נחלת דוד בבא קמא טו

הא ולא הא דנמכר בגניבתו ומקרא מלא דבר הכתוב ואם אין לו כו' וגנב הוא מכ"ד אבות נזיקין דמדמינן להו להדדי לענין מיטב וא"כ מהכ"ת נאמר דשאר מזיקין יהיו פטורין לשלם מטלטלין דנהי שאינם נמכרים אבל לפוטרן מתשלומי מטלטלין אין סברא כלל וא"כ איך ס"ד דיפטר ל גמרי בשביל שאין לו קרקע אך מה בזה דלו יהא כדבריו דהמקשה הוה ס"ד דקרקע קודמין למטלטלין מ"מ מש"כ אח"ז ומסיק דמטלטלין קודמין כו' לא ידענא מה קאמר ומנ"ל הא ואין בקושייתו שום הכרח לזה דשפיר מתפרשא לסוגיא דהתם בפשיטות על דרכו של הש"ך מבלי שיהי' שום הכרח לשם לפסקו של הרמב"ם דהמקשה הכי קא קשיא לי' תנן אין ב"ד נזקקין כו' דאלמא אם יש לו קרקע ומטלטלין מחוייב ליתן קרקע דווקא בע"כ של מזיק והתניא ישיב לרבות וכו' דמשמע מינה דהרשות ביד המזיק לסלקו במטלטלין אף אם יש לו קרקע דלא רצה לפרש קרא דישיב בדלית ליה כרב הונא רק כר"פ ור"ה ברי' דר"י דהלכתא כוותייהו דאפי' בדאית ליה מיירי וע"ז משני דברייתא דאין נזקקין מיירי ביתמי וברייתא דישיב מיירי מיני' דביד המזיק ליתן לו מה שירצה ואפי' מטלטלין אבל שיהיה צריך ליתן לו דווקא מטלטלין אין כאן שום רמז לזה ובאמת קצרה דעתי מהבין מה עלה על דעתו של הש"ך בזה גם יתר דבריו שם תמוהים ונלאתי להאריך ועכ"פ לא העלה בדבריו שום ארוכה לדברי הרמב"ם והרמ"ה:

ולענ"ד נראה ליישב דברי הרמב"ם והרמ"ה בדרך ברור והוא דקשא להו להרמב"ם והרמ"ה חדא ברומיא דרמי אביי כתיב מיטב שדהו והתניא ישיב לרבות שוה כסף כו בלא ברייתא דדרשה לרבוייא דישיב אמאי לא רמו לקראי לחודייהו אהדדי דהכא כתיב כסף והכא כתיב מיטב וליכא למימר דקראי לחודייהו ניחא דאשמעינן דכסף ומיטב כי הדדי נינהו ואיזה שירצה המזיק יתן לו דזה אינו דהא אמרינן בכתיבות (פ"ו א') ההוא תולה מעותיו בנכרי הוה כו' ומוכח מההיא סוגיא דזוזי הוי פירעון טפי מעליא מקרקע ואין לומר דדווקא מבינונית הוי פירעון מעליא אבל לא מעדית דז"א דהא סתמא אמרינן דצריך לזבוני ארעא ולמיתב דמי דמשמע אפי' הוה ההיא ארעא עדית וכן פסקו כל הפוסקים לענין בע"ח דבדאית לי' זוזי לא מצי לסלוקי אפי' בעדית ויצא להם כן מההיא סוגיא והיינו ע"כ כמש"כ משום דסתמא אמרי' ואפילו עדית וכיון דחזינן דלענין בע"ח הוי זוזי פירעון מעליא טפי ממיטב א"כ גם לענין נזקין וודאי דזוזי עדיפי ממיטב דבאיזה סברא יש לחלק בזה בין נזקין לבע"ח דאטו אנן דינא קגמרינן מהתם דנחלק ביניהם אנן סוגיא דעלמא קגמרינן מהתם איזה מהן חביב אצל בני אדם יותר ובזה אין שייך לחלק בין כסף למיטב ואף דהר"ת חילק בזה דשאני בע"ח דזוזי יהיב וזוזי שקיל אין נראה להרמב"ם והרמ"ה לחלק בזה כמש"כ דאין סברא כלל לחלק בזה ועוד דא"כ גם גבי נזקין נחלק בין אם הזיקו קרקע להזיקו מעות או מטלטלין ומעולם לא מצינו בש"ס בשום דוכתא שיהי' שום חילוק בזה בנזקין ן הזיקו מעות או מטלטלין להזיקו קרקע ועוד אמאי לא משני לרומיא דרמי אביי כו' בהכי ונימא דקרא דמיטב איירי בהזיקו קרקע דגבי שן ורגל הוא דכתיב וביער בשדה אחר הרי דמיירי קרא בהיזק קרקע ולכך כתיב מיטב שדהו גבייהו דלשלם נמי מקרקע וקרא דישיב כתיב בשור שנפל לבור דהיינו מטלטלין ולכך מצי לסלוקי נמי במטלטלין אלא ע"כ דאין לחלק בזה כלל וכיון שכן דע"כ זוזי הוי פירעון מעליא טפי ממיטב ליכא למימר דקרא אשמעינן דהרשות ביד המזיק ליתן לו מה שירצה דכי הדדי נינהו לענין דינא דפרעון נזקן דא"כ קשה דלכתוב מיטב ואנא ידענא דכ"ש כסף הרשות בידו ליתן כיון דהוי פירעון מעליא טפי אצל בני אדם ועוד דאין סברא כלל שיהי' יפה כח בע"ח מנזקין דהא חזינן דאדרבה התורה החמירה טפי בנזקין להגבותו מעדית ובע"ח מדאורייתא דינו בזיבורית וא"כ איך לענין כסף יהי' יותר יפה דינו של בע"ח מנזקין וגם אין לומר דהנך דשקלו וטרו ברומיא דקראי בשמעתין לית להו הא דאמרינן בסוגיא דכתובות דזוזי הוי פירעון מעליא טפי דז"א דהא מרא דשמעתא דכתובות הוא רבא ור"פ ואינהו הוא דקשקלו וטרו בסוגיין דרמי לי' אביי לרבא ור"פ בא לשנויי וא"כ הדק"ל בלא ברייתא קראי לחודייהו מי הוי ניחא להו ותו קשה במימרא דר"ה דאמר או כסף או מיטב דלאיזה צורך אמר כלל להך מלתא דאו כסף או מיטב כיון דאינו צריך לזה כלל להך שינויא דמשני אח"כ לעיקר רומיא דקראי דעיקר שינויא דידי' הוא דקרא דישיב מיירי בדלית לי' וזה הי' יכול לשנויי בלא הא דאו כסף או מיטב שהקדים בראשית דבריו והתוס' כתבו דרב הונא לא הספיק לסיים דבריו עד שהקשה לו ר"נ וזה באמת מצינו בכמה דוכתי בש"ס דלא הספיק לסיים דבריו עד דמקשה לו אבל זה הי' ניחא אי הוי צריך להך דכסף או מיטב להך שינויא דמשני אח"ז אבל כיון דאינו צריך לזה כלל א"כ קשה דלמאי איצטריך לי' למימר להא מלתא כלל כיון שאינו ענין לשינויא דידי' ולכך קמפרש הרמב"ם והרמ"ה דבאמת ס"ל לאביי ורבא ור"פ דזוזי הוי פירעון מעליא טפי ממיטב ומדכתיבי תרי קראי כסף ומיטב ש"מ דה"ק דאם יש לו כסף צריך ליתן לו כסף דווקא ואינו יכול לסלקו במיטב ואי לית לי' יהיב לי' מיטב דליכא למימר דהרשות ביד המזיק ליתן איזה שירצה א"כ לכתוב מיטב ולא לכתוב כסף כלל ואנא ידענא דכ"ש כסף מצי למיתב לי' אלא ע"כ מדכתיב כסף ש"מ דכסף קודם למיטב ולכך הוי ניחא להו הנך תרי קראי בלחודייהו אבל מהברייתא דדרשה ישיב לרבות ואפי' סובין שפיר הוי קשיא לי' משום דהוי מסתבר לי' מסברא דסובין וודאי דהוי פירעון גרוע ממיטב וליכא לשנויי דמיירי בדלית לי' כמו דהוי ניחא להו בקראי דכסף ומיטב דזה אינו דהא מדנכתב להך ריבויא בקרא דכסף דהוא קודם למיטב ש"מ דגם סובין קודמין למיטב דאל"כ הי' לו לכתוב להך ריבויא גבי מיטב ומדנכתב גבי כסף ש"מ דגם סובין קדמי למיטב ועוד י"ל דהוי ס"ל דאין סברא לאוקמי ריבויא דישיב בדלית לי' דהריבוי דכסף הוא כאותו הדבר עצמו ודווקא בקראי דכסף ומיטב הוא דהוי ס"ל כן משום דהמה שני כתובים נפרדים אבל בריבוי אפשר דהוי ס"ל דלא שייך לומר כן אלא דהוא עדיף ככסף וביד המזיק לתת לו סובין אם ירצה אפי' אית לי' מיטב ולכך הוי קשיא לי' דרחמנא אמר מיטב דמוכח מיני' עכ"פ כל דאית לי' מיטב לא מצי ליתן בפחות מזה ומקרא דישיב מוכח דמצי למיתב לי' סובין דהוא גרוע טפי לפי סברתו אפי' היכא דאית לי' מיטב וא"כ קשיין אהדדי וע"ז קמשני ר"פ ור"ה בדר"י דלאו כדסברת דמטלטלין הוי פירעון גרוע טובא דאין הדבר כן רק כל מילי מיטב כו' וממינא דהוא עדיף ממיטב כיון דנכתב אצל כסף [וגם שינוייא דרבה ואביי ורבא יתפרש לפ"ז במעט עיון ונלאתי להאריך] ורב הונא בא להחזיק בסברת אביי דלעולם הוי סובין פירעון גרוע טפי מכולהו וריבויא דישיב מיירי בדלית לי' ובכדי שלא תקשה עליו דא"כ אמאי נכתב הך ריבויא אצל כסף ולכך הוצרך להקדים דכסף ומיטב שווים הם משום דס"ל לר"ה דגם בסברא ובסוגיא דעלמא לא הוי זוזי פירעון מעליא טפי ממיטב ופליגי נמי אהא דר"פ ורבא בכתובות לענין בע"ח בתולה מעותיו בנכרי כו' וכיון דס"ל לר"ה דשווים הם בסברא מעתה שפיר מוקים לקראי דכסף ומיטב ג"כ דאשמועינן דשווים הם וביד המזיק ליתן לו איזה שירצה ותו לא קשיא לדידי' דאמאי נכתב לריבויא אצל כסף ולא אצל מיטב כיון א נ"מ כלל ביניהם והשתא אתי שפיר דהוצרך ר"ה לומר או כסף או מיטב דבלא"ה לא הוי מצי לשנויי כדשני רק שלא הספיק לגמור ולסיים דבריו עד שהקשה לו ר"נ אבל עיקר שינויא דידי' תלוי בזה במאי דחידש דכסף שוה למיטב ואין שום מעלה בסברא לכסף על מיטב והיינו דאמרינן בדרב אסי אלימא לענין מיטב היינו דר"ה דמשמע דר"ה השמיענו חידוש בזה ולפי פירש"י ותוס' אין בזה שום חידוש וכי מי לא סבר כן אבל לפמש"כ ניחא דר"ה פליג בהך מילתא אכולה וחידוש גדול השמיענו בזה ושפיר קאמר היינו דר"ה וגם דברי רב אסי דאמר כספים הרי הן כקרקע נמי הכי מתפרשן דקמ"ל דלא עדיפא מקרקע ודלא כפירש"י שפירש בהיפוך עיי"ש בדבריו ודו"ק:

ומעתה יבואו על נכון פסקי הרמב"ם והרמ"ה דפסקו כר"פ וכר"ה בדר"י וכהרי"ף ולכך נתנו דין קדימה למטלטלין על קרקע מדנכתב להך ריבויא אצל כסף ש"מ דהוא עדיף ממיטב אלא שלענין כסף נחלקו הרמב"ם והרמ"ה דהרמ"ה ס"ל כיון דחזינן בדר"ה דהך דמרבינן מישיב הוא במדריגה למטה מהדבר המפורש בקרא כמו כן נימא גם לר"פ ור"ה בדר"י לפום מאי דסבירא להו דג"כ סובין המה במדריגה למטה מכסף עצמו המפורש בקרא דבזה לא פליגי ר"פ עם ר"ה ונמצא דאיכא ג' מעלות כסף ואחריו סובין ואחריהם מיטב והרמב"ם ס"ל דלר"פ ור"ה בדר"י לא מחלקינן כלל בין הך דאתי מריבויא להך דמפורש בקרא ור"ה הוא דחידש זה בכדי לשנויי רומיא דקראי אבל לר"פ ור"ה בדר"י דקראי מתרצי בלא"ה וממילא אית לן לומר דהך דאתי מריבויא חשיב כ"כ כמו דבר המפורש בקרא כמו שהוא כן בכל דוכתי והכריחו להרמב"ם עוד שלא לחלק לר"פ בין כסף לסובין מהא דא"ל ר"כ לרבא טעמא דכתב רחמנא כו' ואם איתא דכסף קודם לדברי הכל א"כ יהי' דברי ר"כ ורבא דלא כמאן וליכא לשנויי כמו דשנינן דלשינוייא דלרבא עצמו פריך דהא עכ"פ גם לרבא ע"כ דכסף קודם לסובין