נחלת אבות על אבות ה:יט

בעבור שלמעלה במשנת ד' מדות ביושבין לפני תלמידי חכמים, זכר חלופיהם בענין ברירת החכמה והדעות, והביא אחריהם שאר המשניות להזהירם על אהבתם והסכמתם ועל מחלוקותיהם שתהיה תמיד לשום שמים, וכמו שהוכיחו מענין משה וירבעם, דבר עוד מענין התלמידים היושבים לפני חכמים לא בידיעותיהם וחכמתם כי אם במדותיהם. וקרא תלמיד על האוחז דרך אדם אחר ומתנהג על פי מדותיו ולומד ממעשיו, ועשה בזה שני ראשים. אחד היה – אברהם נביא ליי' וראשון לנביאי עמו שהיה מוכתר במדות משובחות. והראש האחר היה – בלעם שהוא גם כן היה נביא לגוים והראשון מאשר נבאו לאומות, כמו שזכרו חכמינו זכרונם לברכה 1 ראה: ספרי דברים שנז, י; תנחומא בלק, א. , והיה מלא חסרונות. והיה כוח המאמר הזה שהתלמיד החשוב במדותיו ההולך בדרכי יי' הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, כיון שהוא מתנהג במדותיו ולומד ממעשיו. והתלמיד המושחת במדותיו אף על פי שיהיה מבני ישראל, הנה אינו מתלמידיו של אברהם כיון שאינו נוהג על פי מדותיו, אבל הוא מתלמידיו של בלעם, כיון שלמד מדרכיו ומדותיו ומתנהג בהם.

והנה רשם בזה ג' דברים שהם סוגי המדות ותאר. האחת – בעין. והב' – ברוח. והג' – בנפש. והרמב"ם פירש עין טובה – ההסתפקות. ונפש שפלה – הזהירות. ורוח נמוכה – הענוה היתירה. והג' שכנגדן – עין רעה הוא – החריצות לקנות הממון. ורוח גבוהה היא – הגאוה. ונפש רחבה היא – רוב התאוה.

ונראה לי שהם מסכימים לאותם ג' שזכר רבי אלעזר הקפר, שהם: "הקנאה והתאוה והכבוד". כי הנה עין רעה הוא – הקנאה שעינו רעה בשל אחרים ומקנא בהם, וזה נופל בענין הממונות עד שמפני זה יבא לידי חמדה וגזל וגניבה ואונאה, וכל העבודות התלוים בקנין הממון. ונפש רחבה היא כמו שזכר הרב – רוב התאוה ושטיפתה ותפול בכל התאוות הגשמיות מהמאכלות והעריות ושאר הדברים האסורים. ורוח גבוהה הוא הכבוד בהיות האדם בעל גאה וגאון ודרך רע 2 לפי משלי ח, יג. , עד שמפני זה יבא לקלל חבירו לבזותו ולהתכבד בקלונו. הנה אם כן שלושת המדות שנזכרו בבלעם הרשע שהם עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה הן הנה – "הקנאה והתאוה והכבוד". ותאר הנפש בלשון רחבה לדמיון רוב תאותה ושטיפתה על דרך "וגם הנפש לא תמלא" (קהלת ו, ז). ויוכללו אם כן בג' אלה כל העוונות והמדות הרעות שאסרה תורה, לפי ש"הקנאה והתאוה והכבוד" – כוללים אותם איש לא נעדר 3 לפי ישעיה מ, כו. .

ואמנם באברהם אבינו נמצא ההסתפקות בשלושתם. ויצא מזה שהיה אברהם אבינו מוכתר בכל המדות השלמות, ובלעם הרשע היה כלול בכל החסרונות. כי שלושה המה סוגים עליונים ומאלה נפלו השאר כולם. וכבר נמצאו בסיפורי אברהם זכרון המדות האלה שלושתם. אם עין טובה מבלי חמדת הממונות – התבאר מאשר בנצחו את המלכים כשאמר מלך סדום (בראשית יד, כא-כג): "תן לי הנפש והרכוש 4 בכתוב: "והרכש". קח לך", השיבו עליו השלום: "הרימותי 5 בכתוב: "הרימתי" ידי אל יי' אל עליון קונה 6 בכתוב: "קנה". שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם".

ופירוש הכתובים וגזרתם הוא כך אצלי: שהנדיב והמעולה כמו שזכר הפילוסוף, הוא מי שיקבל ממי שראוי ולא ממני שאינו ראוי. ולכן אמר אברהם שהוא יקבל מהשם יתברך החסד והטובה אשר יעשה עמו, וזה: "הרימותי ידי אל יי'", לפי שהוא "אל עליון", והוא "קונה שמים וארץ" ולמעלתו ארים ידי לקבל ממנו. אבל אתה מלך סדום אין ראוי לקבל ממך, כדי שלא תתפאר היום או מחר שעושרי וכבודי היה מאתך ואינו כן, כי הוא מ"אל עליון קונה שמים וארץ". וזהו אומרו (שם): "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך", שגזירת המאמר הוא: "ולא תאמר אני העשרתי את אברם" (שם) שנאמר בתמיהה. רוצה לומר "אם מחוט ועד שרוך נעל" – אקח מכל אשר לך, האם לא תאמר היום או למחר "אני העשרתי את אברם"? באמת תאמר כן. ואין ספק שהיה יכול בהתר ללקחו, כיון שהצילו מיד המלכים שלקחוהו. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צד, ע"ב) שהיה חזקיהו חושש מליקח שלל סנחריב, מפני שהיה מעורב בו שלל העשרה שבטים, ואמר לו הנביא (ישעיה לג, ד): "ואוסף 7 בכתוב: "ואסף". שללכם אסף החסיל", שהיה מותר אליו וזוכה בו מן ההפקר, לפי שנתייאשו ממנו הבעלים כל שכן, שהמלכים עצמם אמרו לאברהם (בראשית יד, כא) "והרכוש 8 בכתוב: "והרכש". קח לך". אבל היתה עינו עין טובה בלתי נוטה אל חמדת הממונות.

ואמנם "נפש שפלה". רוצה לומר, בלתי מתפרצת בתאוות הגופיות, התבאר באומרו לשרה ביום בואו מצרימה (בראשית יב, יא): "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", ובא בפירוש 9 רש"י עפ"י מדרש אגדה. שלא הסתכל בצורתה הסתכלות שלימה רק ביום ההוא, וזהו תכלית כבישת היצר והתאוה. וכן אומרו לשרה על הגר אחרי שכבר לקחה ונתעברה ממנו (שם טז, ו): "הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך", לפי שלא היה לו עמה תאות תענוג כלל ולא נתקרב אליה כי אם לבקש זרע אנשים 10 לפי שמואל א' א, יא. . וכל זה מורה על היותו כובש את יצרו ותאותו. והנה נקראת במשנה המדה הזאת – "נפש שפלה", לפי שחפצו של אדם ותאותו נקראת 'נפש' כאומרו (דברים יב, טו): "בכל אות נפשך"; "ובכל אשר תשאלך נפשך" (שם יד, כו); "מה תאמר נפשך ואעשה לך" (שמואל א' כ, ד). וכאילו אמר שנפשו התאונית היתה שפלה, לפי שהיתה דעתו גוברת עליה ותשפילנה תשפילה עד עפר.

ואמנם כנגד הגאוה ובקשת הכבוד המדומה אמר שהיתה רוחו נמוכה. כי כוח הדמיון שממנו הגאוה נקרא 'רוח', כאומרו (יחזקאל כ, לב): "והעולה 11 בכתוב: "והעלה". על רוחכם". ואמר שהיתה נמוכה, כי היה קטן בעיניו ומך בערכו בלתי מתגאה. וכבר העידה התורה (בראשית יח, ב-כז) על זה אם כשראה "שלשה אנשים נצבים עליו", שדבר אליהם בענותנות רב "כי על כן עברתם על עבדכם". והיה משרת אותם כעבד לפני רבו 12 לפי אגרת הרמב"ן. , שנאמר: "והוא עומד 13 בכתוב: "עמד". עליהם", והיה זה בהיותו בלתי מכיר שהיו מלאכים. וכן בדברו על ענין סדום "ואנכי עפר ואפר" לרוב ענותנותו. הנה אם כן העידה התורה על שלמות מדותיו כולם.

אמנם בלעם היה בהפך שהיה לו – עין רעה הקנאה, והחמדה לממונות, עד שנשכר לקלל את ישראל, שנאמר (דברים כג, ה): "ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור". והוא גם הוא אמר (במדבר כב, יח): "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב", כי בזה היה נותן עינו תמיד. היה לו גם 'נפש רחבה', רוצה לומר תאוה רחבה בלתי מספקת שלא היתה מתמלאת מדבר, כי תמיד היתה נפשו ריקה ומוכנת ברוחבה לקבל המותרות. והתבאר זה ממה שיעץ למלך מדין להזנות את נשי עמו וכל יועץ בליעל 14 לפי נחום א, יא. יועץ כפי דרכו, וכפי טבעו. וכמאמר שלמה (משלי כז, כא): "מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו", שפירושו שהדבר אשר בו יצורף האיש לדעת טבעו ותכונתו הוא, כפי מה שהוא מהלל ומשבח, כי בלי ספק הוא הישר בעיניו ורחמיו על כל מעשיו 15 לפי תהילים קמה, ט. . וחכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין קה, ע"א) אמרו שבועל אתונו היה. והיה לו גם כן 'רוח גבוהה' תראה זה מאומרו לשלוחי בלק (במדבר כב, יג): "מאין יי' לתתי להלוך 16 בכתוב: "להלך". עמכם", עד שהוצרך בלק לשלוח שרים רבים ונכבדים והוא עצמו היה מתפאר: "נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון" 17 בשינוי כתיב. (שם כד, טז), לפי שהיה בעל גאוה.

הנה אם כן היה כולל החסרונות כולם. ולכן התלמידים המתנהגים בדרכים האלו – הם מתלמידי בלעם. אבל יראי יי' וחושבי שמו – הם מתלמידיו של אברהם אבינו. וביארה המשנה מה ביניהם, רוצה לומר לענין השכר.

ואמר שתלמידי אברהם אבינו, השלמים במדותיהם אוכלין פירות מעשיהם הטובים בעולם הזה, והקרן קיימת להם לעולם הבא ששם המנוחה והנחלה באמת, וזה אומרו: "נוחלין". והביא עליו ראיה ממאמר שלמה (משלי ח, כא): "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" 18 בשינוי כתיב. . כי הנה אמר "יש" על טובות העולם הזה שיתן השם יתברך לאוהביו ושומרי מצוותיו, דבר מה הכרחי שמורה עליו לשון "יש", לפי שהם מסתפקים בהכרחי. ואמנם בעולם הזה "יש" שכרם מרובה, והוא אומרו: "ואוצרותיהם אמלא". ויש מפרשים "להנחיל אוהבי יש" – על העולם הבא, כי הוא המנוחה והנחלה וה"יש" והמציאות האמתי, לא טובות העולם הזה שכולם באים אל ההעדר. ועל העולם הזה אמר: "ואוצרותיהם אמלא". כי הנה אוהבי יי' כמו אברהם אוהבו יזכו לשתי השולחנות יחד.

אמנם תלמידי בלעם יהיו בהפך. כי הם בעולם הבא יורשין גיהנם, ובעולם הזה ימותו בקצרות שנים. והוא אומרו: "ויורדין לבאר שחת", כלומר יורדין מהרה לקבר. כי 'שחת' פעם יאמר על קבר ופעם יאמר על גיהנם. ולכן אמר: "יורשין גיהנם" – על עונש עולם הבא; "ויורדין לבאר שחת" – על הגיהנם. "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם" (תהילים נה, כד) – בעולם הזה, לפי שבלעם היה איש דמים, לפי שהוא גרם מגפה בעוון פעור, והיה בעל מרמה מחשב להרע לו בעל מזמות יקרא 19 לפי משלי כד, ח. . וכבר בא בפרק חלק (סנהדרין קו, ע"ב) שאמר רבי חנינא דבר תלתין וארבע נהרג בלעם. ולמדו מפסוק זה "לא יחצו ימיהם", ואמר זה מין אחד שמצאו כתוב בפנקסו של בלעם. ואיפשר לומר שבתלמידי אברהם אמר שיזכו לשתי השולחנות בעולם הזה ובעולם הבא. אבל בתלמידי בלעם הרשע אמר שעונשם הוא בעולם הנשמות, כי שמה הם "יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת", שהם שניהם מדרגות העונש הנפשיי, לפי שבעולם הזה עם כל רשעתם, כבר יזכו אל בני חיי ומזוני לפי שבמזלא תליא מילתא 20 לפי ברכות כה, ע"א. ועוד. .

והמאירי כתב, שפירש "יורש גיהנם" – הוא שיחולו עליו צרות העולם הזה. כי רוב הצרות בכאן יקראו 'גיהנם' דרך העברה, כאמרם זכרונם לברכה (יומא עב, ע"ב): לא תירתו תרתי גיהנם. רוצה לומר בזה ובבא. וכן רצו באומרם זכרונם לברכה מלמד שכנסת ישראל היו יורדין לגיהנם, אלא שנענשו קלמנדרא. רוצה לומר, שירדו בגלות ויבערו באש הצרות והקדוש ברוך הוא מעמידן דור אחר דור כנבואת והסנה איננו אוכל (שמות ג, ב), שבאה למשל זה. ואמנם אמרם אחר כן: "ויורדין לבאר שחת" – הוא רמז לעונש הבא אחר המוות. ומה שכתבתי אני הוא היותר נכון.