נחלת דוד בבא בתרא י

שם הכל לאתויי מאי לאתויי אתרא דנהיגי בהו"ד. הנ"י בשם ה"ר יונה והרשב"א דקדקו מכאן דדוקא אתרא דנהיגי בהו"ד הא במקום שאין מנהג לא סגי בהו"ד וצריך לבנות בפחות שבכותלים השנויים במתניתין. וצ"ל לדבריהם אף דברישא דמתניתין, נמי קתני מקום שנהגו וא"כ נידוק מיני' איפכא היינו משום דמקום שנהגו דרישא לא קאי רק אחילופי המחיצות אבל אהא דבונין את הכותל לא קתני מקום שנהגו רק בונין את הכותל סתמא וסתם כותל הוא ע"כ חדא מהני דתני אח"כ במתניתין אבל הו"ד אינו נכלל בסת' כותל תדע דאס"ד דהו"ד נמי כותל מקרי א"כ מאי איצטריך הכל לאתויינהו תיפוק לי' דזה נמי נכלל בכותל דתני ברישא ולכך שפיר דקדקו מכאן דהיכא דליכא שום מנהג מחוייב לבנות עכ"פ כפחות שבכותלים דמתניתין ולא סגי לי' בהו"ד וכן עיקר

(שם ע"ב) משריק לי' טינא הרא"ש וטור השמיטו להא דמשריק לי' טינא ועי' ב"י שנדחק בזה. ונראה פשוט דס"ל להרא"ש וטור דעד כאן לא הוצרכו להא דמשריק לי' טינא אלא בכדי דתיתי אף להך לישנא דגיזוזא לא ידע דהא דלפופא לא שייך בהוצא כלל מדלא אמר בשמעתין רק עביד לי' נמי חברי' ולא אדכר לישנא דלפופא כלל גבי הוצא משא"כ בגיזוזא לא ניחא להרא"ש לחלק בין גיזוזא דכותל ובין גיזוזא דהוצא ולכך לפום מאי דקיי"ל כהך לישנא דגיזוזא מידע ידע תו לא צריכינן להא דמשריק לי' טינא. ולכך השמיטוהו הרא"ש והטור כנ"ל פשוט ובעיקר דברי הגמרא לא הבנתי דלפי הנראה מלשון הש"ס מדלא קאמר אלא משריק כו' משמע דלא הדר משנויא קמא דסנופי ירכי רק דבתרוייהו בעי סנופי ירכי וגם משריק לי' טינא ולא ידענא אמאי לא סגי במשריק טינא לבד כיון דקילופא מידע ידע א"כ סימנא מעליא. ואפשר דהיה בגירסת הרא"ש וטור אלא משריק כו' ופסק כר"נ משום דקיי"ל גיזוזא ידיע וכמש"כ לעיל ועיין

שם המקיף את חבירו נחלקו בזה רש"י ותוס' במסכת ב"ק דרש"י פירש שהקיף בינו ובין הפנימי וכן הוא ע"כ גם דעת הרמב"ם מדכ' דלא מחייבינן לי' רק אם בנה על מקום שניהם מכלל דמיירי בגדר שבינו לבין הפנימי דאל"כ מקום שניהם האיך משכחת לה. אמנם התוס' שם פירשוה דאיירי בגדר שמבחוץ היינו שהחיצון הקיף כל שדותיו מבחוץ ונמצא ממילא הפנימי שמור אבל בין החיצון לפנימי ליכא גדר. ולדעת התוס' ע"כ לא מיירי רק במחיצה גבוהה י"ט דהא אכתי לא נשמר מהז"ר שבינו לבין החיצון ולא הועיל לו המחיצה רק לשמרו מרגל אדם ובהמה ולזה סגי במחיצה י"ט. ונראה דזהו דעת ההגה"ה שברש"י שכ' דלא מחייבינן אותו רק במחיצה י' ומתניתין קמייתא דתני אין מחייבין אותו בבקעה מיירי במחיצה ד"א ומשום הז"ר ולא קשיין מתניתין אהדדי כלל ולפי שיטה זו נוכל לומר דבמחיצה ד"א אין מחייבין אותו כלל אפי' אם גדר בינו לבין הפנימי דהועילה לו המחיצה גם להז"ר אפ"ה א"מ אותו דכיון דתני רישא א"מ אותו סתמא מיירי אפי' בכה"ג דהקיפו מד' רוחותיו ותו דא"כ מה הועילו חכמים בתקנת' דא"מ אותו. כיון דכ"א יקיף מעצמו ויחייב את חבירו ליתן לו חצי ההוצא' אלא דבמחיצה ד"א אין מחייבין אותו כלל וגם צריך לומר לשיטה זו דמיירי דוקא במקום שלא נהגו או בבקעה סתמא דהוי כמקום שלא נהגו דאילו במקום שנהגו יוכל הפנימי לומר דרוצה דוקא לגדור בינו לבין החיצון משום הז"ר וא"כ לא אהני לי' המחיצות החיצוניות כלל וכן כ' הטור ולדעת רש"י דמיירי בהנך מחיצות שבינו לבין הפנימי צריך לפרש דמיירי במחיצה ד"א דהא ע"כ החיצון מדהקיף בינו ובין הפנימי מסתמא הקיף מבחוץ ג"כ ונמצא דממילא נשמר הפנימי מרגל אדם ובהמה וא"כ לא הועיל לו בפנימיות רק לענין הז"ר וא"כ ע"כ דמיירי במחיצה ד"א. ולא נעלם ממני דיש לדחות ולומר דמיירי במחיצה ואפ"ה אהני לי' שיהי' החיצון נתפס עליו כגנב מיהו לא ניחא לי בהא משום דמצי למימר אני לא חשדתיך בגנב ולא נהניתי מידי במחיצותיך ואף דלרב נחמן לקמן דמחוייב לעשות מחיצה עשרה בין גג לגג ולא מצי למטען כן היינו משום דהתם נפיש הזיקא דשכיחי בי' מאני דבית תדע דהא התם כופהו ע"ז ולא מצינו בבקעה שיוכל לכפותו אף למחיצה י' וכיון שאין יכול לכפותו רק משום דזה נהנה שפיר מצי טעין דאין לו הנאה כלל בזה משום דלא חשיד לי' חברי' בגנב. וכן נראה מדיוק לשון רש"י שפי' דבמקיף מג' רוחותיו א"מ אותו משום דבקעה מקום שלא נהגו לגדור הוא ש"מ דאיירי בהנך מחיצות דמיירי בהו מתניתין ומתניתין מיירי במחיצה דהז"ר דהיינו ד"א. ולפ"ז צ"ל הא דאין מחייבינן בבקעה היינו משום דבחצר מחייב את חבירו אף דלא נהנה כלל כגון שהוא פרוץ משאר רוחותיו