נחלת דוד בבא קמא טז

כיון דסובין לא אתי רק מריבויא דבזה גם רבא לא פליג אלא ע"כ דלר"פ סובין שוה לגמרי לכסף ולכך גם לענין בע"ח אף דמפורש בסוגיא דכתובות דמחוייב ליתן לו זוזי אם יש לו מ"מ הרמב"ם בפי"א מהל' מלוה ולוה הל' ז' לא חילק כלל בין כסף למטלטלין ע"ש בדבריו ודו"ק והיינו דיצא לו כן מסוגיא דידן לענין נזקין דמדרבי קרא למטלטלי שיהיה שווה לגמרי ככסף ולכך אין סברא להרמב"ם כלל ליפות כח בע"ח מנזקין וכמש"כ לעיל ובאמת צע"ג להרמ"ה ליישב אליביה הא דא"ל ר"כ לרבא דלקמן [ואפשר לומר בדוחק דגרסי' שם א"ל ר"כ לרב וכפי מש"כ הש"ך והמה ס"ל בחדא מלתא כרב הינא דכסף שוה למיטב בקרא ומסברא ובהא דסובין אית להו כר"פ ור"ה בדר"י דסובין נמי מיטב הוא ודלא כר"ה נמצא דאין שום מעלה כלל והכל שווים כסף או מיטב או סובין ולכך שפיר קשיא לי' טעמא דכ' רחמנא וכו' וזה דחוק ועוד כבר כתבתי לעיל בשם המהרש"ל והמהרמ"ש דגירסת הרא"ש עיקר] ולכך העיקר כהרמב"ם ועיין היטב בכל זה כי הוא לענ"ד ברור ואמת בכוונת פסקי הרמב"ם והרמ"ה ומעתה גם סוגיין דלקמן יתפרש כמש"כ הש"ך ממש אבל לא כמש"כ הוא דאותה סוגיא הכריחו להרמב"ם לפרש כן דבאמת מאותה סוגיא אין שום הכרח לזה רק דמהכרח פירושא בסוגיא דידן מתפרשא גם התם כמש"כ הש"ך ודו"ק:

מיהו גם לשיטת רש"י ותוס' בשם ר"ת נמי יש ליישב הך קושיא ב' שהקשינו דלאיזה צורך הוצרך רב הונא לומר כלל להא דאו כסף או מיטב גם מה שאמר בגמ' היינו דרב הונא הא כ"ע סברי כן ולית מאן דפליג ע"ז דזה אינו קושיא דמשום דרב הונא בעי לחידושי דריבוייא דישיב אתי בדלית לי' ובכדי שלא נימא דלפ"ז גם עיקר קרא דכסף נמי מיירי בכה"ג דלית ליה בכדי להשוותו לריבוייא דישיב כמו שהוא בכל דוכתי דהריבוי שוה להדבר המפורש בכתוב ע"ז בא ר"ה להשמיענו דכאן אין הדבר כן דכסף המפורש בכתוב הוא השוה למיטב ורק הרבוי הוא בדל"ל ואין להקשות ע"ז דא"כ איפכא ה"ל לר"ה לומר מתחילה שינויא דישיב דמיירי בדל"ל ואח"כ לומר למימרא דאו כסף או מיטב דז"א דאטו ר"ה בא להשמיענו דכסף שוה לקרקע כמו רב אסי דלקמן הא עיקר רבותא דר"ה הוא להשמיענו שאינו יכול לסלקו בסובין היכא דאית לי' סובין ולאפלוגי אתא על מאי דמסקינן לעיל לר"פ ור"ה בדר"י דסובין שוה לכסף או מיטב ע"ז בו ר"ה לאפלוגי ולומר דאינו יכול להגבותו רק כסף או מיטב ולא סובין ולא הספיק לסיים דבריו כו' וא"כ גם קודם שאמר להך שינויא דמיירי בדל"ל יש חידוש גדול בדבריו דאתי למעוטי סובין ורק דממילא נשמע מדבריו דמשוה עכ"פ כסף למיטב ומעתה אין כאן אפילו התחלת קושיא ורב אסי דאמר כספי' הרי הן כקרקע יתפרש כפירש"י והיינו משום דס"ל ע"כ בשינוייא דישיב כר"ה דמיירי בדל"ל ובכדי שלא נטעה לומר דגם עיקר קרא דכסף נמי מיירי בדל"ל לכך קאמר דאינו כן רק כספים הרי הן כקרקע דאי לא סבר כר"ה אין שום חידוש בדבריו ולזה שפיר קאמר הגמ' אילימא לענין מיטב היינו דר"ה ור"ל דע"כ ס"ל גם בעיקר שינויא דישיב כר"ה וכמש"כ ולפ"ז שפר מתפרשין דברי ר"ה ורב אסי גם לשיטת ר"ת ואדרבה לשנא דכספים הרי הן כקרקע משמע טפי כפירש"י (מיהו גם להרמב"ם אינו דחוק כ"כ. ועוד אפשר לפרש גם להרמב"ם כפי מה שפירש"י בהא דרב אסי וע"ד מש"כ לפיר"ת ודו"ק] רק דעיקר ההכרח לשיטת הרמב"ם הוא מסוגיא דכתובות וכמשכ"ל ולדינא נראה עיקר כהרמב"ם דשיטת ר"ת דחיקא טובא ליפות כח בע"ח מנזקין וכיון דברווחא מתפרשא סוגיא דידן כשיטתו של הרמב"ם באופן שלא יהיה לבע"ח שום יפוי כח יותר מנזיקין בלי ספק דאית לן לפרושי כן ועיין:

שם בגמ' פשיטא האי ברא והאי לאו ברא א"ד כו' הרי"ף פסק כלשנא קמא והביא ראיה מהא דפסקינן בב"ב והלכתא בטלה מחלוקת א"כ ממילא אית לן למפסק כל"ק והרז"ה הקשה עליו דע"כ הני תרי לשנא לא קא תליין אהדדי כלל בפלוגתא דרב ושמואל ורב אסי דאלת"ה א"כ איך בעי למימר בלשנא בתרא דלא שקיל פלגא בכספים הא רב אסי מספקא לי' אי כרב אי כשמואל ולרב ע"כ שקיל פלגא ולכך עכ"פ נוטל רביע לחד פירושא דרש"י ולאידך לשנא שקיל פלגא ואי ס"ד דהנך תרי לשנא תליין בפלוגתא דרב ושמואל א"כ קשיין דברי רב אסי אהדדי ללשנא בתרא וגם ללשנא קמא תקשה להך פירושא דרש"י דאינו נוטל אלא רביע א"כ אמאי שקיל הכא פלגא אלא דהרז"ה לא ס"ל כהך פירושא ולכך לא קשיא ליה רק מלשנא בתרא] אלא ע"כ דלא תליא זה בזה כלל וא"כ קשה על הרי"ף מאי מייתי ראיה מהתם לכאן ובישוב דבר זה נחלקו הרמב"ן והרא"ש ולהיות כי דברי הרמב"ן סתומים קצת אמרתי לבאר אותם בקצרה והיא דהרמב"ן ס"ל דאף דע"כ צריך לפלוגי בין הך דהכא דאחד נטל קרקע ואחד כספים ובין נטלו שניהם קרקע וכהכרח קושיית הרז"ה מיהו ס"ל להרי"ף דעד כאן לא שייך לפלוגי בינייהו אלא אי אמרינן דהרי הם כלקוחות דבהא הוא דאיכא לפלוגי בינייהו דאף אם נאמר בחלקו קרקע דהוי כלקוחות שלא באחריות כשמואל מ"מ באחד נטל כספים ודאי דהוי כלקוחות באחריות ללשנא קמא וכמש"כ התוס' דלא בשופטני עסקינן שזה יטול קרקע העומד בפני בע"ח וזה יטול כספים ולא יירא מכל ולכך אמרינן בזה דהוי כאילו התנו בהדיא שיהיו כלקוחות באחריות אף דבשניהם נטלי קרקע הוי כלקוחות שלא באחריות שאני התם דשניהם עומדים בספק זה כמו זה בשוה וכן נמי ללישנא בתרא נוכל להפך הדבר ונאמר דאף אם נטלו שניהם קרקע הוי כלקוחות באחריות מ"מ באחד נטל כספים הוי כשלא באחריות משום דלהכי שקלי כספים דאי מיגנב לא משתלם מינך ולכך שפיר אמרינן דלא תלי זב"ז כלל אבל אם נאמר דהוי כיורשים ובטלה מחלוקת כרב תו לא שייך כלל לפלוגי בין נטלו שניהם קרקע לאחד נטל כספים דכיון דבטלה מחלוקת א"כ אף בנטל כספים נמי בטלה מחלוקת ומעתה מתיישבת שפיר סוגיא דידן להרי"ף דלל"ק הכי קא קשיא לי' דאף אם בשניהם נטלו קרקע מספקא לי' לר"א דילמא הוי כלקוחות שלא באחריות לחד פירושא דרש"י או כלקוחות באחריות לאידך פירושא מ"מ באחד נטל כספים ודאי דהוי כלקוחות באחריות דלאו בשופטני עסקינן כו' ולכך פריך פשיטא משום דממ"נ בין אי הוי כיורשים ובין אי הוי כלקוחות וודאי דשקיל פלגא ולל"ב נמי שפיר קא קשיא ליה אמאי שקיל פלגא כיון דמספקא לי' לר"א דילמא הוי כלקוחות ואי הוי כלקוחות וודאי דהוי בכאן לקוחות שלא באחריות משום דאי מיגנב כו' וא"כ אין לו ליטול בכאן אלא מחמת ספק דדלמא הוי כיורשים וא"כ לא היה לו ליטול יותר מרביע ומלישנא דרב אסי דאמר כספים הרי הן כקרקע משמע דשקיל פלנא וכדאמרינן בגמ' דאזיל אידך ושקיל פלגא בכספים משמע דאי אפשר לפרושי בלשנא דכספים ה"ה כקרקע אלא דשקיל פלגא ולכך שפיר קא קשיא ליה לרב אסי דלא היה לו ליטול אלא רביע לפום מאי דמספקא לי' לרב אסי וא"כ כל שקלא וטריא דהני תרי לישני לא הוי אלא בסברא דהוו כלקוחות אבל לפי מאי דקיי"ל דבטלה מחלוקת משום דהוי כיורשים הו לא שייך כלל לפלוגי בינייהו ושקיל פלגא בכספים ושפיר הביא הרי"ף ראיה מהתם לכאן ונסתלקה מעליו תלונת הרז"ה ודע דבמאי דאמרינן בסוגיין דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים דנראה דהוי פשיטא לי' לתלמודא דאי אפשר לפרושי מילתא דר"א דכספים ה"ה כקרקע רק דשקיל פלגא הנה להך פירושא דכתב רש"י דנם בנטלו שניהם קרקע נמי שקיל פלגא אתי שפיר כפשוטו דהכי מתפרש לישנא דכספים ה"ה כקרקע כלומר שזה שנטל כספים הוי כנטל קרקע ג"כ ובשניהם נטלו קרקע הא אמרינן דשקיל פלגא אבל לאידך לשנא דכ' רש"י דאינו נוטל אלא רביע א"כ אי אפשר לפרושי כן רק דהכי יתפרש דבעל הכספים שוה בפירעון חוב לבע"ק ועד"ז כתב נם הרמב"ם להך פירושא רק בשינוי קצת והרי"ף במס' ב"ב כתב ג"כ כהאי פירושא דאינו נוטל אלא רביע אלא שהוסיף ע"ז דהך רביע נוטל מחצה בקרקע ומחצה במעות משום דר"א תרתי מספקא לי' עיי"ש וגם לדבריו צריך לדחוק בפירושא דכספים הרי הן כקרקע כמו ללשון שני של רש"י ולכך כתב הרמב"ם באמת דפי' הרי"ף בזה דחוק אבל מ"מ דברי הרי"ף דשמעתין אינו תלוי כלל בהנך תרי לישנא דרש"י או בדברי הרי"ף דהתם דשפיר מתיישבין דברי הרי"ף דשמעתין לכולהו פירושא ע"ד מש"כ הרמב"ן. וא"כ שפיר נוכל לפרושי בזה כל"ק דרש"י ועכ"ז עולין יפה דברי הרי"ף בשמעתין זהו תוכן כוונת הרמב"ן במלחמותיו והבן:

והרא"ש יישב דברי הרי"ף דשמעתין באופן אחר והוא דע"כ הא דפסקינן בב"ב דבטלה מחלוקת אינו מטעם דכיורשים הוי דהא קיי"ל דבדאורייתא אין ברירה אלא משום דפשיטא ליה להגמ' דברא כרעא דאבוה הוא ואי אפשר לו לפטור מחוב אביו ולזה הביא הרי"ף ראיה דאית לן נמי למפסק ע"כ כהך לשנא דשקיל פלגא בכספים משום דכרעא דאבוהא הוא ור"ל דבאמת בסוגיין ע"כ צריך לחלק בין נטלו שניהם קרקע ובין אחד נטל כספים ואפילו לסברת דיורשים הוי נמי ס"ל להרא"ש דאיכא לפלוגי בינייהו משום דבאחד נטל כספים הוו כאלו התנה