נחלת אבות על אבות ו:ח

גם בברייתא הזאת יש לשואל שישאל מה ראה השלם הזה לזכור שמונה אלה המעלות מזולתם? ומה ענין אומרו: "נאה להם ונאה לעולם"? כי מה יועיל זה לכללות העולם שימצאו בצדיקים הטובות האלה? ומה ענין הראיות שהביא שהם ארבעה פסוקים והראשון והשני שניהם כאחד, ולא נמצא בהם זכר חכמה ולא זכר עושר. ועוד מה ענין אומרו: "אלו שבע מדות שמנו" וכו'? כי הנה הם ח' מדות לא שבע? ולמה חזר לומר "רבי שמעון בן מנסיא אומר"? והיה ראוי שיאמר הוא היה אומר כדרכם זכרונם לברכה.

והנראה לי שהובא הנה מאמר רבי שמעון בן מנסיא לביאור והסכמת הברייתא של מעלה. כי "הנוי והכוח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה השיבה והבנים" כולם העירו בברייתא באותם הפסוקים שהביאו בה כמו שפירשתי. אם לא שרבי שמעון סדרם כפי טבע המציאות לא כפי סדר הכתובים. לפי ש'הנוי והכח' – יקנה האדם מתחלת בריאתו שורשם והתחלתם. ו'העושר והכבוד' יקנה אחרי כן בבחרותו ובימי עמידתו. ו'החכמה' כבר זכרו חכמינו זכרונם לברכה (עבודה זרה ה, ע"ב) שאין ראוי לאדם להורות כי אם אחרי מ' שנה. ו'הזקנה והשיבה' הם באחרית החלד. ואמנם 'הבנים' נזכרו באחרונה, לפי שהם הנשארים תחת אבותיהם והם ממלאים מקומם. הנה אם כן זכרם רבי שמעון בסדר נכון והגון מאד.

והנה 'הנוי' נזכר בפסוק (משלי א, ט), שהביאה הברייתא – "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך". ו'הכח' נזכר בפסוק (שם ד, כב) – "ולכל בשרו מרפא"; "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך" (שם ג, ח). ו'העושר והכבוד' נזכרו – "בשמאלה עושר וכבוד" (שם ג, טז). ו'החכמה' נזכרה בפסוק – "תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך" (שם ד, ט) כמו שפירשתי. ו'הזקנה' נזכרה בפסוק (שם ג, טז) – "אורך ימים בימינה". ו'השיבה' נזכרה בפסוק (שם שם, ב) – "כי אורך ימים ושנות חיים". ו'הבנים' נרמזו באומרו: "ושלום יוסיפו לך" (שם), כמו שפירשתי.

הנה אם כן זכר רבי שמעון אותם השמונה שנזכרו בפסוקי הברייתא. ואמר שהם: "נאה לצדיקים ונאה לעולם". אם להגיד שהדברים האלה אינם כשאר הדברים החומריים שאין נאה לצדיקים ליהנות מהם ולהתעדן בהם להיותם חומריים כולם אין חלק לשכל בהם, אבל הדברים האלה אינם כן, כי הם נאים לצדיקים עם כל צדקתם, כמו שהם נאים בכל אנשי העולם. ואם להודיע שהמעלות האלה כאשר ימצאו בצדיקים מלבד שהוא נאה בהם, ותהיה התורה מכובדת על פיהם, כך הם "נאה לעולם", לפי שיאמינו בני אדם שבחמלת יי' והשגחתו יחולו על הצדיקים. וכאשר יהיה בהפך יהיה פתחון פה לאדם לומר: זו תורה וזו שכרה? ולמה הצדיקים מצאום צרות רבות ורעות 1 לפי תהילים עא, כ. ומה בצע כי שמרו משמרתו 2 לפי מלאכי ג, יד. . הנה על זה אמר: "נאה לצדיקים ונאה לעולם". והנה הראיות שהביא מהפסוקים הם כדי שיתבארו מה שלא היו כל כך מבוארות בפסוקים שהובאו בברייתא למעלה. כי הנה באומרו: "עטרת" כמו שפירשו – רמז על העושר. ו"תפארת" – הוא הנוי. ובאומרו: "עטרת זקנים בני בנים" – רמז על הבנים. ואומרו: "תפארת בחורים כחם" – כיון אל הכוח. ו"הדר זקנים שיבה" – היא השיבה. ועל ה'כבוד' אמר: "ונגד זקניו כבוד".

הרי לך כל המעלות כלולות בפסוקים שהביא עם היות שהמפרשים לא פירשום כולם. והנה בעבור שהמאמר הראשון אמרו רבי שמעון בן מנסיא משום רבי שמעון בן יוחאי, לכך הוצרך לומר שהמאמר מאלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים כולם נתקיימו ברבי ובניו, שרבי שמעון בן מנסיא אמרו מעצמו ולא משום רבי שמעון בן יוחאי.

והנה אמר: "אלו ז' מדות", לפי ש"הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והבנים" נקיימו ברבי ובניו, אבל השיבה לא נמצאו בו מפני שלא הגיע אליה כי עם היות שלא מת בכרת, הנה לא נתארכו ימיו ולא הגיע לכלל שיבה. ולכן אמר רבי שמעון "אלו שבע מדות" ולא אמר שמונה. הנה בזה התבאר המעלות אשר תתן התורה בעולם הזה לאיש ירא יי' 3 לפי תהילים כה, יב. ועוסק בתורתו לרוממו ולגדלו על כל המעשים. ועתה יבאר השלימות האחרון במאמר רבי יוסי.