נחלת דוד בבא קמא יד

דהלכה כוותיה ואלו לגירסת אמר רב הונא לא אמרה רב הונא למלתי' אהך רומיא דקראי רק אמרה אמתניתין אבל מ"מ בדברי רב הונא מתורצים גם הך רומיא דרמי לי' אביי לרבא משום דאין הפירוש בהך רומיא כמו דרצה לפרש הרא"ש בפירושא קמא דאמאי לא יהיב לי' מיטב מטלטלין רק דהפירוש הוא כפשוטו אמאי יהיב ליה מטלטלין ולא מיטב קרקע וא"כ ממילא מתורצת הך רומיא בפירוקא דרב הונא דמיירי בדלית לי' וממילא ע"כ דפליגי ר"פ ור"ה בדר"י עם ר"ה ולפ"ז אין כאן שום ראי' לפסק ר"ת דמה שקבע רב אשי דבריו באחרונה היינו מפני שנאמרו אמתניתין זהו תוכן כוונת הרא"ש אלא שקיצר קצת בלשונו וכדרכו במס' ב"ק לקצר מאוד ובזה נסתלקו מעליו תלונת הש"ך שהשיג עליו בסי' תי"ט ס"ק ג' דמש"כ ועוד קשה דר"פ ור"ה בדר"י הוי בתראי טפי מרבא וכוונתו בזה ואפ"ה פסק דלא כוותייהו א"כ מאי אולמי' טפי דרבא ור"כ מדר"פ ור"ה בדר"י ועוד דע"כ גרסי' התם אמר ר"כ לרב ולא רבא והאריך בזה דר"כ היה תלמידי' דרב לא דרבא וכתב שנוסחא מוטעת נזדמנה לו להרא"ש אין מזה שום תפיסה על הרא"ש דמש"כ דר"כ לא היה תלמידי' דרבא כבר הגיה המגיה בש"ך דפוס פיורדא דתרי ר"כ הי' ורב כהנא חמוהי דרב משרשי' היה תלמידיה דרבא ואדרבה מוכח שם הגמ' דר"כ אחר הוא המקשה לרבא ולא ר"כ דלעיל שאמר ר"כ אם טרוף יטרף כו' דאל"כ מאי מקשה לרבא ולא תיקשה לי' אדידיה וגם למה נקיט בקושייתיה קרא דחזקיה ולא קרא דאם טרוף יטרף דאמר איהו גופי' וכן כתבו המהרש"ל והמרמ"ש בחיבוריהם עיי"ש ופשוטי ומש"כ דהא ר"פ ור"ה בדר"י הוה בתראי טפי כבר נתיישב בדברינו דלעיל דעיקר כוונת הרא"ש דמדר"פ ור"ה בדר"י לחוד לאו ראיה כ"כ למפסק כוותייהו כיון דר"נ נמי משמע דס"ל כר"ה דהא קשקיל וטרי בהדי' וקיי"ל הלכתא כר"נ בדיני ומה"ט פסקינן בגיטין בהא דתני אבוה חוזאה כר"נ ולא כרבא דהוא בתראה ועיין במשכ"ל רק כיון דגם ר"כ ורבא ג"כ ס"ל כר"פ ור"ה בדר"י א"כ מסתבר טפי לפסוק כוותייהו כיון דהם הרבים לגבי ר"ה ור"נ וגם בתראי נינהו וגם סתמא דתלמודא הביא בסתם לקמן להא דר"כ ורבא בלי שום חילק מכל הלין טעמי נראה לי לפסוק כר"פ כו' ומהא דקבע ר"א לדברי רב הונא באחרונה ג"כ אין ראי' לגירסת אמר ר"ה וא"כ ליכא שום ראיה לפסק ר"ת לכך נראה לי כהרי"ף ועיין מיהו בעיקר ראיית הרא"ש מהא דר"כ ורבא יש לדון בה דאדרבה לפי גירסת רבא אין ראי' כלל דיש לומר דרבא אזיל לשיטתו דלעיל דמשני אהך רומיא דקרא דרמי אביי דכל מילי דיהיב ממיטב ליתב ליה ור"ל דלעולם הרשות בידו ליתן לו כל מה שירצה ואפי' המין הגרוע שבמטלטלין שלו רק דמאותו המין שנותן מחוייב ליתן לו המיטב שבאותו המין דאי יהיב סובין מחוייב ליתן המיטב שבסובין שלו ולפי האי שינוייא דרבא שפיר מקשה לי' ר"כ תלמידו השתא אי אית ליה לדידיה כמה טריפות כו' ומשום דאין שייך כ"כ לומר מיטב גבי נבילות לומר נבלה זו יפה וזו אינה יפה עד דיצטרך קרא להשמיענו דיהיב ליה השור המת אפי' היכא דאיכא נבילה טובה הימנה מיהו י"ל דסברת הרא"ש הי' דגם גבי נבילות שייך לומר מיטב וא"כ ע"כ דחזר בו רבא מדבריו מכח הך קושיא דפריך לי' הש"ס והא מיטב שדהו כתב דאי לא חזר בו לא הוי מקשה לי' מידי וכיון שכן הוכיח הרא"ש דע"כ ס"ל כשינויא דר"פ אחרי חזרתו מדבריו נמצא דלשיטת ר"ת אי אית לי' כסף או מיטב אינו יכול לסלק בסובין בנזקין ואי לית לי' הוא דיהיב לי' אפי' סובין וכסף או מיטב המה שווים דמאיזה מהן שרוצה המזיק יהיב וסובין המה גרועים במדריגה מכסף או מיטב ולכך לא מצי יהיב לי' אלא בדלית לי' ולהרי"ף כסף או מיטב או סובין המה כולם שווים במדרגותיהם דמאיזה מהם שירצה המזיק יהיב לי' אבל מדברי שניהם נלמד דאין שום מעלה לסובין יותר על כסף או מיטב דהא וודאי דלא עדיפי סובין מכסף או מיטב וכן אין מעלה לכסף על מיטב או למיטב על כסף רק דהמה שווים לדברי הכל בין לר"ת ובין להרי"ף:

אולם הרמב"ם בפ"ח מה' נ"מ כתב וז"ל כשב"ד נזקקין לגבות להניזק מנכסי המזיק גובין מהמטלטלין תחילה ואם לא ימצא לו מטלטלין גובין מהקרקע המעולה שבנכסי המזיק עכ"ל הרי שנתן למטלטלין דין קדימה על מיטב וקשה טובא דמנין לו זה דהיכן מצינו שיהי' למטלטלין דין קדימה ומעלה יותר על מיטב דלרב הונא אדרבה הן פחותים במדריגה מיטב או כסף ולר"פ הם שווים אבל מניין לו שיהי' מעולים יותר ממיטב והסמ"ע בסי' תי"ט ביקש לפרש דברי הרמב"ם דמיירי כשב"ד גובין להניזק שלא בפני המזיק דאז אינם יכולים הב"ד ליתן לו רק מהפחות ממה שביכולת המזיק ליתן לו ולכך אינם רשאים להגבותו רק מטלטלין ולדבריו גם להרמב"ם אין שום מעלה למטלטלין על מיטב אדרבה דלפחיתותם ממיטב אמר הרמב"ם כן ונמצא דעולים דברי הרמב"ם יפה כר"פ וכר"ה בדר"י ואף דלר"פ הם שווים ולהרמב"ם הם פחותים זה אינו כלום דר"פ לא קאמר רק דהם שווים לענין שביד המזיק לתת מהם אם ירצה אבל וודאי דהם פחותים במעלה אצל בני אדם ממיטב תדע דהא בברייה נמי קאמר כהאי לישנא ואפי' סובין ש"מ דהיא רבותא וכיון שכן וודאי דאמדינן דעת המזיק שלא בפניו דמסתמא רוצה ליתן לו סובין טפי ממיטב אך כבר השיגו הש"ך דאי אפשר לפרש כן בדברי הרמב"ם ואין זה במשמעות לשונו כלל ועוד דברמב"ם ה' גנבה ליכא לפרושי כן עיי"ש ועוד דלו יהא הפירוש כן בדברי הרמב"ם מה נעשה לדברי הרמ"ה הובא בנ"י שכתב להדיא דמחוייב ליתן לו מטלטלין אם יש לו קודם למיטב והוסיף עוד לומר דכסף קודם לכל עיי"ש בנ"י וא"כ הדק"ל מאין יצא להם כל אלה אשר היא לכאורה סותר לסוגיא דידן:

והש"ך בסי' תי"ט ס"ק ב' האריך ליישב דברי הרמב"ם והרמ"ה וכל דבריו בזה הם תמוהים מאוד ולא הועיל כלום דמש"כ הש"ך אבל לדעת הרמב"ם נ"ל לפרש דהא דאמר ר"ה או כסף או מיטב או דינא על כסף היכא דאית לי' מטלטלי או דינו על מיטב קרקע היכא דלית לי' מטלטלי ובהא דכסף לא קיי"ל כר"ה אלא אפ"י סובין מיטב נינהו עכ"ל והנה דבריו שם מחוסרי הבנה דמה ענין מטלטלין שהזכיר בדבריו במלתא דר"ה ואיך נופל על הלשון לומר שמחוייב ליתן לו כסף היכא דאית לי' מטלטלי ועוד דהא מטלטלין לרב הונא המה במדריגה פחותה למטה מכסף או מיטב מיהו אף אם נגיה בדבריו ולמחוק מילת מטלטלי שהזכיר פעמיים בדברי רב הונא וגם בסיום דבריו נגיה מילת דכסף ולכתוב תמורתו דמטלטלי מיהו בסוף דבריו משמע דמילת בכסף הוא דווקא ולא ידענא כוונתו ומעתה הכי יתפרש כוונתו דר"ה אמר כסף קודם ואחריו מיטב ואחריהם מטלטלין ובהא דמטלטלין פליגי עליו ר"פ ור"ה בדר"י דהוי כמיטב וכוותייהו יש לנו לפסוק אבל בראשית דברי ר"ה דאו כסף או מיטב לא מצינו מאן דפליג עליו בזה וכסף קודם למיטב נמצא דלדידן דס"ל כר"פ דמטלטלי חשיבי תו הוי ככסף וקידמי' למיטב זהו נראה תוכן כוונתו בזה אך גם זה אינו חדא דלו יהא כדבריו דלר"ה כסף קודם למיטב מ"מ מנ"ל דלדידן יהא מטלטלין חשובין כ"כ כמו כסף ועדיפי ממיטב דלמא אינם חשובים רק כמיטב וכפשטא דלישנא דר"פ ור"ה בדר"י דאמרו דכל מילי מיטב הוא דמשמע דלמיטב קמדמו מטלטלין לא לכסף ואי משום דהריבוי נכתב אצל כסף א"כ איך רב הונא לא חש להאי דיוקא ושמם למדריגה פחותה אף ממיטב ומנ"ל דר"פ ור"ה בדר"י פליגי עלי' דר"ה בהך דיוקא ולעשות ביניהם פלוגתא רחוקה כ"כ כיון דפשטא דלשנייהו לא משמע כן ואדרבה משמע מלשונה דלא חשיבי רק כמיטב ועוד תמוה טובא דמלבד שאין מורה פשטא דלשנא דאו כסף או מיטב כפירושו עוד אני אומר שאי אפשר לאומרו כלל דהא רב אסי דאמר כספים הרי הן כקרקע וודאי דאי אפשר לפרש בדבריו רק דשווים הם והגמ' קאמר אילימא לענין מיטב היינו דרב הונא וכן מסקינן גם באמת בסוף סוגיין וכן אמר רב אסי וא"כ ע"כ דגם דברי ר"ה מתפרשן הכי דשווין הם ודלא כהש"ך וזהו קושיא עצומה לדבריו והראי' שהביא לפסק הרמב"ם מהא דלקמן (י"ד ב') רמי לי' כו' תנא שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסי' שיש להם אחריות והתניא ישיב לרבות ש"כ ואפי' סובין ומשני הב"ע ביתמי והוכיח הש"ך דע"ב לא היתה כוונת המקשה מעיקרא לפרושי בברייתא דאין נזקקין למטלטלין כלל ואם אין לו קרקע יפטור לגמרי אף שיש לו מטלטלין כדמשמע מפירש"י דזה אין סברא כלל ועוד דא"כ לא שבקת חיי לכל ברי' דמי שאין לו קרקע ילך ויזיק כיון שהוא פטור ועוד דהא בסוגיין פרכינן לר"ה אי בדלית לי' פשיטא אלמא דאינו עולה על הדעת דכשאין לו רק סובין דיפטור דאל"כ מאי פריך פשיטא אלא וודאי דמעיקרא ס"ד דנזקקין לקרקע היינו שקרקע קודם למטלטלין בע"כ של מזיק היכא דאית לי' תרווייהו ומסיק דמטלטלין קודמים עכ"ד ולא אבין בם דמלבד שאין קושיותיו מוכרחות כ"כ דמה שהקשה דא"כ לא שבקת חיי לכל בריה אף אני אומר ומה נעשה לזה שאין לו כלום לא קרקע ולא מטלטלין דילך ויזיק אטו לכולם יש מטלטלין בוודאי אלא דאחזוקי אינשי במזיקים לא מחזקינן ולא חיישינן שילך ויזיק בכוונה ומה שהקשה מהא דפריך בשמעתין אי דלית לי' פשיטא ברווחא נוכל לפרושי דאין כוונת הגמ' בקושיית פשיטא דלא לכתוב כלל לריבויא דישיב רק דכוונת הש"ס להקשות על לשנא דהברייתא דאמר ואפי' סובין דמשמע מינה דיש בזה רבותא דיוכל להגבותו אפי' סובין דאל"כ מאי אפי' סובין דקאמר ולא סגי לי' בישיב לרבות שוה כסף לחוד ואי בדלית לי' מאי רבותא יש בהא דאמר ואפי' סובין ואזדא לה הוכחתו מסוגיין מיהו אעפ"י שדחינו במקצת הוכחותיו שאינם מכריחות כ"כ לפרושי דווקא כפירושו מ"מ מודינא בזה לדבריו דיותר נראה לפרש כפירושו בדברי המקשה דאין סברא כלל בשביל שאין לו קרקע יפטר וגדולה מזו אמרי' דאם יו לו לא