נחלת דוד בבא קמא יח

רק דקושיית פשיטא לא הוי קשיא להו ואפשר שמצאו איזה רבותא גם בזה רק דהש"ס לא ניחא לי' בזה ומקשה פשיטא ודבר זה פשיט ומבואר ולא יחלוק בזה כ"א המתעקש ושונא האמת ובהיות כן קשיא טובא בקושיית רב פפא אס"ד דמיירי ברייתא בבני אדם שוים שע"י אחד מהם לבד לא הוי נשבר הספסל וגם ע"י האחרון לבד נמי לא הי' נשבר ורק בשביל שנתוסף משא האחרון על משא החמשה הקודמים נשבר הספסל א"כ מאי הוי ס"ד דר"פ לחייב האחרון יותר מכולם ולימא להו אי לאו אתין בדידי לחוד לא הוי מתבר כדמקשה הש"ס לקמן וכבר הקדמנו דגם המקשה לא הוי טעי בגופא דדינא רק דלא הוי איכפת ליה קושיית פשיטא וא"כ קשה על ר"פ בקושייתו איך הוי מוקים להבריי' באופן שלא יסתור עכ"פ לגופא דדינא דאי דבלאו איהו נמי מתבר מאי קעביד ואי ע"י צירוף כולם נשבר וע"י האחרון לבדו נמי לא היה נשבר א"כ לימא להו אי לאו אתין כו' והיה לכם לעמוד כשישבתי ואמאי מחייבנא טפי מדידכו ומהכרח קושיא זו ע"כ צ"ל דר"פ בקושייתו היה סבר דע"י האחרון לבדו נמי היה נשבר מפני שהיה שמן וכבד ושקיל טפי מכולם ולכך לא מצי תו למטען אי לאו אתון כו' כיון שע"י לבדו ג"כ היה נשבר אלא דמ"מ קרי ליה הכשרתי במקצת נזקו דכיון שלא עמדו אלו החמשה הקודמים דודאי דגם הם סייעו בשבירתו כיון דניתוסף המשא עוד על ידיהם והיינו דאמרינן בסוגיין ואר"פ כגון פפא בר אבא כלומר שכדאי הוא לבדו לשבור הספסל ע"י מבלי צירוף הקודמים ור"פ דמקשה איהו גופיה אמר להא דכגון פב"א דבלא"ה לא היה מקשה מידי ולצורך קושייתו הוכרח לומר כן והש"ס מקשה עליו היכי דמי כו' מקשה על אוקימתיה קושית פשיטא כמו דמקשה לר"ז ור"ש ואח"ז קאמר ס"ס ברייתא היכי מיתרצא ומשני ל"צ דבלאו איהו הוי מיתבר בתרי שעי כו' והשתא תו ל"צ להך אוקימתא דאוקמא ר"פ כגון פב"א דמיירי שפיר בבני אדם שיוים וגם ע"י האחרון לבדו לא היה נשבר ומ"מ חייב הוא לבדו כיון דבהדי דסמך בהו תבר ור"ל שלא היה להם פנאי לעמוד או שלא הניחם לעמוד וקמ"ל דכיחו כגופו כנלענ"ד ברור ואמת ומיושבים בזה דברי הרמב"ם ועיין במרדכי בב"ב פ' הספינה ס"ס תקס"ד בתשובת ר"י בר משה שנראה מדבריו דמפרש לסוגיין כדפרישנא דבלא"ה אין מקום לדבריו ודו"ק:

מיהו אכתי איכא לעיוני בהך מלתא דהתינח לפי' רש"י ותוס' בהא דמרבה בחבילה א כ אתי שפיר דרק ר"פ הוצרך לאוקמי לברייתא בכגון פב"א אבל באוקימתא דר"ז ור"ש ל"צ לזה משום דמאי הוי להו להנך קמאי למעבד אבל לפי' הרמב"ם בהא דמרבה בחבילה שפירשה שהוסיף במשא הבהמה א"כ גם שם לטעון ולימא אי לאו אתון כו' יהיה לכם לסלק משאיתיכם כשהנחתי את שלי אך גם זה אינו קושיא דשאני התם שהבהמה היתה שאולה או שכורה להם מקודם ואינו בדין שיסלקו משאותיהם מפני זה שבא באחרונה משא"כ בספסל דלא שייך ביה כ"כ שם שאלה ושכירות רות רק שבאו לבית וישבו עליו כמנהג העולם ומאי שאלה ושכירות שייך בזה ופשוט ואף אם נאמר שלקחו הבהמה שלא ברשית מ"מ כבר היא משועבדת להם כיון שנעשו גזלנים עליה ואין עליהם רק תשלומי ממון אבל מ"מ אינו בדין שידחו מפני האחרון ועוד י"ל דמיירי כגון שהיו בדרך במקום שאי אפשר להם לפרק חבילותיהם ועוד יש לחלק ביניהם בגווני טובא כנ"ל פשוט:

דף יא ע"ב תוס' ד"ה גזירה מקצתה אטו כולה עיין תוס' מה דקשה על רש"י חדא דהיאך נוכל לטעות להתיר כולה שגם ביציאת מקצתו היוצא אסור מדאורייתא ולא גזרינן מה שבפנים אטו מה שבחוץ ועוד שנית דאי גזרינן אטו כולה באשה נמי לגזור ועוד הקשו בסוף דבריהם וז"ל ולפי' הקונטרס דבאשה לא שייך למיגזר גזר כו' וקשה דהא דחזינן דמטמאין לה בשני היינו משום דנפיק כולו ר"ל דאכתי ביציאת רובה לא ידעינן דטמאוה וכן פי' רש"א והנה קושיא השניה דאי גזרינן כו' באשה נמי לגזור כו' יש ליישב בפשיטות לענ"ד דבשלמא גבי בהמה דבא לשאל ביצא מקצת שליא ושחט הבהמה אי שרי באכילה מה שבפנים שפיר שייך למגזר דאי שרית לה מקצתה א"כ ביצא כולה אי איתרמי ליה זימנא אחריתי לא יבוא עוד למשאל ויסבור דמותר משום דאין ילד בשליא אבל באשה מיירי דבאת לשאל ביום השני שיצאה השליא מאיזה יום תמנה ואמרינן לה דהמנה משני א"כ הא חזיא דמטמינן לה משני וא"כ מאי שייך תו למגזר וליכא למימר דעכ"פ היכא דבאת לשאל ביום הראשון ביציאת מקצתה אי הווית טמאה אי לאו שייך למגזר אטו כולה וכיון דבאת לשאל ביום הראשון שייך למגזר א"כ גם ביום השני לא שייך לחלק חדא דלשנא דגמ' משמע שבאת לשאל ביום השני ועוד בכה"ג שפיר איכא לתרוצי כתירוץ התוס' דהוי חומרא דאתי לידי קולא דתמנה ימי טוהר נמי מן הראשין וע"כ דצ"ל לה דכי נפקא כולה רו רובא מההוא שעתא תמנה לימי טוהר וא"כ ל"צ תו לטמא אותה מהשתא כיון דיודעת היא דתהיה טמאה בנפקא כולה וא"כ ליכא למגזר באשה כלל וביותר לשיטת רש"י דמיירי לענין טהרות א"כ איירי בבאה לשאל ביום השני וכפשטיה דלשנא דסוגיין אך לדעת התוס' דמיירי לבעלה ע"כ איירי דבאה לשאל ביום הראשון ולפ"ז שפיר שייך קצת למגזר אטו כולה אך גם זה אינו כמ"ש דהא עכ"פ צריך להודיעה מאיזה זמן תתחיל למנות ימי טוהר מיציאת כולה או רובה וא"כ תו ליכא למיחש למידי ול"צ לאטמויי לה מהשתא משא"כ גבי בהמה וודאי דאיכא למגזר דהשתא ביציאת מקצתה שרינן ליה לגמרי וחיישינן דלמא כד איתרמי זמנא תנינא ויצא כולה לא יבא לשאל כלל ויתיר לעצמו כי יחשוב דיש שליא בלא ולד כן נראה בפשיטות בישוב הך קושייתם השניה אך קושייתם הראשונה לכאורה קושיא אלימתא היא דכיון דגם ביציאת מקצתה היוצא אסור עכ"פ מדאורייתא איך נטעה לומר ביצא כולה דיהיה מותר ואף דרש"י פי' דהיכא דחזרה לפנים יהיה הטעות דמותר הא גם בחזרה לפנים נמי היוצא אסור מדאורייתא משום בשר בשדה כו' כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר והכי פסקו כל הפוסקים דאבר עצמו אפי' חזר אסור מדאורייתא וכיון שכן הוא ליכא מקום למיטעי כלל וקושית התוס' בריא כאולם לפום רהיטא אמנם כד מעיינת שפיר בסוגיין דחולין גם זה אינו קושיא דהכי אתמר התם (בדף ס"ח ע"א) ד"ה אמר רב ואבר עצמו אסור ועולא אמר ר"י ואבר עצמו מותר ואף דאתותב עולא מ"מ איהו סבר דאבר עצמו מותר וביותר לפי שיטת רש"י דהך תיובתא לא הוה תיובתא גמורה דהא שקיל ושרי התם הגמ' אליביה דקאמר במערבא מתנו הכי כו' ור"י אין לידה כו' איבעי' להו לדברי האומר אין לידה לאיברים הוציא העובר את ידו והחזירה כו ולפירש"י הוי הך איבעי' אליבא דעולא ועיין רא"ש שם ולפ"ז אליבא דעולא דס"ל דאבר עצמו מותר אם החזיר לפנים וא"כ אי שרית לה ביצא מקצתה א"כ אף אותו מקצת היוצא נמי יהיה שרי בהוחזר ושפיר שייך למגזר אטו כולה דיסבור נמי דשרי בהוחזר וכמו שפרש"י ובזה מיושב קושית התוס' ממס' חילין שם ע"א ד"ה שליא כו' שהקשה וז"ל וא"ת היאך מוכח דבראש הוי כילוד דלמא משום דגזרינן מקצתה אטו כולה דמהא נמי דחו לה פ"ק דב"ק ותירוצם דחוק לכאורה (וע' מה שאכתוב לקמן אי"ה בכוונת תירוצם] ולפי הנתבאר לפנינו לפירש"י לא קשה דדווקא אליבא דעולא שייך למגזר מקצתה אטו כולה אבל לרב דס"ל דאבר עצמו אסור אפי' בהחזירו וא"כ לא שייך כלל למגזר כקושיית התוס' דכיון דאפי' ביצא מקצתה אסור מדאורייתא הך מיעוט היוצא היאך נטעה להתיר ביצא כולה ודוק היטב בכל זה כי בזה מתורצים התוס' דהכא ודחולין בטוב טעם ודעת:

אך לכאורה איכא לאקשויי לפירש"י כיון דמן הדין אם יש שליא בלא ולד הוי שרי מה שבפנים וגם אותו מיעוט היוצא נמי הוי שרי בהוחזר מן הדין רק משום גזירה אטו כולה אסרינן לה וא"כ אמאי איצטריך לן למגזר כולי האי למיסר אפילו מה שבפנים נגזור רק על אותי מיעוט היוצא דיהיה אסור אפילו בהוחזר וא"כ לא נטעי עוד ביצא כולה ויהיה סגי בהך גזירה לחוד ולאיזה צורך גזרו לאסור אף מה שבפנים ובפשיטות יש לייש אליבא דאמת דאין זה סברא לעולא למגזר בכי האי גוונא ממ"נ אי משווינן לה כלידה א"כ אף מה שבפנים אסור ואי לא משוינן לה כלידה א"כ אף היוצא צריך להיות שרי בהוחזר והבן:

אך אמרתי להעלות על הכתב מה שישבתי זה ע"ד הפלפול והוא דליכא למגזר כלל בכה"ג דאותו מיעוט היוצא יהיה אסור אפי' בהוחזר ומה שבפנים יהיה שרי דא"כ גם ביצא רובה נמי יסבור דמה שבפנים יהיה שרי ואין להקשות לפי זה תקשי קושית התוס' השלישית על רש"י באמת דגבי אשה נמי שייך למגזר אטו רובה ואף דחזינן דמטמינן לה משני היינו משום דנפקא כולה וכמש"כ התוס' והמהרש"א ובלא זה לא הוה קשה לן קושית התוס' דאיכא למימר דזה אין סברא כלל לרש"י למגזר אטו רובה כיון דיודעת דטמאה בכולה גם ברובה נמי תדע דטמאה הוא דרובה ככולה בכל התורה כולה וליכא למטעי בהא מלתא כלל והתוס' לא הקשו כן רק לפי שיטתם דפירשו דגם בבהמה הוי הגזירה אטו רובה כו' וא"כ גם באשה אכתי לא תדע ברובה אבל לרש"י דפי' דגבי בהמה הוי הגזירה אטו כולה דנטעי לומר דיש שליא בלא ולד כלל וא"כ דווקא גבי בהמה שייך למטעי