נחלת אבות על אבות ג:יב

בעבור שרבי חנינא בן דוסא אמר בחברת האנשים: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו", שהיא אזהרה שישתדל אדם לרצות את הבריות, ולא עשה 1 רבי חנינא. הבדל בין בריות לבריות במדרגתם. ורבי דוסא בן הרכינס זכר מיני חברות בני אדם שראוי להתרחק מהם. ורבי אלעזר המודעי זכר עונש המלבין פני חבירו. וכולם דברו בעניני חברת בני אדם, לכן רבי ישמעל רצה לתת בזה למוד ודרך נאות, וביאר שאין כל המדרגות בני אדם שוות בעניני החברה. כי הראש מהם והוא שם נאמר על האדם גדול המעלה והחכמה, ראוי שיקבל האדם לפניו, וישמש אותו בכבוד ואל יוקיר אדם נפשו בעיניו בהיותו לפני מי שגדול ממנו, והוא אומרו: "הוי קל ראש". אמנם כשימצא האדם עם הנערים צעירי השנים לא יעשה כן ולא יקל לפניהם, אבל ינהיג עמהם מהיישוב וההנחה, והוא אומרו: "ונוח לתשחורת" שהוא נאמר על שחור השער שהוא הצעיר בשנים. הנה אם כן נתן לו בזה הנהגה ממה שיעשה עם גדול ממנו שיקל לפניו, כמאמר שלמה (משלי כה, ו): "אל תתהדר לפני מלך".

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרק מרובה (בבא קמא פא, ע"ב): למי שהיה מדקדק יותר מדאי במצוות – רבי ורבי חייא. וכעס רבי ואמר מי הוא זה שמראה גדולתו בפנינו. ונתן לו גם כן הנהגה מה שיעשה בפני קטון ממנו, שלא יעשה עצמו הדיוט לפניו, אבל יהא נוח שקט התנועה ודבורו בנחת עם הילדים והבחורים ששעריו שחורים, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרק עשרה יוחסין (קידושין ע, ע"א): כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור לו לעשות מלאכה בפני שלושה. והכונה בזה היא, שכדי שינהגו בו כבוד ומורא. ואם הוא קל התנועה בדבורו ומעשיו יזלזלו בו ולא יהיו דבריו נשמעים. האמנם לא תהיה המנוחה ההיא לשיקבל קטון או גדול בפנים זועפים, אבל יקבל כל אדם קטון וגדול בן חורין, או עבד כל איש ממין האדם בשמחה, ועל זה אמרו בפרק האשה שנתאלמנה (כתובות יז, ע"א): "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות". רוצה לומר, שלא ידבר עמהם בגאווה ובגודל לבב 2 לפי ישעיה ט, ח. , רק באהבה ואחווה כמו שאמר דוד מלך ישראל (דה"י א' כח, ב): "שמעוני אחי". והלמודים האלה שרשם בתורה שנאמר (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום" וגו' כיון שיהיה "קל לראש" ומכבד לחכמים ולגדולים, כי "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", שאת פני הזקן יהדר לא פני הבחור שהוא ה"תשחורת".

ואמנם היותו מקבל את כל האדם בשמחה בא לכלל – "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). וכפי מה שכתוב בהלכות דרך ארץ פירושו: "הוי קל לראש" – למלך שהוא הראש, שנאמר (שמואל א' טו, יז): "ראש שבטי ישראל". אתה – "ונוח לתשחורת" – לפרוע המס, כי הממונה על זה נקרא שחוור. ובפרק אלו מציאות 3 מצאנו בפסחים קיב, ע"ב. שאמר רבי לבניו אל תבריחו עצמיכם מן המכס. וגם זהו ממיני החברה ושורשו בתורה (דברים יז, טו): "שום תשים עליך מלך".

והמאירי כתב ש"נוח לתשחורת" – הוא כמו – "קל לראש", כי תשחורת ענינו גדולה כמו שאמרו (ברכות נו, ע"א): הדבק לשחוור וישתחוו לך, וכן ת"א חמור אחד מהם נשאתי שחרית. והענין שלא יתגדל האדם על בעלי המעלה, וכמו שאמרו חכמי המוסר התגדל על הגדולים – סכנה.