נחלת דוד בבא בתרא כה

חלוקה ולכך מצי חברי' לטעון עליו טענת חזקה דאלת"ה הא כ' הרא"ש עצמו ר"פ לא יחפור דכל היכי דלא מצי למחויי בחברי' לא יוכל חבירו לבוא עליו בטענת חזקה אלא ע"כ דכוונתו הוא כדכתיבנא ומתורצת קושיית הפ"ח שנתקשה בזה ודוק. אמנם גם זה אינו מוכרח דמה בכך שיוכל חבירו לבוא עליו בטענת חזקה הכי בשביל כך נכוף אותו לסתום שלא מן הדין. ואדרבה אמרינן לי' אם אתה חושש לזה או בנה כנגד חלונו שלא יחזיק עליך או אבעי לך למחויי וכדאמרינן גבי משכנתא דסורא לקמן בפ' חז"ה דף ל"ח ובמס' ב"מ דף ק"י אבעי לך למחויי עיי"ש. ומה שהביא ראיה מאין להם דרך זע"ז אינו מובן כלל דאטו שם כופה את חבירו למעבד מידי רק שמונעו מלכת דרך רשותו והוי ממש דומיא דבונה נגד חלונותיו דבשלו יוכל לעשות מה שירצה וה"נ מונעו מלכת בשלו ואין מזה אפי' דמות ראי' לשיהיה יכול לכופו לסתום חלונותיו. ומה שהביא מדברי הרמב"ם כבר כתב הב"י בסימן קע"ג דיש לפרש דבריו כדעת הראב"ד והרמב"ן ושכן מוכח מדבריו בפ"ו מה' שכנים ע"ש והוא נכון. לכך נראה עיקר כדעת הרמב"ן והראב"ד וסייעתם דאינו יכול לכופו לסתום חלונותיו דהכי משמע פשטא דלישנא דסוגיין דקאמר בדידי קא בנינא וגם מצד הסברא דבריהם נראים יותר ועיין

ודע דהנך תרי שיטות דהרא"ש והראב"ד אינם תלויים כלל במחלוקת רש"י ור"י שכתבנו לעיל בחילוק שבין ד"א דכרם לחלונות דאף לשיטת ר"י דס"ל דעיקר החילוק שבין ד"א דכרם ובין חלונות מפני שזה צורך גדול וזה אינו צורך כ"כ דמיירי שיש לו אורה ממק"א ואינו מאפיל עליו לגמרי מ"מ בזה נוכל לומר כשיטת הראב"ד דלא יוכל לכופו לסתום רק שבונה כנגדו אם ירצה וכן לשיטת רש"י והג"א שכתבנו לעיל דעיקר החילוק הוא אם בין יש לו גוף הקנין או שעבודא בעלמא מ"מ מצי סברי בזה כהרא"ש דיוכל לכופו לסתום ולפ"ז הנך תרי דיבורי רש"י מש"כ לערער על סתימת חלונותיו ומש"כ אין לו לקבוע סולם כו' לא תליין אהדדי כלל וכפי מש"כ דזה שכ' רש"י אין לו לקבוע סולם אזיל לשיטת הג"א וזה שכתב רש"י אין לו לערער על סתימת חלונותיו אזיל לשיטת הראב"ד וכבר נתבאר דהנך שיטות לא תליין אהדדי כלל ודלא כמו שנראה לכאורה מלשון הנ"י בשמעתין דהנך תרי דיבורי רש"י תליין זב"ז וגם הנ"י עצמו ע"כ לא כיון לזה רק דדעת רש"י מני ואזיל. ועיין. והרב"י נסתבך בזה קצת. דמש"כ בסי' קע"ג דהג"א בשם ריב"ב ס"ל כהרא"ש וכהרמב"ם לפי הבנת הרא"ש בדבריו עיי"ש במש"כ ולא דק בזה כלל דהך דהג"א אינו ענין כלל למחלוקת הרא"ש והראב"ד בענין כפיית סתימת החלון רק הוא מלתא אחריתא דמשיג על הר"י במאי דמחלק בין ד"א דכרם לחלון וכדברירנא לעיל בס"ד. ושייך לזה שכ' רש"י אין לו לקבוע סולם כו' ולא לאפלוגי למש"כ רש"י אין לו לערער על סתימת חלונו ואדרבה המדקדק בלשון הג"א בשם ריב"ם יראה דס"ל בזה כהראב"ד והרמב"ן וכרש"י דאין לו לערער כו' כדמוכח מלשונו שכתב דיכול לסתום לבנות כותל כנגדו כו' ואינו יכול למונעו מלבנות כותל בחלקו בכ"מ שירצה כו' וראשית דבריו שכ' היינו שיכול לסתום החלונות ג"כ יתפרש עד"ז וכמו שפי' הרב"י עצמו בדברי הרמב"ם ובהג"א ודאי דמוכרחין אנו לפרש כן כדמוכח מסוף לשונו וגם כי עיקר כוונת הג"א בחידושיו לאו להך מילתא כלל רק לענין אם יוכל להאפיל לגמרי. וזה ממילא נשמע מלשונו דרך אגב דס"ל כהראב"ד כמבואר למעיין בדבריו ודוק

ודברי הרמב"ם בזה סתומים קצת דכבר כתבנו דבמחלוקת הראב"ד והרא"ש ס"ל להרב"י בכוונת הרמב"ם דס"ל כהראב"ד והוא נכון, בכוונתו אמנם במחלוקת התוס' בשם ר"י והג"א בשם ריב"ם נראים דבריו כסותרים זא"ז דמה שכ' ובונה בצד הסולם משמע מדבריו שאין לו להסיר הסולם הקבוע רק שיכול לבנות בצד הסולם והיינו דומיא דבונה בצד החלון להראב"ד ומדכתב כן גם גבי סולם שעומד בחצירו ויוכל להסירו או למנעו מלכת בה ולא דמי לחלון שאינו יכול לכפות לחבירו לכך הוא מוכרח לבנות בשלו דוקא משא"כ בסולם דעומד בחצרו א"כ גם בלא שום בנין מצי להסיר הסולם או למנוע את חבירו מלכת בה דהא בשלו הוא עושה ואינו כופה לחבירו כלום. א"כ מוכח מזה דס"ל להרמב"ם בזה כרש"י דסולם קבוע הוי כחלק מביתו ודמי לד"א דכרם ולכך אינו יכול להסירו ולא למנוע את חבירו מלכת בה רק שבונה בצדו. וכבר הוכחנו דדברי רש"י אלו אזלן לשיטת הג"א בשם ריב"ם וא"כ גם הרמב"ם ס"ל כן רק דבזה מחולק עם רש"י דרש"י פירשה בסולם שאי"ק והרמב"ם מפרשו בקבוע ולענין שיכול לבנות בצדו. אבל הכל הולך למקום אחד דהיינו לשיטת הג"א דסולם