נחלת אבות על אבות ג:ב

ראוי לעיין במשנה הזאת שני דברים: האחד – למה אמר בשלומה של מלכות ולא בשלומה 1 אולי צ"ל: "בשלומו". של מלך? ושנית – אם היה שאמר: "הוי מתפלל בשלומה", למה אמר: "שאלמלא מוראה", כי הוא לא ציוה להתפלל כי אם על שלומה לא על מוראה? והיה ראוי לומר, שאלמלא שלומה של מלכות, או שיאמר הוי מתפלל במוראה של מלכות שאלמלא מוראה, ועם זה נדע גם כן מה ענין שלומה של מלכות להסתכלות עקביא בן מהללאל?

והנראה לפי דרכי, שבעבור שעקביא בן מהללאל אמר שההסתכלות בדברים אשר זכר ימנע האדם מחטוא ובל יבא לידי עבירה, אמר רבי חנניא סגן הכהנים, שאין ההסתכלות הזה מספיק, כי מי כל בשר אשר 2 לפי דברים ה, כג. לא ידע שבא מטפה סרוחה והולך למקום עפר רמה ותולעה, ועם כל זה לא ימנע מחטוא, לפי שיצר לב האדם רע מנעוריו 3 לפי בראשית ח, כא. , אבל ההתרחק מהעבירות הוא תלוי בשלומה של מלכות, שכאשר יש שלום בארץ ירבה המשפט ושופטים ושוטרים 4 לפי דברים טז, יח. יבערו את הרשע, באופן שיתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם 5 לפי תהילים קד, לה. . זו באמת היא המניעה העצמית לחטאות ולעבירות לא ההסתכלות לבד שזכר עקביא. וכבר פירש רש"י זכרונו לברכה: "הוי מתפלל שלומה של מלכות" – אפילו באומות העולם, שהרי ישראל נודרין נדרים ונדבות עליהם ששבעים פרי החג על שבעים אומות היו. וראוי לאדם שיתפלל בשלומה של מלכות כדי שירבה המשפט. כי בהיות מלחמה בארץ אין צדק ואין משפט, ואיש כל הישר בעיניו יעשה 6 לפי שמות טו, כו. . אבל בשלומה לא יהיה כן לפיכך ציותה תורה (דברים יז, טו): "שום תשים עליך מלך". ודרשו חכמינו זכרונם לברכה (כתובות יז, ע"א): "שתהא אימתו עליך".

והנה אמר בשלומה של מלכות ולא אמר בשלומו של מלך, לפי ששלום המלכות הוא אשר יתחייב המשפט מבלי שהמלך יגזור עליו ויתעסק בו. הלא תראה שציותה תורה (דברים טז, יח): "שופטים ושוטרים 7 בכתוב: "שפטים ושטרים". תתן לך בכל שעריך אשר יי' אלהיך נותן לך לשבטיך", אשר הרצון בו כפי מה שפירשתי שמה, שהשופטים והשוטרים אשר יעמידו המשפט וינהיגוהו, יהיו מונחים מידי השבטים, לא מיד המלך. כי ברוב הפעמים המלך הוא עושק המשפט ומטרידו. ולכן אמר: "בשלומה של מלכות". ובפרקא קמא דעבודה זרה (דף ג, ע"ב) אמרו: "ותעשה אדם כדגי הים" (חבקוק א, יד) – מה דגים שבים גדול בולע את חבירו, אף האנשים כן "אלמלא מוראה" של מלכות. וידוע, ששלום המלכות אינו סיבה מיוחדת וקרובה להרחקת העבירות, אבל שלום המלכות הוא סיבה ליושר המשפט וטוב ההנהגה. וההנהגה והמשפט ההוא סיבה למוראת בני אדם ושלא יהיו שטופים בעבירות מיראת המוסר ועונש השופטים. ולכן אמר: "שאלמלא מוראה", שמלת 'מוראה' חוזר למלכות בהיותה לשלום שזכר כאילו אמר "שאלמלא מוראה" האנשים משלום המלכות והנהגתו 'איש את רעהו חיים בלעונו'. והלשון הזה 'חיים בלעונו' הוא מדברי שלמה בספר משלי (א, י-יג), ואופן הפסוקים שם: "בני אם יפתוך חטאים אל תאבה 8 בכתוב: "תבא". "; "אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם"; "נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור"; "כל הון יקר" וגו'

וכבר נתקשו אנשים בפירוש הכתובים האלה. כי איך יאמר שהאנשים הפושעים בפתותם את חבריהם ללכת להשמיד להרוג ולאבד 9 לפי אסתר ז, ד. , ולשלול שלל ולבוז בז 10 לפי ישעיה י, ו. , יספרו גנותם ויגנו רשעת מעשיהם באומרם (משלי א, יא-יב): "נצפנה לנקי חנם נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור". והלא אין מדרך הגנבים לגנות מעשיהם. ועוד מה ענין דברי האב המוכיח (שם שם, טז-יח): "כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך 11 בכתוב: "לשפך". דם... והם לדמם יארובו". ומה חדוש אמר בזה? כי הגנבים עצמם הם הודו ואמרו נארבה לדם?

ומה שנראה לי בפירושם הוא שהאב בתוחכתו היה אומר לבנו, אם יפתוך חטאים אל תאבה ולא תשמע להם. אולי יאמרו לכה אתנו נארבה לדם, וכדי לפתותך יאמרו לך שיהיו אורבים בשדה לדם והם האנשים, אבל שאין כוונתם להרוג שום אדם כי אם לקחת ממנו מה שיהיה בידו, וכאילו אין בזה פשע רב. וזהו אומרם: "נצפנה לנקי חנם" (משלי א, יא), שיצפנו לו אבל יהיה נקי ולא ימיתוהו וזהו חנם מן המוות. ולכן פירשו: "נבלעם כשאול חיים תמימי דרך כיורדי בור". רוצה לומר, שלא ימות אדם, אבל שיפלו בידם באותו מארב 'חיים ותמימים' כמו שהאדם היורד לבור והוא חי תמים, כאילו אמרו ולא נעשה לו דבר כי אם ש"כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל" (שם שם, יג) רוצה לומר לקחת את ממונו לא לדבר אחר ויאמרו לו "גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו" (משלי א, יד). ויראה שהם דברים סותרים, כי במקום שיש כיס אחד אין צריך גורל, אבל היה ענינו שהגנבים היו אומרים לאותו בחור שילך אתם לשמוח ולראות היאך הם עושים ענין לסטיותם, והוא לא יעשה דבר. ולכן אמרו: "לכה אתנו נארה לדם" (שם שם, יא), רוצה לומר אנחנו נארבה לדם ואתה לך עמנו ולא תעשה דבר, ועם כל זה גורלך תפיל בתוכנו לקחת חלקך, לפי שאנחנו הגנבים כיס אחד יהיה לכולנו, ועל זה אמר האב: "בני אל תלך בדרך אתם" (שם שם, טו). רוצה לומר לא די שלא תכנס עמהם במארב, אבל גם בדרך אל תלך אתם. ולפי שהגנבים לא יחפצו ללכת בדרכים המפורסמים, כי בנתיבות עקלקלות, לכן אמר: מנע רגליך מנתיבותם (שם שם, טו). והודיעו שלא יבטח בדבריהם לאמר שאינם רוצים לשפוך דם, כי בלא ספק אינו כן, כי "רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך 12 בכתוב: "לשפך". דם" (משלי א, טז). כי עם היות כוונתם לשלול, יתגלגלו הדברים באופן שבמהרה ישפכו דם ולא יהיה הדבר, כמו שמאמין הפתי הנפתה לדבריהם. והמשיל ענינו לרשת באומרו כי "חנם מזורה 13 בכתוב: "מזרה". הרשת בעיני כל בעל כנף" (משלי א, יז). רוצה לומר העופות כשיראו הרשת פרושה לא יחשבו שהיא לשפוך דמם, אבל ידמו שהיא לחנם מבלי צורך, ואינו כן, כי הציידים לדם יארובו של העופות ההם יצפנו לנפשותם כן אורחות כל בוצע בצע 14 לפי ירמיה ו, יג. , שבלי ספק נפש בעליו יקח ולא יפטר משפיכות דמים.

הנה מהכתובים האלה לקח התנא – "איש את רעהו חיים בלעונו". וכמה ציותה התורה על כבוד בית דין ושלומו, כמו שאמר (שמות כב, כז): "אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור 15 בכתוב: " תאר" ". וירמיהו (כט, ז) אמר: והתפללתם בשלום העיר "כי בשלומה יהיה לכם שלום". מסכים לדברי חנניא שאמר: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות", כי לולא שבט הנוגש 16 לפי ישעיה ט, ג. בו, יתנהגו בני אדם בדין היה כל דאלים גבר 17 מובא תדיר בתלמוד. למשל בגיטין ס, ע"ב. ויפסד היישוב המדיני. וזה היא הסיבה העצמית בשלא יבא האדם לידי עבירה לא ההסתכלות שזכר עקביא.