נחלת דוד בבא בתרא יד

דבעיקר מש"כ התוס' בריש שמעתין דאיירי בקדים חד וארצי לחברי' וחבירו היה מסרהב:

אינו נראה כן מדברי הטור רק שיש עדים שבנה האחד משלו היינו שהוא קנה האבנים ושכר פועלים ושילם להם הכל מכיסו רק שאין אנו יודעים אם נתן לו חבירו מעות ע"ז. וע"ז אמרו בחזקת שנתן ורצה לומר אף דידעינן ע"פ עדים שבנה הא' משלו מ"מ אמרינן דמסתמא הקדים לו חבירו ליתן מעות ולכך בנאה בעצמו דאל"כ הי' צועק עליו בב"ד וע"כ צריך לפרושי כן בדברי רש"י דאילו במסרהב הוי לרש"י ראי' שלא נתן ועיין ברא"ש. וכיון שכן אין כאן שום צד סברא לומר דהוי ס"ד דהמקשה כיון שהתחיל לבנות משלו מסתמא דעתו להקיף עד סוף גמר הכותל דזה גופי' מנא ידעינן שהתחיל לבנות משלו דלמא הקדים לו חבירו מעות כיון שהחיוב מוטל על שניהם בשוה והעדים אינם יודעים מזה. לכך נראה דעיקר סברת המקשה הוא דנהי דהחיוב מוטל על שניהם בשוה מ"מ עיקר החיוב אינו רק שצריך לקנות אבנים ושארי הצטרכות הכותל ולשלם שכר הפועלים מדי יום ביומו אבל הא ודאי אינו מחוייב ליתן לחבירו מעות ושחבירו יבנה הכותל דמהכ"ת נכריחנו להאמין לחבירו שיבנה הכותל ובוודאי איכא למיחש שיקבל המעות ויוציאם בהוצאה ולא יבנה הכותל ולכך היכי שרוצה האחד לבנות לבדו מאבניו והוצאותיו אינו מחוייב חבירו ליתן לו מעות עד גמר הכותל דכ"ז שלא גמר הכותל יוכל לומר איני מאמינך שתבנה רק אתה רוצה ליקח מאתי המעות ולהוציאם ובין כך וכך לא יהי' הכותל בנוי וכיון דמתניתין מיירי ע"כ דאיכא סהדי שבנאה האחד לבדו וחבירו טוען אה"נ שבנית אתה לבדך אבל אנכי הקדמתי לך מעות ע"ז שפיר חשיב לי' המקשה לתו"ז דלענין נתינת מעות לחבירו קודם גמר הכותל ודאי דדמי לתו"ז דנהי שנתחייב בבנין הכותל מ"מ לא נתחייב בנתינת מעות לחבירו עד סוף גמר הכותל כנ"ל פשוט בדעת המקשה ובהא דמשני שאני הכא דכל שפא ושפא זמני' הוא הנה מפשטי' דלישנא דהש"ס משמע דה"ק בכל שפא ושפא הוי זמני' בגמר השפא לשלם לו במעות בעד השפא שכבר בנה אבל במה שעדיין לא בנה לא מהימן לומר שכבר הקדים לו מעות והיינו כדכתיבנא בסברת המקשה דעל נתינת דמים ודאי דהוי תו"ז בטרם שבנה. וכן צ"ל ע"כ לפי הנך שיטות דלא גרסי' ובא בזמנו רק דבא לתובעו תו"ז וא"כ דומיא דהכי במתניתין דבעי למיפשט מינה דמיירי תו"ז היינו שתבעו קודם גמר בנין הכותל ובזה מלתא דפשיטא דלא מהימן לומר שנתן חלקו על מה שלא נבנה עדיין דכיון דאכתי רמי עלייהו להסיר זה מעל זה היזק ראי' א"כ איך יפטר מחיוב זה במה שאומר שכבר נתן הלא חבירו מכחישו וכיון דטענות שניהם שוות ממילא חל על שניהם להסיר זמע"ז הז"ר ומחוייבים שניהם לגמור הכותל. אלא ודאי דלא מהימן לומר שכבר נתן חלקו רק במה שכבר נבנה דכיון דבזה אין עליו רק תביעת ממון נאמן לומר שכבר נתן חלקו אבל במה שלא נבנה עדיין אין שום צד סברא לומר שכבר נתן וא"כ לפ"ז ע"כ צריך לפרש בהא דכל שוש"פ זמני' הוא היינו בגמר כל שוש"פ וצ"ל לפ"ז [אף דכשוש"פ זמני' הוא וא"כ הדק"ל דה"ל כאלו אמר פרעתיך בזמנו ופשיטא כדמקשה לעיל] דזהו גופי' אשמועינן דכשוש"פ זמני' הוא לשלם במעות במה שכבר נבנה דלא תימא דיוכל לטעון אתה בנית החצי ואני אבנה החצי השנית ולא אשלם לך במעות כי שמא לא אוכל אח"כ לכופך לגמור הכותל קמ"ל מתני' דזה אינה טענה כלל רק דבעד מה שכבר בנה מחוייב לשלם במעות והנשאר יהי' חל על שניהם החיוב בשוה. כי למה יכוף לחבירו יותר ממנו וכיון דעליו עדיין החיוב לבנות הנשאר כמו כן יהי' על חבירו החיוב לבנות אבל אם לא יצטרך לשלם בעד מה שבנה חבירו רק שהוא יבנה הנשאר נמצא דחבירו כבר בנה ועליו עדיין מוטל החיוב לבנות ואין זה משפט השוה לכך צריך לשלם לחבירו ועל הנשאר יהיו שניהם שוים בחיוב וזהו גופי' הרבותא דקמ"ל מתניתין ולא קשיא תו פשיטא כדמקשה לעיל. והא דפריך אח"כ מסיפא לאביי ורבא ובעי לאוכוחי דלא עביד אינש דפרע תו"ז וא"כ ע"כ צ"ל דידע משינויא דכשוש"פ זמני' הוא דאל"כ אדמקשה לאו"ר תיקשי לי' לנפשי' רישא אסיפא אלא ע"כ דידע משינויא דכשוש"פ זמני' הוא וכיון שכן יש להבין במאי מיירי סיפא לפי סברתו אי דטעין פרעתיך במה שכבר נבנה אמאי קרי לי' תו"ז הא גם כאן כשוש"פ זמני' הוא דבמה שכבר בנה ודאי דמחוייב ליתן לו ואי דטעין פרעתיך על כל הכותל אף במה שעדיין לא בנית כיון שדעתי היה לבנות שלמתי לך בעד הכל ולזה קורא תו"ז א"כ מאי איריא למעלה מד"א הא בכה"ג גם תוך ד"א אינו נאמן במה שעדיין לא נבנה ומתחלה עלה ברוחי לומר דלעולם מיירי סיפא לפי דעת המקשה על מאי דכבר בנה ואפ"ה לא שייך כאן