נחלת אבות על אבות ה:טז

(טז-יז) לפי שהיושבים לפני החכמים בתלמוד התורה פעמים יסכימו בדעותיהם ותהיה ביניהם אהבה והסכמה והתאחדות, וכמו שאמר רבי מאיר 1 להלן פרק ו' משנה א'. : "נקרא רע אהוב אוהב את המקום ואוהב את הבריות". ופעמים יהיה ביניהם מחלוקת מצד חלוף 2 שוני. מדותיהם וחלקיהם במעלות השכליות. לכן נסמכו המשניות האלו מאהבה והמחלוקת אחרי משנת היושבים לפני חכמים. כי בסיבת התחלפותם בהיות האחד סופג והאחר משפך או משמרת ונפה, יתחייב ביניהם האהבה אצל הדומים או המחלוקת בין המתנגדים.

והנה ה'אהבה' חקר עליה החוקר 3 אריסטו. מספר המדות, וזכר שם ממנה שלושה מינים. אהבת הערב; אהבת המועיל ואהבת הטוב. כי הערב הוא – תכלית גשמי וחומרי יתחייב ממנו האהבה כאהבת האדם את האשה, או את המאכל והמשתה הטוב. ואהבת המועיל היא – האהבה התלויה בתועלת הממון והכבוד, כאהבת העבד אל האדון והעני אל העשיר. אמנם אהבת הטוב היא האהבה שהיא בעבור השלימות והטוב, כי הטוב והשלימות וההצלחה הם שמות נרדפים.

האמנם חכמינו הקדושים לא עשו באהבה כי אם שני חלוקים 4 אהבה התלויה בדבר ואהבה שאינה תלוי בדבר. בלבד. לפי שראו שפעולות האנשים כפי הרכבתם יתחלקו לשני מינים. האחד – ימשך אל צורתם והם הדברים אשר יפנו בהם אל התכלית האמתי והטוב. והמין השני – הוא אשר ימשך אל חומרם ובזה יוכללו – הערב והמועיל. ולכן היו בגן האלהים 5 לפי יחזקאל כח, יג. עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. כי היה עץ החיים מכוון להשגת החיים האמתיים הרוחניים שהם הטוב וההצלחה האחרונה. ועץ הדעת טוב ורע היה במפורסמות אשר בכללם הערב והמועיל, וכל שאר הדברים המדומים. ואל שני המינים האלה כוונה המשנה באומרה: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר" וכו'. כי האהבה התלויה בדבר היא המכוונת לדבר אחר, כאילו האהבה היא כלי להשיג את הערב או המועיל ההוא. ולהיותם דברים חומריים יהיה הדבר מסופק באהבה אם תועיל להשגתם אם לאו, והוא אומרו: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר". רוצה לומר תלויה ועומדת ומסופקת בדבר זולתה שזה אי איפשר שיפול, כי אם באהבת הדברים החומריים ערב או מועיל, כי אז היא תלויה בהשגת אותו דבר ובהבטלו – בטלה האהבה, כי בסור הסיבה תסור המסובב.

אמנם אהבת הטוב והשלמות, לפי שהיא מתחייבת מהשכל ובבחינת הצורה אינה תלויה בדבר. כי היא אינה מסופקת ותלוייה בהשגת דבר זולתה, אבל היא מדובקת בטבע השלימות והמדע האמתי, וזה דבר בלתי משתנה. ולכך האהבה ההיא אינה בטלה לעולם, כי הדברים השכליים הם קיימים בעצמם ובלתי משתנים והחומריים אינם כן, כי הם משתנים במה שהם שמשתנים. וכמאמר שלמה (משלי יב, יט): "שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר".

ועם היות מיני האהבה ה"תלויה בדבר" רבים, הנה התנא לא עשה משל בזה כי אם מאהבת אמנון ותמר. אם מפני שאהבת הנשים היא חזקה מכל מיני האהבות הגשמיות, וכמאמר דוד על יהונתן (שמואל ב' א, כו) "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". ואם מפני שהיו אמנון ותמר אחים, והיתה ביניהם אהבה חזקה כפי הטבע, ועם כל זה מפני שהיתה תלויה בדבר גשמי שהוא אותו זיווג המגונה – בטלה האהבה. ועשה משל לאהבת הטוב והשלימות מצד עצמו מיהונתן ודוד, שעם שנתפרסם שדוד ימלוך והיתה המלכתו ליהונתן לבושת וגם לחרפה, הנה עם כל זה להיות אהבת יהונתן את דוד אהבת המעלה והשלימות – לא נתבטלה. והוא מה שאמר הכתוב (שמואל א' יח, א) שמה בתחלת ספורי דוד ושאול "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד" כי אהבת נפשו אהבו. רוצה לומר, שהיתה אהבתו אותו אהבה אמתית כפי הנפש והצורה לא כפי הגוף והמועיל או הערב.

וזכר זה בכאן להגיד, שכן ראוי שתהיה אהבת החכמים אלו לאלו מצד השלימות והטוב. ואף על פי שיהיה האחד כספוג והאחר כמשפך, יאהבו זה את זה בבחינת הטוב, והתורה והשם יתברך אשר נתנה. כי התורה היא קושרת ומדבקת הנפרדים. וגם כן כיון בזה שיהיה אהבת האדם לבוראו לא תלוייה בדבר כדי שיעשירהו ויכבדהו, אבל אהבה לשמה. הלא ראית מאמר השטן (איוב א, ט): "החנם ירא איוב אלהים הלא אתה סכת 6 בכתוב: "שכת". בעדו". רוצה לומר, שלא היתה עבודתו שלימה להיות תלויה בדבר. ולכן זכרה התורה (דברים ו, ה) ענין האהבה בשם יתברך "ואהבת את יי' אלהיך", ואמר בריע (ויקרא יט, יח): "ואהבת לרעך כמוך". רוצה לומר, שלא יהיה אהבתו אותם מפני תועלת העריבות כי אם לתכלית הטוב כמו שיאהב לעצמו.

ויכלול בזה גם כן, שכאשר יתחלפו 7 ישתנו. הדעות בין חכמים ויבואו לידי מחלוקת, לא יהיה מחלוקתם לקנטר ולא להתגבר זה על זה כי אם לשום שמים. רוצה לומר, להוציא האמת לאור ולגלות מצפוני הדברים אשר יודעו מתוך המשא והמתן אשר במחלוקתם. האמנם ראוי לעיין, כי מאחר שכל בעלי מחלוקת אפילו שיהיה לשום שמים מאמריהם סותרים זה לזה ויחלקו בין האמת והשקר, הנה יתחייב שאם אחד מהם דעתו אמת הדעת האחר יהיה כוזב, ואיך יאמר ששום מחלוקת יתקיים? שהרי לא יתקיים כי אם אחת משתי הדעות החלוקות. אבל המחלוקת שהוא כולל שתי הדעות אי איפשר שיתקיים כולו.

ועוד שמה הפרש אם כן בין מחלוקת הלל ושמאי למחלוקת קרח ועדתו, אחרי שהכת האחת בשתי המחלוקות כוזבת תמיד. אבל ענין זה שמחלוקת הלל ושמאי שניהן היו מודים בעיקר המצוה והעבודה לשמים, אלא שחולקין בענין הגעתה ואופני עשייתה. והנה אם כן התכלית הטוב ההוא שהמה מסכימים עליו הוא האמת המשותף המקיים דברי שניהם. וזה היה סיבה לשיזכרו שניהם בשווה בכל מקום ונושאים ונותנים עליהם, מאי טעמא דבית שמאי מאי טעמא דבית הלל וכדומה. וכמו שאמר על חכמי התלמוד (חגיגה ג, ע"ב) וכתותיהם הללו מטהרין והללו מטמאין הללו פוסלין והללו מכשירין. ואלו ואלו דברי אלהים חיים 8 לפי ירמיה כג, לו .

אמנם מחלוקתו של קרח לא היה לשום שמים אדרבה כוונו למרות עיני כבודו 9 לפי ישעיה ג, ח. . לפי שהן היו כופרין בהשגחת השם יתברך ובנבואתו, ולא היה בדבריהם דבר אמת כלל, לא בפרטי המעשים ואופנם, ולא בתכליתם ועיקרם, ולזה קראוהו – מחלוקת שלא לשום שמים. ולזה אין סופו להתקיים, לפי שהשקר המוחלט הוא הרע הגמור והוא נפסד מפאת עצמו. ולכן רגזה הארץ מתחת 10 לפי משלי ל, כא. "ואבדו 11 בכתוב: "ויאבדו". מתוך הקהל" (במדבר טז, לג). ולפי שאי איפשר לכלול את משה רבינו עליו השלום בכלל מאמר כל מחלוקת שאינה לשום שמים, כמו שיוכללו הלל ושמאי במחלוקת שהוא לשום שמים, לזה לא נזכר כאן שם משה רק מחלוקת קרח ועדתו. גם שהחולק על רבו לא יחשב רבו כחולק עליו, פן ישווה לו גם הוא.

והמאירי כתב שהמחלוקת הוא במשיב על דברי חבירו, אם שהוא סותר מאמרו או חולק עליו באופן אחר. ואמר התנא שזה המחלוקת, רוצה לומר מהמשיב כשיהיה לשום שמים. רוצה לומר, להשגת האמת ולהכיר הענין סופה להתקיים, כלומר שדבריו ודעתו בתשובתו יתקיימו. אמנם כשהיתה תשובתו על דרך הנתוח והקנטור לא יתקיים והכל עולה לענין אחד.

והרב מתתיה כתב, שלכן זכר במחלוקת לשום שמים הלל ושמאי ולא אמר ובית הלל ובית שמאי. כי הם חלקו בהרבה מקומות. ואמרו עליהם חכמינו זכרונם לברכה שלא שמשו כל צורכם והיו ביניהם לפעמים עצומים ונצוחיים כדאיתא בפרק האיש מקדש (קידושין נב, ע"ב): אל יכנסו תלמידי מאיר לכאן שהם קנטרנין ולא ללמוד תורה הם באים.

האמנם הלל ושמאי לא נחלקו אלא בשלושה דברים, כדאיתא בפרק קמא דשבת (דף טו, ע"א), וגם בהם לשום שמים. ואמרו: "סופה להתקיים", אין ענינו שיתקימו שתי דעות המחלוקת שזה אי איפשר, אבל מפני שהיה המחלוקת לשום שמים להוציא הדין לאמתו ולהעמיד חוקי האלהים 12 לפי שמות יח, טז. ותורותיו על תלם, לכן אמר: "סופה להתקיים". רוצה לומר, שסוף המחלוקת ההוא ותכליתו שהיה כדי שלאמת יצא משפט 13 לפי חבקוק א, ד. יתקיים ובאמצעיתו יודע האמת על בריו.