נחלת דוד בבא בתרא כח

להחזיק ממון אבל לפי מאי דמשני דתו ליכא נ"מ לענין לאפוקי ממונא א"כ לענין מדת חסידות גרידא אפשר דאין היחיד יכול למחות ועיין

לעיל כופין אותו לעשות דלת. התוס' לעיל דף ב' ע"ב ד"ה הזיקא דרבים הבינו דטעמא דדלת הוא ג"כ משום היזק ראיה ולכך דחקו עצמם שם בדרשב"ג לפי מאי דמשני התם דליכא הז"ר רק בהזיקא דרבים א"כ למה לא פליג רשב"ג גם בדלת עיי"ש בדבריהם. אבל לפמש"כ הנ"י בשמעתין דלת לסוגרו בלילה וכן נראה גם מדברי רש"י שכתב לנועלו. והיינו לשמרו מגנבי. וכן מוכח גם מהתוספתא דתני דלת נגר מנעל ובריח ועיין בסמ"ע ובפרישה א"כ אין מקום כלל לדברי התוס' דשם יבחנם דחקו עצמם בזה ופשוט

דה י"א. אר"א אר"י ד"א שאמרו חוץ משל פתחים. ב' שיטות בזה מדברי הרא"ש והטור נראה דאפי' לשיטת הר"י הלוי ורש"י דס"ל לקמן בדרב חסדא דאין נותנים ד"א לכל פתח כ"א בזוכים מן ההפקר או במחלק נכסיו על פיו אבל בשנים שירשו או קנו בשותפות אין לבעל ב' פתחים שום יתרון על בעל פ"א. מ"מ הא דר"א א"ר יוחנן מיירי בכל גווני אפי' בירשו או קנו דמכל מקום אין בה שיעור חלוקה אם לא ביש ד"א לפני הפתח ומלבד זה יהיה ד"א חצר ובפחות מזה אין בו שיעור חלוקה. ודבר זה יש להוכיח ממאי דכתב הר"י הלוי הובא בטור בס"ס קע"ב. וכן כתב הרא"ש לשיטת הגאונים ועיין בלח"מ דהוכיח מזה דעיקר הגירסא גם בהה"מ ד' על ח' וכמו שהוא בספרים שלפנינו ודלא כמו שהיה הגרסא לפני הרב"י בהה"מ דע"ד עיי"ש היטב ודו"ק

אמנם דעת הרמב"ם נראה ברור דס"ל דגם הא דר' יוחנן נמי לא מיירי רק בכה"ג דלקמן בהפקר או במחלק נכסיו אבל בירשו או קנו שפיר אית בה דין חלוקה אי איכא ד"א לזה וד"א לזה. ואין צריך ד"א מלבד הד"א שלפני הפתח רק בד"א לחוד סגי. ויש להוכיח כן מדבריו מדלא הזכיר דין זה דצריך ד"א לפני הפתח בפ"א מהל' שכנים דשם כתב דיני שיעור חלוקה ורק סתם וכתב שם בפ"א ה' ד' איזהו דין חלוקה כו' כיצד כל חצר שאין בה ד"א לזה וד"א לזה אינה קרויה חצר ולא הזכיר כלום שאינה חצר עד שיהא ד"א מלבד ד"א שלפני הפתח שהוא בין הכל שמונה. ובפ"ב מה"ש ה' א' שם כתב דין חצירות הכפרים שכ"א זוכה בד"א לפני פתחו ושם כתב ג"כ להך דר' יוחנן דד"א שאמרו חוץ משל פתחים עי"ש היטב בדבריו בשני המקומות הנ"ל ותראה כוונתו ברורה כן. וראיתי בפרישה שתמה על הרב"י דאנה מצא שום משמעות בהרמב"ם לומר כן ולא הרגיש במש"כ. ונעלם ממנו לפי שעה דבריו שבפ"א מה"ש ה"ד דמוכח להדיא מלשונו כן וכל כך הדבר ברור בעיני שזה הוא דעתו וכמו שהבין הרב"י עד שאני אומר שאף שהרב"י עצמו כתב בבד"ה שיש לדחוק בדברי הרמב"ם ולהשוותו לשיטת הרא"ש וטור ולדעתי אי אפשר בשום אופן לפרש דבריו בגוונא אחריתא. וכן נראה לענ"ד דפירוש זה מיושב טפי בסוגיין. דאם איתא דמימרא דר"י היא מלתא בפ"ע ולא סמך כלל על מימרא דר"ח דלקמן דנותנים ד"א לכל פתח א"כ איך סתם דבריו לומר ד"א שאמרו חוץ משל פתחים ולא ביאר כמה הוא שיעורא דשל פתחים וגם לשנא דר"י דחוץ משל פתחים משמע דדין זה דשל פתחים הוא ידוע מכבר והיינו ע"כ דבהא דשל פתחים הדבר ידוע מברייתא דלקמן דתניא כוותיה דר"ח ולכך שפיר קאמר ר"י ד"א שאמרו חוץ משל פתחים ור"ל חוץ מהד"א שצריך לפני הפתח דתניא בברייתא וכיון שכן הנה לפי שיטת הר"י הלוי דהברייתא מיירי בשל הפקר או במחלק נכסיו א"כ גם הא דר"י נמי מסתבר לומר דמיירי בכה"ג דוקא דאל"כ אכתי הדק"ל דהיכן מצינו הדין של פתחים בירשו או קנו ואיך קאמר עלה ר"י חוץ משל פתחים והא דמוקי למתניתין בחוץ משל פתחים ולא אוקמי בד"א גרידא ובירשו או קנו היינו משום דניחא ליה לאוקמי מתניתין בכל גווני אפי' בשל הפקר או מחלק נכסיו והכי קאמר ר' יוחנן ד"א שאמרו במתניתין היינו על אותן ששייך בהן לשון חלוקה שעד הנה לא היה מכיר כ"א חלקו ועכשיו הוא שחולקין ביניהם משא"כ ד"א דשל פתחים בהפקר או מחלק נכסיו לא איירי בהו מתניתין דבהו לא שייך לשון חלוקה דכבר מחולקין ועומדין הן בהנך ד"א מכבר ומתניתין אין חולקין קתני משמע דבהנך דשייך בהו חלוקה קמיירי נמצא דמיירי מתניתין לר' יוחנן בכל גווני בין בירשו או קנו או בהפקר והבן זה [ולפ"ז צריך לומר דהרמב"ם לא יסבור כשיטת הרמ"ה הובא בטור סי' קע"א דהיכא דיש לכל א' מהן שדה מיוחדת אצל שדה השותפין שפיר