נחלת דוד בבא בתרא יח

פעמים מדרכו של הרמב"ם בפי' המשנה לפרש גם שלא אליבא דהלכתא]. עוד ראיתי באו"ת שהק' בשמעתין לשיטת התוס' דביומא דמשלם זמני' לא אמרי' מיגו א"כ מאי מקשה מברייתא דמנה לי בידך ודלמא מיירי ביומא דמשלם זמני' ולא ידעתי מה חידש בזה הלא קושייתו היא עצמה קושיית התוס' דעסקינן בי' ובתירוצם של התוס' מתורץ גם קושייתו. וגם לפמש"כ דתי' התוס' דחוק רק דהרבותא היא גם לר"ל מ"מ גם בהך דמנה לי בידך נמי איכא רבותא גם לר"ל וכמש"כ התוס' ד"ה כל ואור"י דאצטריך לאשמועינן כו' וגם לפי מש"כ הנ"י בשמעתין לתרץ קושיית התוס' ד"ה כל באופן אחר ודבריו נכונים ג"כ איכא רבותא גם לר"ל ועיין. ויותר מזה לא עיינתי בדברי האו"ת בשמעתין

שם אר"נ אחזיק להורדי אחזיק לכשורי הרבה שיטות נאמרו בשמועה זו לענין החזקה במאי יהיה חזקתו ג' שיטות. דעת ההגה"ה שברש"י והוא מהרשב"ם דלא בעינן ג' שנים בכל הני דשמעתין רק לאלתר הוי חזקה אבל טענה מיהו בעי. והרא"ש כתב בשם ר"ת דבעינן ג' שנים וטענה ככל הנך חזקות דתני בחזקת הבתים. אבל הרמב"ם והרמב"ן והרבה מגדולי הראשונים ס"ל דלא בעינן לא ג"ש ולא טענה רק מדין מחילה וסבלנות נגעו בה דכיון דידע ושתק מיד הוי חזקה דאמרינן דסתמא מחל לו. והנה לשיטת הרא"ש צ"ל דהא דאמרינן לקמן האי כשורא דמטללתא כו' ואי חברי' בטינא לאלתר הוי חזקה דאמתניתין קאי דעד ל' יום הוי בחזקת שנתן וכמש"כ התוס' לקמן עיי"ש ור"ל דאף דתנן במתניתין בחזקת שלא נתן מ"מ היינו דוקא כל זמן שלא נתן התקרה דבהכי איירי מתניתין כדקתני אעפ"י שלא נתן את התקרה ואע"ג דתני לה בלשון אעפ"י דמשמע דהוא הדין וכ"ש לנתן עליו התקרה היינו לענין רישא דהך בבא דמחייבין אותו דבזה הוא דאמרי' דכ"ש בנתן התקרה אבל סיפא דתני בחזקת שלא נתן מיירי דווקא בלא נתן התקרה אבל בנתן תו הוי בחזקת שנתן וע"ז קאי מימרא דרבינא האי כשורא דמטללתא כו' ואי חברי' בטינא כו' מיהו מאי דמסיימי התוס' ע"ז ואתי שפיר דנקטי' הכא ולא בחזקת הבתים לא ידענא מאי הועילו בזה דנהי דנוכל לשנויי כן במימרא דרבינא אבל מה יענו למימרא דרב נחמן דאחזיק להורדי וכו' דמאי שייך זה לפרקין ובחז"ה ה"ל למתניי' וא"כ אי אתינן להך דיוקא אכתי תקשה מימרא דרב נחמן ור"י וכו' ועוד דחוק טובא לשיטה זו דא"כ לא יהא מימרא דרבינא קאי אמימרא דר"נ ור"י דלעיל רק שהוא ענין בפ"ע ואין זה במשמעות סוגיין. ותו דא"כ הי' לו לקבוע מימרא דרבינא קודם כיון דאמתניתין קאי א"כ ה"ל לפרושי מילי דמתניתין מקודם ואף דר"נ ור"י קדמי בזמן לרבינא מ"מ ה"ל לאקדומי מילי דרבינא כיון דאתי לפרושי מתניתין ולדעת ההגה"ה והרמב"ם ניחא טפי דהשתא מתפרשא שפיר מילתי' דרבינא ודר"נ בחדא גוונא ושייכים לפרקין ולא להנך חזקות דתנן בפרק ח"ה ועיין

ובהא דאחזיק להורדי אחזיק לכשורי הקשה הרא"ש מהא דתנן הבית והעליה עליון שבא לשנות כו' בארזים אין שומעין לו אלמא שאינו רשאי להכביד על הכותל יותר מכפי שהיה. ובישוב קושיא זו נאמרו ג"כ הרבה תירוצים ולכ"א מהן מתחלף הדין. הנ"י כתב לפרש הא דאחזיק להורדי דאיירי בכותל השותפין ואמתניתין קאי דמיירי בכותל שעד ד"א בנאוהו שניהם ולמעלה מד"א בנאו האחד וכיון שנתן לו השני חלקו נמצא דהוא כולו כותל השותפין כיון שעומד על מקום שניהם ושניהם שוים בבנינו אחר ששילם זל"ז. וכוונתו בהך פירושא ליישב הך קושיא דמעתה לא תקשה לן מהא דהעליון שבא לשנות דשאני התם שהכותל שלמטה הוא של חבירו לבד משא"כ כאן דהוא כותל השותפין וכה"ג מחלק הרשב"א בתשובה הביאו ב"י סי' קס"ד בסוף הסימן עיי"ש. ועיין בנ"י דמוכח מדבריו דכיון לתרץ הך קושיא כמש"כ מדכ' אח"כ באידך פירושא הך קושיא דעליון שבא לשנות ש"מ דלפירושא קמא ניחא והיינו כדכתיבנא ודו"ק. מיהו אף כי נכונו דבריו מאד בישוב הך קושיא יותר מכל מה שנאמר בישובה מ"מ עיקר פירושו דחוק בשמעתין דא"כ לא יהיה דומיא דאידך דר"נ דלקמן דאחזיק לנטפי אחזיק לשפכי דמיירי בחצר חבירו וכיון דבחדא לישנא אתאמרי תרווייהו משמע דבחדא גוונא מיירי. ותו דא"כ מאי טעמא דר"י דאמר לא אחזיק כיון דהוא כותל השותפין ואף דהנ"י יישב זה בלשונו במש"כ ולא אמרינן דווקא דהורדי שהן קורות דקות הוא דפייסו אלא אמרינן כיון דהמקום הוא של שניהם כיון שסמך עליו הרי הוא בחזקת שנתן ול"ש הורדי ול"ש כשורי עכ"ל. ולפ"ז נוכל לומר דסברת ר"י הוא כסברת