נחלת אבות על אבות ה:יג

(יג-יד) גם אלה לחכמים לימוד ד' מדות, שימצאו בנתינת הצדקה, ששתים מהם קצוות ושתים אמצעיים. ומהקצוות אחד – חסיד, ואחד – רשע דוגמת מה שנזכרו למעלה. כי הנה הקצה האחד המשובח הוא שיתן ויתנו אחרים, ועליו אמר החכם (משלי כב, ט): "טוב עין הוא יבורך 1 בכתוב: "יברך". ". והנביא אמר (ישעיה לב, ח): "ונדיב לב 2 בכתוב אין : "לב". נדבות 3 בכתוב: "נדיבות" יעץ", כי הוא נדיב מצד עצמו ומיעץ הנדיבות לזולתו, והוא על נדיבות יקום. רוצה לומר, שהוא יקום ממקומו להתחיל בנדיבות ולהדריכו ולהיישיר בני אדם עליו. וזהו באמת מדת החסיד שלא די לו מה שיתן משלו, אבל ישתדל בשיתנו אחרים.

והקצה האחר ההפכי לו הוא שלא יתן ולא יתנו אחרים. וזה באמת רשע, כיון שלא יוחן בעיניו רעהו, והגיע מרשעתו שלא לבד הוא נחדל מעשות צדקה וחסד והוא חוטא, אבל הוא גם כן מחטיא את הרבים בשלא יתנו.

והאמצעיים הנמצאים בין שתי הקצוות האלה הם שתים. אם מי שרוצה לתת ושלא יתנו אחרים, וזהו אם להיותו עושה נדיבותו לתכלית יוהרא וגסות הרוח. ולכן עינו רעה בשל אחרים שלא יקנו כבוד כמוהו, או שהוא שונא את הבריות ואינו רוצה שיתברכו נכסיהם על ידי אותה צדקה, ושלא ימצאו חן בעיני אלהים ואדם 4 לפי משלי ג, ד. . ועליו אמר שלמה (משלי כא, י): "נפש רשע אותה רע". וזה מין אמצעי. כי לקח הנתינה מהחסיד ושלא יתנו אחרים מהרשע. ומין אמצעי אחר הוא – הרוצה ש"יתנו אחרים והוא לא יתן", כי זה עינו ולבו רעה בשלו. ומאהבתו את הממון ותוקף כילותו יאמר ש"יתנו אחרים והוא לא יתן". ועליו אמר שלמה (משלי כח, כב): "נבהל להון איש רע עין". וזה גם כן מין מורכב ממה שלקח יתנו אחרים מהחסיד, ולא יתן הוא מהרשע.

ומדרגות המדות האלה מבוארות מעצמם. כי השלם הוא החסיד שהוא זוכה ומזכה. ואחריו הרוצה לתת ולא יתנו אחרים. ואחריו ברוע הרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן, ותכלית הרוע והפשע הוא – ש"לא יתן ולא יתנו אחרים", כי זה הוא קצה הרשע.

וכבר ציוה יתברך על שלימות הצדקה באומרו (דברים טו, ז-י): ו"לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ 5 בכתוב: "תקפץ". את ידך מאחיך האביון". ואמר: "נתון תתן לו", רוצה לומר, שיתן בעצמו ויהיה סיבה שיתנו אחרים.

והמשנה הזאת ראויה היתה להסמך למשנת האומר: "שלי שלי ושלך שלך", שהם דומות בענין הכילות והנדיבות. אבל אותה משנה נזכרה כפי טבע האינושי הנהוג מבלי בחינת צדקה, כמו שפירשתי עליה. ולכן אמר שם ארבע מדות באדם. וכן במשנה האחרת ארבע מדות בדעות, כי הם כפי טבע בני אדם. אבל המשניות האחרות יוחדו לבעל דת במה שהוא בעל דת. אם הראשונה בענין הלמוד והלמידה – "ארבע מדות בתלמידים" וכו', שהיא בשכליות. ואחריה – "ארבע מדות בנותני צדקה" – שהיא במדות התורניות במה שהן תורניות, וכפי מצות הצדקה. ואחריהן הביא משנה אחת כוללת התלמוד והמעשה, והיא – " ארבע מדות בהולכי לבית המדרש", שיש בהם גם כן שתי קצוות אחד – צדיק ואחד – רשע, ושני אמצעיים וכוללת התלמוד והמעשה. ואין פירוש להולכי בית המדרש ההולכים שמה בפועל. כי הנה העושה ואינו הולך, ומי שלא הולך ולא עושה, איך יהיו מכללם. אבל לפי שההולכים לבית המדרש ילכו אם לתכלית הידיעה וחכמת התלמוד, ואם לתכלית המעשה. רוצה לומר – לדעת מה יעשה ישראל, ואיך יקיים את המצוות כמשפטן. לכן אמר שיש "ארבע מדות", רוצה לומר פנות בענין ההליכה לבית המדרש שהוא הכולל עיון ומעשה, כי יש ממנו השלימות העליון שהולך ועושה. רוצה לומר, לומד את התלמוד ועושה המצוות. וכבר נקרא בכתוב הידיעה והלמידה "אשר תמימי דרך ההולכים בתורת יי'" (תהילים קיט, א) – שאמר זה על הלימוד. ואחרי כן הזהיר על העשייה באומרו: אשרי נוצרי עדותיו (שם שם, ב). והקצה הזה ימצא בחסיד שלומד התורה לשמה ומקיים המצות. וכנגדו בקצה ההפכי הוא לא הולך ולא עושה, רוצה לומר, לא הולך ללמוד ולא עושה מצוות, וזהו הרשע הפורק ממנו עול תורה ומצוות.

ואמנם האמצעיים הם: אם ה"הולך ואינו עושה" 6 המין הראשון. . רוצה לומר, שכל התעסקותו הוא בלמוד התורה אבל לא במעשה המצוות. ואין הכונה שאינו עושה מה ששומע שמה, כי זה נקרא רשע. כי אם שאינו מחזר על מעשה המצוות, שעושה עיקרו מתלמוד תורה, וכשתבא מצוה לידו יקיימנה, וזה "שכר הליכה בידו". רוצה לומר, שכר הליכה לבית המדרש ללמוד עם היות שאין לו שכר מעשה המצוות.

והמין השני מהאמצעיים הוא "עושה ואינו הולך". רוצה לומר, שהוא מקיים המצוות אבל אינו עוסק בתלמוד התורה, והאיש אשר כזה – שכר מעשה בידו. כי עם היות שלא יטול עליו שכר תלמוד תורה, הנה שכר מעשה מצוות בידו. וידוע שהשלמות כולו הוא בהתחבר שניהם אחד התלמוד והמעשה, כי הם כהתחבר הנשמה עם הגוף. ועליו אמר אדוננו משה (דברים ד, א): "ועתה ישראל שמע אל החוקים 7 בכתוב: "החקים". ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות". כי הזהיר ראשונה על התלמוד ואחר כך על המעשה, לפי שהתלמוד מביא לידי המעשה.

והרמב"ם כתב בפירושו לזאת המשנה, מי הוא שראוי שיקרא 'בור' – שהוא אשר בו לא מדות ולא דעות. ומי הוא שיקרא 'עם הארץ' – שהוא היודע בטוב ההנהגה המדינית ומשולל מהתורה. ומי הוא שראוי שיקרא 'חסיד' – שהוא מי שיתקבצו בו המדות והדעות בשלימותם. ומי ראוי שיקרא 'גולם' – שהוא אשר התחיל בקנין השכליות ומדות ולא נשלם בהם. ומי הראוי ליקרא 'רשע' – שהוא המשולל מהדעות והמדות, ויש ממנו מדרגות, כי אם מזיק לבני אדם יקרא – 'רשע רע'. ואם הוא כולל פחיתות המדות והוא היודע במושכלות יקרא – 'רשע ערום'. וכן החכם כשיקבץ פחיתות המדות יקרא 'חכם להרע'. יעויין בדבריו.