נחלת דוד בבא בתרא כג

שצריך לעשות מחיצה ד"א דזה כבר ידעינן ממתניתין או דהברייתא גופא תני זה במק"א דהא לא תני בברייתא חיובא דד"א דלהוי קאי עלה סיפא דאינו זקוק לד"א. רק דעיקר הרבותא דברייתא דצריך לסייע לתחתון א"כ אי ס"ד דגם בסיפא למחיצה י' צריך לסייע לתחתון א"כ לא הוי סיפא היפוכא דרישא כלל כיון דבשניהם צריך לסייע לתחתון ועיקר החילוק ביניהם אינו רק דזה צריך ד"א וזה א"צ רק מחיצה י' וזה לא תני ברישא כלל. ובשלמא לפי סברת המקשה דא"ז כלל שפיר הוי היפוכא דרישא דברישא עכ"פ זקוק למחיצה יהיה איזה שיהיה וקמ"ל סיפא דבגל"ח א"צ כלל. אבל למאי דמשני אבל זקוק למחיצה י' קשיא טובא לישנא דהברייתא אלא ע"כ צריך לומר דלמחיצה י' אינו צריך לסייע לתחתון כלל וא"כ הוי שפיר סיפא היפוכא דרישא ודוק. ולפ"ז אפשר דכוונת הרא"ש דגם במקום א"צ לסייעו וכפי מה שהבין בקצה"ח. ומכל מקום מספקא לי מלתא וצ"ע. ובפ"ח לא ירד לעומק כוונת הרא"ש וגם דבריו אינם מובנים לי ועיין

שם אתמר ב' חצירות זלמ"ז. ב' שיטות בזה. דעת הרמב"ם דלמעלה מד"א מהתחתון א"צ התחתון לבנות כלל רק העליון בונה לבדו והב"י הבין דשיטתו הוא כשיטת ר"ת בתוס' ד"ה ב' חצירות. והעיקר כמ"ש בס' תו"ח דשיטת הרמב"ם היא כשיטת הר"י ברצלוני הובא בטור דס"ל דלמעלה מד"א אין כאן הז"ר כלל והא דקאמר לעיל רבים כי קאימנא חזו לי ר"ל ואין כאן הז"ר כלל. ואף דלא הוי דומיא דרבים ביממא חזו לי דשם ודאי הכוונה דאית בי' משום הז"ר ואעפ"כ כיון דהז"ר דידי' נפיש מהז"ר דרבים דדידי' הוא גם בליליא לכך מחוייב לגדור בעד הז"ר דידי' וא"כ דומיא דהכי ברבים כי קאימנא נמי נימא הכי דאית בי' משום הז"ר אלא דהז"ר דידי' הוא נפיש טפי מ"מ אין זה מוכרח שיהי' דומיא דוקא ושפיר נוכל לפרושי דלית בי' משום הז"ר כלל. וכן נראה קצת מאידך שינויא דרבים כי מעייני חזו לי דלית בי' משום הז"ר דהא אסור להסתכל במעשה חבירו ואפי' במי שיש לו חזקת חלון על חבירו אפ"ה אסור לו להסתכל בכיון כמבואר בסי' קנ"ד סעיף ז' רק שבחלון מ"מ אית בי' משום הז"ר כיון דממילא נמי בלא עיון חזי לי' אבל כאן בגג דמבלי עיון לא חזו לי' שפיר מצינו למימר דלית בי' משום הז"ר כלל דלא נחשדו ישראל שיסתכלו בכיון ויעבדו איסורא ואפשר דמשו"ה קאמר א"נ בין שינויא קמא לבין הנך תרי שינויי בתראי ולא קאמר א"נ בין הנך תרי שינויי בתראי גופייהו והיינו משום דתרי שינויי בתראי מופלגין משינויא קמא דלשינויא קמא איכא הז"ר גם מהרבים אלא דהז"ר דידי' נפיש טפי ולהנך תרי שינויי בתראי ליכא כלל בהא דרבים משום הז"ר ולכך קאמר א"נ. ועיין מיהו בהאי שינויא בתרא יש לפקפק דהא בעי להגביה הכותל למעלה מד"א שלא יציץ ויראה ש"מ דאפי' להסתכל בכוונה נמי חשדינן ליה מיהו בהא דרבים כי קאימנא חזו לי שפיר מצינן לפרושי דלית בי' הז"ר כלל ואף דלא הוי דומיא דאידך שינוי' לית לן בה ויתר ביאור הסוגיא לדעת הרמב"ם עיין בתו"ח. ושיטת הרא"ש וטור הוא כתי' ר"י בתוס' דאפי' בגבוה ד"א נמי אית בי' הז"ר ממטה למעלה משום דחזו לי', כי קאים ולכך התחתון צריך לבנות עד שיהא ד"א למעלה מקרקעית העליון ואין התחתון משתכר בשפלותו כלום ובזה גם ר"ה מודה מדקאמר ועולה משמע דעד למעלה מד"א מקרקעית העליון צריך לבנות דומיא דועולה דתני גבי עליון רק דר"ה ס"ל דעליון אינו מתחיל רק מכנגדו ור"ח אמר דעליון מסייע גם מלמטה ונמצא דשניהם בונים מלמטה למעלה עד שיהא ד"א מקרקע העליון. ובתו"ח הכריע דהעיקר כהרמב"ם ועיין

(דף ז') התם דעלו להדדי כו' נהי דעלו דמי לבני וכשורי דמי אוירא לא עלו להדדי. ב' שיטות בזה. התוס' הבינו דעיקר החילוק בין חלון לד"א דכרם הוא משום דד"א של הכרם המה נצרכים להכרם טובא ולכך אפי' היכא דעלו להדדי בסתמא ולא הזכירו בפירוש הד"א מ"מ אמרינן דדעתן גם על הד"א משום דבלא"ה לא חזי הכרם מידי כיון דאין לו קרקע כדי עבודתו ולכך הוקשה להם דא"כ גם בית בלא אורה אינו שוה כלום והעלו עיקר כתי' ר"י דמיירי דיש לו לבית אורה מצד אחר אלא שאינו אור רב כמו שצריך לטרקלין אבל להאפיל עליו לגמרי ודאי דלא מצי משום דודאי לזה עלו להדדי. אבל בהג"א הביא בשם ריב"ם וא"ז דנראה להו מלשון הגמ' דמצי להאפיל עליו לגמרי וכן נראה מסתימת לשון רש"י והרי"ף והרמב"ם דלא ס"ל כהתוס' ובאמת דלשון הגמ' ודאי משמע כן דמצי להאפיל עליו לגמרי כמבואר בהג"א אך לא נתבאר בהג"א להדיא דלפ"ז מאי נ"מ בין ד"א דכרם ובין חלון ונראה פשוט דהנ"מ הוא דבכרם הד"א שייכים