נחלת דוד בבא בתרא ז

הכותל נמי א"צ ליתן דמצי אמר לי' כי אתרצאי לחלוק על מנת שתבנה אתה משלך וכמש"כ התוס' עצמם בד"ה וכיון ללשנא דפלוגתא וכ"ש דמצי לומר כן ללשנא דפלוגתא כיון דקיי"ל דהז"ר לא שמיה היזק ודו"ק. ודוקא היכי שהזכירו להדיא בדבריהם שרוצים לעשות מחיצה בהא הוא דאמרי' כיון דנתרצה על הוצאות הכותל מסתמא נתרצה גם על המקום. ובזה נתיישבו כל קושיות התוס' על רש"י. עוד י"ל בקושייתם הראשונה והשניה דסד"א דזהו גופיה קמ"ל דאף שהזכירו בדבריהם מחיצה בפירוש אפ"ה אינם מחוייבי' לעשות רק מסיפס ודבר זה משתמע מלשנא דמחיצה דנקיט דסתם מחיצה אינו אלא דבר החוצץ בעלמא ולא כותל גמור. דאס"ד דבאמת צריך לבנות כותל ומתניתין קמ"ל הנך רבותי דאמרן לעיל א"כ הל"ל השותפין שרצו לעשות כותל אלא מדנקיט מחיצה ותני בונין אותו קמ"ל דא"צ רק למסיפס אלא שבונין באמצע. ובזה מיושב ג"כ קושייתם הראשונה דאי הוי תני לחצות לא הוי שמעינן הך מלתא והמעיין יבחר. ואין להקשות לפ"ז דא"כ איך קאמר הגמרא ללשנא דגודא ש"מ הז"ר לא שמיה היזק דלמא מיירי באין בו דין חלוקה ורצו דתני משום שאין בו דין חלוקה וכמו שפי' רש"י באי תני אותו. וכן הקשה במהרמ"ל דזה אינו דקושיא זו לא לבד על רש"י קשה דגם לפי' התוס' יקשה וכמו שהקשינו בריש דברינו. וע"כ צריך לשנויי כדשנינן דאף דהוי רבותא מ"מ לפי האמת לא ניחא להש"ס לפלוגי בהכי וא"כ גם לפירש"י לק"מ ועיין היטב בכ"ז כי הוא פשוט וברור. הן אמת דמלשון רש"י שכתב ורצו דקתני משום שאין בד"ח לא משמע כן דלפמש"כ גם אמחיצה קאי הא דרצו מיהו יש לכוון דברי רש"י למש"כ ועכ"פ איך שיהיה כוונת רש"י זה הפירוש נכון בסוגיין מצד עצמו

שם מהו דתימא כי אתרצאי לך באוירא בתשמישתא לא אתרצאי לך פירש"י בזה לא הבנתי במה שפירש דנתרציתי לך לעשות מחיצה דקה והז"ר אין בה דא"כ על גוף הכותל נמי יטעון כן שלא יתן לו חצי ההוצאה מכותל אבנים רק ממחיצה דקה. וע"כ צ"ל דזה לא מצי למיטען דזה כבר קמ"ל מתניתין דמחיצה סתמא הוא כותל של אבנים ואס"ד דגם המקום למחיצה דקה צריך ליתן א"כ ע"כ דאמרינן דכי היכי דצריך ליתן להכותל ג"כ צריך ליתן המקום א"כ כיון דצריך ליתן לכותל אבנים אמאי לא יתן נמי המקום לאבנים. ולולא דברי רש"י יש לפרש כפשוטו דסד"א כיון דלא הזכירו המקום בדבריהם א"צ ליתן לו מקום כלל ואפי' למחיצה דקה. ועיין

שם בונין את הכותל באמצע פשיטא. כתבו התו' דלמ"ד גודא קפריך. עיי"ש בדבריהם ודבריהם דחוקים מאד דאיך ס"ד דמשום הז"ר לא יוכל לכפות על המקום כיון דע"כ כופהו שיסלק מעליו הז"ר איך ס"ד דיוכל לומר לא אתן לך המקום משלי ומה הפרש יש בין סיוע הבנין למקום אתמהה. ובשלמא בנתרצו לעשות גודא שפיר איכא למימר כיון דלא הזכירו בדבריהם רק הכותל ולא המקום לכך א"צ ליתן לו מקום אבל ללישנא דפלוגתא דכופהו לסייע בבנין א"כ מה הפרש יש בין כותל למקום. וכיון דחזינן דהגמרא פריך גם ללישנא דגודא ולא ניחא ליה להש"ס לפלוגי כדכתיבנא והיינו משום דהוי להש"ס למלתא דפשיטא כיון דנתרצו שניהם על הכותל אף דלא הזכירו המקום מ"מ כוונתם ג"כ בודאי גם על המקום א"כ כ"ש ללישנא דפלוגתא דהוי מילתא דפשיטא טפי לכך נראה באמת דאתרוייהו פריך. ומהא דהז"ר לא שמי' היזק וכו' מתחילין הקושיות רק ללישנא דגודא אבל קושיית פשיטא קאי אתרוייהו לישני כנ"ל פשוט ודלא כהתוס' ועיין

שם ת"ש וכן בגינה כו' גינה שאני כדר"א כו' לכאורה משמע מסוגיין דבגינה איכא טפי הז"ר מבחצר דהא אפי' ללישנא דגודא דהז"ר דחצר לאו שמיה היזק מ"מ בגינה הוי היזק וכיון דחזינן דבגינה תליא במנהגא דדוקא מקום שנהגו לגדור הוא דמחייבינן ליה אבל במקום שלא נהגו לא א"כ כ"ש בחצר אם לא נהגו לגדור אין מחייבין אותו אפי' לדידן דקיי"ל כלישנא דפלוגתא והז"ר שה"ז אפי' בחצר מ"מ לא עדיף חצר מגינה וזהו דעת הי"מ שהביא הרא"ש וטור וכן נראה מדברי התוס' בשמעתין ד"ה גינה עיי"ש. ולפי"ז צ"ל דהא דקתני למנהגא גבי גינה ולא בחצר היינו לרבותא דגם בגינה דנפיש הז"ר דידיה אפ"ה אם נהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו ומכ"ש בחצר. אך הרא"ש סתר דבריהם וס"ל דלפי האמת איכא טפי הז"ר בחצר מבגינה מדלא תניא מנהגא רק בגינה ולא בחצר ש"מ דבחצר לאו במנהגא תליא מלתא. ומש"כ דאשמעינן בגינה וכ"ש בחצר צ"ל להרא"ש דבשלמא אי הוי קתני בהדיא במתניתין הך מלתא דאם נהגו שלא לגדור בגינה כו' שפיר הוינן מצי למימר כן אבל כיון דמתניתין חיובא דגינה אתי לאשמעינן דסתם גינה הוי מקום שנהגו רק דאנן הוא דדייקינן מלישנא דמתני' דאם נהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו וכיון דעיקר כוונת המשנה לאשמעינן חיובא א"כ אדרבה טפי