נחלת אבות על אבות ה:י

לפי שדבר התנא למעלה במעשר עני ומתנות העניים, סמך לזה דרכי האדם במתנותם בענין הכילות והנדיבות. ולא נאמרה המשנה הזאת בענין הצדקה, כי אחר כך ידבר ממנה. אבל בענין המדיניות והנהגת דרך ארץ דברה פה. ואתה תראה שלא זכרה המשנה הזו דבר מעשה, כי בידוע שעושק רש להרבות לו הוא רשע, ומה שבא להשמיענו. והנותן משלו לפנים משורת הדין – הוא חסיד וצדיק יסוד עולם 1 לפי משלי י, כה. .

אבל היה ענין המשנה שארבע מדות ימצאו באדם לא כפי פעולותיהם בלבד כי אם כפי התכונות אשר בהם שזהו דעתם ורצונם תמיד. ולכן הם אומרים כאשר בלבבם. וענין הד' מדות האלה נראה לי שהם שני קצוות ושני אמצעיים ביניהם. כי הקצה האחד הוא קצה החסידות, שאומר לחבירו "שלי שלך ושלך שלך". רוצה לומר, שאינו רוצה ליהנות מזולתו כלל כענין דשמואל בפרקא קמא דברכות (דף י, ע"ב) ורבי פנחס בן יאיר בפרקא קמא דחולין (דף ז, ע"ב). ועם כל זה אומר לחבירו שיהיה משלו. ואין הכונה שיקח את כל אשר לו, כי לא שבחו חכמינו זכרונם לברכה הפזור יותר מדאי, וכאומרם (כתובות נ, ע"א): "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". אבל היה קצת הפלגת חסידותו שיהנו בני אדם מאשר לו ולא יקח הוא הנאה מאשר זולתו כלל. והקצה האחר הוא הפכי לו מהרשע שאומר: "שלך שלי ושלי שלי". רוצה לומר, שרצונו ותאוותו ליהנות מזולתו וששום אדם לא יהנה ממנו. ובין שתי הקצוות האלה ימצאו שני מיני אמצעיים. אם שיהיה האדם משולל ונעדר משתי התכונות יחד רוצה לומר, שלא ירצה להינות משל אחרים ולא שאחרים יהנו ממנו. ולהיותו מרוחק בשווה משתי הקצוות אמרו שהיא מדה בינונית רוצה לומר, שרוחקה אל אחד מהקצוות שווה. והיה זה להיותה משוללת משניהם, כי כבר יאמר אמצעי אל מה שאינו אחד מן הקצוות, והוא מטבעם ומהותם. ויש שאמרו שהיא מדת סדום, כי כן נאמר בהם הלא זה היה ענין "סדום 2 בכתוב: "סדם". אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה" (יחזקאל טז, מט), כמו שבא בפרק גט פשוט (בבא בתרא יב, ע"ב). הנה אם כן המין הזה הוא המשולל משתי הקצוות.

ויש מין אחר שאינו משולל מהקצוות אבל הוא מורכב מהם. והוא האומר: "שלי שלך ושלך שלי", כי באומרו "שלי שלך" הוא מהחסידות ובאומרו "שלך שלי" הוא מהרשע ובהרכבתם לא יהיה חסיד ולא רשע אבל מורכב מהם. ולכן אמרו שהוא "עם הארץ". רוצה לומר איש מדיני ומתעסק ביישובו של עולם אשר שורשו הוא גמילות החסדים והעזר בני המדינה זה לזה. ואין ספק שהמדה בינונית או סדומית – היא מדה רעה, לפי שאין לה מציאות מעלה כי אם שלילתה. והקבוץ המדיני יצטרך להעזר בו בני אדם ולהועיל זה לזה.

וכבר זכרו חכמינו זכרונם לברכה שרבי חייא אמר (שבת קנא, ע"ב): לדביתהו אקדימי רפתא לעניי כי היכי דליקדמו לבריך אמרה ליה מילט קא לייטא לי, אמר לה קרא כתיב, כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם. רוצה לומר, שאמר רבי חייא לאשתו שתקדים לתת לעניים פת צדקה קודם שישאלוהו, כדי שגם כן יקדימו אותו לתת לבניהם. והיא השיבתו וכי קללה אתה נותן לבני? ואז אמר לה שפסוק מלא הוא (דברים טו, י): "כי בגלל הדבר הזה יברכך יי' אלהיך", שגלגל הוא שחוזר בעולם מי שהיום עשיר מחר יהיה חסר לחם, או בנו, או בן בנו, ויצטרך אל הבריות. והמקובץ לא יתקיים כי אם שאיש את רעהו 3 לפי שמות כא, יח. יעזורו ולאחיו יאמר חזק 4 לפי דברים לא, כג. . ולכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה (בבא קמא כ, ע"ב): זה נהנה וזה אינו חסר כופין אותו במדת סדום.

הנה אם כן כאן שני קצוות ושני אמצעיים. הקצה האחד והאמצעי האחד הוא טוב – אחד חסיד ואחד מדיני. והאמצעי האחר והקצה האחר רעים וחטאים 5 לפי בראשית יג, יג. – אחד רשע ואחד ממדת סדום. ושורש השלימות בזה הוא בו"אהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח).