הדליל ג' חלקים ובעל התרנגול רביע נמי ליתא אלא לעולם בעל התרנגול משלם ח"נ ובעל הדליל פטור בדאדי' אדוי' ואילולי שאין תלמיד כמוני מכריע הי' נלענ"ד להלכה ולמעשה כשיטת רש"י ודו"ק:

דף כ בע"א גמ' אמר אילפא בהמה בר"ה ופשטה צווארה ואכלה מע"ג חבירתה חייבת מ"ט כו' לימא מסייע לי' כו' כדאמר רבא בקופצת ה"נ בקופצת והיכא איתמר דרבא אהא דר' אושעיא כו' מ"ש הלכה דאורחי' הוא עמדה נמי אורחיה הוא אמר רבא בקופצת. ג' שיטות בזה רש"י פירש דקופצת הוא שינוי וח"נ הוא דמשלמת וכן הוא שיטת הרז"ה ולשיטתם זאת בלא קופצת פטורה מכילם כדין שן בר"ה ובקופצת ח"נ הוא דמשלם ודקדקו כן ממאי דאמר הש"ס עמדה נמי אורחי' הוא ומשני בקופצת מכלל דקופצת לאו אורחי' הוא והוי קרן אלא שהרז"ה הוסיף לאמר דמע"ג חבירתה חייבת בין שקפצה בין שעמדה והיינו דאילפא ובר"ה בלא גב חבירתה חייבת ח"נ בקופצת והיינו דר' אושעיא ומר אמר חדא ומא"ח ול"פ וצ"ל לדעתו דס"ל דמע"ג חבירתה קפיצה נמי אורחי' הוא כיון שאינה יכולה להגיע בלא קפיצה ובר"ה כיון שיכולה להגיע בלא קפיצה לכך הוי הקפיצה שינוי וכן פי' בדעתו הרמב"ן במלחמות אלא שהוסיף ע"ז דמה בכך שקפצה דרך שינוי כיון דהפירות מונחים באופן שיכולה להגיע אליהם בלא שינוי א"כ נהי דהקפיצה הוי שינוי מ"מ מה שאכלה לא הוי שינוי ולא נפקא מכלל שן בר"ה וגם צ"ל בדעתו דאף דהש"ס דחי לה להך סייעתא דמייתי להא דאילפא מ"מ לפי האמת פסקינן כוותי' כיון דאיכא לאוקמי דלא פליג על ר' אושעיא והש"ס לסייעתא בלחוד הוא דדחי אבל עיקר דינו לא נדחה וקיי"ל כוותי כצ"ל בדעת הרז"ה ולשיטת רש"י בלא דעת הרז"ה הי' אפשר לפסוק דבלא קופצת פטורה מכלום בין בר"ה ובין מע"ג חבירתה ודלא כאילפא כיון דהש"ס קדחי' לי' למלתא ובקופצת חייבת ח"נ בכולם כדין קרן ואף אם נאמר לפסוק גם כאילפא כיון דהש"ס לא קדחי למלתי' לגמרי רק לסייעתא דמייתי וכשיטת הרז"ה וא"כ באכלה מע"ג חברתה יהי' חייבת נ"ש כדין הן ברה"י מ"מ בקופצת וגם מע"ג חבירתה אינה חייבת רק ח"נ דבזה ודאי דברי הרז"ה דחוקים מאוד לחלק בין קופצת לקופצת וכמו שהשיב עליו הרמב"ן וא"כ מי המכריחנו לומר כן בשיטת רש"י ועיין:

והרי"ף והרמב"ם כתבו דבקופצת משלמת נ"ש כדין שן ברה"י ובלא קופצת פטורה מכלום והיינו כמש"כ הרא"ש לדעתם דס"ל דקופצת לא שינוי הוא כדין קרן דכיון דאורחי' למיכל אורחי' נמי למקפץ וכדאמרינן לעיל בהאי ברחא דחזיא לפתא אפומא דדנא כו' אורחי' נמי למסלק (ולרש"י והרז"ה יש לחלק בין סריכה ובין קפיצה או דיש לחלק בין ברחא לשארי בהמות ולק"מ מהך דלעיל ופשוט] אלא דלהכי מהני הקפיצה כי היכי דלהוי כדין שן ברה"י דכל היכא דיכולה הבהמה לאכול להדיא דרך הליכתה הוי כר"ה גמור ופטור כדין שן בר"ה רק היכא שאינה יכולה לאכול להדיא כי אם ע"י קפיצה תו הוי כמי מחזרת או שבקתה לרחבה כו' וחייבת נ"ש כדין שן ברה"י זהו תוכן שיטתם אלא שיש לעיין ע"ז דא"כ פירושא דשמעתין דחוק קצת לדבריהם חדא דח"כ מאי הא דקדחו לסייעתא דמייתי לאילפא מהברייתא וקאמר עלה כדאמר רבא בקופצת כו' כיון דאילפא נמי מצינן למיטר דמיירי בכה"ג וכמו שנראה כן מדברי הרי"ף דמוקי לאלפא בהכי לפי האמת וא"כ שפיר איכא סייעתא לדבריו מהברייתא וכמו דיתפרש הברייתא כן נמי יתפרשו דבריו ולית כאן שום דיחויא לסייעתי' ואם בא לפרושי הכי הל"ל והשתא דאמר רבא בקופצת ה"נ בקופצת ומדאמר כדאמר רבא כו' משמע דהוא דיחויא ואינו מובן כ"כ ותו דלדבריהם צריך לפרש גם בדר' אושעיא דמיירי בע"ג חבירתה וזה אינו במשמע כלל בדבריו דהיכן מצינו שום רמז בדבריו דמיירי בע"ג חבירתה דהא סתמא קאמר בהמה בר"ה והנלענ"ד פשוט בדבריהם דהך סברא שאנו מוכרחין לומר בדבריהם דכל היכא שאינה יכולה לאכול להדיא רק ע"י קפיצה תו הוי כר"הי [וכמש"כ הרא"ש והנ"י והה"מ] אינו רק במע"ג חבירתה לחוד אלא דבר"ה גופי' היכא שיש מקום גבוה כעין תל שאינה יכולה לאכול משם להדיא רק ע"י קפיצה נמי הוי דינו כדין רה"י וחייבת נ"ש וכן כתב הטור להדיא בדעתם וז"ל וכן כל כיוצא בזה כגון שהיו הפירות מונחים בר"ה בענין שאי אפשר לה לטלם משם אא"כ הקפוץ כו' חשוב כחצר הניזק וטעמא דמלתא דאינהו קמדמי לה למחזרת כו' א"כ מה לי גבי חבירתה מה לי תל בר"ה וא"כ אילפא דקיהיב טעמא למילתי' מ"ט גבי חבירתה כחצר הניזיק דמיא ש"מ דאיירי אפי' ביכולה לאכול להדיא שלא ע"י קפיצה נמי קמחייב דאלת"ה א"כ מ"ש גבי חבירתה דנקיט תיפוק לי' דאפי' בר"ה גמיר נמי דינא הכי אלא ע"כ דמיירי ביכולה לאכול להדיא ואפ"ה כיון דחשיבא לי' גבי חבירתה כחצר הניזק גמור חייבת נ"ש אפי' ביכולה לאכול להדיא וכמש"כ הנ"י בשמעתין להך סברא דברשות הניזק גמור אין לחלק בזה תדע דהא מתוך החנות משלמת מה שהזיקה אפי' ביכולה לאכול להדיא אלא שהנ"י כ"כ דגם גבי חבירתה לא חשיבא כחצר הניזק גמור ולכך מחלקינן בה בין יכולה לאכול להדיא ובין שאינה יכולה לאכול להדיא רק ע"י קפיצה וזהו לפי האמת לפי מאי דפסק הרי"ף דלא כאילפא בזה וכמו שיתבאר לקמן אי"ה אבל אנן עתה בדאילפא קיימינן ואילפא הא קיהיב טעמא למילתי' מ"ס גבי חבירתה כחצר הניזק דמיא ש"מ דכחצר הניזק גמור חשיבא לי' ולכך אפי' ביכולה לאכול להדיא נמי דינא הכי דמשלמת נ"ש וקבעי לאתויי סייעתא לדבריו מברייתא דהיתה קופתו וקס"ד דהברייתא נמי איירי ביכולה לאכול להדיא ומטעם דהוי כרשות הניזק קמחייבינן לי' וקדחי דלמא הברייתא איירי בקופצת וזה אפי' בר"ה גמור נמי דינא הכי דהא בברייתא לא נאמר בה הך טעמא דכחצר הניזק דמיא וגם אם נאמר דהך מ"ט הוא מדברי הש"ם ולא דאילפא גופי' קאמר לה מ"מ איכא לדיוקי מדבריו טפי מהברייתא משום דאמורא צריך לפרש דבריו ביותר מהברייתא ומדנקיט גבי חבירתה ולא קאמר חל בר"ה ש"מ דכחצר הניזק גמור קמשוי לה משא"כ הברייתא איכא למימר דאורחי' דמלתא נקיט מיהו יותר נראה דהך מ"ט אילפא גופי' קאמר לה וכמש"כ בפנים] ואיכא למימר דאורחי' דמלתא נקיט והוא הדין תל בר"ה ובקופצת ור' אושעיא מיירי בר"ה גמור ולכך לא הזכיר בדבריו גבי בהמה כלל דבאמת בקופצת אפי' בתל בר"ה נמי דינא הכי וכמש"כ הטור ובהכי סלקא פירושא דשמעתין שפיר בלי שום גמגום אלא שלענין הלכה פסק הרי"ף בזה דלא כאלפא רק דגבי בהמה שוה בזה לתל בר"ה ולא קמחייבא רק בקופצת והא דהביא לדאלפא לא משום דפסק כוותי' אלא לפרושי הלכתא לדידן דלא קיי"ל כוותי' רק בקופצת והיינו דמסיים עלה והני מילי בקופצת כלומר דלא קיי"ל כוותי' רק בקופצת כנלענ"ד פשוט בכוונתם ועיין:

ועל דרך זה יתפרש גם שיטת הרמ"ה שהביאו הסור שכ' וז"ל והרמ"ה כתב דבאכלה מעל גבי חבירתה או מתוך קופה המופשלת מאחוריו חייבת אפי' בלא קפיצה ובר"ה אם קפצה משלם כל מה שהזיקה ובלא קפיצה כל מה שנהנית עכ"ל והב"י כתב עליו דשיטתו היא כשיטת בעל המאור חדא דמש"כ ובר"ה אם קפצה משלמת כל מה שהזיקה משמע נ"ש כדין שן דהא אדלעיל מיניה קאי והוא שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהזכירם הטור לעיל מיניה ומשיטת רש"י דס"ל דח"נ משלמת לא הזכירה הטור ולא הביאה כלל וא"כ ע"כ האי משלמת כל מה שהזיקה שכ' הטור בשיטת הרמ"ה היינו נ"ש ועוד אם איתא דס"ל להרמ"ה כשיטת המאור אם כן אמאי כתב דמע"ג חבירתה או מתוך קופה המופשלת חייבת אסי' בלא קפיצה דמשמע מינה דקפיצה אתיא מכ"ש מדאינה קופצת ואילו לשיטת המאור ודאי דבקפיצה איכא רבותא טפי דאף דבר"ה הוי קופצת שינוי והוי תולדה דקרן מ"מ מע"ג חבירתה הוי אורחי' והוי תולדה דשן וא"כ מאי אפי' שכ' הרמ"ה על לא קפצה אדרבה הכי הל"ל אפי' אם קפצה מפני שזהו חידוש גדול בדין לומר דמע"ג חבירתה קפיצה נמי אורחיה הוא:

לכך נלע"ד ברור דס"ל להרמ"ה בפירושא דשמעתין כמו שפירשנו לשיטת הרי"ף אלא שלענין פסק הלכה הוא מחולק עם הרי"ף דהרי"ף לא ס"ל לפסוק כאילפא כיון דהש"ס קמדחי