נחלת אבות על אבות ג:ד

ואמנם רבי חנינא בן חכינאי ביאר צורך התורה במחשבות כדי להרחיק האדם מן החטא. ואחר שהזמנים היותר מוכנים אל ההתבודדות הם כשיעור אדם בלילה להשקט הקולות וצרכי העולם, ולהתכת האידים העולים בשינה למוח. וגם כן בהיותו 'הולך יחידי' בדרכים שאין מי שיטרידהו ויפסיקהו. ולכן אמר, שבהיותו נעור ומקיץ בלילה על מטתו או הולך בדרך יחידי ובזמנים הטובים והמוכנים האלה "מפנה לבו לבטלה" לחשוב מחשבות המוניות גשמיות, ושאין בהם ממש הוא באמת "מתחייב בנפשו" השכלית שיוכל להשלימה באותם הזמנים, ולא יעשה. ולפי זה תהיה הגירסא האמתית – "ומפנה לבו לבטלה" – והוא גזירת המאמר על – "הנעור בלילה והולך בדרך יחידי" שאינו מתחייב בנפשו כי אם מפני ש'מפנה לבו לבטלה' באותם הזמנים הטובים. ועל זה ציותה תורה (דברים ו, ו): "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך". ואמר: "בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". ושלמה עליו השלום אמר (משלי כג, כו): "תנה... לבך לי ועיניך דרכי ינצורו 12 בכתוב: "תצרנה". ". רוצה לומר, שיהיו כל מחשבותיו תמיד על יי' ובדברי תורתו, וכאשר יעשה זה עיניו דרכי השם ינצורו, כי העינים הם נמשכים אחרי חמדת הלב.