נחלת אבות על אבות ד:טז

(טז-יז) קשור המשניות האלה מבואר. כי לפי שזכר למעלה שיהיה האדם גולה למקום תורה, שהבעלי תורה הם הם האריות, ושיברח לו ממקום עמי הארץ שהם שועלים קטנים מחבלים כרמים 1 לפי שיר השירים ב, טו. . והרגיש רבי ינאי בזה ספק צדיק ורע לו רשע וטוב לו, ואמר שאין בידינו ובדעתנו לדעת סיבתו וטעמו. ורבי מתיא בן חרש בא לרפאתו בשישפיל האדם עצמו, ויקדים שלום לכל אדם, ויתישב דעתו בהיותו זנב לאריות, כי בזה לא יחמוס עליי שלוות הרשעים וייסורי הצדיקים. לכן אמר רבי יעקב שכבר יש דרך אחר בידינו להשיב על שלוות הרשעים וייסורי הצדיקים, והוא שעניני העולם הזה אינם טובות ולא רעות בפני עצמם, כי אינם אלא הכנה אל העולם הבא. ולכן אין ראוי שנביט לענין הרשעים והצדיקים כי אם בבחינת העולם הבא ולא בבחינת העולם הזה. והוא אומרו במאמר הראשון שהעולם הזה דומה לפרזדור בערך 2 ביחס. אל הטרקלין. כי הנה הפרזדור הוא שם הבית הקטן הנקרא בית שער שהוא הקודם אל הבית בית מושב המלך או השר, והוא הבירה הגדולה אשר שם ישבו כסאות למשפט.

והנה היה העולם הזה נערך אל עולם הנשמות כערך הפרזדור לטרקלין לב' בחינות:

האחד – במה שהפרזדור הוא קצר וקטון והטרקלין היא הבירה הגדולה והרחבה. וכן העולם הזה ימי שנותינו בו שבעים שנה 3 לפי תהילים צ, י. , והעולם הבא כולו טוב כולו ארוך.

והבחינה הב' – היא שכמו שבפרוזדור יתקן אדם מלבושיו, כדי שיכנס מסולסל נאה ומתקשט לפני השר בטרקלין, כי לא יתכן שיכנס מנוול ומעוות שמה. כן נפש האדם בעולם הזה תקנה שלמותה ותתקן עצמה באמצעות החושים חיצוניים ופנימיים, כדי שתבא לעולם הבא שהוא טרקלין מתוקנת בשלמותה. ועל זה אמר הנביא (הושע י, יב): "רעו לכם לצדקה וקצרו 4 בכתוב: "קצרו". לפי חסד", כי מעשה העולם הזה הוא הזריעה, והשכר הוא הקצירה כחסד השם על יריאיו, ומי שלא יזרע לא יקצור, וכמו שאמרו במקום אחר: "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" (עבודה זרה ג, ע"א). רוצה לומר, שהעולם הזה הוא הפרזדור שיטרח האדם לתקן עצמו ולהכין צדו, כדי שיכנס מתוך אותו שלמות אל העולם הרוחני. ועל זה אמר אדוננו משה (דברים ל, יט): "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". שאין לשונות החיים הנזכרים בפסוק הזה עניינם אחד, אבל אמר ובחרת בחיים – על חיי העולם הבא. ואומרו עוד: "למען תחיה" – הוא בעולם הנשמות, כי מתוך החיים הגשמיים שהוא הפרזדור יקנה החיים האנושיים שהוא הטרקלין. ועל זה אמר דוד (תהילים קיט, יט): "גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך", לפי שבעולם הזה היה כגר. ואמר (שם לט, יג): "כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי". רוצה לומר, שמצד הנפש הוא בפרזדור, עם היות שמצד הגוף הוא תושב ומפאת אבותיו שהולידוהו שהיו חומרים כמוהו.

ובמדרש קהלת 5 מצאנו ברות רבה פרשה ג, ג. אמרו חכמינו זכרונם לברכה מעוות לא יוכל לתקון. מי שהוא מעוות בעולם הזה – לא יוכל לתקן בעולם הבא. ומי שהוא מחוסר בעולם הזה – לא יוכל להמנות לעולם הבא. יש מן הרשעים שמזדווגים זה את זה בעולם הזה, אחד מהם עשה תשובה לפני מותו, ואחד לא עשה תשובה לעתיד לבוא. נמצא זה עומד במחיצת הצדיקים, וזה עומד במחיצת הרשעים ורואה אותו ואומר אוי לי שמא משוא פנים יש בדבר אני, וזה גנבנו כאחד אני והוא הרגנו כאחד. זה עומד בחברת צדיקים ואני בחברת רשעים, והם משיבים לו שוטה אין אתה יודע שבעולם הזה דומה לשבת ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת, אם אינו מתקן בערב שבת מה יאכל בשבת. הנה מעוות לא יוכל לתקון ביארו הענין כולו כפי אממתו.

ומאשר היו חיי העולם הזה גנות ועראי, דמהו לתשמישי הפרזדור. ומאשר היו החיים הרוחניים בחצר בית המלך לפני כסאו ייחסו לטרקלין. והיו שניהם מצטרפים הפרוזדור כנגד הטרקלין והטרקלין כנגד הפרזדור. ולכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה 6 בראשית רבה וישב פ' ד. : בשעה שהצדיקים מבקשין לישב בשלוה בעולם הזה השטן מקטרג, ואומר לא דיין מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים להם שלוה בעולם הזה. מנין אתה יודע שהרי על יד שבקש יעקב אבינו לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף דכתיב (בראשית לז, א-ב): "וישב יעקב" וכו'; "אלה תולדות... יוסף". רצו בזה שהצדיקים שמבקשים שלוה בעולם הזה, הלא הם מבקשים שיהיה בית השער מקום מקדש מלך, וכאילו מעבירין מעלת הטרקלין אל הפרזדור, והכתוב אומר (בראשית טו, טו): "ואתה תבא אל אבותיך 7 בכתוב: "אבתיך". בשלום", ובא בשלום ינוחו על משכבותם, לפי שאין שלום אמר יי' רק בעולם הבא.

הנה אם כן אין להקשות משלוותן של רשעים וייסוריהן של צדיקים, שהם כולם מענין הפרזדור שהוא העולם הזה שנברא דרך ומעבר לעולם הבא.

ואמנם המאמר השני קשה לי להולמו. לפי שכבר התבאר במה שאין ספק שהיחס והפחות והיתר, לא יאמרו כי אם על הדברים שהם תחת מין אחד, לא על הדברים שלא יכללם אפילו סוג אחד. והנה חיי העולם הזה או התשובה והמעשים טובים אשר יעשה האדם בו, אינם נכנסים תחת סוג אחד עם חיי העולם הבא. וכן הקורת רוח שבעולם הבא, אין לו יחס ולא דמיון עם חיי העולם הזה. ואיך יצדק אם כן עליהם אומרו: "יפה" זה מזה? כל שכן, שהתשובה והמעשים טובים הם הכנה? ומה שקודם התכלית וחיי העולם הבא הם הצורה והתכלית, ואין ראוי שנאמר שמה שהוא קודם התכלית הוא יותר טוב מהתכלית וההכנה יותר מהצורה.

ורש"י זכרונו לברכה פירש: "מכל חיי העולם הבא" – לצורך כך. כי באותו זמן 8 בעולם הבא. לא תהא נוהג בתשובה ומעשים טובים, שאין העולם הבא, אלא לקבל שכר. וזה גם כן דעת הרמב"ם באומרו שאין אחר המוות תוספת בשלימות, אמנם ישלם האדם ויוסיף מעלה בעולם הזה. ועל הענין ההוא אשר ילך האדם עליו ישאר לעולם, ולזה יצטרך שישתדל בזה הזמן הקצר ואל יאבד זמנו, אלא בקנות המעלות לבד מפני שהפסדו מרובה אחר, שאין לו תמורה ולא תקנה. וכאשר ידעו החסידים זה לא ראו לכלות זמנם, אלא בחכמה ובתוספת המעלות, והרויחו זמנם על דרך האמת ולא פזרו ממנו 9 מהזמן. בענינים הגשמיים, אלא זמן קצר מאד ובדברים ההכרחיים שאי איפשר זולתם, ואשר הוציאו זמנם כולו בגשמיות לבד ויצאו ממנו כאשר באו כל עומת שבא כן ילך ויפסידוהו כולו הפסד עולמי. ולפי זה יהיה פירוש המשנה שהעולם הזה הוא עולם העבודה, והעולם הבא הוא – עולם הגמול, ושלכן "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה" – ולצורך קנין השלמות – "מכל חיי העולם הבא". ולפי ששם לא יקנה האדם שלמות כלל אם לא הלך לפניו מכאן. וכן "יפה שעה של קורת רוח" – שהוא הגמול בעולם הבא – "מכל חיי העולם הזה", שאין כאן שכר המצוות.

ועם פירושם זה עדין הקושיא אשר עשיתי במקומה עומדת. כי אם היה העולם הזה עולם העבודה, והעולם הבא עולם הגמול, איך יעשה יחס וערך מהעבודה לגמול בהיותם מסוגים מתחלפים? וגם לרבי יעקב שאמר שרמז בזה למה שאמרו זכרונם לברכה במסכת עבודה זרה (דף י, ע"ב): "יש קונה עולמו בשעה אחת" – לא יותר הספק.

ומה שנראה לי בזה הוא שראוי שנדע ראשונה על מה שיפול זה השם של 'עולם הבא', לפי שנפל בו בין חכמינו ספק אינו מעט. כי הנה הרמב"ם יחשוב שיאמר עולם הבא על עולם הנשמות, לפי שהוא בא לאדם מיד אחר המוות. ויפרש על זה המאמר רבא (ברכות יז, ע"א): שהעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, שנאמר על השגת הנפש ותענוגה בהפרדה מהגוף. והוא דעת הראב"ע בפירוש לתורה, ודעת רבי שלמה בן גבירול, ורבינו יהודה הלוי וגם הרב אלפסי יראה שכן דעתו ממה שאמר לבנו בשעת מותו כמו שכתוב בספר הקבלה שלו: אני יוצא היום מן העולם הזה ונכנס בעולם הבא.

אמנם רש"י יפרש בכל מקום עליו השלום על תחיית המתים, לפי שהוא העולם אשר יבא אחרי זה בהתחבר הנפש עם הגוף. ולכן נאמר 'עולם הבא' לפי שאינו כן עתה בהווה. אבל יבא אחרי כן כשירצה האל. ונתפשטה הסברא הזאת כל כך עד, שבימי הרמב"ם כתב רבינו מאיר ברבי טודרוס הלוי לחכמי לוניל אגרת תלונות, וצעק צעקה גדולה ומרה על הרב למה כתב בספר המדע בהלכות תשובה פרק ח' זה ז"ל: "העולם הבא אין בו גוף ולא גויה". והביא ראיה ממה שאמרו (ברכות יז, ע"א) : "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה". וכתב החכם ההוא כמתרעם שבזה כפר הרב בתחיית המתים, לפי שהוא נקרא 'עולם הבא' באמת. ואם קבלנו שאין בו גוף ולא גויה, אם כן אין שם תחייה. והשיבו הרב אהרן תוכחת מגולה על אשר שלח ידו 10 לפי בראשית ג, כב; ח, ט. פיו ולשונו 11 לפי משלי כא, כג. במשיח יי' 12 לפי שמואל א' כד, ז. הוא הרב הגדול. וביאר מעלת חכמתו ויוקר משפחתו שהיה מזרע רבינו הקדוש, ואמר שאולי לא הבין רבינו מאיר דברי הרב באומרו: "העולם הבא אין בו לא גוף ולא גויה", ולא ידע על אי זה עולם הבא אמרו, אם על עולם התחייה או על העולם שיתחדש אחר תחיית המתים, אחרי שיחרב העולם ימים רבים, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צז, ע"א): שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב, שנאמר (ישעיה ב, יא): "נשגב יי' לבדו ביום ההוא". אביי אמר תרי חרוב, שנאמר (הושע ו, ב): יחיינו מיומים. ואולי על הזמן ההוא אמר הרב כן, וכמו שהאריך באגרתו דברי פי חכם כן 13 לפי קהלת י, יב. .

הנך רואה ששני הרבנים האלה – רבי מאיר ורבי אהרן, נמנו וגמרו, שעולם הבא לא יאמר על עולם הנשמות, ולא עלה על רוחם שלזה יכוין הרב הגדול בדבריו, לפי שהיה פשוט אצלם שלא יאמר עולם הבא על עולם הנשמות כי אם על העולם אשר יבא באחרונה. וחשב המקשה רבי מאיר שקרא הרב הגדול עולם הבא לזמן התחייה. והשיב המתרץ רבינו אהרן שלא אמרו כי אם על הזמן אשר יהיה אחרי התחייה ויום הדין.

אמנם הרמב"ן בספר "תורת האדם" אשר חבר בשער הגמול, הבין בטוב שכלו כוונת הרב הגדול באמת שלא אמר העולם הבא – "אין בו גוף וגויה" – על זמן התחייה ולא על הזמן שאחר התחייה, כי על עולם הנשמות הבא לאדם אחר המות. ושהנה הוצרך הרב להביא ראיות על שאין בעולם הנשמות גוף וגויה, ולא אכילה ושתייה לשני ענינים: האחד – לדעתו שהאנשים הנמשכים אחרי פשוטי ההגדות, יאמינו שאחרי התחייה לא ימותו, ויפרשו עולם הבא על זמן התחייה. והרב יבטל זה באומרו, שהעולם הבא 'אין בו גוף וגויה' ויוליד מזה, שאחרי שבזמן תחיית המתים – יש גוף וגויה שאין זה אם כן עולם הבא. והב' – יכיון הרב להחזיק בנפש עצמה שאינה גוף, להסיר מחשבת ההמון שאינם מאמינים מציאות קיים אלא לגוף בלבד. ולזה הוצרך לבאר שהעולם הבא הוא מציאות שלם לנשמות בהיותם נבדלות מכל גשמות. זהו מה שהליץ הרמב"ן בעד הרב הגדול כפי שורשיו.

האמנם לפי דעתו 14 הרמב"ן. התעצם להוכיח שבדבריהם זכרונם לברכה (קהלת רבה א, טו) לא יאמר שם עולם הבא כי אם על זמן התחייה או אחריה. והביא על זה כ"ה ראיות מדבריהם זכרונם לברכה כמו שמבואר באותו שער. ולדעת הזה נטו רבני צרפת וגם רבים מחכמים ספרדים. והרב חסדאי ותלמידיו ומכללם בעל ספר העיקרים, חשבו לעשות פשרה בדבר באומרם ששם עולם הבא יאמר על שני הענינים. רוצה לומר, על עולם הנשמות ועל עולם התחייה, ושחכמינו זכרונם לברכה ישתמשו לכל אחד משני הענינים.

ואני כבר עשיתי על זה מאמר וקראתיו 'צדק עולמים' 15 לא זכינו לראות אורו של ספר זה. , וביארתי שפשרות הרב חסדאי ותלמידיו הבל המה מעשה תעתועים 16 לפי ירמיה י, טו. . כי אין הויכוח בין הרבנים האלה בשמות כי אם בדרוש עצמו. רוצה לומר, אם שכר המצוות שנמנו וגמרו, שהוא לעולם הבא יקנה האדם מיד אחר המוות, ונפרש אם כן עולם הבא על עולם הנשמות, או אם שכר המצוות על זמן תחיית המתים, שהוא העולם הבא לדעתם. ושלכן ראוי לפסוק הדין אם כדברי הרב המימוני ואם כדברי הרב הנחמני, ולא יחייבו דעתו ולא יאמתו אותו. ועשיתי אני שלושים טענות מדבריהם זכרונם לברכה להוכיח דברי הרב המימוני אוי לי על שברי נחלה מכתי 17 לפי ירמיה י, יט. , כי בהפוך יי' את ממלכות נאפו"ליש ישליו אוהלים לשודדים 18 לפי איוב יב, ו. וגזלו אשר לי וגם כל ספרי מחמדי הטובים לקחו להם, ולא ידעתי מה היה לספר הזה, כי נשבר או נשבה אין רואה 19 לפי שמות כב, ט. . ולבי דוי כי היתה המלאכה רבה וקדושה.

והכלל היוצא מכל זה, שיש דעות בדבר אם שיאמר עולם הבא על עולם הנשמות הבא לאדם מיד אחר המוות, ואם שיאמר על זמן תחיית המתים. וראוי שנפרש המשנה הזו כפי כל אחד מהדעות אם כפי פירוש הרב הגדול – שאין תחיית המתים נאמר על העולם הבא, כי אם על עולם הנשמות יהיה פירוש המשנה לדעתי כן. שלפי שאמר במאמר הראשון "התקן עצמך בפרזדור כדי שתכנס לטרקלין", ביאר במאמר השני מה התקון שיעשה בפרזדור, ומה הריוח שירויח בטרקלין בהכנסו שם מתוקן כראוי, ועל זה אמר: "יפה שעה בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". ואין ראוי שתטעה בחשבך שמ"ם 'מכל חיי' תעמוד מעמד מ"ם היתרון, כמו "טובה חכמה מפנינים" (משלי ח, יא); "מנשרי שמים" (איכה ד, יט); "ממלך זקן" (קהלת ד, יג) שהן כלם ממ"ם היתרון.

וחשבו המפרשים שכן מ"ם 20 הינה מ"ם היתרון. 'מכל חיי העולם הבא', ונתחייב להם הספק אשר העירותי, אינה כן אבל היא מ"ם הסיבה כמו "מיי' מצעדי גבר" (תהילים לז, כג); "מנשמת אלוה יאבדו" (איוב ד, ט) ודומיהם. יאמר שדבר יפה וראוי, שהאדם בכל ימי חייו יזכה לשעה אחת, אם היה חוטא לשוב בתשובה שלימה, ואם לא היה חוטא לעשות מעשים טובים בעולם הזה לא לתכלית הוראה ולא כדי שיצליח בדברים אחרים, אלא מסיבת כל חיי העולם כולו שיעשה הפועל הפעולה ההיא אפילו שעה אחת, כדי שיקנה בו כל חיי העולם הבא שהם ארוכים לאין שיעור. וכן אמר בענין הטרקלין שהנה מה טוב ומה נעים 21 לפי תהילים קלג, א. , ומה יפה שיקנה האדם שעה אחת של קורת רוח בעולם הנשמות מסיבת ובזכות כל חיי העולם הזה. כי אף שכל ימי חייו יהיה האדם משתדל לקנות שעה של קורת רוח בעולם הבא, די לו אשרי ואשריו. הנה בזה זכר ענין תקון הפרזדור, וענין עונג הטרקלין אשר יזכה אדם באמצעות אותו תקון.

וכבר רמז על זה אדוננו משה באומרו (דברים ו, כה): "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני יי' אלהינו". רצה לומר "וצדקה תהיה לנו... לפני יי' אלהינו" – בעולם הנשמות, כאשר נשמור לעשות את כל המצוה הזאת שהוא תקון הפרזדור. ואם נפרש עולם הבא על זמן תחיית המתים, יהיה ענין משנתנו שאחרי שרבי יעקב במאמר הראשון זכר שהעולם הזה הוא הפרזדור לתקן אדם בו עצמו, כדי שיקום בזמן התחייה ויכנס לאותו טרקלין, והיו ב' העולמות דומים בהיות האדם בשניהם בגוף ובנפש. רוצה לומר, בעולם הזה ובתחיית המתים ראה בזה המאמר השני לתת הבדל ביניהם, כי בדברים המשותפים בסוג יאות ההבדל. ולכן אמר: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". ויהיה מ"ם מכל חיי העולם הבא מ"ם היתרון, כלומר שיותר תועלת ותקון תקנה הנפש עם הגוף בהיותם שניהם בחבור בעולם הזה בעשותה תשובה ומעשים טובים, מכל הזכיות אשר תקנה בתשובה ומעשים טובים אשר תעשה בכל חיי עולם הבא בתחיית המתים. לפי שאף על פי שיתחברו שמה הנפש והגוף כמו בעולם הזה, הנה יסיר השם את לב האבן מבשרם 22 לפי יחזקאל יא, יט. בענין שלא יקנו שם זכות חדש במעשיהם הטובים. ועל זה אמרו (שבת קנא, ע"ב): "והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" (קהלת יב, א) – אלו ימי משיח שאין בהם לא זכות ולא חובה. ואמרו זה לפי שקבלו שתחיית המתים סמוכה לימות המשיח.

הנה אם כן העולם זה הגשמי הוא יתר על העולם ההוא הבא הגשמי בתחיה, במה שבעולם הזה יקנה בשעה אחת יותר זכות, ממה שיקנה בכל חיי העולם ההוא. האמנם העולם הבא ההוא 23 עולם התחייה. יתר מהעולם הזה באיכותו ש"יפה שעה אחת של קורת רוח" שמה לענין השמחה והעונג וכבוד ומעלה מכל חיי העולם הזה.

הנה התבאר מאי זה צד יפול הדמוי ביניהם, שהוא בהיות כל אחד מהעולמות בגוף ונפש. ועל העונג ההוא אמר אדון הנביאים בסוף השירה: "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" (דברים לב, מג).