נחלת דוד בבא קמא כב

דבתר מעיקרא אזלינן משום דהתרנגולין לא נגעו בגוף הדלי רק בהחבל ולכך אפי' אם נאמר דבתר מעיקרא אזלינן מ"מ כיון שלא נגעו בגוף הדלי הוי כצרורות ולא אמרינן כיון שהחבל קשור בדלי הוי כגוף אחד ונגיעה שנגעו בחבל הוי כנגעו בדלי זה לא אמרינן רק דהחבל הוא מלתא באפי' נפשיה ולכך כ"ז שלא נגעו בדלי עצמו הוי כצרורות אף אם נאמר דבתר מעיקרא אזלינן ולזה בא רב ביבי להשמיענו דאינו חייב נזק שלם אם לא שנגעו בגוף הדלי וכתב שכן מצא בספרים ישנים הגירסא דקאזיל מיניה חד זימנא ולא דקאזיל מיניה מיניה תרי זימנא דמשמע שדוחפו הרבה פעמים עד שעת שבירה וכמו שפירש"י רק דהכוונה הוא שנגעו בגוף הדלי חד זימנא עכ"ד בהרחבת ביאור קצת וכן הוא בקצרה בדברי הה"מ בשמו:

אף גם זה לא הונח לענ"ד כ"כ דמדבריו אלה משמע דגרס כן בגמ' וא"כ לא אתא רב ביבי לדחות הך פשיטותא כלל רק דרב ביבי מלתא באנפי נפשיה קאמר לגמרי לתרץ דלא להוי כצרורות כיון דלא נגעו בגוף הדלי והוא דחוק טובא חדא דפשטא דלשנא דתלמודא ודאי דלא משמע כן רק דרב ביבי אתא למידחי הך פשיטותא דלעיל דבעי למפשט דבתר מעיקרא אזלינן ותו קשיא דאם סברא פשוטה היא דכל כמה שלא נגעו בגוף הדלי אף שנגעו בחבל מ"מ הוי כצרורות א"כ איך הוי טעי המקשה בהך מלתא ואם נאמר דגם המקשה הוי ידע מזה א"כ מאי הוא חידושיה דר"ב ועוד דאם בא לפרש הברייתא ה"ל להש"ס לקבוע דברי ר"ב מקודם והכי הל"ל ת"ש תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי כו' משלם נ"ש ואמר רב ביבי דקאזיל מיני' ש"מ דבתר מעיקרא אזלינן כמו שכן הוא מדרך הש"ס בכל דוכתא כל היכא דמייתי ברייתא לאקשויי מינה או למפשט מינה והברייתא עצמה צריכה תיקון או פירוש קמפרשי לה מקודם או מתקנה בחסורי מחסרא ואח"ז קפשיט או מקשה מינה:

לכך נלענ"ד לתפוס דברי הרשב"א במקצתו לא בכולו והוא בהך סברא שכ' הרשב"א דכל כמה שלא נגעו בגוף הדלי הוי צרורות אפי' אם נאמר דבתר מעיקרא אזלינן בזה נאמר כוותיה רק דלא רב ביבי אתי זה להשמיענו כמו שכ' הרשב"א אלא דהך סברא הוי פשיטא ליה להגמ' גם בלא רב ביבי והפשטן נמי ידע מזה והגירסא שכ' הרשב"א דגרסי' מיני' חד זימנא היא נכונה למגרס כן בדברי הרי"ף אבל במימרא דרב ביבי גרסי' מיניה מיניה תרי זימני כמו שהוא הגירסא בש"ס דילן ובזה יתיישב כולה סוגיא שפיר ויתיישב ג"כ מה שדחקו עצמם התוס' במאי דפריך הש"ס והא חבל משונה הוא וז"ל בשלמא אי אדלי קאי איכא לאוקמי בחבל גרוע וישן שאין לו דמים ולכך אורחי' למפסק בחטיטה מועטת ולא הוי שינוי אבל אי אחבל קאי א"כ איירי בחבל חזק שיש לו תשלומין וזה אין דרכו למפסק בחטיטה מועטת והוי שינוי א"נ אי אדלי קאי מצינו לפרש נפסק החבל שהותר הקשר וכן כתבו הרשב"א והה"מ וכל זה הוא דוחק כמבואר ובפרט מש"כ הה"מ לפרש כן בדברי הרמב"ם הא ודאי ליתא דהא הרמב"ם קמסיים עלה ואם היה על החבל אוכל ובעת אכילתן פסקוהו משלם גם על החבל נ"ש הרי להדיא דמיירי הרמב"ם בחבל שיש לו תשלומין דהא אדלעיל מיניה קאי ותי דא"כ ה"ל להרמב"ם לפרושי דבאין על החבל אוכל משלם גם על הדלי ח"נ משום דמשונה הוא אלא ודאי דהרמב"ם לא כיון להך מילתא שכתבו התוס' כלל והפירוש הברור בסוגיין הוא דגם הפשטן הוה ידע דמיירי ע"כ שאחר פסיקה החבל נגעו התרנגולים בגוף הדלי דבלא"ה הוי צרורות וכסברת הרשב"א ולכך הוי ניחא ליה מאי דמשלם אדלי נ"ש אף דהוי ס"ל דפסיקת החבל הוי משונה משום דמ"מ מה שנגעו אח"כ בגוף הדלי ודחפוהו לאחר פסיקת החבל הוי כאורחיה ומשלם נ"ש ואף דבלא פסיקת החבל לא היה אפשר להם לדחוק הדלי מ"מ בשביל זה לא יפטר מלשלם נ"ש על דחיפת הדלי שהוא כאורחיה וכמש"כ הרא"ש להך סברא בפירקין סי' ד' לענין כלבא דאכל אימרי ושונרא דאכל תרנגולי משונה הוא דזה נא קאי רק אפחת שפיחתו מיתה אבל מאי דאכל אח"כ הנבילה משלם נ"ש ומגבינן בבבל ואע"ג דתחילת הנזק הוי שינוי מחייב על האכילה דהוי אורחיה עכ"ד בקצרה עיי"ש וה"נ דכוותיה אע"ג דתחילת הנזק והוא פסיקת החבל היה שינוי מ"מ חייב על דחיפת הדלי דהוי אורחיה כיון דהוא מעשה אחרינא ואפילו לפמש"כ המהרש"ל ביש"ש דלא כהרא"ש בזה רק דגם על האכילה לא מחייב רק ח"נ כיון שהתחלת הנזק היה ע"י שינוי במה שהמיתה מ"מ בהך דנידון דידן גם לפי דברי היש"ש נמי חייב נ"ש אדלי דעד כאן לא קאמר היש"ש התם לפוטרו מנ"ש אלא משום דתחילת המיתה היתה לצורך האכילה וא"כ הוי המיתה התחלת האכילה ולכך אינו חייב עליה רק חצי נזק וכן גבי סתם דלתות חתורות אצל כלב נמי הוי החתירה לצורך האכילה משא"כ בהך דנידון דידן לא הוי פסיקת החבל לצורך דחיפת הדלי דאטו בשעת פסיקת החבל כיוונו בכדי שיוכלו לדחוף הדלי דמאי הנאה אית להו מזה הא הוא תולדה דרגל שאינו לה להנאתה (ובזה נדחה ג"כ מש"כ הראב"ד הובא ברא"ש דמיירי ברוצין לשתות מן הדלי ולכך הוי אורחי' ע"כ ולא נהירא דא"כ הוי תולדה דשן ולא תולדה דרגל ובלא"ה נמי אין סברת הראב"ד מוכרחת כ"כ עד דנקשה מינה והראב"ד לא אמרה רק לתרוצ' מילתא דהרי"ף וכיון דדברי הרי"ף מתיישבין בלא זה שוב אין אנו אחראין לסברא זו] ומאחר דתחילת פסיקת החבל לא היתה לצורך דחיפת הדלי בזה גם מהרש"ל מודה דחייב נ"ש על הדלי ולכך הוי ניחא ליה להפשטן הא דמשלם נ"ש אדלי אף אם פסיקת החבל הוא משונה אבל למאי דמשני תרגמא אחבל פריך שפיר והא חבל משונה הוא י אין אנו צריכין לכל מה שדחקו עלה התוס' וסייעתם בזה] אבל זה לא ידע הפשטן דמיירי שדחפו בכל פעם עד שעת שבירה דהיינו מיניה מיני' טובא זמני זה לא ידע ורק מפעם אחת מיני' הוא דידע בהכרח דאל"כ ודאי דהוי צרורות ולכך הוי בעי למפשט מיני' דבתר מעיקרא אזלינן וקשקיל וטרי עלה עד שלבסוף בא רב ביבי למידחי הך פשיטותא ואוקמא לברייתא דמיירי דקאזיל מיניה מיני' טובא זימני עד שעת שבירה וליכא למפשט מיניה מידי כן הוא הפירוש הברור בסוגיין לדעת הרי"ף והרמב"ם ומה שכתב הרי"ף והוא דקאזל מיני' צריך למגרס בהרי"ף מיני' חדא זימנא וכמש"כ הרשב"א וכמו שכתבתי דבהרי"ף נכון מאוד למגרס כן ולא כיון הרי"ף כלל למימרא דרב ביבי רק דגם לפום סברת הפשטן נמי צריך לומר כן וכדכתיבנא ומהשתא אתי שפיר מה שלא הביא הרי"ף הך דקאזיל מיניה שכתב בשם רב ביבי כמו שהוא מדרכו בכל דוכתא להביא המימרא שפוסק להלכתא עם שם התנא או האמורא שאמר להך מימרא ולמה שינה כאן מדרכו שלא להביא זה בשם רב ביבי אלא ודאי כדכתיבנא דבהרי"ף צריך למגרס חד זימנא מיני' וא"כ אין זה דברי רב ביבי דבדרב ביבי גרסי מיניה מיני' תרי זימני ולכך לא הביאו הרי"ף בשמו ודברי הרמב"ם נמי יתפרשו כן וכמו שכתב הה"מ דהכוונה הוא שנגעו בגוף הדלי והיינו כמו שפי' הרשב"א לדברי הרי"ף ודו"ק היטב בכל אלה:

דף יח ע"א תוס' ד"ה במועד בתחילתו מי שמעת לי' מה שהקשו התוס' על פירש"י דהיכי פשיט הא דרבא דילמא צרורות כי אורחייהו מעליה משלם אבל היכא דשני אע"ג דאייעד משלם מגופו דצד תמות במקומה ע מדת עכ"ד לא קשה מידי לענ"ד דהא כיון דשני ואייעד א"כ מן הדין היה לו לשלם נ"ש החצי מהעליה והחצי מגופו למ"ד צד תמות במקומה עומדת כדין כל מועד שבקרן ותולדותיו אלא משום דלא מצי למיהוי עדיפא מצרורות כאורחייהו דמועדין הן מתחילתן ואפ"ה אינו משלם רק ח"נ לכך גם בדשני ואייעד נמי לא עדיפא מינייהו ואינו משלם רק החצי א"כ אי ס"ד דצרורות כאורחייהו משלם מהעלי' א"כ מאיזו החצי יש' לנו למפטרי' משום הך סברא דלא עדיפי מכאורחייהו ע"כ היינו מזו החצי דמגופו אבל החצי דמן העליה משלם דהא מן הדין היה לו לשלם כולה נזק ומשום הך סברא דלא עדיפא פטרינן ליה מהחצי א"כ הא ודאי דלא גריעי עכ"פ מכאורחי הו ואי בכאורחייהו משלם מהעלי' גם כאן היה לו לשלם החצי עכ"פ מן העלי ומדתני עלה דמשלם מגופו ש"מ דגם צרורות כאורחייהו נמי מגופו משלם וזה פשוט וכן הוא בפ"י:

ומה שהכריחו התוס' דבעיא דרבא אי יש העדאה לצרורות מיירי ע"כ בצרורות כאורחייהו מדמייתי עלה מהא דהידוס אינו מועד דאכי אורחי' מייתי לה לעיל אינו הכרח כלל דע"כ צריך לומר דאיכא נמי הידוס דלאו אורחיה תדע דהא לקמן (י"ט א') קמבעי להו היכי קאמר היתה מבעטת והזיקה בביעוטה או צרורות כאורחייהו משלם ח"נ ורבנן היא או דילמא הכי קאמר או צרורות מחמת ביעוט ח"נ הא כאורחיה משלם נ"ש ומני סומכוס היא וקבעי למפשט מסיפא דדרסה על הכלי וקדחי לה וסלקא באיבעיא וקשה טובא אמאי לא קפשיט לה מסיפא דמתניתין מהך בבא דהתרנגולין דקתני בהו או שהיה מהדס ומשבר את הכלים משלם ח"ל ואי ס"ד דלא הוי שום הידוס דלא הוי כאורחיה וכל הידוס אורחי' הוא א"כ ע"כ מתני' כרבנן אתיא ולא כסומכוס אלא ע"כ צ"ל דאיכא נמי הידוס דלא הוי כאורחיה ולפום סברא דהשתא הוי מוקי גם לסיפא