נחלת דוד בבא בתרא ט

ודע דקשה לי להך לשנא דגודא א"כ ממש שוה דין החצר לבקעה דבתרוייהו לא מצי למכפי' לחבריה אם לא שהקנו זל"ז לעשות גודא או אם רצה כונס לתוך שלו ועושה חזית כו' וא"כ אמאי פלגינהו במתניתין לתרי בבי יבכ"א תני דין אחר דבחצר תני היכי דהקנו זל"ז ובבקעה תני דינא דאם רצה כונס לתוך שלו וע"ח דמשמע דדינם חלוקים זמ"ז וכיון באמת להך לשנא דין אחד לשניהם אמאי לא ערבינהו ותנינהו יחד והכי הו"ל למתניא השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר או בבקעה כו' וכן הדין דאם רצה כונס לתוך שלו הי"ל להשמיענו גם בחצר ולמה זה פלגינהו בתרתי בבי בדינים מחולקים כאלו אין הדין שוה בשניהם. ולשיטת הרמב"ם דס"ל דבגינה ובקעה א"צ רק למחיצה י' ניחא חדא היינו מאי דלא תני לדינא דרישא בבקעה דרישא מיירי במחיצה ד"א. אך אכתי תקשה דעכ"פ דינא דסיפא דחזית ה"ל למתני גם בחצר ולשיטת יתר הפוסקים דל"ס להו כהרמב"ם קשיא טפי דה"ל למערבינהו ולתנינהו כיון דאינם חלוקים בדינם כלל. ומחומר קושיא זו היה נלע"ד דזהו שיטת הר"י הלוי שהביא הרא"ש דס"ל דלא תיקנו חזית כלל בחצר ואין כוונתו כמו שהבינו הרא"ש והנ"י בדבריו דלא כתב כן רק ללישנא דפלוגתא דכיון דכל חד מצי למכפי' לחברי' לכך לא תקנו חזית בחצר. ומחמת זה כתב הנ"י דלמעלה מד"א דלא מצי חד למכפי' לחבריה מהני חזית לכ"ע גם לשיטת הר"י הלוי ולדבריהם ללישנא דגודא ודאי דמודה הר"י הלוי דמהני חזית וא"כ הדק"ל. אך לדעת הר"י הלוי יצא לו כן מכח קושיא זו שהקשינו דגם ללשנא דגודא ע"כ לא מהני חזית כלל בחצר דאלת"ה אמאי לא ערבינהו ותנינהו והסברא נראה דשאני בקעה כיון שכותלי' אינם עשויים לסמוך לו שום בנין אחר שפיר הוי חזית סימן אבל חצר שכותליו עומדין לסמוך להם בנינים אחרים ליתא לסימנא דחזית כלל משום דמצי למטען ולומר הא דשייע באמתא או דכפי לקרנא משום שהייתי רוצה לסמוך לו איזה בנין לכך עשיתי זאת אני לצורך הבנין שחשבתי לבנות ואח"כ לא עלתה בידי לבנות ונשאר כך ולית כאן סימנא לחברי' כלל. ואם זאת היתה כוונתו מעתה נסתלקו מעליו כל מה שטען עליו הרא"ש כי דינו הוא ברור ומוכרח בסוגיין ולפ"ז גם למעלה מד"א נמי לא מהני בי' חזית וכן הביא בקצה"ח בשם הרמב"ן והר"י ן' מיגש אך מדברי הר"י ן' מיגש שהביא בקצה"ח מוכח דטעמו הוא כמו שהבינו בדבריו הרא"ש והנ"י עיי"ש במש"כ ליישב קושיית הרא"ש (בס"ק ז') וצ"ע

דף ג' למימרא דבגזית כו' והא אמה טרקסין כו' קשיא לי למש"כ הנ"י בשם הרמב"ן דכל הנך שיעורי לא נאמרו רק בכותל הבנוי מטיט אבל בבנוי מסיד לא בעי כולי האי דא"כ מאי מקשה ממקדש הא התם ודאי דהוה בסיד ועוד דעכ"פ הוי מצי לשנויי כן מיהו דברי הרמב"ן שהביא הנ"י היה אפשר לדחוק וליישב דלא קאמר רק על הא דביני אורבי דע"ז הוא דאמרו בגמ' ה"מ בטינא ובזה הוא דמחלק הרמב"ן בין טינא לסידא לא בגוף עובי הכתלים. אך הטור הביא להדיא לדברי הרמב"ן גם על גוף עובי הכתלים וא"כ הדק"ל וצ"ע. ועכ"פ יותר נראה עיקר כהך שיטה שהביא הנ"י דלא מפלגינן כלל בזה ובשו"ע סתם כדעת הרמב"ן ועיין

דף ד' פשיטא לא צריכא דנפל לרשותא דחד מינייהו. עיין מש"כ במשנתנו ההכרח שהכריחו לרש"י לפרש בקושיית פשיטא כפי' התוספות ולא מפרש כפשוטו והיינו משום דהוי קשיא לי' דא"כ לא הוי משני מידי אמקום. ומיושב בזה קושיית מוהרמ"ל מיהו עכ"ז יותר נכון לפרש כפשוטו. וכן הביא בקצה"ח בשם הר"י ן' מיגש וממקום לא קשה דאיידי דנקיט כותל נקיט נמי מקום וכמש"כ התוס' בריש מכלתין ואין זה דוחק כלל ופשוט

שם אלא אמר רבא סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי כו' לא נתבררו אצלי בכאן דברי הרמב"ם בחיבורו ובפי' המשנה שחילק בין שותפים או שכנים בגינה ובקעה ובין המוכר לחבירו חלק מגינתו וגם דבריו בחיבורו ובפי' המשנה סותרים זה את זה לענין בקעה ועיין בב"י ובכ"מ ובקצה"ח האריך בזה ולא נתקררה דעתי בדבריו. ואפשר לומר דהרמב"ם מפרש לסוגיין כפשוטו רק כיון שהירושלמי מוקי למתניתין במוכר ולוקח ס"ל להרמב"ם נהי דפליג תלמודא דידן על הירושלמי באוקימתא דמתניתין מ"מ הך דינא דנפיק מפירוש הירושלמי אפשר דלא פליג בזה תלמודא דידן והיינו משום שהורגל לעשות דבר הצנע בגינתו כיון שמעיקרא היתה כולו שלו וכמש"כ התוס' ד"ה נפל שאני. והוא ג"כ ע"ד מש"כ הקצה"ח רק בשינוי קצת דאיהו רצה לדחוק ולפרש גם תלמודא דידן ע"ד הירושלמי ולעד"נ כמש"כ ועיין: