נחלת דוד בבא בתרא כד

לבעל הכרם לחלוטין ונמצא כאלו הכרם גדול יותר עוד ד"א סביב סביב דהנך ד"א כיון דהם צורך הכרם חשבינן להו כאלו הם מגוף הכרם. ולזה בודאי כי עלו להדדי גם הנך ד"א נכללו בכלל הכרם אף דלא פירשו כן בפירוש. משא"כ אוירא דחלון הוא בשל חבירו דהא גם היכא דאית לי' חזקת חלון על חבירו מ"מ אין לו בגוף הקרקע כלום ואוירא לבד אינו נתפס במכר כלל כדלקמן בהמוכר בית עיי"ש. ועיקר החזקה הוא דיש לו זכות בחצר חבירו שלא יוכל להאפיל עליו וכל כה"ג דיהיה לו זכות בחלק חבירו לא אמרינן בסתמא דעלו להדדי ע"ז רק דהוי לי' לאתנויי בפירוש. אבל בסתמא אמרינן דחלקו לגמרי שלא יהי' לאחד בחלק חבירו כלום וכל שלא העלו על דעתם לאתנויי שיהיה לו זכות בחלק חבירו אין לו שום זכות בו ולא מהני לזה כלל הא דעלו להדדי. ונראה דזהו ג"כ כוונת רש"י במש"כ לקמן בהא דאין להם סולמות ולא אמת המים זע"ז ופירש"י דאין להם סולמות אין לו לקבוע סולם כו' ולא אמת המים להביאו דרך שדהו ודקדק מזה הנ"י דדוקא בסולם שאינו קבוע וכן אמת המים שאינה קבוע הוא דמצי לאמחויי בי' מלקובעה כדרך שהיה אביהן עושה לפעמים אבל בסולם ואמת המים קבועין לא מצי חבירו להסירן. והיינו מטעמא דכתיבנא דדוקא היכא שהשדה או החצר הוא של חבירו בהא הוא דאמרינן דאין לו כלום שעבוד וזכות בשל חבירו ולכך באינם קבועים שאין לו בגוף הקרקע כלום ולא הוי רק שעבודא בעלמא שישתעבד לו חצר חבירו להעמיד שם סולמו או להביא דרך עליו אמת המים בעת שיצטרך לכך אין לו בשל חבירו כלום ולא מהני לזה מה דעלו להדדי דומיא דאוירא דחלון דהוא בשל חבירו אבל בסולם ואמת המים קבועים נמצא דאית לי' בדחברי' קנין בגוף הקרקע היינו כי מקום העמדת הסולם ואמת המים שייך לו גוף הקרקע נמצא דהוי כמו ד"א דעבודת הכרם דבעלו להדדי מהני ואמרי' שזהו נכלל בכלל הכרם ה"נ הך סולם ואמת המים דכוותי' כיון דקביעי ושייכים לביתו או לשדהו שייך לו גוף הקרקע שהן בה ושפיר מהני בזה עלו להדדי כיון דזה לאו בשל חבירו מקרי רק דשלו הן לגמרי וכאלו נמשך משדהו או מביתו איזה חלק בתוך של חבירו ומיצר ביתו או שדהו הוא דמטיא עד כאן וגם בדרך כתב הרב"י בסי' קע"ג לשיטת רש"י דאם היא דרך כבושה וסלולה אינו יכול חבירו לקלקל הדרך או למנעו מלכת בה רק שאם אינו דרך כבושה בזה הוא דיכול למנעו מלכת בה. והיינו ג"כ מטעמא דכתיבנא דאם היא דרך כבושה נמצא דיש לו קנין בגוף הקרקע וכאלו רצועה יוצאת משדהו ונמשכת בתוך של חבירו ודמיא לד"א דכרם דמהני בזה עלו אבל בדרך שא"כ א"כ לא הוי רק שעבודא בעלמא על שדה חבירו ולזה לא מהני עלו. ואם כי נראה מלשון הרב"י שלא ירד לעומק סברא זו שכתבנו מ"מ דבר ה' אמת בפיו דלשיטת רש"י יש חילוק בין דרך כבושה לא"כ. כללא דמלתא דלרש"י עיקר החילוק הוא בין היכא שהדבר שהוא בשל חבירו שייך לו לקנין הגוף או לשעבודא בעלמא דבקנין הגוף מהני עלו והיינו משום דזה לא מקרי דיש לזה על זה כיון דשלו הן לגמרי וא"כ אין לו על חבירו כלום והיכא דאינו רק שעבודא בעלמא אבל גוף הקרקע הוא של חבירו בזה הוא דשייך לומר שיש לו שעבוד על קרקעו של חבירו וע"ז אמרו כיון שחלקו אין להם לזע"ז כלום וגם עלו לא מהני לזה. ובין היכא שהוא צורך גדול או אינו צורך גדול לא מפלגינן כלל לשיטת רש"י ולכך בחלונות דזה לא הוי רק שעבודא בעלמא אז אפי' אין לו אור ממק"א ומאפיל עליו לגמרי אפ"ה מצי להאפיל עליו וכפשטא דלישנא דגמ' והשתא משוית לי' אנדרונא דמשמע שמאפיל עליו לגמרי ודכוותה בכולהו. ולשיטת התוס' לא מחלקינן בזה כלל רק דעיקר החילוק הוא בין שהוא צורך גדול או אינו צורך גדול. ועיין בזה היטב כי הוא פשוט וברור. עוד נחלקו בסוגיין הרא"ש והראב"ד דעת הראב"ד דדוקא לבנות בשלו הוא דיכול אבל אינו כופה לחבירו לסתום חלונו דכי היכי דהוא אין לו על חבירו חזקת אויר ה"נ אין לחבירו עליו מידי עד שיוכל לכופו לסתום חלונו וכן הביא הטור בשם הרמב"ן וכן נראה דעת רש"י במ"ש שאינו יכול לערער על סתימת חלונו ודוק. אמנם הרא"ש נחלק עליהם וס"ל דיכול לכופו לסתום חלונותיו וכל ראיותיו אינם מוכרחים כ"כ. דמש"כ כיון דאין לו חזקת חלון על חבירו היכי מצי להזיקו בראייתו אינה ראיה כלל. דנהי דאין לו חזקת חלון מ"מ כיון דכך חלקו אין עליו שום חיוב לשנות בבנינו מכפי מה שהגיע לידו. ועוד דלהסתכל בלא"ה אסור אף למי שיש לו חזקת חלון כמש"כ לעיל. ומה שכ' עוד שמא יחזיק עליו כו' וע"כ צריך לומר בכוונתו דהכי פירושו שמא לאחר זמן ישתכח החלוקה ושכך הי' בשעת