נחלת דוד בבא בתרא טו

הך סברא דשוש"פ ז"ה. משום דטעמא דכשוש"פ הוא משום שחבירו יכול לתובעו על כל גמר שוש"פ שישלם חלקו אף במעות וכמש"כ וא"כ מסתמא עביד הכי דלאיזה צורך יעשה זאת לבנות כל הכותל על הוצאותיו ולהוציא מכיסו כ"כ כיון שיוכל לתבוע ממנו על כל גמר שוש"פ משא"כ בסיפא כיון שכבר בנה כל הכותל על הוצאותיו משום שלא היה יכול לכוף לחבירו ורק עכשיו שחבירו התחיל לסמוך לו כותל אחר מאז מתחיל החיוב שיוכל לתבוע את חבירו. וא"כ נהי דמצי לתובעו על כל גמר שוש"פ מ"מ לא שכיח דיעשה כן דדלמא עי"ז ימנע חבירו ולא יבנה עוד ונמצא מפסיד ע"י תביעתו לכך מדרכו להמתין עד גמר סוף כל הכותל ולתבוע הכל בפעם אחת ולזה בסיפא על מאי דכבר בנה נמי מקרי תו"ז כיון שחבירו אינו תובעו:

אך זה דחוק קצת דמה בכך שחבירו אינו תובעו מ"מ כיון דיוכל לתובעו תו לא מקרי תו"ז. שוב ראיתי שאין כאן קושיא כלל דאטו בסיפא החיוב הוא לשלם בעד הכותל הנסמך דנימא על מאי דלא בנה עדיין לא נתחייב כלל. הלא החיוב תשלומין הוא בעד הכותל שבנה חבירו וחבירו הלא כבר גמר בנין כל הכותל. רק שכ"ז שלא סמך לא מצי חברי' למכפי' לדידי' אבל איהו גופי' דידע בנפשי' דודאי יסמוך ויתחייב הו"ל לדידי' כאלו כבר נתחייב בכולו גם במאי דלא סמך עדיין [וסברא זו מוכרחת בסוגיין לומר דבסיפא דהדבר תלוי בו הוי ליה כאלו כבר נתחייב וכמש"כ מהרש"א בתוס' ד"ה כי היכי דלא לטרידן וגם לפי מה שיתבאר אי"ה דלא כהתוס' בזה שכתבו דהוי מצי למימר ולטעמיך מ"מ סברת מהרש"א היא מוכרחת וכמו שאכתוב לקמן] רק דמכל מקום לא עדיף מתוך זמנו דכיון דחבריה לא מצי לתבוע אותו אף דידע בנפשיה מכל מקום חבריה לא ידע בזה ומצי למדחי לחברי' לומר לא אבנה כ"כ א"כ דמי ממש לתוך זמנו דלר"ל דסבירא ליה דכל כמה דלא יוכל חבריה לתובעו לא עביד דפרע אם כן ה"נ דכוותה לא עביד דפרע אבל לאביי ורבא דעביד דפרע כי היכי דלא לטרידן אם כן הכא נמי עביד דפרע בעד כל הכותל כיון דידע בנפשיה דוודאי יסמוך לכולו וחבירו כבר בנה ומכש"כ לפי מש"כ לעיל להשיג על הב"ח דלא מיקרי בעל הכותל מוחזק כלל ואין עליו רק חיוב תשלומין רק שזה מקרי תוך זמנו וא"כ שפיר מקשה לאו"ר וגם הוי שפיר סיפא דומיא דרישא לפי סברת המקשה דברישא נאמן על מה שכבר נבנה והיינו על גמר כשוש"פ ובסיפא אינו נאמן אף על מה שכבר נבנה דהא כותל חבירו כבר נבנה כולו והיינו משום דברישא הוי בזמנו וסיפא הוי תוך זמנו כנ"ל פשוט. ולפי מאי דמשני מי יימר דמחייבי לי רבנן אם כן אינו נאמן כלל גם למאי דסמך כבר ועיין היטב בכל זה. ומעתה מיושבין גם דברי רש"י במתניתין ודו"ק אך הטור כתב וז"ל ואפי' טען שפרעו קודם גמר בנין הכותל נאמן ואין כאן חזקה דכשוש"פ זמני' ולאו דווקא בכל שורה ושורה אלא אפי' קודם גמר השורה. ומדבריו נראה לכאורה דמפרש בהא דכשוש"פ כדמפרש התומים דר"ל שהוא צריך להקדים לו מעות על כל שוש"פ וכמו כן צריך להקדים ולהוציא מכיסו על כל הכותל וא"כ אפי' טעין דפורעו בתחלת הכותל על כל הכותל אפי' אותן שפות שעדיין לא התחיל נמי מהימן. והכי משמע רישא דלשנא דהטור שכתב ואפי' טען שפרעו קודם גמר הכותל כו'. אך כבר כתבתי דמפשטי' דלישנא דכל שוש"פ לא משמע כן שיהיה נאמן על כל הכותל רק על השפא לבד. מיהו האחרונים הב"ח והפרישה והש"ך הבינו מדברי הטור דאין כוונתו שיהיה נאמן על כל הכותל רק על אותו שפא שכבר התחיל לבנות הוא דמהימן. ומש"כ בריש דבריו ואפי' קודם שגמר הכותל היינו קודם שגמר הכותל נאמן על מה שכבר בנה או על אותה שפא שכבר התחיל בבנינה והיינו משום דס"ל להטור כיון שכבר התחיל בה שוב אין כאן חשש שמא לא יגמור כיון שהכל מוכן ולכך עביד דפרע אף בתחלתה. ויצא לו כן מדיוקא דשפא אחרונה וכמש"כ הש"ך והב"ח נמצא דלפ"ז גם להטור מתפרשא סוגיא דידן כמו שביארנו ואין נ"מ בין דידן לדידי' רק בתחלת שפא או בגמר השפא. ועכ"פ על כל הכותל ודאי דאינו נאמן. ובאמת עיקר דיוקם שדקדקו מהא דשפא אחרונה אינו מוכרח כלל ועכ"פ איך שיהיה הכוונה בדברי הטור הפירוש הברור בשמעתין הוא כדכתיבנא

והש"ך יצא לידון בדבר החדש ורוצה לפרש הא דכשוש"פ ז"ה הכוונה דנאמן על כל הכותל גם במאי דלא בנה והיינו משום דבטרדא כזו גם ר"ל מודה לאו"ר דעביד דפרע תו"ז כי היכי דלא לטריד בכשוש"פ ולזה פסק גם בהך דינא דסופר שקבל עליו לכתוב קונטרסי' שכ' המרדכי דכל קונטרס וקונטרס זמנו דנאמן לומר שפרעו מתחלה בעד כולם גם במה שלא נכתב עדיין. ולפירושו ודאי קשה דא"כ גם בסיפא שייך הך סברא דכשוש"פ כי היכי דלא