נחלת אבות על אבות ד:יד

(יד-טו) החכם הזה רבי נהוראי אמרו בפרק קמא דערובין (דף יג, ע"ב), שהיה שמו רבי אלעזר בן ערך או רבי נחמיה, ושנקרא נהוראי לפי שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה. והיה ענין מאמרו על הכתרים שנזכרו במשנה של מעלה, שלא ישתדל אדם אחר המלכות אם היה מזרע דוד, ולא גם כן על הכהונה הגדולה אם היה מזרע אהרן, בהיותם מעלות גדולות המלכות והכהונה. אבל ישים כל השתדלותו על כתר התורה שהיא העיקר וקודמת לכולם. ואף על פי שיצטרך לו לצאת מארצו וממולדתו ומבית אביו, להיות גולה למקום בני תורה בארץ נכריה 1 לפי שמות ב, כב; יח, ג. יבחר בו, כי טוב שיהיה גולה ונכרי במקום תורה משיהיה שר וגדול 2 לפי שמואל ג, לח. בארצו מבלעדיה 3 התורה. . וכבר ידעת שנקרא גולה מי שהולך למקום שאינו ארץ מולדתו ומושב קרוביו, כמו שנראה ברוצח בשגגה שהולך לערי מקלט וקוראו הכתוב גלות. וכן דוד אמר אל אתי הגתי (שמואל ב' טו, יט): "נכרי אתה וגם גולה אתה למקומך".

ואמנם אומרו: "ואל תאמר שהיא תבא אחריך ושחביריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען", היא להסיר ממנו שלוש מחשבות איפשר שיעלו בלבו לקנות החכמה ולמוד התורה בארצו:

האחד – אם היה כפי מערכת תולדתו ראוי לחכמה, כמו שאמרו (נדה טז, ע"ב) בענין הטפה מה תהא עליה חכם או סכל. ואולי ראית או אמרו לך ששעת מולדתך כפי המזל יחייב בך החכמה, על כל פנים תחול בי, על כן אמר: "ואל תאמר שהיא תבא אחריך", להיותה גזורה מלמעלה, כי כבר נזכר בדברי רבי עקיבא ש"הרשות נתונה", והמערכה לא תעשה האדם כי אם ההכנה בלבד. ואם האדם לא ישתדל בסיבות האמצעיות הנאותות להגעתה וצאתה לפעל, אין ספק שהיא לא תבא אחרי האדם. וכמו שאמרו (ספרי קנג): יכול יושב ובטל – תלמוד לומר – "הכל מעשה ידיך אשר תעשה" (דברים יד, כט).

והמחשבה השנית – היא שלא תצא מארצך ללכת ללמוד. כי הנה חביריך שהלכו לישיבה יבואו משם ותלמד מהם, ועל זה אמר: "שחביריך יקיימוה בידך", שהוא חוזר למאמר הראשון – "ואל תאמר שהיא תבא אחריך ואל תאמר שחביריך יקיימוה בידיך", לפי שאינו דומה השומע מפי הרב לשומע מפי התלמיד. הלא תראה שאבותינו במעמד הר סיני לא רצו לשמוע הדברות מפי משה ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר ידבר 4 בכתוב: "דבר". יי' נעשה" – רצוננו לראות את מלכנו. כן ראוי לך שתהיה גולה למקום תורה לשמוע מהרב, ולא תסמוך על חביריך שיבואו ויקיימוה בידיך.

והמחשבה השלישית – היא שאולי תסמוך על דעתך ותאמר, איני צריך לא לרב ולא לתלמידים, כי אני בעצמי אעיין ואדע. לכן אמר: "ואל בינתך אל תשען", כי "חרב על הבדים ונואלו 5 בכתוב: "ונאלו". " (ירמיה נ, לו) והם החכמים העוסקים בתורה בד בבד. ולא עוד, אלא שהם נואלים ומטפשים, לפי שלא תשלם ההבנה כי אם מתוך החדוד ופלפול התלמידים והחברים.

ויש מפרשים המשנה הזאת באופן אחר, והוא שהזהיר שיסגף אדם עצמו ויתרחק מקרוביו, כדי לעמוד במקום אנשי תורה וללומדה, כי בזה יזכה לכתר התורה שנזכר למעלה. ושאל יאמר שהחכמה תבא אחריו, רוצה לומר שהוא ישקוד על העיון מעצמו ויוסיף לקח ותבא החכמה אחרי רצונו ועיונו, כי אין ראוי לומר זה לפני שגדול תועלת החברים – בהתחדדם זה עם זה, והוא אומרו: "שחביריך יקיימוה בידיך" בהיותך עמהם בישיבה. ולכן "אל בינתך אל תשען", לומר אעיין אני לבדי והוא דרך פירוש רש"י.

וכבר אמרו בפרק חבית (שבת קמז, ע"ב): רבי אלעזר בן ערך איקלע לאתרע אמשוך בתריהו איעקר תלמויה מיניה. הדר קם למקרי בספרא בעי למימר (שמות יב, ב): "החדש הזה לכם" אמר החרש היה לבם. בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה. והיינו דתנן הוי גולה למקום תורה. וכנגד זה ציוה השם יתברך בעליית הרגל שלוש פעמים בשנה, ופרשת הקהל בשנה השביעית שילך האדם תמיד למקום תורה ללמוד אותה. אמנם רבי ינאי חשש שמא יהרהר אדם ויאמר זו תורה וזו שכרה, כי יהיה האדם גולה וסובל סגופים רבים בעבור התורה וישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל 6 לפי איוב יב, ו. . לכן אמר שלא יהרהר אדם בזה אחרי מידות צדיקו של עולם, כי אין בידינו ובדעתנו לדעת הטעם האמתי ברשע וטוב לו – בשלוות הרשעים, ולא בייסורי הצדיקים. ויהיה פירוש אין בידינו על קיצור שכלינו כדאמרינן בגמרא (ברכות יא, ע"ב): "לא הוה בידיה" והכונה שאין לנו להתרשל בעיון מצד זה השנוי שאנו רואין, כי הוא אל אמונה ואין עול 7 לפי דברים לב, ד. . ולא יקפח שכר כל בריה. ולכן יש לנו לאהוב השלימות ולהשתדל בו מצד שהוא שלימות, אף על פי שימצאוהו רעות רבות וצרות. וזה טעם סמיכות זו המשנה למשנת "הוי גולה למקום תורה".

וכבר הרבו הנביאים התלונות על שלוות הרשעים וייסורי הצדיקים, כמו שאמר ירמיהו עליו השלום (ירמיה יב, א): "צדיק אתה יי' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד". וחבקוק אמר (חבקוק א, ד): "על כל 8 בכתוב: "כן". תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל 9 בכתוב: "מעקל". ". ואמר אסף (תהילים עג, כ): "כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה". ומי לנו גדול ממשה ונעלם ממנו הלכה זאת ושאל עליה: הודיעני נא את דרכיך (שמות לג, יג) . ועם היות שאמר רבי ינאי "אין בידינו", כבר באה התשובה מספקת עליו בדברי הנביאים עצמם משכר העולם הבא ועונשו, שהוא כאשר יחובר לטובות העולם הזה ועונשיו יהיו משפטי יי' אמת צדקו יחדיו 10 לפי תהילים יט, י. . וכמו שפירשתי במשנת "בטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה", עד שמפני זה הטיבו אשר דברו מהאחרונים שתשובת הספק העצום הזה מצדיק ורע לו רשע וטוב לו הוא בכפירת הנושא או הנשוא. כי הצדיק שרע לו איפשר שלא היה צדיק, והיו בידיו עבירות ונענש עליהם. ואיפשר בכפירת הנשוא, שנאמר שהרע אשר לו אינו רע, כי הוא לתכלית טוב. וכן בענין הרשע וטוב לו איפשר שנכחיש הנושא, ונאמר שאינו רשע שיש בידו מצוות ומקבל עליהם שכרם בעולם הזה, או שנכחיש הנשוא שהטוב והשלוה אשר להם אינו טוב אמתי, כי הוא לרעתם על דרך "בפרוח 11 בכתוב: "בפרח". רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי 12 בכתוב: "פעלי". און להשמדם עדי עד" (תהילים צב, ח). ולפי שהשופט צדיק וישר הוא, והוא היודע לשער המשקולות והערכים האלה, ודעתנו קצרה מלהשיגם, לכן אמר רבי ינאי: "אין בידינו" וכו'.

והרב מתתיה זכרונו לברכה פירש בזה, שראוי לאדם להיות גולה למקום תורה ושלא יתרשל מלמודה, לא לרבוי הטובות ועסקים הגשמיים המעיקים ומונעים האדם משלמותו כענין "וישמן ישורון 13 בכתוב: "ישרון". ויבעט" (דברים לב, טו). ולא גם כן יתרשל מפאת הצרות והסגופין והייסורין, כי אין בידינו הגלות הזה לא משלוות הרשעים. רוצה לומר, כל כך עובדות שיטרידוהו מן העיון. וגם כן אין עמנו מייסורי הצדיקים הראשונים כרבי אליעזר ברבי שמעון ורבינו הקדוש בפרק הפועל (בבא מציעא פה, ע"א), והלל במסכת יומא (דף לה, ע"ב) שאותם הצרות ירחיקונו מן העיון, כי היו בדורו של רבי ינאי לא ברבוי טובות ושלוות הרשעים, ולא בצרות תכופות כייסורי הצדיקים הראשונים.

אמנם רבי מתתיא בן חרש, נתן דרך אל ה"גולה למקום תורה" שבו ימעט ייסורי הגלות בשני דברים:

האחד – שיקדים שלום לכל אדם. לפי שהמקדים שלום ישיבוהו בכפל, שנאמר (תהילים כא, ד): "כי תקדמנו ברכות טוב" וכו'. ובפרק היה קורא (ברכות יז, ע"א): אמרו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום ואפילו גוי בשוק. ובכלל זה שיקדים לעשות גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו. כי בזה אף על פי שיהיה האדם גולה מארץ מולדתו – יהיה אהוב למטה יותר מתושבי הארץ.

והדרך השני – הוא שיבחר להיות "זנב לאריות ואל יהי ראש לשועלים". כי האריה מעלה זנבו על ראשו, והשועל מוריד ראשו לזנבו. וכמוהו בבני אדם, הנכבד מכבד ואפילו לקטן ממנו, והקטן יעלה למעלה עליונה על הראש בעבור שהיה זנב אריה. והנקל יקלה ויבזה את הנכבד, שהוא הראש שהוא הראש ומורידו למטה. ועליו אמר (משלי יג, כ): "את חכמים יחכם ורועה 14 בכתוב: "ורעה". כסילים ירוע". וזה משל נאות שיתחבר האדם לבעלי התורה שהם אריות שבחבורה, לפי שאף על פי שיהיה הקטן מהם על כל פנים יהיה אריה ויעלה לגדולה. אמרו בפרק הנשרפים 15 מצאנו בדף לז, ע"א, לפני פרק הנשרפים (סנהדרין). שמדרגות הסנהדרין היו בבית המקדש, וכשהיה מת אחד מהם מהמדרגה העליונה, לוקחין הראש מהמדרגה שלמטה ממנה ומושיבין אותו באחרית המדרגה העליונה ההיא, ובמקום שהיה שפל יעלה לגדולה. וההפך בראש השועלים, כי אף על פי שיהיה ראשם שועל הוא ולא יעלה עוד. ולכן יהושע בהיותו זנב האריות משה ואהרן עלה לגדולה.