נחלת אבות על אבות ו:ג

עתה תבאר הברייתא הזאת איך יקרא העוסק בתורה "רע אהוב" לבריות, כיון שכבר ביאר ענינו אצל המקום ברוך הוא בברייתא של מעלה. וביאר שראוי שינהג האדם אהבה ואחוה וכבוד עם מי שילמדהו תורה, אם מעט ואם הרבה אם בתורה שבעל פה. ולזה אמר: "פרק אחד או הלכה אחת". ואם בתורה שבכתב ועליה אמר: "או פסוק אחד או אפילו אות אחת". ועשה בזה קל וחומר מדוד שהיה מלך ישראל, והיה חכם ורוח הקודש שורה עליו, ונהג כבוד באחיתופל בעבור שני דברים בלבד שלמד ממנו.

וכבר נתפרשו בברייתא 1 מסכת כלה רבתי פרק ה'. אמרו: מאי נינהו, אמר רב שמעית לה ממאי דאמר נמתיק סוד. אמר לו אחיתופל לדוד למה אתה יושב לבד ועוסק בתורה אין דברי תורה מתקיימין אלא בסוד. מה סוד הפר מחשבות באין סוד הכי נמי. ומנין אסבריה דכתיב (דברים כז, ט): "הסכת ושמע ישראל" עשו עצמיכם כתות כתות. רוצה לומר, שהרב יש לו ללמד בחבורה שמתוך המשא והמתן מתגלין הדברים. והוא פירש 'הפר מחשבות' – באין סוד, כי בקבוץ עם יראה חלקי הסותר ויסכימו אל הישר והנכון. וסוד מגזירת נוסדו יחד – סוד בחורים. ולזה אמר (תהילים נה, טו): "אשר יחדיו 2 בכתוב: "יחדו". נמתיק סוד", וכן "בבית אלהים נהלך ברגש". טעמו שפעם אחת מצאו אחיתופל לדוד שהיה נכנס לבית המדרש יחיד ואמר לו (משלי יד, כח): "ברב עם הדרת מלך", ושאין להלוך לבית המדרש ולא לבית יי' יחידי, וזהו "בבית אלהים נהלך ברגש", שרגש לשון אסיפה כמו למה רגשו גוים. ועל זה אמר דוד (תהילים נה, יד): "ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי 3 בכתוב: "ומידעי". ". ויש אומרים שלא למדו לבל ילך יחידי לבית המדרש, אלא שלא ילך בקומה זקופה כי אם במורא. והיה כוח הקל וחומר, כי אם דוד שהיה מלך ישראל חכם ונביא על שני דברים שלמד מאחיתופל קראו 'אלופו ומיודעו', כל שכן שראוי לכל אחד מישראל שיכבד למי שילמד ממנו אפילו אות אחת. כי ערך מלך ישראל אל שני למודים גדול מערך כל יחיד מהעם אל למוד אחד.

ואמנם הכבוד הזה שאמרו שראוי לנהוג בו, כבר פירשו אותו הפסקנים שהוא לעמוד מפניו תוך ארבע אמות וקרוע במותו, אף על פי שלא יהיה רבו מובהק. כי אם היה רבו מובהק יעמוד לפניו כמלא עיניו ויקרע עליו ולא יתאחה. וכבר למדתנו התורה כמה ראוי לנהוג כבוד עם הרב המלמד להועיל ממה שכתוב (שמות לג, ח): "והיה בצאת 4 בכתוב: "כצאת". משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד בואו האהלה". ובמות אהרן נאמר (במדבר כ, כט): "ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל". ובמשה נאמר גם כן (דברים לד, ח): "ויבכו בני ישראל את משה בערבות 5 בכתוב: "בערבת". מואב שלשים יום".

האמנם בברייתא הוכיחוהו באמרם: "ואין כבוד אלא לחכמים, שנאמר (משלי ג, לה): 'כבוד חכמים ינחלו'". רוצה לומר אין הכבוד ראוי, אלא לחכמים כמאמר שלמה: "כבוד חכמים ינחלו" (שם). ויש ספרים שכתוב בהם ואין כבוד אלא תורה, שנאמר: "כבוד חכמים ינחלו", ופירשו בו אין כבוד לאדם אלא על עסקי התורה, שנאמר "כבוד חכמים ינחלו". כלומר הם נוחלים כבוד בשביל שהם לומדים את התורה ויורשים אותה בנחלה. ובהיות הגירסא כן, נראה לי שפירושו "ואין כבוד אלא תורה" – שהכבוד הצריך לנהוג ברב אינו כי אם שילמדו ממנו תורה, כי בזה יחפצו החכמים השלמים יותר מכבוד אחר המדומה. ולפי שהברייתא הזאת באה לבאר איך העוסק בתורה לשמה אוהב את הבריות משמח את הבריות, לכן פירש שהדבר המשתף את הבריות ומביא ביניהם אהבה ושמחה היא התורה.

ואמנם אומרו: "ותמימים ינחלו טוב" (משלי כח, י), לא תחשוב שהוא סוף הפסוק שזכר כבוד חכמים, כי הם שני כתובים. האחד – הוא בתחלת ספר משלי (ג, לה) "כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון". והשני – הוא בסופו "משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב" (שם כח, י). ופירושם כך הוא: הנה החכמים לשלימותם ינחלו הכבוד ויתמידו עמה בנחלה וההפך בכסילים, כי כפי מעשיהם לא ינחלו כבוד כלל, אבל בהפך שירימו הם על עצמם קלון. והפסוק האחר שהאדם ה"משגה ישרים בדרך רע", הנה באותו שחת אשר חפר בו יפול ומרמותיו ותחבולותיו יהיו לרעתו. אמנם ה'תמימים' לא יבקשו עלילות ומרמות, אבל תמיד יבחרו דרך טוב וינחלוהו.

אבל חכמינו זכרונם לברכה, לפי שאמר (משלי ג, לה): "כבוד חכמים ינחלו" – רצו לבאר שהחכמה ההיא שדבר שלמה, ממנה היא התורה האלהית לא זולתה, ושעליה יאמר לשון 'נחלה', לפי שהדעות התוריות הם הנשארים לעד. והוכיחו זה מאומרו (שם כח, י): "ותמימים ינחלו טוב" – ואין טוב אלא תורה, שהנה אם כן נאמר 'נחלה' – על התורה. וכן ראוי שיובן כבוד חכמים ינחלו שהם בעלי התורה, שהיא אשר תאמר עליה לשון נחלה. ולכן סמכו שני הכתובים האלה זה לזה.