נחלת אבות על אבות ד:ט

(ט-י) שני החכמים האלה הזהירו על תלמוד התורה, לפי שהיה אצלם התלמוד עיקר. והנה רבי יונתן ראה להשיב למאמר רבי צדוק – "אל תעשם עטרה להתגדל בהם וקרדום לחתוך בהם". ולמאמר רבי יוסי שאמר: "כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות". לכן אמר: "כל המקיים התורה מעוני סופו לקיימה מעושר". רצה לומר, שלא יחדל האדם מתלמוד תורה מפני עניותו ולא יאמר שלצורכי מחייתו יעשה ממנה קרדום. וגם לא יחשוב שבהיותו עני, התורה מחוללת בידו. כי הנה "ברכת יי' היא תעשיר" (משלי י, כב), והמקיים אותה מעוני, הנה שכרו אתו שיבא לקיימה מעושר שיתעשר בזכות התורה.

וכבר אמרו בפרק הממונה (יומא לה, ע"ב), שהלל היה משתכר בכל יום בטרעפיק, שרצה לומר בדינר, וחציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו בפרנסת ביתו. ופעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש ליכנס ועלה ונתלה על גבי ארובה, כדי לשמוע דברי אלהים חיים 1 לפי ירמיה כג, לו. מפי שמעיה ואבטליון, ירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר ליה שמעיה לאבטליון, אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום מעונן הוא. הציצו וראו דמות אדם ומצאו רום של ג' אמות וכו'. וזה מורה על הפלגת עניות הלל בבחרותו. ואחר כן עלה לגדולה והיה נשיא ישראל ונתקיים בו – "סופו לקיימה מעושר". ובהפך כל המבטל את התורה מעושר שמניח תלמוד תורה להתעסק בהרוחת ממונו ועושרו, יהיה עונשו שיפסד עושרו ויאבד בענין שיבא לבטלה מתוך עוני.

אמרו בפרקא קמא דברכות: אמר רבי יוחנן כל מי שאיפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא יסורין רבים ומעכרין אותו, שנאמר (תהילים לט, ג): "נאלמתי דומיה החשתי 2 בכתוב: "החשיתי". מטוב וכאבי נעכר". לפי שהעושר הוא שכר מאתו יתעלה לעוסקים בתורתו. וכבר למדו זה בתורה בברכת משה אדוננו לשבט לוי, שאמר (דברים לג, י-יא): "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל וגו' ברך יי' חילו ופועל 3 בכתוב: "ופעל". ידיו תרצה". ועם היות שהנסיון פעמים רבות יורה בחלוף זה, כי יש מקיימי התורה מעוני ויבלו ימיהם 4 לפי איוב כא, יב. בדלות מופלג, לא מפני זה נכחיש מאמר התנא, כי הוא האמת. ומה שיהיה בחלוף זה הוא מפעל החטא וייסורין ממרקין. ועליו אמר שלמה עליו השלום (משלי ג, ט): "כבד את יי' מהונך... וימלאו אסמיך" וגו', וסמיך ליה "מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקוץ 5 בכתוב: "תקץ". בתוכחתו". רוצה לומר אם בעשותך הטוב והישר 6 לפי דברים יב, כח. לא נתרבתה הצלחתך, אל תהרהר כי הוא מוסר יי' גבר על חטאיו 7 לפי איכה ג, לט. וזה יהיה לטוב לך באחריתך, והוא אומרו: "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה". רוצה לומר, שלא יבטל את התורה מעושר, ולא יניח עסקיו לגמרי, אבל יעשה תורתו עיקר ועסקי ממונו טפל. ולפי שרוב עסקי האדם ועניניו העולמיים הלא הם להתמדת כבודו המדומה. ולכן יצטרך לאסוף ולכנוס, כדי שיוציא ויתן בעבור שלא ירד מכבודו. ולכן אמר: "והוי שפל רוח בפני כל האדם", כי כאשר תהיה שפל רוח תסתפק בהכרחי, ולא תבקש המותרות ותעשה תלמוד תורה עיקר. הלא תראה שלמה עליו השלום שאמר (משלי ל, ז-ח): "שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות שוא ודבר כזב הרחק ממני ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי" 8 בשינוי כתיב. . כאילו היה שואל דבר מועט באומרו: "הטריפני לחם חוקי".

והנה בספר מלכים כתיב (מלכים א' ה, ב-ג): "ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח עשרה בקר בריאים, ועשרים בקר רעי, ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים" 9 בשינויי כתיב. . ואם זה היה לחם חוקו ואיך יאמר "ריש 10 בכתוב: "ראש". ועושר 11 בכתוב: "ועשר". אל תתן לי" (משלי ל, ח), כי לזה היה צריך תכלית העושר. אבל הענין הוא שהיה שואל מהאלהים שלא יתן לו עושר זהב וכסף, כי אם לבד מה שיספיק להטריפו המאכל, כפי חוקו אשר קצב לו במלכותו, כדי שלא ירד מכבודו. ומאותו חוק אשר כבר שם בביתו. וביאר שאם יחסר לו מזה יבא אל גנב וכחש ולתפוש שם אלוהיו. ומזה יראה שחוקי הכבוד אשר ישים אדם על עצמו, המה יביאוהו בעסקים רבים כדי להתמידו. ולכן אמר השלם רבי מאיר: "הוי ממעט בעסק", רוצה לומר בעניני העולם ועסוק בתורה הרבה. ואם תרצה לעשות זה – "הוי שפל רוח בפני כל אדם".

וכבר דרשו חכמים זכרונם לברכה (עירובין נה, ע"א): "לא בשמים היא... ולא מעבר לים היא" (דברים ל, יב-יג). "לא בשמים היא" – בגסי הרוח. "ולא מעבר לים היא" – בהולכי ים שעסקם מרובה. ובפרק כיצד מברכין (ברכות לה, ע"ב): אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בר אלעאי, בא וראה כמה בין דורות הראשונים לדורות אחרונים. דורות הראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי, זה וזה נתקיימה בידם. דורות אחרונים שעשו מלאכתם קבע ותורתם עראי, זה וזה לא נתקיימה בידם. ולפי שרבי יונתן דבר בשכר התורה באומרו, שהמקיים אותה מעוני סופו לקיימה מעושר וההפך בהפך, לכן אמר רבי מאיר מבאר איך היה זה באומרו: "אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה". רוצה לומר, שאם יתבטל מן התורה ברצונו מפני צורך עסקיו על הביטול ההוא על דרך העונש, ימצאוהו רעות רבות וצרות וביטולים רבים. כי המקרים לא יוקפו וכמו שאמרו במגילת החסדים יום תעזבני ימים אעזבך 12 ראה ירושלמי סוף ברכות (דף סח, ע"א) אמר רבי שמעון בן לקיש: מצאתי במגילת סתרים "יום תעזבני יומים אעזבך". . אבל אם יעשה עיקר זמנו בלמוד תורתו יש שכר הרבה ליתן לו, כי השם יתעלה יביא עצות מרחוק לתת לו די צורכו, כמו שאמרו בפרק הפועלים שירמיה היה מוכיח אנשי דורו שלא היו רוצים לעסוק בתורה. והם היו משיבין לו שהיו צריכין לבקש פרנסתן ושהראה להם צנצנת המן, שנאמר (ירמיה ב, לא): "הדור אתם ראו דבר יי'". כלומר ראו פלאיו המדבר הייתי לישראל, כלומר שאף על פי שהיו הולכים במדבר הזמין להם מזנותיהם בהרוחה בדרך נס, כי כמה פתחים למקום. וגם זה בתורה מצאו רבי מאיר שנאמר בקללות שבמשנה תורה: "תחת אשר לא עבדת את יי' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (דברים כח, מז-מח). רוצה לומר, מסיבת ריב הנכסים. "ועבדת את אויביך ישלחנו יי' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל" 13 בשינויי כתיב. .