נחלת אבות על אבות ג:ז

כלל המפרשים פירשו המשנה הזאת על מעשה הצדקה שיתן אדם בלב טוב ובנפש חפצה, לפי שאינו נותן ממה שלו כי אם ממה שהפקיד הקב"ה בידו, וכמאמר דוד עליו השלום כשהתנדב למלאכת המקדש שאמר (דבה"י א' כט, יד): "כי ממך הכל ומידך נתנו לך". וגם מה שאמר התנא: "שאתה ושלך שלו" דוד אמרו גם כן שם נאמר: "כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו עלי 1 בכתוב: "על". ארץ" (שם טו) וגו'.

וכתב ה"ר מתתיה זכרונו לברכה שנכתבה כאן המשנה הזאת, לפי שזכר רבי חלפתא התועלת הגדול המגיע מעסק התורה ששכינה שרויה שמה. וחידש עליו החכם הזה, כי אפילו שיצטרך האדם להוציא משלו אפילו לעסוק בתורה לא יחוש לזה, כי אין העושר שלו כי מיי' הוא. ואמרו במסכת בכורות (דף כט, ע"א) פרק 'עד כמה' הנוטל שכר לדון דיניו בטלים: מנא הנימילי אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא (דברים ד, ה): "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני יי' אלהי". מה אני בחינם למדתי אף אני בחינם למדתי אתכם אף אתם תלמדו בחינם תניא נמי הכי כאשר ציווני יי' אלהי מה אני בחנם אף אתם כן. מנין שאם לא מצא בחינם ילמד בשכר תלמוד לומר (משלי כג, כג): "אמת קנה". ומנין שלא יאמר כשם שלמדתי בשכר כך אלמד בשכר? תלמוד לומר – "ואל תמכור".

במדרש שיר השירים 2 שיר השירים רבה פרשה ח', יב. "בז יבוזו" (שיר השירים ח, ז), רבי יוחנן אזיל מטבריה לצפרי ורבי חייא בר אבא סמך מטון ליה בית חקלא, אמר יוחנן בידי הוה וזבינתיה כדי לעסוק בתורה. מטון בית כרם אמר רבי יוחנן הכי מטון בית זנת אמר הכי. התחיל רבי חייא בכי, אמר לי רבי יוחנן מה את בכי אמר ליה דלא שבקת לסיבותיך כלום אמר לי חייא ברי ונקלא היא בעיניך, שמכרתי דבר שניתן לו' ימים, שנאמר (שמות כ, יא): "כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ", וקניתי התורה שניתנה למ' ימים שנאמר (שמות לד כח), ויהי שם עם יי' מ' יום.

ובויקרא רבה 3 סדר אמור פרשה כז'. פרשת שור או כשב רבי תנחומא פתח: "מי הקדימני ואשלם" (איוב מא, ג). אמר הקב"ה 4 בנוסח אצלינו: "ורוח הקודש אומרת". : מי קלס לפני עד שלא נתתי בו נשמה, מי מלל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום, מעקה עד שלא נתתי לא גג, מזוזה עד שלא נתתי לו בית, לולב עד שלא נתתי לו דמים, ציצית שלא נתתי לו טלית, פאה עד שלא נתתי לו שדה, הפרש תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גורן, חלה עד שלא נתתי לו עיסה, קרבן עד שלא נתתי לו בהמה.

הנה ביארו כל אלו החכמים שמי שהוא צר עין להוציא מממונו לעסוק בתורה ובמצוות, שהוא מכחיש בנבואת משה – כההיא דבכורות, או מכחיש בחידוש העולם ומעמד הר סיני – כההיא דשיר השירים, או מכחיש בהשגחה – כההיא דויקרא רבה. ולזה אמר החכם על מאמר רבי חלפתא "תן לו משלו". ואמרו חכמינו זכרונם לברכה בסוף קידושין (דף פב, ע"ב): יתפלל אדם למי שהעושר שלו שנאמר (חגי ב, ח): "לי הכסף ולי הזהב" אמר יי', ואל יבטח באומנותו. וזה, לפי שהנסיון יורה ששנים מאומנות אחד זה נודד ללחם איה, וזה לובש בגדי משי וארגמן ומשתמש בכלי זהב, הכל כפי רצונו יתברך. זהו דרך המפרשים ודבריהם דברי אלהים חיים.

אבל הוקשה לי בזה המאמר, אם אומרו: "תן לו משלו", כי הנה הצדקה ושכר תלמוד תורה אין אדם נותן לו להקב"ה בעצם ואמת לשיאמר עליו "תן לו משלו". ויקשה עוד אם היה מדבר התנא בהוצאת הממון לעבודתו יתברך, למה לא אמר שנאמר (דבה"י א כט, יד): "כי ממך הכל" כמו שאומר בשאר הראיות שהביא והוצרך לומר, וכן בדוד הוא אומר ואינו לשון נהוג בראיות.

ולכן אחשוב שלא כיון רבי אליעזר בן יהודה בכאן להזהיר על הנדיבות ועל הצדקות והוצאת הממונות לעבודת השם יתברך, אבל היו דבריו על ענין תלמוד תורה כיתר התנאים, שנזכרו למעלה. וענינו, שלפי שזכר רבי חלפתא הריווח והתועלת העצום המגיע לעוסק בתורה, אם מעט ואם הרבה, והיא שרות השכינה עמהם כמו שנזכר למעלה, אמר עליו רבי אליעזר שראוי היה להיות כן, ושישתדל האדם בתלמוד התורה, לפי שבזה יתקרב לבוראו ותדבק בו שכנתו, ונתן טענה גדולה בזה, והיא שהתורה היא פעל אלהי ומעשה ידיו של הקב"ה ומתנתו אשר נתן לעם סגולתו ובמה יתרצה זה אל אדניו 5 לפי שמואל א כט, ד. כי אם בשיתן לו משלו, והיא התורה שנתנה ממנו יתברך. וזה אומרו: "תן לו משלו שאתה ושלך שלו". רוצה לומר, שהאדם הוא מעשה ידי השם וכן התורה. ולפי שהתנא לקח הלשון הזה מדברי דוד שאמר בענין הנדבה כמו שנזכר בדברי הימים (א' כט, יד), ורצה להביא ראיה מדבריו לא אמר שנאמר: "כי ממך הכל", לפי שהפסוק נאמר שמה על נדבת הממונות ומאמר התנא פה הוא בענין התלמוד תורה. ולפי שלקח הפסוק ההוא בדרך הלוואה והמשל אמר. וכן בדוד הוא אומר: "כי ממך הכל" וגו' כאילו אמר דומה למה שאמר דוד בענין נדבתו "כי ממך הכל ומידך נתנו לך", כל כך אומר אני בענין התורה "תן לו משלו". וכבר ביאר אדוננו משה שורש המאמר הזה באומרו (דברים לג, ב-ד): "מימינו אש דת למו אף חובב 6 בכתוב: "חבב". עמים" וגו'; "ישא מדברותיך 7 בכתוב: "מדברתיך". ". רוצה לומר, שבעבור שהיתה התורה מאתו יתעלה, ומיד ימינו יעסקו בה בני ישראל תמיד ויאמרו "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב".